עיקרי דו”ח ועדת קאס לטיפול בילדים ונוער המזדהים כטרנסים או מגווני מגדר

הופיע במקור באתר CAN-SG ב-28 באפריל 2024. קישור למקור.

מבוא

דר’ הילארי קאס, הנשיאה לשעבר של הקולג’ המלכותי לרפואת ילדים, התבקשה על ידי שירותי הבריאות הלאומיים של בריטניה לעמוד בראש ועדת חקירה בלתי תלויה ולחבר המלצות על איך לשפר את השירות לילדים וצעירים החווים בעיות עם זהותם המגדרית או חוסר התאמה מגדרית, ולוודא שנעשה שימוש במודל/ים הטובים ביותר לטיפול בטוח ויעיל.

הדו”ח הסופי של ועדת קאס לשירותי זהות מגדר לילדים ובני נוער פורסם ב-10 באפריל 2024. להשלמתו נדרשו ארבע שנים, וזוהי הסקירה המדעית המעמיקה ביותר מאז ומעולם של הראיות לטיפול בצעירים המטילים ספק בזהותם המגדרית וחווים מצוקה מגדרית. הדו”ח נתמך על ידי שורה של סקירות שיטתיות שהוזמנו על ידי אוניברסיטת יורק, על מגוון נושאים – מאפידמיולוגיה דרך גישות טיפוליות ועד מודלים בינלאומיים עכשוויים לטיפול. עורכי הדו”ח שוחחו עם מגוון רחב של אנשים, כולל ילדים ומתבגרים, הורים, מטפלים, בוגרים צעירים ואנשי מקצוע.

תוכנית המחקר שהתנהלה על ידי אוניברסיטת יורק הורכבה מהערכה של ראיות והנחיות שפורסמו, סקר בין לאומי ומחקר איכותני. קבוצת מומחים קליניים הוקמה על ידי הוועדה כדי לסייע בפענוח הממצאים. הדו”ח הסופי מספק פרטים מלאים של גישת המחקר והמתודולוגיה שבה השתמש צוות המחקר, וכן מציג את הממצאים לצד פרשנות של משמעותם עבור הוועדה. הסקירות השיטתיות שנתמכו בביקורת עמיתים פורסמו לצד הדו”ח.

לדו”ח קאס תהיה השפעה מרחיקת לכת על הטיפול לא רק באנגליה אלא גם בשאר חלקי בריטניה ובעולם כולו.

הבנת ההיסטוריה וההקשר

בנוסף להמלצות לשיפור השירות, דו”ח קאס בוחן גם את ההקשר הנרחב ומחפש להבין את הסיבות לעלייה המהירה בפניות לשירותי המגדר שהחלה ב-2014. השאלות שנשאלות הן מדוע מסלול טיפול מסויים התפתח והפך נפוץ, מהן הראיות עליהן הוא מבוסס, הכשלים בשירותים הקיימים ומהם הלקחים שאפשר להפיק.

נושאים לדיון חברתי נרחב יותר

הדו”ח מתמקד בשירותים הקליניים שמוצעים לילדים וצעירים הפונים לשירותי הבריאות הלאומיים לעזרה בפתרון מצוקת המגדר שלהם, ו”יכול רק להבהיר מה ידוע ומה לא ידוע, ולחשוב על דרכים שבהן שירותי הבריאות הלאומיים יכולים לתת מענה בטוח, אפקטיבי וחומל”. הדו”ח לא עסק בכמה מהסוגיות הקשורות למטרה זו וגם לא נתן המלצות, קאס הבהירה שהדו”ח “בהכרח משאיר כמה מהסוגיות לדיון חברתי נרחב יותר”.

סיכום עיקר הממצאים וההמלצות

מודל שירות שונה מן היסוד

דו”ח קאס ממליץ על מודל שירות שונה לחלוטין, כזה שעולה בקנה אחד עם הטיפול הנהוג ברפואת ילדים, ומספק מענה הוליסטי ומבוסס ראיות לילדים וצעירים המטילים ספק בזהותם המגדרית. הדו”ח ממליץ לזנוח את מסלול ה”אשרור” שבו ניתנים חסמי התבגרות מינית (בלוקרים) והורמונים ולאמץ מודל המבוסס על תמיכה פסיכולוגית-חברתית. זה כולל מתן תשומת לב לכל הגורמים שעשויים לתרום לקושי והמצוקה שחווים ילדים וצעירים – כולל בעיות נפשיות, בעיות חברתיות ומגוון נוירולוגי (הפרעות על רצף האוטיזם).

