על הבינאריות של המין הביולוגי

מאת דר’ קולין רייט (ביולוג אבולוציוני), 4 באוגוסט 2024.

קישור למקור: https://www.realityslaststand.com/p/understanding-the-sex-binary

הדיונים המתנהלים כעת על יסודות המין הביולוגי אינם סתם דיונים אקדמיים אזוטריים. יש להם השלכות ישירות על קביעת מדיניות בנוגע לרפואה ולהגנות חוקיות מבוססות מין. זה באמת משנה אם קטגוריות המין בבני אדם הן אמיתיות, ניתנות למדידה, בלתי ניתנות לשינוי ובינאריות, או לחילופין “הבניות חברתיות” מיושנות ודכאניות שיש לנטוש.

הטענה שמין ביולוגי היא לא בינארי משמשת לעיתים קרובות להצדקה של הכללת זכרים בספורט נשים, בתי כלא ומרחבים אחרים שבעבר היו מופרדים על פי מין מסיבות של הוגנות ובטיחות. לדוגמה, עורך הדין צ’ייס סטרנג’יו מהארגון האמריקאי לחירויות הפרט ACLU טוען לעיתים קרובות שההגדרה הבינארית של מין ביולוגי זו המצאה של הזמן האחרון ומשתמשים בה “למטרה היחידה של הדרת טרנסים מפני הגנות משפטיות”. בדצמבר האחרון, הפוליטיקאית הסקוטית מגי צ’פמן ציינה שהתפיסות השגויות לגבי הטבע ה”בינארי ובלתי ניתן לשינוי” של מין ביולוגי הן הסיבה העיקרית שבגללה היא מנסה להכניס “הכרה כוללת באנשים לא בינאריים בסקוטלנד”.

המתנגדים לביטול קטגוריות המין טוענים לרוב בזכות טבעו הבינארי ובלתי ניתן לשינוי של המין הביולוגי, כמו גם בזכות החשיבות של הכרה בהבדלים המהותיים בין המינים על מנת להגן על נשים ונערות. אבל למרות שאלו התומכים ברעיון שמין הוא בינארי ולא ניתן לשינוי הם אכן קרובים יותר למציאות הביולוגית, עדיין קיים בלבול רב בנוגע למשמעות האמיתית של “הבינאריות של מין ביולוגי”.

בגלל העובדה ששני הצדדים של הויכוח טוענים שעובדות ביולוגיות מצדיקות את הצעות המדיניות שלהם, חשוב עכשיו יותר מתמיד לספק תיאור מדוייק של הביולוגיה, ללא השפעות פוליטיות. אז בואו נבהיר את המשמעות של “הבינאריות של מין ביולוגי” ולמה זה חשוב. נסביר למה עלינו להבחין בין מצבי אינטרסקס (הידועים גם כשינויים או הפרעות בהתפתחות המינית) ובין טרנסג’נדרים כדי להימנע מ”מלכודת האינטרסקס”, ונספק גישות אפקטיביות לחקיקה וקביעת מדיניות הנוגעת לביולוגיה של המין כדי לשמור על שלמותם של מרחבים לנשים בלבד.

כאשר ביולוגים טוענים ש”מין הוא בינארי”, הם מתכוונים למשהו פשוט מאוד: ישנם רק שני מינים. הצהרה זו נכונה כי מינו של אדם נקבע על ידי סוג הגמטות (זרע או ביצית) שאברי הרבייה הראשוניים שלהם (כלומר, גונאדות), התפתחו כדי לייצר. אברי הרבייה הראשוניים של גברים התפתחו כדי לייצר זרע ואלו של נקבות התפתחו כדי לייצר ביציות. כיוון שאין סוג שלישי של גמטות ישנם רק שני מינים בקרב בני אדם. לפיכך, מין הוא בינארי.

חשוב לציין כאן שהטבע הבינארי של המין אינו סותר את העובדה שלפעמים המין אינו חד משמעי, כי מין לא חד משמעי אין פירושו מין שלישי. לעומת זאת, הרבה פעילי מגדר טוענים את הטענה השקרית ש”הבינאריות של המין” פירושה בהכרח משהו כמו “אפשר לסווג כל אדם שהיה קיים אי פעם ויהיה קיים אי פעם באופן חד משמעי כזכר או נקבה”. בהינתן זאת, הם גורסים שמקרים של אנשים עם אנטומיה רבייתית לא חד משמעית (כלומר מצבי “אינטרסקס”) לא רק סותרים את הבינאריות של המין אלא גם מוכיחים שמין ביולוגי הוא חסר משמעות ואף מהווה שיטת סיווג דכאנית. (נעזוב כרגע בצד את העובדה שהרבה מאותם פעילים עצמם כן מכירים בגירסה אלטרנטיבית של “מין ביולוגי” בצורת זהות מגדרית מהותנית ביולוגית, או שהתיאוריה שלפיה התפיסה העצמית של אדם כזכר או נקבה מקורה במוח עצמו).

