תמלול ותרגום לסרטון יוטיוב (מקוצר מעט) של בחורה שמזדהה בשם ראיין, לשעבר טרנסג’נדר שחזרה למגדר המקורי שלה. שם הערוץ שלה הוא saltyAlty. תמלול מאת נעמה עציץ
הסרטון הועלה ליוטיוב לפני שנה, נכון לכתיבת פוסט זה.
קישור למקור:
שמי ראיין. אני FTM (מנקבה לזכר) שחזרה לחיות לנקבה.
יש לי פה הערות כתובות, כי אני לא יכולה להתרכז ליותר מחצי דקה.
לאחרונה ביצעתי מעבר מגדרי חוזר, לפני חודש וחצי בערך. אני חיה כבר יומיים שוב כאישה.
חיפשתי מידע וסירטוני יוטיוב על הנושא (נ”ע: של מעבר חוזר) כאשר ביקשתי תשובות לשאלות שהיו לי אבל לא מצאתי, אז החלטתי להכין סרטון כזה בעצמי ולדבר על הדברים שהלוואי שהייתי יודעת קודם, ואולי זה יעזור לאחרים.
אז אני אספר לכם על עצמי.
אני הייתי קצת מוזרה כאשר ביצעתי את המעבר המגדרי שלי. לא עשיתי את זה כדי להיות גבר ואפילו לא חשבתי על זה עד שהגעתי לגיל 18. מעולם לא חשתי אי נוחות עם המגדר שלי, חשתי אי נוחות בנוגע לקשרים שלי עם אנשים אחרים. בשנות ההתבגרות שלי היה לי משבר זהות ונחשפתי להרבה אנשים שדיברו על זה והעלו סרטונים בסגנון של “אני לא יודע מה קורה איתי, אני חושב שאולי אני ביסקסואל”, או “אני לא ביסקסואל, אולי אני הומו”.. וחשבתי לעצמי שאני פשוט לא אוהבת אף אחד, הייתי די לא חברותית. גיליתי מה זה א-מיני והרגשתי שזה די מסביר אותי. אני א-רומנטית, א-סקסואלית, אני לא אוהבת את הקטעים הסקסיים-קיטשים, את אחיזות הידיים.. אני לא רומנטית, אז הקטע הזה די בילגן לי את גיל ההתבגרות, או יותר נכון יצר בי בלבול.
בסביבות גיל 17 די נתקעתי על הקטע של א-מיניות. הרגשתי שזה מסביר אותי הכי טוב אבל עדיין לא הייתי מסופקת עם זה לגמרי. זה קשה לנסות להחזיק מעמד במערכת יחסים עם אדם שהוא לא א-מיני ולצפות ממנו להימנע ממין. זו הייתה תקופה קשה בחיי, לא הייתי מאושרת במקום הזה, הרגשתי שמשהו לא בסדר איתי ושחייב להיות פתרון. הייתי נואשת למצוא משהו שיוכל לתקן את זה.
כשהתחלתי לחפש בגוגל, ידעתי מה זה טרנסג’נדר אבל מעולם לא חשבתי על עצמי ככזו ולא לקחתי את האופציה הזו בחשבון. לא הקדשתי לזה מחשבה, לא באמת. כן חשבתי לפעמים שאם הייתי בן היה קל יותר, כי אהבתי דברים כאלה וכאלה, אבל מעולם לא באמת הרגשתי ש”הלוואי שהייתי בן”, אף פעם לא היו לי כאלה מחשבות.
בהרבה סרטוני יוטיוב שראיתי דיברו על מחשבות מהסוג הזה. הם סיפרו איך הרגישו את הדיספוריה שלהם כבר מגיל צעיר, איך בתור בנות הן אהבו לשחק עם הבנים ודברים כאלה, או איך בתור בנים הם חוו בעיות.. אבל אני מעולם לא הייתי כזו.
יותר מאוחר הבנתי שהייתי צריכה לחשוב יותר על זה שמעולם לא חוויתי דיספוריה פיזית, מעולם לא חשתי חוסר ביטחון בנוגע לחזה שלי או לאיברים נשיים שלי. הייתי בסדר עם הדברים האלה, הייתי בסדר עם איך שנראיתי והייתי די בטוחה בעצמי, פשוט לא הייתי שמחה עם החיים החברתיים שלי ועם הכיוון אליו הדברים הלכו.
