חלק ראשון: דרמה אנושית יוצאת דופן המתוארת ב-3 מערכות.
מאת: ג’ני פויר אקרמן, 1 בדצמבר 2023. תרגום מאת נעמה עציץ
מקור: https://jennypoyerackerman.substack.com/p/the-american-academy-of-pediatrics
נראה שכעת הוא זמן טוב לבחון את האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים ואת תפקידה בקידום רפואת מגדר ‘מאשררת’ לילדים. זהו תזמון טוב מכיוון שתביעה פוטנציאלית גדולה הוגשה לראשונה נגד האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים בחודש שעבר, על ידי מתחרטת מעבר בגדרי בת 20 בשם איזבל איילה. באופן מוזר, האירועים שהותירו את האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים חשופה להליכים משפטיים הם פשוטים אך אך עם זאת לא פחות ממדהימים.
מוסרת המידע בנוגע לאקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, אישה שהיא גם גיבורת על בקרב על טיפול מבוסס ראיות, היא ד”ר ג’וליה מייסון, רופאת ילדים בפורטלנד שבאורגון. היא המקור למידע שלפניכם.
קוראים רבים מכירים את ד”ר מייסון, מייסדת SEGM – החברה לרפואת מגדר מבוססת ראיות שהתארחה בפודקאסטים רבים. הדבר הכי חשוב שמצאתי היה הראיון שלה עם ווסלי יאנג בספטמבר 2023. תוכלו להקשיב לו כאן. מאמר זה מתאר את האירועים המדהימים שתוארו באותה שיחה והובילו לכך שהאקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים חשופה לתביעות חמורות הנוגעות לאתיקה רפואית.
בסיפור ישנם שלושה שחקני מפתח:
1. ד”ר ג’וליה מייסון
2. ד”ר ג’ייסון רפרטי
3. ד”ר ג’יימס קנטור
1. ד”ר מייסון
הקליניקה של ג’וליה מייסון ממוקמת בעיירה ליד פורטלנד שאינה מהווה מוקד לדיספוריה מגדרית מהירה. המשפחות של המטופלים שלה הן לא הפרוגרסיביות והמשכילות ביותר שבנותיהן מהוות קהל היעד העיקרי להזדהות הטרנסית בקרב מתבגרים. בשנת 2019, היו לד”ר מייסון רק שתי מטופלות (שתיהן בנות) שהופיעו עם דיספוריה מגדרית וביקשו הפניה למרפאת המגדר הסמוכה. הילדה הראשונה נשמעה משכנעת בשאיפות ה”טרנס-גבריות” שלה, וד”ר מייסון לא הופתעה כשהמרפאה רשמה לה טסטוסטרון. המטופלת השנייה לא הייתה משכנעת כדיספורית וגבר עתידי, אך היא ואמה היו נחושות בדעתן להיבדק במרפאת המגדר. ד”ר מייסון חתמה להן על ההפניה, מתוך הנחה שהמטפלים המומחים במרפאה יבצעו אבחנה מבדלת ויפנו אותה לפסיכותרפיה ולא להורמונים.
כאשר מטופלת 2 אושרה במהירות לטיפול הורמונלי שהיה זהה למטופלת 1, החלה ד”ר מייסון להציב שאלות בפני הגוף המנהל המקצועי שלה – האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים – בו היא הייתה ‘חברה’, כלומר בעלת זכות הצבעה שכרוכה בתשלום שנתי של $700.
הבעת החששות שלה בנוגע לעמימות האבחונית ולפרוטוקול ה’אישרור’ עוררו רצף מביך של התחמקויות ונפנופים של ארגון שאולי פועל למען ילדים אבל מבחינה טכנית הוא אגודה מקצועית המייצגת רופאים, והמנהל הראשי שלו הוא עורך דין. (שתי הנקודות האחרונות הן אינן האשמות, רק פרטים תיאוריים.)
כשהיא מתוסכלת מהמכשולים הבירוקרטיים מול האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, ד”ר מייסון שילבה כוחות עם כמה אנשי מקצוע מודאגים אחרים כדי להקים את SEGM, שנועד להיות מרכז למחקר ומידע אובייקטיבי בנוגע למגדר. לאחר שנים של משא ומתן על הנהלים החשודים של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים והעלאת דאגות לגבי רפואת מגדר, הצליחו השנה סוף סוף ד”ר מייסון ועוד מספר רופאים לשדל את הארגון לבצע סקירה שיטתית של הראיות עליהן מתבססות ההנחיות שלו. זמן קיומה של סקירה זו תלוי כעת, ללא התחייבות, באקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים. בינתיים, הם מקפידים על ההנחיה הנוכחית של ‘אישרור בלבד’, אבל לפחות ישנה כוונה מוצהרת בפרוטוקול לבחון את הפרוטוקולים הנוכחיים מול ראיות איכותיות.