שרשרת הטיעונים היא כדלהלן: מין הוא לא בינארי כי קיימים אנשים שהם אינטרסקס. קיומם מוכיח שמין ביולוגי הוא ספקטרום. כיוון שמין הוא ספקטרום, פירוש הדבר הוא שלא ניתן להפריד באופן מושלם בין זכרים ונקבות. אם אי אפשר להגדיר קו מפריד מושלם, כל אחד יכול לקבוע איפה עוברת ההפרדה באופן שהוא לחלוטין שרירותי וסובייקטיבי. אם הדבר הוא לחלוטין שרירותי וסובייקטיבי, פירושו של דבר הוא שהקטגוריות של זכר ונקבה גם הן “הבניות חברתיות” שרירותיות וסובייקטיביות שאין להן אחיזה חזקה במציאות הביולוגית. אם זהו אכן הדבר, למה אנחנו בכלל מסווגים אנשים באופן חוקי על פי אותן תוויות שרירותיות במקום לתת להם פשוט לתייג את עצמם? כל דבר אחר הוא דיכוי המבוסס על טיעון ביולוגי שגוי.

כך בדיוק נבנה הטיעון, והוא נבנה בהצלחה מסחררת. ילדים בכל שלבי מערכת החינוך לומדים בימים אלו שמין ומגדר מתקיימים על ספקטרום. חלקים מהממסד המדעי ומקצוע הרפואה אימצו אף הם את הרעיון הזה.

ההיסטוריונית של המדע אליס דרג’ר היא אולי הדוגמה המפורסמת ביותר של חוקרת הנשענת על קיומם של מצבי אינטרסקס כדי להפריך כביכול את הבינאריות של המין. בספרה “הרמפרודיטים והמין כהמצאה רפואית”, דרג’ר מתייחסת לאנשים אינטרסקס כאל “הרמפרודיטים” ואומרת “מצב הרמפרודיטי יוצר בלבול רב, יותר מכפי שנראה לעין ממבט ראשון, כיוון – כפי שאנחנו רואים שוב ושוב – הגילוי שקיים גוף ה”ההרמפרודיטי” מעלה ספקות רבים לא רק לגבי הגוף הנ”ל בעצמו, אלא כל הגופים. הגוף הנ”ל מאלץ אותנו לשאול מה בדיוק, אם בכלל, הופך את כולנו לחד משמעיים”.

אנשים שאינם בעלי רקע נרחב במדעי החיים עלולים לקרוא ציטוטים מעין אלו ולהרגיש מעין התגלות, אבל דרג’ר משתמשת בפסאודו-מדע. הרצון להקיש מטשטוש קל בקצוות על התמונה השלמה, מקורו בדחף הפוסט-מודרניסטי להפוך הכל ל”קווירי” ולכן לבטל קטגוריות טבעיות. על פי נקודת המבט של התיאוריה הקווירית, קטגוריות הן כשלעצמן דכאניות, ושחרור אנושי דורש ש”נטריד” את הקטגוריות האלה (אם נשאל מונח מאת ג’ודית באטלר), כולל גם את קטגוריית המין. עם זאת, התיאור של דרג’ר אינו מתאר את המציאות הביולוגית במדוייק. קיומם של מקרים “מוטלים בספק” בנוגע לסיווג המין לא גורם אוטומטית לכך שיש להטיל ספק כלשהו במין של כל אחד ואחד. עבור רוב בני האדם, המין שלהם ברור לחלוטין.

חוץ מזה, החברה שלנו אינה חווה בימים אלו עלייה חדה ודרמטית במספר האנשים עם אברי מין לא חד משמעיים. אנו חווים עלייה חדה במספר האנשים שהם בעלי מין אחד וחד משמעי שטוענים שהם “מזדהים” כבני המין השני או אף מין.