הייתי מאוד אימפולסיבית. הייתי כל כך נואשת לפתרון שכאשר קלטתי שטרנסג’נדריזם הוא אופציה, נאחזתי בזה.
בראש שלי, המידע שנחשפתי אליו בנושא גרם לי להאמין שאני בעצם יכולה לשנות את מי שאני. זה אפשרי, עד גבול מסוים, אתה יכול לשנות את השם, את המראה, אבל הרבה מהבעיות איתן התמודדתי, כמו הא-מיניות או כל בעיה אחרת שאינה קשורה לדיספוריה – לא נעלמו.
עם זאת, אני חשבתי ש”וואו, הנה הפתרון שלי”.
ניסיתי את העניין לכמה ימים, שמתי ביינדר (משטיח-חזה) ואני כזה “וואו, אני מישהי אחרת”, זה היה כאילו כל הבעיות שלי נעלמו ברגע, וחשבתי “זה מדהים, אני הולכת לעשות את זה”.
אז אחרי כמה ימים כאלה שבהם הגעתי למסקנה שאני טראנס – קבעתי פגישה בסניף של “הורות מתוכננת” (Planned Parenthood), זה משהו שהרבה אנשים עושים כדי להשיג הורמונים כי זה קל.
אני חושבת שזו בעיה, זה שזה קל.
קבעתי איתם פגישה והיה לי מרווח של שבועיים עד הפגישה איתם ככה שהיה לי זמן לחשוב, אבל הייתי כל כך חסרת סבלנות, כל כך אימפולסיבית. הייתי כל כך משוכנעת שזה מה שיתקן אותי, זה מה שיהפוך את הכל לטוב יותר. השבועיים עברו במהירות וברגע הבא כבר הייתי על הורמונים.
אני די “רימיתי” בכל הקטע של להסביר למשפחה שלי על זה ש”אני חושבת שאני בן”.
סיפרתי להורים שלי על העניין והם היו סבבה עם זה, אני בת מזל מהבחינה הזו, קיבלתי תמיכה. אני די אנטי-חברתית, יש לי חבורה קטנה של חברים. יצאתי מהכל די בקלות כי בדיוק בזמן שחשבתי על לבצע מעבר-חוזר אני גם עברתי דירה. אז פשוט עברתי ערים, שם לא היה אף אדם שהכיר אותי, לא הכרתי אף אחד אז פשוט החלטתי שאני אגרום לזה לעבוד.
ב-29 לספטמבר קיבלתי את זריקת ההורמונים הראשונה שלי וב-30 פשוט עברתי דירה, ביקשתי העברה בעבודה. הגעתי אל מקום חדש לגמרי, לא הכרתי אף אחד ופשוט הצגתי את עצמי בתור ראיין. לא הייתי צריכה להסביר לאף אחד מהקולגות או החברים שלי שום דבר, לא הייתי צריכה להתמודד עם מיסג’נדר של אנשים כלפיי (נ”ע: שקראו לה במגדר הלא נכון), לא הייתה את אי הנעימות של האנשים שמכירים אותי וצריכים להתרגל לשינוי, אז אני סוג של רימיתי בזכות מעבר הדירה.
אחרי חודשיים (נ”ע: של נטילת הורמונים) עברתי (נ”ע: עברה את המבחן החיצוני של להראות גבר), לא היו לי בעיות עם זה. הקול שלי העמיק (נ”ע: הפך גברי) ובהתחלה כמובן כן חוויתי מיסג’נדר מאנשים כי הייתי עדיין טראנס חדשה, אבל בסך הכל במשך שנה-שנה וחצי הכל הלך חלק. לא היו לי בעיות, אבל כן היה לי קטע כזה שניסיתי גם למצוא עליו מידע ברשת אבל לא הצלחתי, זה היה כאילו שהקול בראש שלי, איך שאני תפסתי את עצמי, זה היה כמעט כאילו אני עצמי עשיתי לי מיסג’נדר (נ”ע: חשה בלבול עם המגדר שלה). זה היה מאוד מבלבל, ניסיתי לחפש מידע שיסביר לי מה עובר עליי אך ללא הצלחה. בכל פעם ששיתפתי מישהו בנוגע לזה, אמרו לי “פשוט תני לזה זמן, זה יעבור עם הזמן”, אבל זה מעולם לא קרה.
