איך יכולים הורים לסייע לילד שחש דיספוריה מגדרית
בעולם, הורים

איך יכולים הורים לסייע לילד שחש דיספוריה מגדרית

 , , ,

קישור למקור. פורסם במקור ב-19 באוגוסט, 2024

חלק שני מתוך שניים. קישור לחלק הראשון.

בחרו את המלחמות שלכם בחוכמה

בסופו של דבר לא אכפת לנו אילו בגדים או סגנון שיער בחרה בתנו. למעשה, אני חושבת שזה עזר לה להרגיש מידה מסויימת של אוטונומיה, שזה חשוב. הבהרנו לה שאנו רוצים שלפחות הבגדים שלה יתאימו לה פחות או יותר, שכן אחרת היא הייתה קונה בגדים במידה 3XL ונראתה מגוחכת, אבל מותר לילדים להיראות מגוחכים וידענו שזה לא יימשך לנצח. ניצלנו את ההזדמנות לציין שבגדים “ממוגדרים” הם בעיקר מושג שיווקי ושרוב הבנות שהכרתי בנעוריי קנו גם כן במחלקת הגברים כי הסגנון פשוט מצא חן בעיניהן יותר. עם זאת, נלחמנו גם נלחמנו בחזית הביינדר (קושר חזה). הסברנו שבתור הוריה איננו יכולים להרשות שום דבר שעלול לסכן את גופה ואמרנו שזו הסיבה שאיננו מאפשרים לה ללבוש ביינדר. עם זאת, התפשרנו וקניתי יחד איתה חזיות ספורט ברשת, שעליהן שילמתי. אני ממליצה לא להציק לילד/ה על ביגוד, שיער, גילוח, איפור, תכשיטים וכו’. כל אלו אינם משפיעים על המין בסופו של דבר ואם אתם מראים שזה לא חשוב, הילד ייחס לדברים אלו פחות חשיבות וייאלץ לחשוב על דברים עמוקים יותר.

דברו דברי אמת ברוגע

פעם בתי רצתה לצאת עם הכלב כשהיא לובשת קפוצ’ון וטרנינג בחום של 32 מעלות. כשציינתי זאת בפניה, היא התחילה להתגונן ואמרה שהיא תלבש מה שהיא רוצה. כששאלתי אותה למה, היא אמרה “אני בן בבית הספר, אמא. מה אם מישהו מבית הספר יראה אותי הולכת עם הכלב?”. חיכיתי רגע ושאלתי “הם באמת חושבים שאת בן או שהם חושבים שאת בת שממש רוצה להיות בן?”. היא כעסה, עשתה פרצוף ויצאה עם הכלב. בפעם אחרת היא ניסתה להסביר לי שהיא רוצה ניתוחים והורמונים כי היא מרגישה כמו אדם עיוור שרוצה לראות שוב, והאם אינני רוצה שאדם עיוור יראה שוב? חיכיתי כמה זמן והשבתי: “לא ברור לי התרחיש שהצגת. אני מנסה להבין. בתרחיש הזה העיניים לא עובדות כמו שצריך ומטרת הניתוח היא להשיב לעיניים את תפקודן המקורי. אבל הגוף שלך כבר בריא ומתפקד כהלכה. אז, אני לא מבינה את ההשוואה”. היא חשבה על זה וניסתה להסביר, אבל בסופו של דבר לא הצליחה למצוא דרך להסביר וירדה מהנושא. כמו כן הזכרתי לה מדי פעם שכהוריה, האחריות הגדולה ביותר שלנו היא לשמור עליה, לא רק כרגע אלא גם בעתיד ושהתקווה הגדולה ביותר שלנו היא שהיא תגדל להיות בריאה ומאושרת. שאלנו אותה “איזו עוד שאיפה” יכולה להיות לנו כהוריה עם ההחלטות שאנו מקבלים?

היו עקיפים אם יש צורך כאשר מכניסים שינויים לסביבה

דוגמאות – הדפסתי ומסגרתי תמונות של שתי בנותיי כאשר היו תינוקות ולאורך תקופת בית הספר. תליתי אותן בכל הבית כך שבתי לא תוכל להימנע מלראות את עצמה כבת לאורך השנים (כל כך הרבה ילדים כאלה משכתבים את ההיסטוריה שלהם כדי להצדיק את התנהגותם!). היא העירה מספר הערות כגון “וואו, את באמת עושה שינויים”. השבתי בשלווה “אני אוהבת את משפחתי ואוהבת לראות תמונות של משפחתי”, ובכך עזבתי את הנושא.