עוד תיאור שגוי של הבינאריות של המין מתייחס לכרומוזומי המין – כלומר הטענה שלזכרים תמיד יש XY ולנקבות תמיד XX. פעילים מתיימרים להפריך את התיאור השגוי הזה של הבינאריות של המין על ידי כך שהם מצביעים על אנאפלואידיות של כרומוזומי המין – מצבים שבהם למישהו חסר כרומוזום X או Y או שיש לו כרומוזומי מין מיותרים. לדוגמה – תסמונת קליינפלטר (XXY) ותסמונת טרנר (X0), בין היתר. איך יכול להיות שהמין הוא בינארי ומבוסס על כרומוזומי מין, טוענים הפעיילים, אם ישנם צירופי כרומוזומים שאינם XX או XY? לפעמים הם מביאים דוגמאות של זכרים בעלי XX או נקבות עם כרומוזום Y כהוחכה לכך שכרומוזומים אינם קובעים את המין בבני אדם.

ישנן כמה בעיות קשות עם קו המחשבה הזה. הבעייה הראשונה היא שהרוב המוחלט של אנשים עם אנאפלואידיה של כרומוזומי המין אינם אינטרסקס – אברי המין הראשוניים שלהם והאנטומיה שלהם הינם ללא ספק או זכר או נקבה. הרכב כרומוזומים שאינו ה-XX או XY הטיפוסיים אינו מייצג מינים נוספים מעבר לזכר או נקבה, אלא שוני כרומוזומלי בתוך אחד משני המינים. אדם עם תסמונת קליינפלטר (XXY) לדוגמה אינו מין חדש באותו אופן שאדם עם תסמונת דאון (שיש לו שלושה עותקים מכרומוזום 21 במקום שניים) אינו יצור לא-אנושי.

שנית, הטיעון שקיומם של זכרים עם כרומוזומי XX ונקבות עם כרומוזום Y מפריך את הטענה שמין נקבע על ידי הכרומוזומים מבלבל בין איך המין נקבע ובין איך הוא מוגדר אצל כל אדם. “קביעת מין” הוא מושג טכני בביולוגיה התפתחותית המתייחס לתהליך שבו גנים מסויימים מפעילים ומווסתים את התפתחות המין. ביונקים, כולל בבני אדם, התפתח מנגנון שנקרא “קביעת מין כרומוזומלית“, כלומר – גנים מסויימים הנמצאים על כרומוזומים מכוונים את ההתפתחות של זכרים ונקבות ברחם. כרומוזום ה-Y הוא זה ש”קובע את המין” כי הוא לרוב כולל גן בשם SRY המפעיל את ההתפתחות הזכרית. בהיעדרו, לרוב העובר מתפתח לנקבה. במקרים נדירים מאוד גן SRY עשוי למצוא את דרכו לכרומוזום ה-X, והתוצאה היא זכר עם כרומוזומי XX.

תהליך זה עומד בניגוד למנגנוני קביעת מין באורגניזמים אחרים שאינם מבוססים על כרומוזומים, לדוגמת “קביעת מין תלויית-טמפרטורה” שמתרחשת בזוחלים רבים. במקרה זה הטמפרטורה שבה דוגרים על הביצה מעוררת התפתחות מינית זכרית או נקבית. בתנינים ממין A. mississippiensis לדוגמה, טמפרטורת דגירה גבוהה (מעל 34 מעלות צלזיוס) מייצרת זכרים וטמפרטורה נמוכה (מתחת ל-30 מעלות צלזיוס) מייצרת נקבות.

גם במערכות של מין כרומוזומלי וגם באלו של מין תלוי-טמפרטורה, המין של כל פרט אמנם נקבע באופן מכניסטי באופן שונה, אבל הוא תמיד מוגדר באותה דרך – על פי סוג הגמטות שאברי הרבייה הראשוניים בנויים לייצר. זה אמור להיות מובן מאליו, שכן זה לא היה אפשרי לגלות את אותם מנגנונים שונים לקביעת המין בלי לדעת מראש מהם זכרים ומהן נקבות בנפרד מכרומוזומי המין או טמפרטורת הדגירה.

מאמצים אלו מצד הפעילים משרתים מטרה אחת ויחידה – לתאר את המין כמסובך ורב-משתנים באופן בלתי ניתן להבנה, עד כדי כך שהמנהג המסורתי של סיווג בני אדם באופן פשוט לזכר או נקבה הוא מיושן להחריד ויש לנטוש אותו כליל לטובת “זהות מגדרית”. משמעות הדבר הוא שלא ניתן יהיה להדיר זכרים מספורט נשים, מבתי כלא לנשים או מכל מרחב אחר שהיה עד עתה מופרד על פי המושג המיושן כביכול של “מין ביולוגי”, כל עוד הם “מזדהים” כנשים או מה שזה לא יהיה.

