בבתי ספר ציבוריים חושפים אפילו ילדים עם צרכים מיוחדים שאינם ורבלים – לבלבול המגדרי.
מאת אביגיל שרייר, 18 בפברואר 2022, תרגום מאת נעמה עציץ
קישור למקור:
https://abigailshrier.substack.com/p/the-gender-cult-marches-on?s=r
תמונה
קורא שלח לי מלאי של תכנים ל”חודש השוויון וההוגנות” של מערכת החינוך הציבורית בשיקגו.
זה יותר גרוע ממה שאתם חושבים.
דברים שיש לשים אליהם לב:
- יש ללמד את ילדי הגן (גילאי 3-5) מה המשמעות של “קוויר” ושל “א-בינארי” ולהגיד להם:
“כשמישהו הוא לא בן או בת, אולי הוא מרגישים שהוא שניהם – הוא א-בינארי או קוויר.”
- מורים לגיל הרך מתבקשים לקרוא מהספר של הארווי מילק ולעצור ב: “הארווי היה גאה בדגל, וגאה בעצמו”. אתה גאה בעצמך, ילד קטן?
- אפילו ילדים בעלי צרכים מיוחדים כולל הלא וורבלים ואלה על הספקטרום האוטיסטי, הנוטים לקיבעון – צריכים לקבל הוראה ליצור דגלי BLM וללמוד על הבדל לכאורה בין מיניות למגדר.
- כל חלק ביום הלימודים הופך לסיבה ללמד ילדים על טרנסג’נדריזם, או על הגזענות המערכתית של אמריקה. השיעורים מוחדרים לכל חלק של היום – אפילו ספורט, אמנות חזותית, דרמה, שיעורי ספרייה ומוזיקה. חייבים לראות את התכנים של שיעורי ספורט לכיתות ד’-ה’ כדי להאמין:
אין כמעט בית ספר דתי באמריקה שיתעקש לדחוף אידיאולוגיה לתלמידים במהלך שיעורי החינוך הגופני. וזה לא רק דחיפת האידיאולוגיה בשיעורים האלה, הפעילים בעצם כמעט החליפו את שיעורי הספורט בשיעורי מאבק אידיאולוגי.
התוכניות של אידיאולוגיה מגדרית ותיאוריית הגזע הביקורתית (נ”ע: תיאוריה הגורסת שישנה גזענות מערכתית בחוק האמריקאי) שדוחפים לילדים אמריקאים, הן שאפתניות הרבה יותר מזו של כמעט כל בית ספר דתי: הם דוחפים את זה ללא הרף כמו כת. הפעילים רואים בילדי צרכים מיוחדים נתינים כנועים. הם רואים בכל סטייה מהאינדוקטרינציה הזדמנות מבוזבזת.
רק אתמול, מורה בתיכון ציבורי בטקסס אמר לי שלמרות האיסור לאחרונה בחוק על תורת הגזע הביקורתית בבתי ספר ציבוריים, המנהלים בבית הספר שלו ממשיכים לספק למורים שיעורים על תורת הגזע הביקורתית ועל אידיאולוגיה מגדרית במסווה של “למידה רגשית חברתית”.
“בטקסס, אתה לא אמור ללמד שום תיאוריית גזע ביקורתית, אתה לא אמור ללמד שום דבר מהדברים המגדריים האלה בכיתה”, אמר. “זו אחת מהצעות החוק שהתקבלו במושב האחרון”. עם זאת, השבוע שלח לו חבר הנהלה חומרים מארגון הפעילים הלהט”בי GLSEN והורה לו ללמד אותם בכיתתו.
הורים כועסים בישיבות מועצת בתי הספר עשויים לתפוס את תשומת ליבם של אמריקאים מכל הקשת הפוליטית, אבל הפעילים רואים בהם מטרד לא רלוונטי וסיבה להשתמש באטמי האוזניים שלהם. הפעילים אינם פתוחים לשיח, דיון או התמתנות. וכמו רבים ממנהיגי הכת, הם חסינים בפני פידבק מהורי הנתינים הצעירים שלהם. חייבים להדיח אותם ממערכת בתי הספר; הם בלתי ניתנים לשכנוע.
לאידיאולוגים המגדריים ותומכי תורת הגזע הביקורתית לא איכפת הרבה מאבני הבניין של החינוך המסורתי – מתמטיקה, קריאה, כתיבה, היסטוריה. נושאים מסורתיים נתפסים בעיקר ככלי לקידום סדר היום שלהם, משבצות זמן לתוכן יש להכניס תעמולה. הפעילים שולטים על כל חלק ביום הלימודים ועל אינספור מוחות אמריקאים הנתונים להשפעתם. הם מעוררים בלבול זהות אצל הצעירים שלנו ומלמדים ילדים לשנוא את גופם ואת ארצם.
“אני מנסה לומר להורים: אם אתם שוקלים להוציא את הילדים שלכם מבית הספר הציבורי – עשו זאת. אתם יכולים ללכת לכמה ישיבות של הנהלת בית הספר שאתם רוצים ולהתלונן, עדיין יהיו אנשים שילמדו מה שהם רוצים”. אמר לי המורה בתיכון הציבורי בטקסס.
הפעילים צעירים, חסרי גמישות ובעלי מוטיבציה גבוהה. הם דיקטטורה של מיעוט קטן, כפי שכינה את התופעה נאסים ניקולס טאלב. הם חווים התנגדות מרוב מתון וגמיש. לפעילים יש גם יתרון התחלתי של עשור מקדים לעומת המתונים. בצד שלהם נמצאים התקשורת, כל תאגיד Fortune 500 (נ”ע: רשימת 500 החברות הגדולות בארה”ב), האקדמיה, הממשל הנוכחי וכל הביג טק.
מה שיידרש כדי להביס את הפעילים זה שיהיו מספיק הורים כמו בריאן אצ’וואריה, שלא מפחד להיות מושפל על ידי אלה שפוגעים בילדינו. עלינו להיות עקשנים וחסרי גמישות בהגנה על ילדינו; אסור לנו לאפשר להפחיד אותנו.
“קראו לי באיזה שמות שתרצו” – זה המסר הנחוץ. “מלאו את ראשי הילדים שלכם בכל שטות שתרצו – אבל אל תעזו להרעיל את הילד שלי”.