זה הרגיש כאילו שהקול הפיזי שלי הופך עמוק יותר אבל הקול בראשי, זה שאני חושבת איתו, נשאר נשי. והדרך בה חשבתי על עצמי.. נגיד כשהייתי חולמת הייתי אישה, לא גבר. בתת מודע שלי עדיין תפסתי את עצמי כ”עצמי הישן” שלי, כאישה ולא כגבר, ומאוד נאבקתי עם זה בזמן שהזדהיתי כגבר. הייתי שואלת את עצמי “למה זה לא משתנה? שאר הדברים בסדר, למה המוח שלי חווה את זה?”
אז זה עוד משהו שנאבקתי איתו והיה סוג של סימן מוקדם לכך שזה לא בשבילי העניין.
על חלק מהדברים החלטתי פשוט לא לחשוב. אני יודעת שזה לא בריא, לא דיברתי אף פעם עם מטפל. היה לי ניסיון רע מגיל צעיר עם מטפל אז פשוט לא חשבתי שזה יהיה רעיון טוב. אז בעצם אף פעם לא ניגשתי לקבל עזרה מקצועית בנוגע להתמודדויות שלי.
בעיה נוספת שהתמודדתי איתה ושגם כנראה הייתה צריכה להוות לי סימן, היה זה שהיה לי קשה עם כל העניין של מערכות יחסים (נ”ע: בזמן שהייתה טרנסג’נדר). כן ניסיתי לצאת לדייטים אבל לא ידעתי איך. כשהייתי אישה ידעתי איך לצאת לדייטים, אבל כשהייתי טרנס לא הרגשתי נוח לצאת עם גבר בתור “גבר” ולהיות במערכת יחסים הומוסקסואלית. זה בסדר, פשוט בראש שלי לא הצלחתי לתפוס את עצמי כגבר שיוצא עם גבר, לא נמשכתי לרעיון הזה, אך בו זמנית לא ראיתי את עצמי כטרנסג’נדר שיוצא עם אישה. נמשכתי לנשים אבל גם לא נמשכתי לנשים… זה די משקף את זה שהמעבר המגדרי לא שינה את הנטייה המינית שלי, הבנתי את זה מאוחר מידיי.
הייתה לי תקווה שהמעבר המגדרי יפתור לי את הבעיות בתחום הזה של מערכות יחסים אבל זה מעולם לא קרה.
זו כנראה הייתה הסיבה העיקרית שלי למעבר-החוזר. לא הצלחתי למצוא דרך לגרום לזה לעבוד, אבל סירבתי לחשוב על זה. הייתי מחוייבת וחשבתי “אוקיי. אני על הורמונים. כולם מכירים אותי כראיין עכשיו, אני בתוך המעבר (נ”ע: המגדרי) לחלוטין, כל היבט בחיי שונה לחלוטין. אני דבקה בזה. שיניתי את שמי חוקית, עשיתי את כל המאמצים האלה”.
בכנות? לא ממש חשבתי על זה. פחדתי שאם אני אחשוב על זה עוד, על כך שזה לא מרגיש לי נכון, אז אני אבין שטעיתי. ואם אני אבין שטעיתי זה אומר שעשיתי טעות חמורה ביותר. זה אומר שעשיתי שינויים בלתי הפיכים.
אז הייתי די בסדר למשך חצי שנה עד שהתחילו מחשבות מהסוג הזה של “מה אם עשיתי טעות?” “מה אם זה לא היה רעיון טוב?” המחשבות האלה היו קופצות לי לראש ואני מיד הייתי דוחקת אותם לאחור, אומרת לעצמי “אל תחשבי על זה, אלה לא מחשבות פרודוקטיביות, את בכל מקרה לא הולכת לבצע מעבר-חוזר, זה לא יעבוד, פשוט אל תחשבי על זה”. ככה התנהלתי בערך שנה וחצי.
אחרי שנה וחצי, אני אפילו לא ממש יודעת מה קרה, הייתי מגיעה הביתה מהעבודה ופשוט יושבת וחושבת על זה. בימים האחרונים חשבתי על זה ברצף, מין מחשבה טורדנית כזו שמשהו פשוט לא מסתדר, שזה לא מרגיש נכון. לא ידעתי מה לעשות לגבי זה, היה ברור שיש כאן עניין שמבקש את תשומת הלב שלי. לבסוף החלטתי לשבת ולחשוב עם עצמי מה בדיוק מרגיש לי לא נכון בכל הסיפור הזה.
שאלתי את עצמי “במידה והייתי חיה בעולם מושלם, האם הייתי רוצה לחזור להיות אישה?”
