איך יכולים ההורים לסייע לילד הטוען שחש דיספוריה מגדרית – חלק ראשון

15 באוגוסט 2024. קישור למקור.

זהו הקטע הראשון של מאמר בשני חלקים.

טיפים עבור הורים לילד בעל דיספוריה מגדרית – אני עושה שימוש רופף במושג “דיספוריה מגדרית” כי אני מאמינה שיש בו שימוש מוגזם בשלב זה – הוא מתייחס לטווח בין ילדים שאולי פשוט לא רוצים ללבוש שמלה/חליפה ולהתמרד קצת נגד “נורמות המגדר” ועד לילדים שחווים דיסמורפיה ומצוקה של הגוף באמת. הבעיה מתעוררת כאשר מבוגרים מפרשים משהו שיכול להיות רגש חולף של ילדיהם כאילו הוא “טרנס”.

רקע בקצרה

בתי בת ה-11 למדה על “אידיאולוגיה טרנסג’נדרית” באינטרנט דרך משחק תפקידים ואתרי אמנות.  המסע נמשך ארבע שנים והתחיל בהתעקשותה שנשתמש בשם/כינוי אחר עבורה. לאחר מחקר וגילוי של ROGD (דיספוריה מגדרית מהירה, המתר’), הגבנו בתוקף שלא. זה גרם לה לרדת ל”מחתרת” ולהסתיר מאיתנו את ההזדהות הטרנסית שלה במשך שלוש שנים, שבמהלכן היא מצאה לעצמה עובדת סוציאלית מוסמכת לזיהוי טרנסים פוטנציאליים באמצעות תוכנית מאושרת בית ספרית. ה”מטפלת” הזו הדריכה את הבת שלנו כיצד לעשות מעבר חברתי, שהיא אכן עשתה בתיכון בשנה הראשונה שלה, כל זאת ללא ידיעתנו. זה נעשה בתיווך יועצת בית הספר לתלמידי השנה הראשונה בתיכון. כשגילינו את זה על ידי קריאת המיילים שלה בבית הספר, הכל נחשף והגיע  ל”הכרזה הגדולה” בבית.

הנה מה שעשינו במהלך 11 החודשים הבאים וכיצד היא הפסיקה את התהליך כמה חודשים לפני יום הולדתה ה -16. היא לא סבלה ממחלת נפש קשה, אבל הייתה לה היסטוריה מסוימת של חרדת נטישה, מועקה טראומטית מהתפרקות של קבוצת חברות בחטיבת הביניים וקצת חרדה חברתית בעברה.

היו רגועים! 

בראש ובראשונה, הילדים שלנו (לא משנה גילם) מבקשים את עצתנו. גם כשהם מכריזים הכרזה מטורפת, תגובתנו תיתן את הטון. כשהבת שלי בת ה-14 הודיעה שהיא מתכוונת לחסוך כסף ל”ניתוח עליון” וטסטוסטרון, נתתי לה לומר את דברה כי יכולתי לראות שהיא הייתה תזזיתית באותו הרגע. לעזור לה להרגיש בנוח מספיק כדי לדבר איתנו היה הכי חשוב. אני יודעת שהרצון לצרוח ולבכות הוא האינסטינקט הראשון שלכם. תצטרכו להדחיק את הרגשות שלכם כשהילד שלכם מדבר בטירוף. לא תוכלו לשכנע אותו כשהוא במצב נפשי זה.

לימדו ,כך שתרגישו בנוח לדבר על הנושאים הללו עם ילדכם!