מבססים מחדש עקרונות לטיפול בטוח, יעיל ומבוסס ראיות

אחד מעקרונות היסוד של דו”ח קאס הוא העיקרון שילדים וצעירים החווים מצוקה באשר לזהותם המגדרית צריכים לקבל טיפול רפואי בטוח, הוליסטי ומבוסס ראיות באותם סטנדרטים ואיכות שאותם מקבל כל ילד או צעיר אחר, כולל התמיכה שהם צריכים כדי לשגשג. קבוצה זו של צעירים לרוב חווה בעיות מורכבות, כולל מחלות נפש, גיוון נוירולוגי ומגוון בעיות חברתיות שעלולות לתרום למצוקתם.

כותבי הדו”ח מודאגים מהאפשרות שההתמקדות במגדר בלבד ובצורך בחסמי התבגרות מינית עלולה למנוע את האפשרות לטיפול בבעיות אחרות מהן סובלים המטופלים הצעירים. מסיבה זו, הטיפול במצוקת זהות מגדרית צריך להיות חלק ממתן טיפול רפואי מיינסטרימי בילדים ומתבגרים. הדו”ח מספק הצעות מעשיות לביצוע שינוי זה, הכוללות המלצות למסלולי הפניה, אבחנה, טיפול, ארגון השירותים, כוח אדם, הדרכות, איסוף מידע וניהול.

אין לרשום חסמי התבגרות מינית (בלוקרים) והורמונים חוצי מין באופן שגרתי

אחד הממצאים המרכזיים הוא שישנן מעט מאוד ראיות לבטיחותם ויעילותם של הטיפולים הנוכחיים לילדים ובני נוער המטילים ספק בזהותם המגדרית. זאת עקב תכנון מחקר לקוי והיעדר מעקב ארוך טווח. בגלל הסיכון הפוטנציאלי להתפתחות קוגניטיבית, מינית ובריאות העצם בטווח הארוך, ההמלצה היא לא לספק מרשם לחסמי התבגרות מינית (בלוקרים) כעניין שבשגרה, אלא רק כחלק מפרוטוקול מחקרי. מעבר לכך – יש לעשות שימוש זהיר ביותר בהורמונים גבריים/נשיים מתחת לגיל 18, ושירותי הבריאות הלאומיים באנגליה צריכים לבחון את מדיניותם בנוגע להורמונים האלה.

תמיכה פסיכולוגית-חברתית מומלצת כקו טיפול ראשון

תמיכה פסיכולוגית-חברתית מומלצת כקו טיפול ראשון. קאס קוראת לפיתוח מסלול קליני מפורש להתערבויות לא רפואיות, כמו גם אסטרטגיית מחקר להערכת היעילות של התערבויות לא-רפואיות.

שירותי הבריאות הלאומיים צריכים להשתנות כדי לענות על צרכיהם של ילדים וצעירים

לילדים וצעירים המופנים לשירותי המגדר יש מגוון רחב של צרכים מורכבים מעבר למצוקה הנגרמת על ידי זהות מגדרית, והשירותים המוצעים להם על ידי שירותי הבריאות הלאומיים צריכים לשקף צרכים אלו. מסיבה זו שירותי המגדר צריכים להיות משולבים כחלק ממגוון שירותי משנה כגון שירותי בריאות הנפש לילדים ונוער ורפואת ילדים. זאת בהקשר לעלייה המשמעותית במחלות נפש ומגוון נוירולוגי בקרב ילדים וצעירים, בעיקר נערות. את הבעיות הללו יש להבין ולתת להן מענה מתאים – גם במניעה וגם בטיפול בבריאות הנפש ורפואת ילדים.

הדו”ח מכיר בזמני ההמתנה הארוכים בצורה לא סבירה ובלחץ בו נתונים שירותי המגדר: “בלב הבעייה מצויים ילדים וצעירים פגיעים, ושירותי הבריאות הלאומיים שאינם מסוגלים להתמודד עם הביקוש”.

