הטרגדיה של בתנו: עדכון

פורסם ב-15 במרץ 2022 כפוסט המשך לפוסט הזה. תרגום מאת נעמה עציץ.

קישור למקור:

https://pitt.substack.com/p/our-daughters-tragedy-an-update?s=w

הבת שלנו הגיעה אלינו באמצע נובמבר 2021, זמן קצר לאחר יום הולדתה ה-21. 

היא לא דיברה איתנו מאז ינואר 2021 וגם אז זה היה כדי לומר לנו שהיא לא רוצה לראות או לדבר איתנו שוב. היא התחילה להגיע לארוחות ערב, כמעט כל ערב. לא תמיד היה נעים. בשבוע השני בו יצרה איתנו קשר, היא התקשרה והתחננה שנאסוף אותה מהדירה בה היא גרה. אספנו אותה והיא לא חזרה לישון יותר בדירתה. בשבוע שלאחר מכן עזרנו לה להעביר את החפצים שלה מהדירה. החדר שלה היה כמו אחרי סופת טורנדו, היה ברור שהיא הייתה במקום רע מאוד, נפשית. הקדשנו יום ארוך לאריזה וניקיון והצלחנו להוציא את כל החפצים שלה, כולל הרהיטים.

היא גרה עם טרנס שהפסיקה לדבר איתה. בן זוגה של אותה טרנס היה גם טרנס MTF (נ”ע: מגבר לאישה) שמאוחר יותר מצאנו תמונות שלו באינטרנט, מתרווח בהלבשה תחתונה ומצולם עם מזרק היפודרמי ועם הכיתוב “זריקת ‘כוסית’ של ליל שישי” ו”אשר אותי”. הרגשתי בחילה לחשוב למי ולמה היא נחשפה.

לא היה קל לקבל את בתנו בביתנו. עברו כמעט 3 שנים מאז שהיא גרה איתנו, ובריאותה הנפשית המעורערת מאוד הפכה את זה למאתגר ביותר. היא עדיין הייתה מלאה בשנאה כלפינו, מכיוון שמעולם לא אישררנו את זהותה הטרנסג’נדרית. היא שכבה במיטה רוב הימים.

ואז, ב-19 בדצמבר, שלוש וחצי שבועות אחרי שחזרה אלינו, היא עזבה ללא אזהרה מוקדמת. בריונית ענקית שהיתה FTM טרנס (נ”ע: מאישה לגבר) נכנסה לביתנו כדי לאסוף אותה. בעלי ובני נעלמו ואני יצאתי מאחור כדי להאכיל את הכלבים שלנו וכדי לעמוד פנים מול פנים עם הבריונית הענקית הזו. ביקשתי ממנה לעזוב אבל לא רק שהיא סירבה לעזוב, היא חלפה על פני, נכנסה לתוך הבית שלנו, והתחילה להעביר את חפצי בתי אל הרכב שלה. רק לאחרונה התקנו מצלמות אבטחה וכל האירוע צולם דרך עדשת המצלמה. שאלתי את הבת שלנו “מה את עושה?” אבל היא סירבה לדבר איתי ויצאה עם הטרנס-בריונית. הלב שלי דפק, רעדתי והייתי בהלם. בעלי ובני לא הגיעו הביתה במשך שעות והייתי במצוקה רבה.

דיווחתי למשטרה על האירוע, היה לי את רישום הרכב של הבריונית ורציתי שהמשטרה תנקוט בפעולות לגבי מה שתפסנו כהסגת גבול. לאחר שיחות טלפון רבות הגיעה בסופו של דבר המשטרה לביתנו. הם אמרו שהם יפנו לבריונית הטרנס ויזהירו אותה לא להיכנס שוב לשטח שלנו.

הבת שלנו חסמה שוב את המספרים שלנו אז לא יכולנו ליצור איתה קשר. לא היה לי מושג איפה היא. דיברתי איתה רק בבוקר היום שבו היא עזבה על חג המולד ועל התכניות שלנו, וקיוויתי שהיא תבוא איתנו לחופשה המשפחתית שלנו בינואר 2022.

חג המולד חלף ולא שמענו ממנה כלום. ארזתי את המתנות שקניתי לה. ואז ביום של ראש השנה קיבלתי ממנה טלפון. היא אמרה לי שהיא במקום מאוד לא טוב מבחינה נפשית והאם אני מוכנה לבוא לקחת אותה. אמרתי שכן, כמובן, אז היא אמרה שהיא תארוז את המזוודות שלה ואז תתקשר אליי בחזרה כדי להגיד לי מאיפה לאסוף אותה. היא לא התקשרה אליי בחזרה ולא הסכימה לקבל את השיחות שלי. למחרת היא התקשרה ואמרה שהיא לא חוזרת לגור איתנו. בשעה 16:30 היא הגיעה כדי לאסוף את אחרוני החפצים שלה. היא רצתה שאוציא את החפצים שלה לרחוב, אבל בגלל שאנחנו גרים במרכז העיר סירבתי. זה היה טיפשי, הם היו עלולים להיגנב. אמרתי לה שאשאיר את החפצים במדרגות הקדמית של הבית ואני אפתח את השער.