אבל בעוד שהתפתחות מינית היא תהליך מורכב, לא נובע מכך שהתוצאה היא מורכבת באותה מידה. טענתה של דרג’ר שקיומם של מקרי קצה “מעלה ספק לא רק לגבי הגוף הנדון הספציפי, אלא לגבי כל הגופים” אינה נכונה. גופו של אדם הוא כמעט תמיד חד משמעית במין מסויים, והוא מתועד כהלכה בלידה.

בעוד שחיוני לקבוע מדיניות סבירה וחוקים במקרים קשים, בואו לא נעמיד פנים שכולנו מקרים קשים. אם לא נדחה את הרטוריקה הזולה של דרג’ר, לא נצליח לקרוא לילד בשמו.

המושגים אינטרסקס וטרנסג’נדר הם שונים לחלוטין וחשוב לא לבלבל ביניהם. לאנשים אינטרסקס יש מצבים התפתחותיים נדירים (כ-0.018% מהלידות) שכתוצאה מהם יש אי בהירות בנוגע למין הביולוגי. לטרנסג’נדרים, לעומת זאת, לרוב אין שום אי בהירות בנוגע למין. למעשה, הגישה השלטת בקרב פרוגרסיביים טוענת שמספיק “להזדהות” כבת/בת המין השני או עם אף אחד מהמינים.

אולי שמתם לב, לעומת זאת, שפעילי מגדר לרוב מסיטים את הדיון בנוגע להאם יש לאפשר לטרנסיות (כלומר, גברים המזדהים כנשים) להשתתף בספורט נשים לכיוון השאלה לגבי מצבי אינטרסקס שונים וספורטאים מפורסמים עם שוני בהתפתחות המינית (DSD) כדוגמת האצנ/ית הדרום אפריקאי/ת קסטר סמניה. מדוע הם עושים זאת?

התשובה היא פשוטה: כל עוד הם מצליחים לגרום לך לעמוד על הרגליים האחוריות ולחוות דעה לגבי מצבי אינטרסקס מורכבים, הם מצליחים להסיט את תשומת הלב שלך מלחוות דעה על מצב פשוט בהרבה שבו ספורטאי שמינו הוא זכר ללא כל ספק, כדוגמת אלוף השחייה של ליגת המכללות האמריקאית לנשים לשנת 2022 ליה תומס. במילים אחרות, הם מסיטים את הדיון לאינטרסקס כדי להסיח את הדעת מטרנסים. לליה תומס אין אי-בהירות מינית. תומס הוא זכר בכל מובן של המילה למעט התפיסה הסובייקטיבית העצמית שלו לגבי מין, שמבחינה מדעית אינה משפיעה כלל וכלל על המין הביולוגי הממשי שלו.

אני שומע מדי פעם מאירגוני נשים וגופי ספורט המחפשים הכוונה לגבי קביעת מדיניות המדירה ספורטאים גברים מספורט נשים ומרחבים אחרים לנשים בלבד. רבים אינם מודעים לכך שלמעשה הם אימצו את טיעון איש הקש של הפעילים לגבי הבינאריות של מין ביולוגי שלפיו “כל אדם הוא חד משמעית או זכר או נקבה”. בעוד שטיעון כזה נראה מפתה בכך שהוא מגן באופן חד משמעי על מרחבים לנשים בלבד, יש להימנע ממנו בגלל שהוא לא נכון ולא נחוץ – והוא מלכודת של הפעילים. זה לא נכון מכל הסיבות שתוארו לעיל, והוא לא נחוץ בגלל שהדבר החשוב ביותר כרגע הוא זכרים, לא אנשי אינטרסקס, במרחבים לנשים. זו מלכודת כי זה מאפשר לפעילים להפוך ויכוח שאמור להיות קל ופשוט לנצח בו, לגבי הדרת גברים ממרחבים נשיים, לויכוח קשה בהרבה ולא רלוונטי על מצבי אינטרסקס מורכבים.