מחקר

הסקירות השיטתיות שהוזמנו מאוניברסיטת יורק תורמות תרומה חשובה לידע הנוכחי ולהבנת תחום רפואת המגדר. ישנו דגש על פערים בראיות. אלו כוללים את כל ההיבטים של טיפול מגדרי בילדים וצעירים, החל מאפידמיולוגיה ועד הערכה, אבחנה, תמיכה וטיפול. הדו”ח קורא לייסוד תכנית מחקר שתייצר ראיות לגבי כל ההתערבויות הפוטנציאליות (לא רק הורמונים) ותקבע מהן הדרכים היעילות ביותר לתמוך בילדים וצעירים ולעזור להם לשגשג. יש לבסס סקירה שיטתית שתתעדכן באופן קבוע בזמן אמת כדי לשקף ראיות חדשות כשהן מצטברות, על מנת לעדכן את הגישה הטיפולית ולספק שירותים חדשים, ולוודא שהגישה נותרת עדכנית ודינמית.

איסוף מידע

יש צורך באיסוף מידע ראוי ומעקב ארוך טווח על מנת לספק טיפול בטוח ויעיל ולשפר את השירותים המוצעים. למרבה הצער, שירותי המגדר למבוגרים סירב לשתף פעולה עם צוות המחקר של דר’ קאס ולכן הצוות לא הצליח לבצע משימה זו. הצוות ממליץ בכל פה ששירותי הבריאות הלאומיים של אנגליה יוודאו שישנו שיתוף מידע ממקורות שונים.

פיקוח קליני

אחת הבעיות שנחשפו על ידי דו”ח קאס היא הפיקוח הלקוי על פרקטיקות טיפול חדשניות: במסגרת פיקוח קליני תקין יש לדרוש איסוף מידע וראיות תוך בחינה מתאימה על מנת למנוע חלחול הדרגתי של פרקטיקות חדשות ללא ראיות מספקות לבטיחותן ויעילותן. הדו”ח מציין “ברמה המקומית, יש לשלב רגולציה על שיטות חדשניות עם רגולציה של טיפול קליני. חדשנות הנעשית באופן אחראי דורשת את יישומם של תהליכי פיקוח מראש, מנגנוני בטיחות ארגוניים והגשת הטיפול החדשני לביקורת חיצונית. דיווח חייב לכלול כשלונות בנוסף להצלחות”.

מנגנוני בטיחות

הדו”ח מצביע, ובצדק, על הצורך החשוב במנגנוני בטיחות ושמירה. על פי המצויין בדו”ח, מטפלים העובדים עם ילדים וצעירים החווים דיספוריה מגדרית ציינו שלפעמים קיימת עקיפה או טשטוש של מנגנוני הבטיחות כשמדובר בנושאי מגדר, או במצבים שבהם ישנה מצוקה מגדרית ברמה גבוהה. ההמלצה היא שמטפלים יעריכו וישקלו את מנגנוני הבטיחות והשמירה בכל אחד מתחומי ההערכה הטיפולית.

ישנם דיווחים על ילדים וצעירים הנתונים בסיכון לבטיחותם ושלא מתנהל אחריהם מעקב, ו/או צעירים הפונים למחלקת שירותי החירום עם היסטוריה של בעיות בשמירה על בטיחות, אבל הצוות אינו מודע לו בגלל שינוי השם ומספר הזיהוי של המטופל בשירותי הבריאות הלאומיים.

מספרי זיהוי המטופלים בשירותי הבריאות

שירותי הבריאות הלאומיים ומשרד הבריאות והשירותים החברתיים צריכים לבחון מחדש את התהליך והנסיבות שבהן משתנה מספר הזיהוי של המטופל בשירותי הבריאות ולמצוא פתרונות על מנת להתמודד עם ההשלכות הטיפוליות, הבטיחותיות והמחקריות.

המלצות חשובות נוספות

סקירה של השירותים המוצעים לגילאי 17-25

ישנן המלצות בנוגע לסקירת השירותים המוצעים לגילאי 17-25. ישנן ראיות כי 70-80% מההפניות למרפאות המבוגרים הן עבור נשים מתחת לגיל 25, עם מגוון בעיות סבוכות, מה שמשקף את השינוי הדמוגרפי והשינוי בחומרת המצב הנצפים בהפניות לשירותי מגדר עבור ילדים ומתבגרים. סביר להניח שגורמים דומים משפיעים על הפניות לשירותי מגדר למבוגרים, ויש צורך דחוף להבין את השינוי הזה ולחשוב על הדרך הטובה ביותר לעזור לבוגרים/ות צעירים/ות אלו, כולל להבטיח שישנו בסיס ראיות מספק לטיפול בטוח ויעיל.