התחלתי לאסוף מידע. למזלי יכולתי לעשות זאת בקלות  מכיון שאני עובדת מהבית. האזנתי לאינספור פודקאסטים הקשורים למגדר כמו A Wider Lens, Transparency ו-Calmversations with Benjamin Boyce. הצטרפתי לקבוצת ההורים של סשה איאד. אפילו הקשבתי לבלייר ווייט, באק אנג’ל, מרקוס דיב וכו’. מצאתי הורים אחרים שעברו את זה, כמו ג’נוארי ליטלג’ון, ארין פריידי וארין לי. הצטרפתי לשרת Discord של Genspect והגעתי לקבוצת ההורים המקומית שלי בנושא ROGD. זה שאב אותי במשך כשלושה חודשים. הייתי צריכה להבין מה קורה ולהרגיש בטוחה שאני יכולה להבין כל אמירה שעלולה להיזרק לעברי. בסופו של דבר אתם צריכים להגיע למסקנה שלכם לגבי מה קורה עם הילד שלכם. בשבילי, ידעתי שפשוט לא נוח לה להיות נערה בגלל סטריאוטיפים, שהיא יותר מדי מושפעת מהרשת, מאתרים שבהם הדברים האלה זמינים מאד, במיוחד בעולם האמנות. ושמבוגרים בעלי כוונות טובות אך לא עדכניות (כולל מטפלים, רופאי ילדים, יועצים, LCSWs , מורים וכו’) חיזקו את הרעיון הזה שאולי היא באמת יכולה להיות ילד. מצאתי שזה בולשיט מזיק. זה עזר לי להישאר רגועה ולהתמקד במטרה כשצריך וכאשר הבת שלי או מבוגרים אחרים שואלים שאלות. בפועל, הכרתי את בתי הכי טוב גם כשלא הרגשתי כך.

קבלו תמיכה לעצמכם

דרך therapyfirst.org, מצאתי פסיכולוגית שעברה את זה עם בתה. לאחר מכן, מצאתי תוכנית חוץ לא תומכת שינוי מין לבת שלי דרך האתר שלהם. הם הפנו אותי למטפל אחר מטעמם לעזרה פסיכולוגית ארוכת טווח לאחר סיום התוכנית בת שלושה חודשים. מה שהכי עזר היה התמיכה בעצמי כדי שאוכל לתפקד כהורה ביעילות ולדעת שאני לא לבד בטירוף הזה.

קחו יוזמה

תצטרכו לנקוט בפעולה כהורים וכמבוגרים. אין דרך לעקוף את זה. יהיה עימות. זה בסדר, וברוב המקרים הוא נחוץ לחלוטין. יותר מדי הורים שאני רואה שקועים בלדרוך על ביצים או ברצון להימנע מעימות.  לא תוכלו להמשיך ככה! תצטרכו להכין את עצמכם “לקבל מכות” ולקבל את זה. בשלב מסוים תצטרכו להחזיק חזק באמונה שהפעולות שאתם נוקטים נחוצות והכרחיות כדי לעזור לילד שלכם לעבור את זה. זה לא חייב להיות מאבק רציני. אבל אתם צריכים לפעול ולא לשבת ולקוות שהדברים יסתדרו. אל תגרמו  לעצמכם  להתחרט שלא עשיתם יותר. זה קשה, אבל אני מתארת לעצמי שקשה יותר זה לראות את הילד ה”בוגר” שלכם פוגע בגופו. לא רציתי שזה יגיע לנקודה הזאת ולכן ידעתי שאני חייבת לפעול עכשיו.