גם אם אנחנו מודים בקיומם של מצבים נדירים וקשים, זה לא מחליש את העמדה או את הטיעונים נגד הכנסת גברים לספורט נשים, בתי כלא ומרחבים אחרים לנשים בלבד. למעשה, זו גישה חזקה בהרבה כי היא מפרידה בין שני נושאים שונים – מדיניות בנוגע לאינטרסקס לעומת טרנסג’נדרים – שהפעילים מעדיפים לכרוך זה בזה. לדוגמה, קל להם בהרבה לטעון בעד הכללת זכרים ביולוגיים עם אי רגישות מוחלטת לאסטרוגן (CAIS) בספורט נשים, כיוון שגופם נראה כגוף נקבי והם אינם מגיבים לטסטוסטרון, מאשר לטעון בעד הכללתו של ליה תומס, זכר ביולוגי לכל דבר ועניין בעל איבר מין זכרי שנהנה מהיתרונות שהעניקה לו התבגרות מינית זכרית. ההפרדה בין אינטרסקס וטרנס מונעת מהפעילים להעמיד פנים שלטעון בעד הכללת זכרים בעלי CAIS זה בעצם לטעון בד בבד בעד הכללת טרנסיות (ליה תומס).

למעשה, אם זהות מגדרית היא מה שקובע מי יכול להתחרות בספורט נשים, אז כל מגבלה שהיא על השתתפותם של אלו המזדהים כנקבות היא שרירותית ולא צודקת. לפיכך, לדוגמה, יהיה זה לא בסדר לדרוש מכמה נשים להוריד את רמות ההורמונים בגופן רק בגלל שהן במקרה טרנסג’נדריות או שעברו התבגרות מינית “זכרית”. במילים אחרות, אם ניקח את אידיאולוגיית המגדר, אסור לנו להטיל אף מגבלה כלל על השתתפות זכרים המזדהים כנקבות בספורט נשים. מעניין שפעילי מגדר כמעט אף פעם לא נוקטים בעמדה זו, ובמקרים מסויימים, כולל בתביעות פדרליות נגד מדיניות ספורט “מדירה” – הם דחו את העמדה הזו במפורש.

כפי שהוזכר קודם, כל מדיניות אפקטיבית מצריכה הפרדה בין אינטרסקס וטרנסג’נדר.

גיבוש מדיניות שמדירה זכרים המזדהים כנשים (כלומר טרנסיות) מספורט נשים, בתי כלא או מרחבים אחרים לנשים בלבד זה לא דבר מסובך. הסיבה היא שטרנסיות הם ללא כל ספק זכרים, ולכן הסיכוי שרופא קבע בטעות את מינם בלידה כנקבות שואף לאפס. פירוש הדבר שבכל מדיניות בנושא טרנסג’נדרים שמטרתה להגן על מרחבים לנשים בלבד יש רק לציין שרק אלו שמינן נרשם (או “הוקצה”) בלידה כנקבה רשאיות להשתתף. זה מספיק כדי לשים קץ לזכרים המתחרים בספורט נשים.

כמובן, זה דורש גם חקיקה שתאסור על שינוי תעודות לידה. זה הפך לבעייה אמיתית, שכן כרגע כל המדינות בארה”ב למעט טנסי, אוקלהומה ומונטנה מאפשרות לתושביהן לשנות את סימון המין בתעודות הלידה שלהם. יתרה מכך, לפחות 15 מדינות מנפקות תעודות לידה חדשות, כלומר – בתעודות אלו אין שום ראייה לכך שנעשה שינוי. על כל הרשומות הקשורות לתעודת הלידה המקורית מוטל חיסיון וניתן לגשת אליהן רק באמצעות צו בית משפט.

פעילים דוחפים להזיז את רישום המין בתעודת הלידה אל “מתחת לקו הסימון”. מידע מעל אותו הקו כמו השם, המין ותאריך הלידה לרוב מופיע בעותקים מאומתים של תעודות הלידה והוא בעל תוקף משפטי, ומידע מתחת לקו הוא פרטי וכולל מידע דמוגרפי ורפואי לא רלוונטי שמטרתו לאסוף מידע סטטיסטי על האוכלוסייה. בעניין זה, מאמר שהופיע בכתב העת היוקרתי New England Journal of Medicine טוען ש”סימון המין בתעודת הלידה לא מספק שום שימוש קליני, והוא עלול לגרום נזק לאנשים שהם אינטרסקס וטרנס”. הכותבים מצדיקים טענה זו על ידי (בטח כבר ניחשתם!) דחיית רעיון הבינאריות של המין: “הסימון זכר או נקבה על תעודות לידה מרמז על כך שמין הוא פשוט ובינארי כאשר למעשה, מבחינה ביולוגית זה אינו נכון”. הכותבים אף ממשיכים ואומרים שאפילו אם שיטת הסיווג הבינארי הזו תישמר, עליה להיות מבוססת על “זיהוי עצמי בגיל מבוגר יותר ולא על פי הערכה רפואית בזמן הלידה”.