קריאה למתן שירותים למתחרטי מעבר מגדרי (דיטרנזישיונרים)

הדו”ח מכיר בכך שיש אנשים המתחרטים על המעבר המגדרי וכבר אינם מזדהים כטרנסג’נדרים, כמה שהפסיקו לקחת הורמונים או מחפשים להפוך חלק מהשינויים הפיזיים שבוצעו בגופם, בין אם הם ממשיכים להזדהות כטרנסים או לא, וכמה שפרשו מהמסלול לפני שקיבלו הורמונים או התערבות ניתוחית. קשה להעריך מנתונים קליניים בלבד את אחוז האנשים המתחילים במסלול רפואי ואחר כך מתחרטים או מבצעים מעבר חוזר. בלי קשר למספרם של המתחרטים, ישנו חוסר במתן שירות מתאים לקבוצה זו של אנשים שהם בעלי מגוון של צרכים פיזיים ונפשיים. הדו”ח ממליץ לפתח שירותים למתחרטי מעבר מגדרי.

הנחיות מבוססות ראיות

ישנה ביקורת על ההנחיות הקיימות, ובמיוחד על הנחיות הארגון העולמי לבריאות טרנסג’נדרים (WPATH), שהשפיעו רבות על אופן הטיפול והחינוך בבריטניה. “לארגון WPATH השפעה רבה בקביעת הנחיות הטיפול ברחבי העולם, למרות שהבדיקה שנערכה על ידי אוניברסיטת יורק העלתה שהקווים המנחים שלו חסרים עומק”.

יש צורך בפיתוח החניות חדשות מבוססות ראיות על מנת לסייע למטופלים, בני משפחותיהם והמטפלים בקבלת ההחלטות.

צעירים הומואים ולסביות 

הדו”ח מביע דאגה לגבי הטיפול בצעירים הומואים ולסביות, ומצטט ראיות לכך שאחוז גדול מהצעירים המופנים למרפאות מגדר הם בעלי משיכה חד מינית.

במחקר ההולנדי המקורי מ-2011, 89% מתוך 70 המטופלים היו בעלי משיכה לאותו המין, ורוב האחרים היו ביסקסואלים. רק מטופל אחד היה הטרוסקסואל. ממצאים דומים פורסמו לגבי המחקר שנערך במרפאת המגדר של אנגליה ב-2014.

כותבי הדו”ח לא הצליחו לקבל מידע עדכני לגבי הנטייה המינית של המטופלים במרפאת המגדר של אנגליה. מידע זה לא נאסף יותר. עובדים במרפאת המגדר סיפקו מידע סותר לגבי עד כמה הם דנים בנטייה המינית של המטופלים במרפאה, מה שמשקף הבדלים אפשריים בטיפול.

ההמלצה היא שמטפלים ינסו להבין את המיניות המתפתחת ואת הנטייה המינית של הילד/המטופל הצעיר, באופן שעולה בקנה אחד עם הערכות נוספות אצל מתבגרים ובאופן תואם גיל והקשר.

מעבר חברתי

הדו”ח מדגיש את התופעה הגוברת והולכת של מעבר חברתי. עד 60% מהילדים והצעירים עברו סוג כלשהו של מעבר חברתי לפני שביקרו במרפאת מגדר, שינוי גדול מאז ימי ראשית שירותי המגדר. הסקירה השיטתית של אוניברסיטת יורק על ההשפעה של מעבר חברתי, שהיוותה את הבסיס לממצאי דו”ח קאס, קבעה שאיכות המחקרים לא טובה מספיק כדי להסיק מסקנות חד משמעיות, ולא מצאה תמיכה לאף אחד מהיתרונות המוצעים של מעבר חברתי

בשל היעדר ראיות איכותיות, הסקירה לא ממליצה חד משמעית על מעבר חברתי. הדו”ח מכיר באפשרות שמעבר חברתי בילדות עלול לשנות את מהלך “התפתחות הזהות המגדרית” בקרב ילדים עם אי תאימות מגדרית בגיל מוקדם. מסיבה זו, מומלצת גישה זהירה יותר לילדים מאשר לבני נוער.