הסימן הראשון שאולי העיד על כך שאני לא טרנס זה שהתשובה לא הייתה “לא” מיידי.
מה שעניתי לעצמי היה “ובכן.. לו הייתי יכולה לפתור את הבעיות האחרות שלי אז הייתי רוצה בכך”.
היו לי הרבה מחשבות של “הלוואי שהייתי יכולה להיות שני המגדרים, גם גבר וגם אישה”, כי היו אספקטים בלהיות אישה שמאוד התגעגעתי אליהם, התגעגעתי לעשות דברים עם השיער, להתאפר, להיראות טוב. הרגשתי לא מסופקת לגבי המראה שלי בתור גבר, ובתור אישה נהגתי לחוש שמחה עם המראה שלי. לא הייתה לי דיספוריה, לא הרגשתי לא מרוצה מהמראה הפיזי שלי. זה משהו שהבנתי רק עכשיו, כל העניין הזה שלא הייתי מלכתחילה במצב של בעיות עם המראה החיצוני שלי. דבר נוסף שהבנתי אחרי זה, זה שהמעבר המגדרי לא פתר לי את כל עניין הא-מיניות. אני ממש ניסיתי להתמודד עם העניין הזה (נ”ע: לאחר המעבר) אבל הבעיה נותרה בדיוק כמו שהייתה קודם. זה לא תיקן שום דבר. זה לא שינה את המיניות שלי, זה לא שינה את המחשבות שלי כלפי אנשים אחרים, זה לא הפך אותי לרומנטית, זה לא גרם לי לבלות עם אנשים אחרים.. הייתי עדיין אותו האדם הנזירי והלא חברותי שהייתי, והייתי בסדר עם זה, אבל להיות גבר.. זה היה בסדר אבל זה לא היה מה שציפיתי.
מה שקרה כעת זה שנדלקה לי נורה אדומה של “אלוהים, מה אם פישלתי בגדול?”
ו-“כנראה שעשיתי טעות רצינית.”
הרשיתי לעצמי סוף סוף לחשוב את המחשבות האלה.
“מה אם באמת פישלתי?”
“מה אם אני לא באמת טרנס?”
שיניתי כל היבט בחיי כך שאוכל לממש את היותי אדם אחר לחלוטין ואם אודה שטעיתי.. זה אומר שפשוט שבאמת פישלתי רציני. ואם אחשוב את זה, אז מה עכשיו? האם אבצע מעבר מגדרי חוזר? הקול שלי השתנה ואם אעבור חזרה אז בעצם אצטרך לעבור את מה שעוברות טראנסיות? (נ”ע: גברים במקור), התחלתי להצמיח כבר שיער פנים, אבל תפסתי את העניין יחסית מוקדם, אין לי זקן אבל אני כן צריכה להתגלח.
עצם המחשבה שיצרתי שינויים מסוימים בגופי שהם בלתי הפיכים, דברים שלעולם לא יוכלו לחזור להיות כפי שהיו בעבר – ממש ערער אותי. כל הנושא של “לא לעבור”, הנושא של הקול שלי היה ממש משמעותי, וכמעט שקלתי להמשיך להזדהות כגבר למרות שידעתי שאני לא טרנס. הרעיון של לבצע מעבר חוזר ואז לא לעבור כאישה, למרות שבמקור אני אישה ביולוגית, היה מאוד לא מושך, לא רציתי לעבור את זה.
לקחתי לי שבוע-שבועיים לחשוב על זה ולחפש על זה מידע. חשבתי לעצמי שאין סיכוי שאני היחידה שעוברת את זה, חייב להיות על זה איפשהו מידע. אכן מצאתי כמה סרטונים כאלה, אחד הטובים הייתה של מישהי מסוימת שמה שמשך אותי אצלה היה שגם הקול שלה היה עמוק וגברי. כל הרעיון של המעבר החוזר הפחיד אותי ולא ידעתי מה אני עומדת לעשות.
יש לי הצעה למי שמרגיש מבולבל בנוגע למעבר חוזר – פשוט להתנסות. זה מה שאני עשיתי. קניתי איפור.
הרבה מהחברים והסביבה לא ידעו שאני טרנס. לא הייתה לי בעיה לדבר על זה אם היו שואלים אותי על הנושא, העדפתי שישאלו אותי שאלות מביכות ואני אענה את התשובה מאשר שידברו מאחוריי ויגיעו למסקנות לא נכונות לגביי. אז קניתי איפור, רציתי לבדוק איך אני אראה בתור אישה.
