ראשית ניתן לגשת משני כיוונים א. מטפל שמתמחה לפי סוג הסימפטום, במקרה שלפנינו דיספוריה מגדרית ב. מטפל שמתמחה לפי הסיבות לסימפטום, כלומר הסיבות ברקע הדיספוריה המגדרית. נכון למועד כתיבת טור זה אין מומחיות ייעודית לדיספוריה מגדרית מלבד ‘מומחים מטעם עצמם’, ורוב המגדירים עצמם כמומחים לתחום זה, מתכוונים שהם מומחים בלאשרר ילדים ונוער שהם אכן טרנסג’נדרים אם כך הם מרגישים ולהפנות למדיקליזציה.
לכן ההמלצה שלנו לשקול בחיוב לפנות למטפלים בעלי ראיה רחבה עם ניסיון בטיפול במתבגרים ובבעיות האופייניות בגיל הזה (דיכאון, חוסר בטחון עצמי, הפרעות קשב, הפרעות אכילה, חרדות וכד’). הסיבה – דיספוריה מגדרית יכולה להיות פעמים רבות סימפטום של טראומה, דיכאון וחרדה, קשיים חברתיים, לעיתים קרובות היא נלווית לשייכות לרצף האוטיסטי (בגלל שאידיאולוגיית המגדר עושה פתולוגיזציה להעדר קונפורמיות מגדרית – כאילו שהצעיר הלא קונפורמי מגדרית הוא ‘טרנסג’נדר’, ובגלל שצעירים על הרצף האוטיסטי נוטים בשכיחות גבוהה יותר להעדר קונפורמיות מגדרית, הם בסיכון מוגבר לאידיאולוגיה זו), הפרעות אכילה, ומגוון מצוקות רגשיות.
יש לשים לב למקומות בהם המדיניות לא נקבעת על פי דעה מקצועית חופשית של המטפל, אלא כפופה לנהלי המסגרת בה מטפל. במקרה זה יש להפנות את הבירור לרמת המסגרת לפני שמבצעים אותו ברמת המטפל.
נרצה להבין מוקדם ככל הניתן, רצוי מראש, את הגורמים הבאים: (מסודרים לפי סדר חשיבות)
- את גישת המטפל לדיספוריה מגדרית
- את יכולתו המקצועית של המטפל
- את רמת הניסיון של המטפל
זהו הסדר, כי אם המטפל תומך באידיאולוגיית המגדר ולכן באשרור ושליחת ילדיכם למדיקליזציה, השאר כבר לא יסייע. אם יש לו גישה טובה והוא לא מטפל מוצלח במיוחד, לפחות לא יזיק. ואם יש לו גישה וגם יכולת, אז רצוי לבחור במטפל עם מירב הנסיון שניתן להשיג, אך זה הפרמטר היחיד בו אפשר להתגמש. למטפלים רבים יש ניסיון מועט, שכן פתולוגיזציה של העדר קונפורמיות למגדר והפניה למדיקליזציה בשל כך זו תופעה חברתית בת מספר שנים בלבד.
נרצה לשאול את המטפל מראש שאלות פתוחות על שני הסעיפים הראשונים (קל יותר לענות כן/לא בכנות חלקית מאשר לפרט בהרחבה).
שאלות הקשורות לגישת המטפל לדיספוריה מגדרית
שאלות שניתן ורצוי לברר עם מטפל מראש:
- מה לדעתו הסיבות לדיספוריה מגדרית?
- אם יש לכם נערה – מה דעתו על הגידול בכמות הנערות הפונות למרפאות המגדר?
- אם יש לכם נערה – מה דעתו על ביינדר?
- אם יש לכם נער – האם מודע להבדלים בין דיספוריה לאוטוגניפיליה?
- מה מטרת הטיפול?
- האם החלמה מדיספוריה מגדרית היא אחת ממטרות הטיפול אליה שואפים?
- באיזה נסיבות יפנה להורמונים ?
- מה ההגדרה שלו לטיפול המרה?
- מה דעתו על כך שאתם שוקלים לא לאשרר את הילד?
- באיזה לשון פניה תפנה לילד שלי, ומה הרציונל? אם אומר שיפנה בלשון הפניה לא על בסיס מין,
- לשאול האם בכוונתו לשנות זאת בהמשך הטיפול, ומדוע.