היו ישירים במקרה הצורך

היו זמנים שבהם נאלצתי לומר לה “העניין הזה לא היה קיים לפני 10 שנים. אני חושבת שיש הרבה מידע מוטעה באינטרנט וזה גורם נזק להרבה צעירים פגיעים, ואני חושבת ברצינות שיש מבוגרים שטועים בעניין הזה. לא מתקנים בעיות נפשיות על ידי הזרקת הורמונים של המין השני והסרת חלקי גוף, בדיוק כפי שלא היית אומרת לאדם אנורקטי שהוא שמן וצריך להרעיב את עצמו ולעבור ניתוח שאיבת שומן”. הזכרתי גם שערוריות מהעבר כגון לוטובומיה וכריתת שחלות. בשלב מסויים היא צעקה עליי בזעם: “את טרנסית אמא? אם את לא טרנסית, מאיפה את יודעת?!” אני מודה שבהתחלה לא ידעתי איך להשיב לזה, אבל המדריכה שלי להורים הציעה שאומר “שתינו יודעות שאני לא. מה את מנסה לומר לי שאני לא מבינה?”. ניסיתי פעם אחת והיא הופתעה ונרגעה מספיק כדי לחשוב על מה באמת היא מנסה לומר לי במקום סתם להתפרץ עליי.

ברגע שהדברים נרגעים – ביטחו באינסטינקטים שלכם אפילו יותר! כשבתי חזרה לבית הספר לשנה השנייה בתיכון, שמתי לב שהיא צופה ביותר ויותר תכנים ביקורתיים למגדר של יוטיוברים כגון מרקוס דיב, אמאלה אקפנובי, מישה פטרוב, בלייר וייט, אמיר אודום וכו’. אלו אינם תכנים שהייתי רוצה שבני עשרה יצפו בהם! אבל, כיוון שידעתי שהיא נחשפה לכל התכנים האחרים ברשת והיא “צופה בזה על דעת עצמה” ולכן היא עשויה להיות פתוחה יותר למסרים שלהם, החלטתי לתת לה לצפות בלי להעלות את הנושא. בסופו של דבר היא אמרה לי שנקודות מבט אלו ממש עזרו לה לחשוב באופן ביקורתי על מערכת האמונות שלה ועזרו לה לזנוח את זהותה הטרנסית.

המשיכו להקנות  לילדכם מיומנויות חיים תואמות גיל 

רבים מהילדים הללו פשוט לא רוצים “להתבגר”. עלינו ההורים להראות להם שלא רק שהם יכולים לקבל את הגדילה, אלא שהם חייבים לעבוד קשה ולהמשיך למרות חוסר רצונם. זו הסיבה שעבודה היא כה מוערכת. אמרתי לבתי שבעלי עסקים לא רוצים להתמודד עם מישהו שנראה לא יציב, אז הכי טוב פשוט להשאיר את קורות החיים/שם שלה עם הפרטים החוקיים הרשמיים שלה. אמרתי לה  שכבייביסיטר אסור לה לדון או לבלבל ילדים עם כל דבר שקשור למגדר ושהורים מעדיפים בנות שמרטפיות על פני בנים בכל מקרה, אז הכי טוב שהיא תלך כמו שהיא.  שוב, זריעת הזרעים של למה זה בסדר להיות בת.

הציגו הזדמנויות לחשיבה ביקורתית

 היו יצירתיים. האזינו לפודקאסטים. צפו בסרטים דוקומנטריים.  צפו בסרטים עם דמויות “לא תואמות מגדר” שמכירות במציאות הביולוגית שלהן. הראו לילדים שלכם תוכן משנות ה-80 וציינו שעשינו את הדברים האלה לפני 40 שנה ושפשוט קראנו לזה “אנדרוגיני”. האזנו לפודקאסטים בדרך למפגשים שלה ב-therapyfirst.org. צפינו בסרטונים על התפתחות המוח וכתות. למדנו על כשלים לוגיים ועודדתי אותה להצביע לי עליהם בכל פעם שהיא מצאה אותם בחיים האמיתיים. הראיתי לה את האתר ground.news וסקרנו מאמרי חדשות אקראיים כדי ללמוד על הטיה בחדשות: כיצד לזהות כותרות מטעות , כיצד לחתור אל העובדות האובייקטיביות ולחפש מילות מפתח המסתירות הטיות, כמו “אנטי”.