אם כך, זה הרקע. השאלה המהותית ששאלו ‘אנשי השטח’ הללו היא אותה שאלה מטרידה שכולנו מגיעים לשאול במוקדם או במאוחר:
כיצד גיבשה האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים את ההנחיות בנושא רפואת מגדר לנוער, והיכן נמצא בסיס הראיות שתומך בכך?
2. ד”ר רפרטי
שנה קודם לכן, בשנת 2018, סטודנט צעיר בשם ג’ייסון רפרטי השלים את הכשרתו בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת בראון תחת הדרכתה של ד”ר מישל פורסייר, אחת החלוצות המובילות של ‘טיפול מאשרר מגדר’ לנוער (ד”ר פורסייר אמרה דברים בלתי נשכחים ברֵאָיוֹן לסרטו של מאט וולש “מהי אישה?”). כשעמד להפוך לרופא מומחה למגדר, היה ראפרטי להוט להפיץ את הבשורה החיובית של שינוי מין רפואי בילדים ולהרחיב את הגישה לטיפול מציל חיים לילדים טרנסים באמריקה. צעד קריטי לקראת משימה זו אמור להיות הטמעה של תורת הגרסה השביעית של הנחיות הטיפול של WPATH* לתוך ההנחיות של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, כך שיבוצעו על ידי כל רופאי הילדים.
ד”ר רפרטי ניסח הצהרת מדיניות עם הכותרת “הבטחת טיפול ותמיכה מקיפים לילדים ומתבגרים טרנסג’נדרים ומגווני מגדר”. הוא הגיש את ההצהרה לאקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, ודחף את הארגון לאמץ את הקידמה ולהיות בצד הנכון של ההיסטוריה, או כך משערת ד”ר מייסון שאלו היו דבריו. מועצת המנהלים של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים אכן אימצה את ההצהרה כהנחיה רשמית של רופאי הארגון. עם זאת, הארגון הוסיף הסתייגות דו-משמעית ויוצאת דופן שניתן אפילו לאפיין אותה כהצהרת גילוי נאות, למשל בשביל זימון עתידי לעדות – הקובעת כי הכללים החדשים של ד”ר ראפרטי “נוסחו ונבדקו על ידי המחבר” והוא “האחראי הבלעדי” על תוכן זה.
וכך קרה שהסמכות הבולטת בעולם בנושאי בריאות ילדים הפכה לחסידה של ארגון WPATH – האגודה המקצועית העולמית לבריאות טרנסג’נדרים [על אף ההסתייגות באותיות הקטנות], שעל פי משנתם הסמכות המוכרת היחידה בענייני הנשמה המגדרית של הילד היא הילד עצמו, וש”התבגרות מינית שגויה” [כלומר, טבעית] עלולה להרוס הכל אם לא מונעים אותה בזמן. וכן: כל החולק על תורה זו מואשם בטיפול המרה, שזה ללא ספק דבר רע מאוד.
3. לא כל כך מהר! צעק ד”ר ג’יימס קנטור מאוחר יותר באותה שנה (2018)
תודה לאל על בודקי העובדות, זה כל מה שאני יכולה לומר.
ד”ר קנטור, חוקר סקסולוגיה קלינית בעל שם עולמי שעבודתו פורסמה רבות והוא בעל ניסיון של 30 שנה, נתקל בהצהרה של ראפרטי וזעק בקול רם בטענה שיש לפרק לגורמים את המשנה השגויה הזו. הזעקה של קנטור מומלצת לקריאה, והיא מנוסחת באופן נגיש עם דגשים כגון זה:
“זה היה מסמך מדהים למדי: למרות שכמעט כל המרפאות והאיגודים המקצועיים בעולם משתמשים במה שנקרא ‘גישת ההמתנה הזהירה’ כדרך לעזור לילדים עם דיספוריה מגדרית, הצהרת האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים דחתה את הקונצנזוס הזה ואישרה רק את גישת אישרור המגדר. מכיוון שהאקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים בחרה בנטישה כה דרמטית של גישת האיגודים המקצועיים האחרים, מיד הסתקרנתי להבין אילו ראיות הובילו אותם למסקנה הזו. (הצהרות יוצאות דופן דורשות ראיות יוצאות דופן.) עם זאת, כאשר קראתי את העבודות עליהן הם ביססו את המדיניות שלהם, הייתי די מופתע… למעשה נבהלתי: המסמכים האלה פשוט לא אמרו את מה שהאקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים טענו שהם אומרים. למעשה, ההפניות שהאקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים סיפקו כבסיס למדיניות שלהם, סתרו על הסף את המדיניות הזו, ואישרו שוב ושוב את ‘גישת ההמתנה הזהירה’. הצהרת האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים הייתה יוצאת דופן גם במה שהם לא כללו, כלומר, תוצאות המחקר על ילדי דיספוריה מגדרית… הספרות המדעית לגבי התוצאות הללו לא סוכמה, לא נסקרה ולא עברה מטא-אנליזה כדי שתוכל להצטרף לשיקולים. היא פשוט נעלמה”.