דו”ח קאס אומר שחשוב שיועצי בתי ספר ישתמשו בכמה מהעקרונות והראיות מהסקירה כדי לעזור לבתי ספר לתת מענה כשתלמיד אומר שהוא רוצה לעבור מעבר חברתי. ההמלצה היא שילדים ובני משפחותיהם יקבלו ייעוץ לגבי הסיכונים והתועלת במעבר חברתי, יופנו לראיות הטובות ביותר הקיימות, ואין לתת את התפקיד הזה לצוות בית הספר ללא הכשרה קלינית מתאימה. יש לערב את ההורים באופן פעיל בקבלת ההחלטות אלא אם יש סיבה חזקה להאמין שזה עלול להעמיד את הילד או המתבגר בסכנה.

הדו”ח מסכם ואומר שאנשי מקצוע צריכים לעזור למשפחות לזהות מגוון התפתחותי נורמלי של תפקידי מגדר וביטוי מגדרי. אחת הדרכים לוודא שיש גמישות וכל האופציות פתוחות עד שמסלול ההתפתחות מתבהר היא להימנע מקבלת החלטה מוקדמת מדי ושקילת מעבר חברתי חלקי במקום מלא.

סיכון להתאבדות

ידוע שישנו חשש בקרב כמה ילדים ובני נוער, משפחותיהם ומטפלים הוא שאם חסמי התבגרות מינית והורמונים לא יהיו זמינים יותר, איכשהו יימנעו מהם טיפולים “מצילי חיים”. עם זאת, הסקירה השיטתית של הראיות לא הראתה שמעבר מגדרי רפואי מפחית את הסיכון להתאבדות. הדו”ח מכיר בכך שהסיכון לאובדנות בקרב ילדים ובני נוער עם דיספוריה מגדרית הוא גבוה יותר מאשר בקרב כלל אוכלוסיית הצעירים, אבל נראה שהוא דומה לזה של צעירים עם מגוון דומה של בעיות נפשיות ופסיכולוגיות.

למרבה הטרגדיה, מוות בהתאבדות שכיח יותר בקרב טרנסים בכל הגילאים ביחס לכלל האוכלוסייה, אבל אין ראיות לכך שטיפול מאשרר מגדר מפחית זאת. עד כמה שראיות בנושא קיימות, “הן מצביעות על כך שמוות בהתאבדות קשור למגוון של גורמים פסיכולוגיים מורכבים ומחלות נפש”.

דבר זה מעיד בבירור על הצורך בזמינות גבוהה יותר של שירותי בריאות הנפש לאוכלוסייה פגיעה זו.

המגזר הפרטי

הדו”ח מכיר בכך שישנו שימוש בתרופות ללא פיקוח ועל ידי מטפלים שאינם תחת פיקוח בתוך בריטניה, ומביע דאגה מכך. הדו”ח ממליץ בכל פה שכל מטפל מקצועי שמגלה שאדם צעיר מקבל תרופות ממקור לא מפוקח צריך ליידע את המטופל ואת משפחתו לגבי הסיכונים בטיפול זה.

כמו כן נאמר שרופאי משפחה אמרו בדאגה שהם נתונים ללחץ לרשום הורמונים אחרי שמטפלים פרטיים החלו לספק את המרשם. הדו”ח מציין שאין לצפות מרופאי משפחה להיכנס להסכם טיפול משותף עם מטפל פרטי, בעיקר אם זה חורג מהנחיות שירותי הבריאות הלאומיים. בנוסף, רוקחים אחראיים לוודא שתרופות מתאימות נרשמות למטופלים.

יש לשים קץ לתרבות ההפחדה בקרב מקצועות הבריאות

דר’ קאס מביעה דאגה באשר להשפעה השלילית על מטפלים ששאלו שאלות בנוגע לשירותים הקיימים ומי מספק אותם ועל הרעילות של השיח שגרם לכמה אנשי מקצוע לפחד להביע את דעותיהם באופן גלוי.

“לפעמים קיים יחס מבטל ומתעלם כלפי הידע והמומחיות של מטפלים מנוסים שהגיעו למסקנות שונות לגבי אופן הטיפול הטוב ביותר”

לדבריה, זה חייב להיפסק כי “קיטוב והשתקה של השיח אינם עוזרים לצעירים שתקועים באמצעו של דיון ציבורי סוער, ובטווח הארוך זה גם יגרום נזק למחקר החיוני למציאת הדרך הטובה ביותר לתמוך באותם צעירים ולעזור להם לשגשג”. במקום זאת, יש צורך בדיון פתוח, מכבד ובונה כדי למצוא את הדרכים הטובות ביותר לסייע לילדים וצעירים ולבני משפחותיהם.