העריכו ונסו לנטרל את הסביבה שלכם – נסו לוודא מהיכן נובעת עיקר ההשפעה

ברגע שהבנו מה קורה עם העו”סית המוסמכת שבית הספר הפנה אליה, סיימנו את המפגשים (איפה שאני גרה ילדים בני 12 יכולים לקבל “טיפול” ללא ידיעת הורים עד שישה מפגשים בחינם). עשינו זאת בעקיפין כפי שאתאר להלן. גילינו שבעוד בית הספר אישרר (באמצעות היועצת הראשונה שלה והיועצת המשותפת הזו), זה הגיע בעיקר מהבת שלי. לפני תחילת שנה ב’, אכן דיברנו עם יועצת בית הספר וניסינו ליידע אותה שהבת שלנו השתמשה ביועצת הזו בבית הספר כדרך להתמודד עם לחץ פוסט טראומטי וחרדת נטישה (וזה היה נכון). אבל בסופו של דבר כמעט כולם פשוט המשיכו להשתמש בכל שם/כינוי שהבת שלי החליטה. מכיוון שכל זה קרה בסוף השנה הראשונה, החלטנו לתת לבת שלנו לסיים את שנת הלימודים. ואז בסופו של דבר אמרנו לה במהלך הקיץ שאם היא רוצה לחזור לתיכון הזה, היא תצטרך לחתום על חוזה איתנו כדי להשתמש בשם הלידה שלה בכל המסמכים כולל תזמורת בית הספר, ספרי מחזור, מסמכים רשמיים וכו’. אחרת, נצטרך לבדוק בית ספר אחר. היא שנאה את זה וצרחה ובכתה אבל חתמה על החוזה (פשוט חזרנו ואמרנו בשלווה שזה מה שהולך לקרות כי זו הייתה הבחירה שלנו כהורים שלה ולא הגבנו להתפרצות שלה). הגענו בערב החזרה לבית הספר כדי להוכיח שהתכוונו למה שאמרנו ושלא פחדנו להיראות איתה. נשכנו את הלשון כשראינו מורים עם גאווה ודגלים טרנסיים ושרוכים. לא ניסינו להילחם בה על שימוש בשם אחר במשימות או עם חבריה או מורים. לא יכולנו לנצח בקרב הזה ולכן לא ביקשנו את זה. בדקנו את פעילות בית הספר שלה וראינו שמועדון GSA (ברית סטרייטים-גאים) נפגש כל שבועיים בימי רביעי. אמרתי לה שאני רוצה להתחיל לקחת אותה לארוחת צהריים בימי לימודים אקראיים אבל לא אמרתי לה למה. אספתי אותה בימים ההם לארוחת צהריים כך שהיא לא יכלה להשתתף בפגישות המועדון מכיוון שהם ערכו אותן במהלך ארוחת הצהריים .קנינו את ארוחות הצהריים האהובות עליה ונהנינו איתה.

החרמנו את האייפון שלה והשגנו לה טלפון מפוקח. זהו טלפון עם כל מנגנוני בקרת ההורים מובנים לתוכו כך שלא ניתן לפרוץ אותו. שלטתי בכל היבט של השימוש שלה בטלפון דרך אפליקציית הסינון, כולל אנשי קשר. התקנתי את אפליקציית בטיחות המשפחה של מיקרוסופט במחשב הנייד וגם שלטתי במכשירים דרך הנתב שלנו. היא שנאה את הטלפון המפוקח בהתחלה ואפילו סירבה להשתמש בו. פשוט שמרתי לה אותו ובסופו של דבר היא התחילה להשתמש בו. כשהיא התלוננה פשוט התעלמתי מזה. עכשיו, היא אפילו שילמה על אחד חדש (מכיוון שהיא ריסקה את המקורי ברגע של כעס) ויש לה מגן חמוד. עבדנו ישירות עם התמיכה הטכנית של מחוז בית הספר כדי להמליץ ​​על אתרים לחסום במחשב בית הספר שלה. הם לא היו עושים את זה ישירות במחשב שלה, אלא דרך המחוז בכללותו, אז שלחתי להם מיילים עם הצעות לאיזה אתרים לחסום. אף אחד לא היה קשור ללהט”ב, למשל. אבל היו אתרים כמו אתרי דמויות בינה מלאכותית, אתרי אמנות ברשת, סרטוני אינטרנט, אמינו, חתולים לוחמים-כל דבר שבו היא יכלה לשחק תפקידים. אנו מרגישים שפנטזיה ומשחק תפקידים היוו חלק גדול מפיתוח הדיסמורפיה וראינו שהיא ביקרה באתרים אלו בזמן הלימודים. לא יכולנו לחסום את יוטיוב מכיוון שבית הספר משתמש בפלטפורמה הזו.