אמרתי לקולגה שלי בקול גברי (נ”ע: עושה קול גברי במיוחד שמחקה את הדרך בה היא נהגה לדבר בתור גבר) שהשותף שלי איתגר אותי במשימת איפור. אז פשוט תמציאו איזה תירוץ לגבי הסיבה שאתם קונים איפור, אתם לא חייבים הסברים לאף אחד.
אז קניתי איפור ונסגרתי בשירותים. אף אחד מהשותפים שלי לא ידע שאני טרנסג’נדר, הם כולם היו גברים מאוד סטרייטים. הם חשבו שאני בחור והדבר האחרון שרציתי זה שאחד מהם ייכנס פתאום וישאל אותי מה לעזאזל אני עושה.
אז פשוט תתנסו, איפור עושה קסמים. שיער זה גם עניין משמעותי. עכשיו אני עם פאה כי השיער שלי עוד קצר ובפעם הראשונה ששמתי עליי את האיפור נראיתי לעצמי כמו ליצן. זה הבהיל אותי, הרגשתי שזה סיוט. חשבתי שלא אצליח לעבור בתור אישה ושיניתי את דעתי כמה פעמים תוך כדי התהליך. אז למשך איזה שבוע אמרתי לעצמי “אני יכולה להסתגל, אני יכולה לחיות את חיי בתור גבר, אני אסתדר”. ואז אחרי שבוע שוב הגיעו המחשבות המטרידות של “אני לא רוצה לעשות את זה עד סוף חיי”. ואז קניתי פאה וזה ממש שינה. השיער משחק תפקיד משמעותי אז אל תתייאשו אם אתם מרגישים שאתם לא תצליחו לעבור.
אחרי שהוספתי את הפאה חשבתי שאני נראית בערך כמו לפני שנתיים ושאולי זה לא כזה גרוע.
אז חשבתי להפסיק ליטול את הטסטוסטרון ולחכות, לאפשר לגוף להפוך לקצת יותר נשי, אבל עדיין דאגתי לגבי הקול שלי. חשבתי שאוקיי, אני יכולה להתאפר, אני יכולה להראות כמו אישה אבל.. דאגתי מה יהיה בעבודה. אף אחד לא יודע שאני טרנס ולא רק שאצטרך להסביר שאני טרנס, אצטרך להסביר גם שאני חוזרת חזרה.
דמיינתי את זה בראש שלי הרבה יותר גרוע ממה שזה היה במציאות.
הייתי מדמיינת איך מישהו שואל אותי משהו ופונה אליי בידיעה שאני אישה, ואז יוצא לי קול של גבר מהפה והם יהיו כזה “אמאל’ה זה גבר”.
אז זה היה הפחד הכי גדול שלי ואני הבנתי שזה משהו שלא ישתנה, זה שינוי בלתי הפיך.
אז אם אתם חושבים על לבצע מעבר מגדרי, אני הייתי חושבת על זה היטב והולכת לראות איש מקצוע. אם אתם באמת טרנס ואתם הולכים למישהו שבאמת רוצה לעזור לכם, אז הוא בטח לא ינסה לשכנע אתכם לא לעבור, הוא פשוט ירצה לוודא שאתם באמת טרנס כדי שלא תבצעו שינויים בלתי הפיכים בגופכם ואז תגלו שעשיתם טעות נוראה.
הקול שלי גרם לי להרבה חוסר ביטחון. הוא באמת עמוק הרבה יותר ממה שהוא היה במקור, וגיליתי שיש גם אפשרות של אימון קולי שיכול לעזור. אז זה שינוי בלתי הפיך אבל זה לא סוף העולם. פשוט תנו לזה זמן.
גם לגבי הפחד שלי בכל מה שקשור לעבודה ומה יהיה שם, זה לא היה כזה סיפור. אני ניפחתי הכל בראשי.
אם אתם חושבים “איך אני אתמודד עם זה? זה לא יעבוד” – אתם חושבים יותר מידיי.
דבר נוסף שהכניס אותי ללחץ היה עניין המגורים עם השותפים וכאמור, עם הקולגות בעבודה.
אז הייתי פשוט מבוהלת.