טיפולי המרה

הדו”ח מתייחס לחקיקה אפשרית האוסרת על טיפולי המרה וכיצד היא עלולה להשפיע על מתן תמיכה מקצועית לצעירים המטילים ספק בזהותם המגדרית. יש סיכון ממשי שזה ישפיע על גיוס כוח האדם ההכרחי לשירותי המגדר החדשים. כיוון שלילדים וצעירים עם דיספוריה מגדרית עלול להיות טווח של בעיות פסיכולוגיות וחברתיות סבוכות ו/או בעיות בבריאות הנפש המשפיעות על המצוקה המגדרית שלהם, יש צורך חיוני לחקור את הבעיות האלה כדי לספק אבחנה, תמיכה טיפולית והתערבות מתאימה. לומר שגישה זו שוות ערך לטיפול המרה זה מזיק, כי זה עלול למנוע מצעירים לקבל את התמיכה הרגשית שהם ראויים לה. המטרה של התערבות פסיכולוגית היא לא לשנות את התפיסה העצמית של המטופלים אלא לעבוד איתם כדי לחקור את הדאגות והחוויות שלהם ולעזור להקל על מצוקתם, בין אם הם מקבלים התערבות רפואית או לא.

הבנת קהל המטופלים המשתנה

ידוע היטב שחלו שינויים בסוג המטופלים המופנים למרפאות. הדו”ח מתאר את “הפרופיל השונה מהותית של ילדים וצעירים שמטופלים כעת על ידי מרפאות המגדר של שירותי הבריאות הלאומיים” ואומר כי “על מנת לדעת איך לטפל בהם באופן הטוב ביותר, חיוני להבין יותר טוב את הגורמים שמשפיעים על השינוי בפרופיל המטופלים”. ישנם גורמים רבים חברתיים ותרבותיים המשפיעים על צעירים, כולל קבלה חברתית, השינוי בתפיסת המגדר והמיניות, אתגרים נרחבים יותר הבאים לידי ביטוי בתחום בריאות הנפש וזמינותם של מעכבי התבגרות מינית.

ייתכן שזמינותם של מעכבי התבגרות מינית האיצה את העלייה בדרישה. העלייה החדה בדרישה התרחשה בד בבד עם זמינות נרחבת יותר של תרופות אלו. הדו”ח אומר כי אמנם “אין זה אפשרי לקבוע סיבתיות בכיוון כלשהו, אך ניתן להניח שהורדת הסף הנדרש לטיפול רפואי השפיעה על מספרם של הצעירים הפונים להתערבות רפואית”.

הלקחים שיש להפיק

על פי הדו”ח ישנם לקחים שיש להפיק בנוגע לאיך ולמה הטיפול בילדים ובני נוער אלו סטה מהטיפול הנהוג בקרב שירותי הבריאות הלאומיים, איך הטיפול הקליני הפך מנותק מבסיס הראיות, ומדוע לא הקשיבו מוקדם יותר לסימני האזהרה שמודל השירות מתקשה לספק את הדרישה.

אחריות מקצועית

קאס מציינת שגופים מקצועיים חייבים לעבוד יחד על מנת “לספק מנהיגות והדרכה בנוגע לטיפול הקליני של האוכלוסיה הזו, תוך שהם לוקחים בחשבון את ממצאי הדו”ח”.

סיכום

לסיכום, לדעתנו דו”ח קאס הוא בעל חשיבות עליונה והוא מסמך מעמיק וחשוב שיהדהד ברחבי העולם. אנו מאמינות שהוא יעזור להגן על ילדינו ועל הצעירים מנזק, ויוודא שהם מקבלים טיפול בטוח ומבוסס ראיות ותמיכה בעתיד. כעת חשוב ביותר שהממשלה תיישם את ההמלצות ותספק משאבים למטרה זו.

דר’ קאס בעצמה מודה שישנן סוגיות שהינן מחוץ לתחום אחריות הוועדה ונועדו לדיון ציבורי נרחב יותר. הדו”ח הוא רק ההתחלה. יש צורך בעוד מחקר ובתשובות לעוד הרבה שאלות על ידי אלו שרוצים לספק טיפול בטוח, הוליסטי ומבוסס ראיות לילדים וצעירים, ועל כולנו למלא את תפקידנו ביצירת מציאות זו.