הקשיבו גם כשאתם לא רוצים

היו זמנים שבהם היא הייתה בסערת רגשות והייתה צריכה לפרוק או לדבר עם מישהו. שתקתי ונתתי לה. זה היה כדי שהיא תדע שהיא יכולה להגיד לי דברים שלא הייתי רוצה לשמוע אבל לא אתחרט. אני עדיין אוהבת אותה והיא יכלה לספר לי ואני לא אתפוצץ. פעם אחת היא הייתה נסערת לאחר שיצאה מהמקלחת בגלל הגוף שלה. פשוט ישבתי איתה כדי להיות איתה.

שאלו שאלות 

אל תפחדו לעשות את זה אבל היו בלתי שיפוטיים. הייתי שואלת באקראי שאלות כמו “אני תוהה למה אנשים חושבים שהרגשות של מישהו חשובים יותר מהמציאות האובייקטיבית? למי זה מועיל? איך זה מועיל להם? אני תוהה למה אנשים חושבים שזה ‘מגדר’ לעומת תחושה? האם לאנשים יש אינסוף רגשות/אישיות או אינסוף מגדרים? מי יחליט מה זה מגדר? אני תוהה איך אנשים חושבים  שאישה אמורה להרגיש? איזה דבר מוזר לנסות להבין.”

דיברתי עם הבת שלי על איך לגדול בגוף נשי זה קשה ולא נוח ושזה נורמלי. שלמרות שאנשים אולי נראים בטוחים מבחוץ, מבפנים רבים מאיתנו פשוט מזייפים את זה, במיוחד בגיל ההתבגרות כשאנחנו יודעים שהגוף שלנו הופך ליותר מיני ושרובנו לא מוכנים לזה ורוצים לעשות הכל כדי לעצור את זה, אבל הטבע תמיד מוצא דרך ושאנחנו צריכים לעבור צמיחה קשה כדי להתבגר.

התבדחו מתי שאפשר 

זה נותן למושג “מגדר” פחות כוח. לדוגמה, הילדה שלי היתה מזכירה חתול שהוא בעצם בן אבל אומרת “היא” ואז אחד מאיתנו היה אומר “OMG, האם הרגע הנחת את המין של החתול הזה!?” האם את משנה מגדר לחתול הזה?” והיינו צוחקים על זה ביחד. אני יודעת שזה מפחיד להעלות דברים כי כהורים לא ביקשנו להיות במצב הזה ולא רצינו להיות המומחים בזה. אנחנו רוצים שהכל ייעלם עכשיו, אבל אנחנו ההורים והמבוגרים וזו האחריות שלנו לטפל בצורה מתחשבת, אוהבת, אינטואיטיבית. אל תפחדו להעלות דברים כשאתם מרגישים שצריך. סמכו  על תחושות הבטן שלכם. זה לא אומר שיש לכם וודאות של 100% לגבי משהו. זה אומר שאתם מרגישים שעדיף עכשיו מאשר אף פעם ואתם הולכים על זה. כאשר יש ספק, הופיעו ותהוו נוכחות חזקה עבור ילדכם.

אתם צריכים להאמין שהילדים שלכם חכמים מספיק כדי לראות מעבר, כל עוד הם מקבלים את כישורי החשיבה הביקורתית מההורים שלהם ושאנחנו יוצרים את הסביבה הנכונה לצמיחה.

זה קשה כי אנחנו תוהים איך הם יכלו בכלל  להיתפס לדבר הזה. אבל זו המציאות של העולם שהם גדלים בו עכשיו. זה בכל מקום אז למה שהם לא יאמינו לזה? זאת בהנחה שהילדים שלכם בדרך כלל בריאים נפשית והם עדיין צעירים מספיק כדי לחיות איתכם ולהישען עליכם. 

אתם צריכים לקחת ויטמין “P”  (סבלנות) 

אתם צריכים למצוא סבלנות במקומות שלא ידעתם שאתם יכולים ואז תצטרכו להכפיל/לשלש/לרבע את הרזרבות. הבת שלי לא דיברה איתנו במשך שלושה שבועות כשסירבנו להשתמש בכינויי גוף שגויים ובשם חדש.  נשארנו רגועים והמשכנו הלאה. הזכרנו לה מדי פעם שהימנעות היא לא דרך הפעולה הטובה ביותר לפתור מחלוקות ( הנושא הגדול יותר כאן הוא הניסיון להימנע מהתמודדות עם חוסר ביטחון גופני/של בגרות/חברתי, השלימו את החסר) ושאנחנו אוהבים אותה ונהיה מוכנים  לדבר איתה כשהיא תהיה מוכנה.  זה היה קשה להפליא והרגשתי שאני רוצה להיכנע כמה פעמים – אבל ידעתי שההקלה הזמנית לא תהיה לטובת הבת שלי או לטובתי. היא בסופו של דבר תלויה בנו (הוריה והמבוגרים) ועלינו להיות חזקים יותר. תצטרכו להזכיר לעצמכם את זה הרבה מאוד פעמים כאשר אתם מתפתים “להיכנע”. 