כבר הייתי במצב שהיה לי ברור שאני עושה את השינוי, אז חשבתי להחליף מקום עבודה, חשבתי אולי לחסוך כסף כדי שיהיה לי לכמה חודשים שבהם אבצע את המעבר החוזר ואז אתחיל עבודה במקום חדש, כמו שעשיתי במעבר המגדרי הראשון. פשוט השתפנתי. ואז חשבתי שגם ככה כולם בסגר כי זה שנת 2020 ויש קוביד, אבל אז חשבתי שיש לי עבודה טובה ושאם אתפטר, אין שום דבר שיבטיח לי שתהיה לי עבודה אחרת ושארוויח את אותו הסכום. אז החלטתי שאם אני נשארת בעבודה אני חייבת לפחות לדבר עם המנהל שלי ואם יהיה צורך אבקש העברה. המנהל שלי מאוד נחמד, הסברתי לו הכל והוא שכנע אותי שאין צורך שאעזוב בגלל זה.
שאלתי אותו “אתה לא חושב שזה יהיה מוזר שאני אגיע לעבודה ואראה אחרת לגמרי?”
והוא אמר “לא. זה יהיה מוזר אם תהפכי את זה למוזר”.
זה היה מאוד מאוד נכון.
אתם בשליטה.
אם אתם מחליטים לבצע מעבר מגדרי בעבודה, אתם מכוונים את הספינה שלכם.
אתם לא יכולים לשלוט באחרים אבל אתם יכולים לשלוט בעצמכם.
אם אתם תהפכו את זה למוזר, זה בוודאות יהיה מוזר.
אבל אם אתם נכנסים בהרגשה של “אני עושה את זה”, אז זה “תתמודדו או שתתחפפו”.
אתם לא חייבים לאף אחד הסברים.
אנחנו בשנת 2020, אתם יכולים להיכנס בלבוש של דראג ויום אחרי זה להיכנס עם זקן.
אולי ישאלו אתכם שאלות, אולי יסתכלו עליכם מוזר, אבל אתם לא חייבים להם שום דבר, שום הסבר. אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים, הם לא יכולים לעשות כלום. ואם הם יעשו אז תתלוננו, יכריחו אותם לשתוק לגבי זה. וחוץ מזה, באמת נראה לכם שמישהו רוצה להקשות עליכם את החיים?
המציאות היא שאתם נקודה קטנה בחיים של אחרים, הם לא חושבים עליכם, לא תוהים לגבי מה אתם עושים, יש להם את החיים שלהם. תחשבו, כל כמה זמן אתם חושבים על איזה מישהו רנדומלי שאתם עובדים איתו? בזמני הפנוי אני לא חושבת על הקולגות שלי כל כך, יש לי את החיים שלי ולהם יש את שלהם. אז פשוט תעשו מה שאתם רוצים, לאנשים לא אכפת. ואם מישהו מטריד אתכם בגלל זה, שילכו לעזאזל.
לאף אחד לא באמת אכפת וזה משהו שהייתי צריכה להבין.
דבר נוסף שהתביישתי בו זה להודות שאני עושה מעבר-חוזר.
לא רציתי להודות שעשיתי טעות כי איך מישהו יכול לעשות כזו טעות ולא לדעת את הזהות של עצמו?
אבל זה משהו שהייתי צריכה להתגבר עליו.
אז כן, עשיתי טעות ואין אפשרות לחזור אחורה בזמן, אז פשוט צריך להתמודד עם זה.
בסופו של דבר הקולגות הגיבו הרבה יותר טוב ממה שציפיתי, כולם היו מאוד תומכים. נבהלתי הרבה מעבר למה שהיה צריך, הוצאתי הכל מפרופורציה. החיים של אנשים אחרים לא סובבים סביבך, אז 99% מהפעמים כשמישהו ראה את השינוי שעשיתי הם כזה “אה אוקיי”, ולמחרת זה כבר הפך לחדשות ישנות. לאף אחד לא אכפת, התחרפנתי מכלום. אז אם אתם חושבים לעבור, זה רק לעבור את הכמה ימים של ההתרגלות. תחשבו, את הגרוע מכל כבר עברתם, אז אתם יכולים לעבור את זה.
אם אתם צריכים לעשות את זה – אתם צריכים לעשות את זה. פשוט תעשו, אבל תוודאו שזה מה שאתם באמת רוצים. אל תבצעו מעבר כדי לגלות שאתם בעצם לא טרנס וחוזר חלילה.
שבו ותחשבו על זה טוב, כי אחרת זה עלול לגרום לכם להרבה בעיות בהמשך.