ואלה מילותיו לגבי טיפולי המרה:
הטענות של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים נראו לי מוזרות מכיוון שאין מחקרים על טיפולי המרה לזהות מגדרית. מחקרים על טיפולי המרה הוגבלו לנטייה מינית – ספציפית, נטייה מינית של מבוגרים – ולא לזהות מגדרית, ובשום מקרה לא של ילדים. המאמר שצוטט על ידי האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים ונועד לתמוך בטענתם (מספר סימוכין 38) הוא אמנם סקירה קלאסית ידועה, אך זוהי סקירה של מחקר על נטייה מינית בלבד. לא זהות מגדרית ואפילו לא ילדים, היו מוזכרים בה, אף לא אזכור אחד. אפילו הגרסה המצומצמת יותר של אותו מאמר אמורה להיות ברורה לכל מי שקורא אותה, גם רק את הכותרת: “הפרקטיקה והאתיקה של טיפולי המרה בנטייה מינית” (Haldeman, 1994, עמ’ 221).
אאוץ! ד”ר קנטור בטח עשה חיים קשים לד”ר ראפרטי למשך יום, אולי אפילו שבוע. אבל מי יטען שזה פשע לפעול בפזיזות ולפספס, ועוד כשאנחנו רק בתחילת הקריירה או קידום פרויקט שחשוב לנשמה ושלקראתם עבדנו כל כך הרבה שנים? אם אנו אקדמאים בני מזל, אז הטעויות הטירוניות שלנו יתפסו ברשת הביטחון של ביקורת עמיתים לפני שהן יספיקו לברוח מהמעבדה, כמו שאומרים, ולגרום נזק אמיתי. בדיקת העובדות של ג’יימס קנטור במאמר של ראפרטי הייתה תרומה מרצון ליושרה מדעית שנעשתה לטובת בריאות הציבור. האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים מוזמנת לנהוג באותו האופן.
פסקה מחוקה במקור מכיוון שהיא מהווה תרחיש מדומיין:
האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים הכירה בכך שהיא כשלה בתפקידה ולא ביצעה בדיקות נאותות לפני שסיפקה חותמת גומי למפת הדרכים החדשה והרדיקלית של ראפרטי בנוגע לניסויים רפואיים בילדים בריאים. הדירקטוריון הודה בענווה שהם חבים לד”ר קנטור על שהציל את המוניטין של העמותה ממלתעות האסון. הארגון העניק לו מעמד של נציב כבוד לכל החיים ומינה ועדה חיצונית שתחקור את חוסר היכולת המזעזע של הארגון לקחת אחריות ממסדית, כך שזה לעולם לא יתרחש שוב..
אבל לא. למרבה הצער, זה לא מה שקרה. כפי שד”ר מייסון אומרת, אין ראיות המצביעות על כך שהנהגת האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים טרחה אי פעם לקרוא את ההפרכה העובדתית והיסודית של ג’יימס קנטור בנוגע להצהרת המדיניות החדשה שלהם. יש את כל הסיבות להאמין שהם מעולם לא בדקו את עבודתו של ד”ר ראפרטי לפני שאימצו את התיאוריות החדשות שלו כתיאוריות של הארגון. אילו היה כך הדבר, לא הייתה התביעה של איזבל איילה נגד האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, שבה ארבעה רופאים נחשבים בנוסף גם כנאשמים באופן אישי. אחד השמות האלה יצלצל לכם מוכר כאשר נמשיך לדון בפרטים המשפטיים בשבוע הבא. המשיכו לעקוב!