רשמנו אותה לשיעורי רכיבה על סוסים. התחלנו לקחת אותה למועדון יפני מקומי מכיוון שהיא רצתה ללמוד את השפה ותמיד רצתה לבקר ביפן . רשמנו אותה לשיעורי תופים. ניסינו לצאת לטיולים יומיים כמשפחה. התחלנו לבקש ממנה לעזור במטלות, כמו כלים, אשפה וארגזי החתולים בתדירות גבוהה יותר. רצינו שהיא תעשה משהו פיזי ותרגיש שהיא תורמת למשפחה. המשכנו עם שיעורי הנהיגה ועזרנו לה לקבל את הרישיון שלה. מילאתי ​​את כל המידע כך שלא היה מידע לא מדויק בבקשת ההיתר שלה. היא הייתה צריכה להתחיל להרגיש שהיא מסוגלת להגיע לבגרות. הורדנו את המגבלה על כרטיס החיוב שלה ל-$20 ליום, מכיוון שהיא הציעה לקבל טלפון סלולרי חד פעמי. אמרנו לה שזה כדי לעזור לה ללמוד איך לנהל את הכסף שלה ונמנענו מהסיבה האמיתית שבגללה אנחנו מציבים את הגבול. נתנו לה להתחיל לשמור על הילדים השכנים שהכירו אותה מאז ומתמיד. כדי למצוא דרכים חדשות להתחבר כמשפחה, התחלנו להזמין חופשות מיני ב-Airbnb במדינה כדי לחקור יחד מקומות חדשים במהלך סופי השבוע, אחת לכמה חודשים. הוצאנו את הקלפים ומשחקי הקופסה כדי לשחק כמשפחה. צפינו יחד בסרטונים על יעדי טיול ותחביבים חדשים ביוטיוב.

הציבו גבולות

 הפסקנו את הפגישות עם העובדת הסוציאלית המוסמכת בכך שאמרנו לה שאנחנו רוצים שהיא תראה מישהו באופן אישי (היא עשתה זום בבית הספר על המחשב הנייד שלה בבית הספר). עשינו זאת בזמן שנסענו כדי לשתות מילקשייק. אבא ניהל את השיחה בצורה חלקה בלעדיי שם כי היא עדיין השתוללה עלי. אמרנו לה שנגביל את האינטרנט עד למועד שבו נרגיש טוב יותר עם זה כמשפחה ולא היינו בטוחים מתי זה יהיה. כשהיא הייתה מתרוצצת בבית ומתפרעת נשארנו רגועים ואמרנו דברים בסגנון “כשאת מתנהגת כך, זה לא מעודד אותנו לתת לך לקחת אחריות על דברים כמו האינטרנט”. הכעס שלה נרגע אחרי כמה חודשים כשהיא ראתה שהמשחק שלה לא הביא את התוצאות הרצויות לה, אלא הביא להתעלמותנו.

בסופו של דבר התמקחנו איתה כדי להכניס מושגים נוספים, כמו חשיבה ביקורתית. היא רצתה להשתתף בתחרות “artfight” באינטרנט. אמרתי לה שהיא תצטרך לצפות איתנו בשלושה סרטונים. היא הסכימה. במהלך שלושת השבועות הבאים צפינו בפודקאסט Transparency עם ליסה סלין דייויס. צפינו בלורה פונק גוד מסבירה איך אפשר לבלבל בין אישיות ומגדר. לבסוף, צפינו יחד ב”אין דרך חזרה, המציאות של טיפול המאשרר מגדר”. במהלך החלק שבו הם מדברים על הנזקים של מדיקליזציה, השהינו את הסרטון ודיברנו עליהם ארוכות כדי לוודא שהיא מבינה אותם, אחד אחד. אחרי שהסרט הסתיים, אבא ואני דיברנו איתה בקצרה על העובדה שרק האנשים הדיספוריים ביותר צריכים לשקול אי פעם לעשות ניתוח, ושאני בהחלט מקווה שהיא לא תהפוך בסוף לאחת מהאנשים האלה. קיימנו את חלקנו בעיסקה ונתנו לה להשתתף בתחרות artfight למטה על המחשב הנייד ליד שולחן המטבח.

הבינו שהילדים שלכם הולכים להגיד דברים לפעמים רק כדי לראות איך אתם מגיבים אליהם.

אם תעשו מהם עניין גדול, רוב הסיכויים שהם יגיבו בהתאם. היו דוגמא להתנהגות שהייתם רוצים לראות מהילדים שלכם. אתם תמיד יכולים לבחור איך תגיבו. זה קשה ומתיש. אני מבינה את זה.

המשך יבוא…