היא הופיעה עם אותה בריונית טרנס ששוב נכנסה לבית שלנו ושוב סירבה לצאת. הבת שלנו גילחה את ראשה ולא הסכימה לדבר איתנו או להסתכל עלינו. זו הייתה חוויה מאוד מעיקה לראות אותה אומללה כל כך ועוזבת שוב ללא הסבר.

התקשרתי שוב למשטרה ואמרתי שעכשיו זו פעם שנייה שהטרנס-בריונית הזו מגיעה לשטח שלנו ומסרבת לעזוב. השוטר אמר לי שהוא לא מצליח ליצור קשר עם אותה בריונית, למרות שמסרתי לו את מספר הרכב שלה. שלחתי לשוטר מייל, הבעתי את הזעזוע שלי מכך שהוא לא נקט בפעולה, ולבסוף הוא הגיב ואמר שהוא פנה אליה ונתן לה אזהרה.

ואז, ב-6 בינואר בעלי קיבל שיחת טלפון מהבת שלנו. היא אמרה לו שהיא במחלקה לבריאות הנפש בבית חולים מקומי ומשתחררת למחרת, ושאלה אותו אם הוא יהיה מוכן לאסוף אותה. היא התקשרה שוב למחרת, 7 בינואר 2022, והוא אסף אותה מבית החולים.

יצאנו לחופשה המשפחתית השנתית בת השבועיים שלנו ב-8 בינואר 2022, ואמרנו לה שהיא תצטרך לבוא איתנו. לא יכולנו להשאיר אותה לבד בבית במצב כזה. נסענו 3 שעות צפונה לבית נופש, ושני אחיה הגדולים (שניהם נשואים עם 2 ילדים כל אחד) הגיעו גם הם עם משפחותיהם, כמו גם אחיה בן ה-16. היא סירבה לקום מהמיטה ביום שיצאנו. בעלי אמר לי ולבנים לנסוע יחד ברכב אחד, מה שבסופו של דבר עשינו. עמדנו לבקר גם את סבא שלה, שעבר לאחרונה לעיירה שאליה נסענו, כיוון שהוא במצב בריאותי ירוד ואינו יכול יותר להסתדר לבד. הוא עבר לגור עם אחותו של בעלי. בעלי בילה שעות, מתחנן בפניה לקום מהמיטה, מכיוון שזו עשויה להיות ההזדמנות האחרונה לראות את סבא, שמצבו לא טוב. לבסוף היא קמה מהמיטה בסביבות 17:00 ובעלי והיא יצאו ברכב שלו והגיעו ב-21:00 באותו לילה.

היא בילתה את השבוע שלאחר מכן במיטה וסירבה לקום. היא הייתה מתגנבת מחדרה לאכול כשכל השאר יצאו מבית הנופש, אבל לא הצטרפה אלינו לארוחות או לפעילויות כלשהן שעשינו. עברנו לבית נופש אחר בשבוע השני של החג, אז היא נאלצה לקום מהמיטה באותו יום כדי לעבור איתנו. כשהגענו לבית הנופש השני היא הלכה ישר לישון ולא הייתה יוצאת, חוץ מכדי להתקלח מדי פעם או לאכול כשכולנו מחוץ לבית.

ניסינו לדבר איתה ולבקש ממנה להצטרף אלינו לטיולים או לים אבל היא לא עשתה זאת. לילה אחד, כשניסיתי לדבר איתה ושאלתי למה שלא תבוא לאכול איתנו ארוחת ערב, היא אמרה לי שהיא שונאת את עצמה ושונאת את מה שהטסטוסטרון עשה לגופה. ביום האחרון של החג היינו בביקור האחרון שלנו אצל אביו של בעלי, היא הסכימה לבוא איתנו. הייתי כל כך מרוצה. ואז היא טיילה איתי ועם אחיה לאורך הנהר.

אנחנו בבית כבר יותר משבוע, מאז שחזרנו מהחופשה, והיא בקושי קמה מהמיטה. השעה 15:00 כשאני כותבת מילים אלו והיא עדיין במיטה. אני מנסה לאשפז אותה בבית חולים פרטי לבריאות הנפש, אבל בית החולים הראשון שניסינו סירב לקחת אותה. הפסיכיאטרית שהיא התחילה להיפגש איתה (מאז שחזרה בנובמבר 2021) מנסה להכניס אותה לבית חולים אחר.

אני מרגישה כל כך עצובה כי היא במצב כל כך לא טוב נפשית. זה ברור שיש לה הפרעת אכילה והיא מלאה בשנאה עצמית. אני חושבת שיש לה גם הפרעת אישיות. סיכום השחרור שלה מבית החולים רמז על כך. מערכת בריאות הנפש שבורה. אני באמת מרגישה שאני לא יודעת למי לפנות ומה לעשות. אני לא יכולה לגרור אותה מהמיטה. תנועת הטרנס הרסה את חייה.