על מנת לגבש מדיניות ברורה בנוגע למרחבים חד מיניים ופעילויות חד מיניות, יש צורך לבטל או לשנות את החוקים האלה כך שתמיד ניתן יהיה לגשת לרשומת המין שנצפה ותועד בלידה, גם אם שונה לאחר מכן. כרגע, כדי לעקוף את נושא תעודות הלידה אפשר להשתמש בכרומוזומי המין כקירוב אמין למין כשיש ספק. אמנם זה לא אמין לחלוטין בכל מצב שהוא, אבל אל לנו לתת למושלם לעמוד בדרכו של הכמעט-מושלם.

גיבוש מדיניות אפקטיבית בנוגע לאינטרסקס נראה כנושא מסובך יותר, אבל הבעיה של אנשים אינטרסקס או בעלי שוני בהתפתחות המינית (DSD) בספורט נשים הוא נושא פחות בוער מזה של זכרים בספורט נשים, ונראה שאין כרגע דאגות מהימצאותם של אנשים אינטרסקס במרחבים נשיים. יש לאפשר לכל ארגון להחליט בעצמו מהם קריטריוני הסף שהוא משתמש בהם כדי להבטיח את בטיחותם של מרחבים נשיים, ובנוסף גם את הגינותם כשמדובר בספורט. עם זאת, יש לעגן את המדיניות הזו בתכונות פיזיות ולא בזהות. זהות בלבד אינה רלוונטית לנושא ההגינות והבטיחות.

ה”בינאריות של המין” מתייחסת למציאות הביולוגית שבה יש רק שני מינים – זכר ונקבה – ושהקטגוריות האלה מתייחסות לאנשים שאברי המין הראשוניים שלהם בנויים לייצר או זרע (זכרים) או ביציות (נקבות). ה”בינאריות של המין” אין משמעותה שכל אדם הוא באופן חד משמעי או זכר או נקבה, למרות שעבור הרוב המוחלט של בני האדם זהו המצב.

זוהי אבחנה חשובה, כי הטיעון השני לעיל אינו מדוייק ומשחק לידיהם של פעילים המחפשים להפריך את קיומם של שני מינים בכך שהם מסבים את תשומת הלב לקיומם של מקרי קצה נדירים (כלומר, מצבי “אינטרסקס”). אבל המסגור הראשון (“יש רק שני מינים”) הוא גם מדוייק מבחינה ביולוגית וגם מבטיח ששני מושגים שונים – טרנסג’נדריזם ואינטרסקס – נשארים נפרדים. זה גם מפריך את הטיעון השגוי שקיומם של מקרי קצה נדירים בהכרח מצביע על כך שמין הוא “ספקטרום” ושכולנו, לפיכך, אינטרסקס במידה מסויימת.

על מנת לגבש מדיניות אפקטיבית עלינו להתייחס לטרנסג’נדרים ואינטרסקס כאל מה שהם באמת – שני מושגים נפרדים. עלינו גם לא ליפול למלכודת של הפעילים המבלבלים בין אינטרסקס וטרנסג’נדרים. מדיניות אפקטיבית למניעת השתתפות זכרים בספורט נשים היא פשוט לדרוש שהמושג “נקבה” יתייחס למין הלידה. אפשר להשתמש בכרומוזומי המין אם יש ספק. מדיניות לגבי אינטרסקס או שוני בהתפתחות המינית (DSD) צריכה לתעדף בטיחות והגינות, כשהפרטים הספציפיים נקבעים על ידי הארגונים בעצמם.

בעוד שהפעילים מתעקשים להציג מצג שווא לפיו הביולוגיה של המין כל כך מורכבת שאי אפשר לקבוע אף קטגוריה, וקטגוריזציה כשלעצמה הינה דבר מרושע, עלינו להתנגד לדחף לאמץ את מצג השווא הפשטני שלהם בנוגע לבינאריות של המין בניסיון לסתור את טענותיהם. אין עלינו להפוך את הביולוגיה של המין ליותר (או פחות) מורכבת מכפי שהיא באמת.