אם עבר סינון ראשוני מראש שאלות לשאול אחרי שנפגש עם הילד:
- מה מבחינתו הבעיה אצל ילדכם, מה מבחינתו הפתרון, ומה מבחינתו התהליך לשם?
- האם יהיה מוכן לתת המלצות לצוות בית הספר לפנות לילד על פי מינו? האם יהיה מוכן לגבות אתכם מקצועית מול מערכות שינסו לעשות בניגוד לרצונכם מעבר חברתי לילד?
המטרה לסנן מוקדם ככל הניתן את מי שמנותקים ממציאות ביולוגית ומאמינים באמונה הלא מדעית של ‘גוף לא נכון’ בקרב ילדים. דהיינו, על פי ההיפוך שקיים באידיאולוגית המגדר – אלו המאמינים שלעזור לילדכם להחלים מדיספוריה מגדרית ולקבל את גופו כפי שהוא זה ‘טיפול המרה’, ולעומת זאת שליחת ילדיכם למעבר חברתי (שיצמצם באופן ניכר את סיכוייו להחלים מדיספוריה מגדרית) ולמדיקליזציה של בלוקרים והורמונים (לא כל שכן כריתת איברים בריאים) שתפגע בבריאותו זה ‘ילדכם האותנטי’. חשוב גם לזהות ולסנן את אלו שמאמינים או מקדמים דיסאינפורמציה של ‘מעבר חברתי זה הפיך’, ‘בלוקרים הם הפיכים ולא גורמים נזק’ וכמובן את אלו שינסו להפחיד אתכם ולהדביק בכך גם את הילד במסר הרעיל והשקרי של ‘מדיקליזציה או מוות’.
שאלות הקשורות ליכולת מקצועית:
- אם פונים לפי סימפטום: מה אחוז ההחלמה מדיספוריה מגדרית שהנך רואה בקרב מטופליך?
- אם פונים לפי סיבה לסימפטום: מה אחוז ההחלמה שהינך רואה בקרב מטופליך?
שאלות על רמת הניסיון:
- אם חלילה ילדי ירגיש אובדני, או יאיים באובדנות, האם יש לך נסיון בטיפול במצבים אלו?
- מה כמות הילדים והנוער עם דיספוריה מגדרית בהם טיפלת? /מה כמות הילדים והנוער עם (המצבים הרלוונטים לילד שלכם כגון הפרעת אכילה, קשיים חברתיים, הפרעות דימוי גוף וכד’) בהם טיפלת?
אם יש ניסיון אישי – אנחנו רוצים ניסיון אישי מהסוג של “עזרתי לבן משפחתי להחלים מדיספוריה”. אם יש בן משפחה שהמטפל עזר לעשות לו מדיקליזציה – אם למטפל עצמו יש ילדים “טרנס” ישנו סיכוי לא מבוטל שהמטפל ימצא דיסוננס קוגנטיבי כדי להצדיק את פעולותיו האישיות.
לאורך הטיפול
כדאי להגיע עם הילד למפגש הראשון כדי להתרשם גם פנים מול פנים מהמטפל. כדאי לשים לב האם יש שינוי לרעה אחרי מפגשים. כדאי לשוחח עם הילד לעיתים קרובות לניטור מצבו הרגשי ולא ‘להאציל’ את ההתיחסות לצד ג’ לשעה בשבוע ולהמשיך כרגיל.
לסיכום, למרבה הצער יש מטפלים שמפנים אליהם או נמצאים ב’רשימות מומלצות’ רק כי פגשו במסגרת עבודתם כמות גבוהה מהממוצע של ילדים ונוער עם דיספוריה מגדרית, אך האופן בו הם יתייחסו לילדיכם זה לאשרר שאם הוא מרגיש טרנסג’נדר סימן שהוא טרנסג’נדר, ולהסליל למעבר חברתי המוביל לבלוקרים ומשם להורמונים. זו בדיוק אוכלוסיית המטפלים שתצמצם עד תאיין את סיכויי ההחלמה מדיספוריה מגדרית של הילד. לפני שמקבלים המלצה על ‘מישהו שמבין’ צריך לוודא האם הוא מבין בלעזור לצעירים להחלים מדיספוריה מגדרית, או מבין בלאשרר ולהסליל למדיקליזציה. במקרה השני, פעמים רבות העדר טיפול עד מציאת מטפל מתאים יכול להזיק פחות ממטפל מסליל. בחירת המטפל המתאים זו שאלה של פיקוח נפש.