אל תפחדו להתנצל אם טעיתם

התנצלות טובה מתמקדת באיזו התנהגות או תגובה גרועה הייתה לכם ללא קשר למה שהפעיל אותה. אם לא נלמד את ילדינו לקחת אחריות על מעשיהם ללא קשר לאחרים, איך הם ילמדו מודל התנהגות זו לעת הצורך?  נאלצתי להתנצל בפני בתי על תגובה גרועה שלי בעבר ואז עמדתי בהבטחתי לא לחזור עליה לעולם. בסופו של דבר, בתי כבר לא יכלה להעלות את זה כדרך “להוכיח את דבריה”.

אל תפחדו לעשות טעויות

בשלב מסוים הבת שלי נכנסה לטלפון של בעלי ומצאה את ההודעות שלנו זה לזה לגבי האסטרטגיות שלנו.  היא כעסה ובכתה וצרחה והשתמשה בזה כהזדמנות להביע את מורת רוחה.

דאגתי יותר מאובדן ה”אמון” שעבדנו עליו כל כך קשה ונצטרך לבנות בחזרה. החלטתי להיות כנה וישרה. היא צרחה עלינו שהיא טרנס ושום דבר לעולם לא ישנה את זה. התעלמתי מהוויכוחים איתה על זהותה ואמרתי “אני יכולה  להבין שאת כועסת, מה קורה? אנחנו לא יודעים מה קורה. את יכולה בבקשה להסביר לנו למה את כועסת?” כשהיא ענתה  שקראה את ההודעות שלנו נשארתי רגועה ואמרתי “טוב, אנחנו ההורים שלך וכמובן, אנחנו הולכים לדבר עליך. אני גם מזכירה לך שעשית זאת ללא רשותנו”. לאחר שהזכרתי לה את זה אמרתי, “יש לך שאלות לגבי מה שקראת?” ונתתי לה הזדמנות לנהל איתי דיון פתוח וכן. היא שאלה, “למה התכוונת בזה?” ועניתי בכנות ככל שיכולתי. דוגמה נוספת – אמרתי לה שאנחנו חוששים שהיא מגבילה את האפשרויות שלה בעתיד בכך שהיא נותנת לזהותה לעשות את הבחירות עבורה במקום לתת לבחירות שלה לעזור לגבש את זהותה. בסופו של דבר השיחה פנתה לנושאים אחרים. היא הביעה תסכול מכך שהרגישה שהיא חיה חיים כפולים, גירסה אחת בבית הספר ואחת בבית. במקום להגיד “נו, למה ציפית?!?” נתתי לה לשבת עם התחושה הזו זמן מה ואז אמרתי, “אני בטוחה שזה מרגיש ככה” בלי להציע פתרון או “אמרתי לך”.  

ילדים אלה לומדים הכי הרבה כאשר הם נאלצים להתעמת עם הרגשות/בחירות שלהם מבלי שאחרים יגידו להם איך הם צריכים להרגיש/לבחור. מדובר ביצירת סביבה שבה הם בטוחים לעשות זאת תוך יצירת ילדות “נורמלית” ככל האפשר בכל שאר הדרכים. עשו כל מה שנדרש כדי ליצור את הסביבה האוהבת הזו תוך מתן יציבות וקרקע בצורה הטובה ביותר בו זמנית.

אל תטעו לפרש אהבה כאמירת “כן”. הרבה פעמים הדבר הכי אוהב שאנחנו יכולים לעשות הוא להגיד “לא” ולתת את הסיבות שלנו למה.

הנה כמה קישורים לקטעי וידאו ואודיו שצפינו בהם/האזנו להם ביחד:

  • קטעי וידאו על כתות – הצגנו לה את זה במהלך ביקור משפחה בפלורידה שהוא ביתה של כת הסיינטולוגיה והצבענו על כך שעלינו ללמד אותה ממה להיזהר כיוון שכתות מנסות לגייס אנשים חכמים.
  • מוחם המתפתח של צעירים מאת דר’ ג’ון קונדי.
  • סדרת הנטפליקס “משככי כאבים” על הסקנדל של משככי הכאבים הנרקוטיים.
  • 1883, סידרה המראה כיצד נערות יכולות להתגבר על סטריאוטיפים.

קטעי אודיו שהאזנו להם במכונית:

קטעי וידאו שצפינו עם בתנו בנושא כחלק מהמשא ומתן:

אם אתם יכולים לדבר על זה…

זה אפשרי!!!