22 בפברואר 2022, תרגום מאת נעמה עציץ
קישור למקור: https://pitt.substack.com/p/im-a-teacher-and-i-will-not-be-complicit
יש לי קריירת הוראה די נוחה שאני עוזבת בסוף השנה הזו.
כמפרנסת הבלעדית, התברכתי בשנה שעברה בהכנסה של שש ספרות בפעם הראשונה. אני גרה ליד בית הספר שבו אני עובדת, דבר נדיר עבור רוב תושבי העיר. לוח הזמנים ועומס העבודה שלי ניתנים לניהול ויש לי תנאים סוציאליים נהדרים.
לאחר ניסיונות ליצור שינוי במחוז בית הספר שלי לגבי אידיאולוגיית המגדר, הגעתי למסקנה שאין לי עוד אפשרות לעבוד במצפון נקי בסביבה בה הנושא הזה משפיע עליי על בסיס שעתי (לא יומי – שעתי). ובהתבסס על המקום שבו אתם קוראים את זה, אתם כנראה יכולים לנחש למה.
אני רוצה להזמין אתכם לחדר המורים בבית הספר שלי, לסמינרים המקוונים ולפגישות הסגל, כדי שיהיה לכם מושג למה בתי הספר שלנו הופכים למפעלי ייצור המייצרים עשרות ילדים שמזהים כטרנסים. אני אחלוק איתכם גם כמה דברים שניסיתי לעשות כדי ליצור שינוי, מדוע נכשלתי ומדוע עליי לעזוב.
אני זוכרת פגישת מורים מ- 2015, בה מורה צעירה לאמנויות שישבה לידי אמרה לכולם שכדאי שכל התלמידים יציגו את עצמם עם הכינויים שלהם. הצעה זו נראתה לי דרך מוזרה לנסות לשלב קומץ תלמידים שעשויים להזדהות במגדר אחר.
הדברים המשיכו להתפתח ולזמן מה חשבתי שמדובר בעיקר בתופעה חדשה בקרב צעירים, אך אז הייתי עדה למידע שמגיע מלמעלה, ממחוז בית הספר, ובסופו של דבר התחלתי להבין שמחוז בית הספר שלי לא מתכוון רק לטפח קבלה וסובלנות, אלא שהוא למעשה עתיד להפוך למפיץ של האידיאולוגיה החדשה.
בסוף שנת 2018, פתחתי את תיבת הדואר הנכנס שלי ומצאתי בה “תזכיר יושר”, מסמך המציין שאין צורך בהסכמת הורים כדי לפנות אל תלמידים בשם, בכינוי או במין אחר. סידורי הלינה בטיולים היו אמורים להתבצע “בהתאם לזהות המגדרית”, וכי “לא נדרש להודיע על התאמות, לא להורים/אפוטרופוסים של התלמיד הטרנסג’נדר ולא לחברים בני גילו”. זה נראה לי מופרך. העברתי את זה לאביגיל שרייר שפרסמה את זה בטוויטר. חשבתי שזה יביא פרסום שלילי למחוז בית הספר שלי ואולי יגרום ללחץ שיוביל אותם לשנות את המדיניות שלהם.
כעבור כמה שנים, פרסם מחוז בית הספר שלי השתלמות מקוונת שכל העובדים במחוז היו צריכים לעבור. הזדעזעתי לשמוע את המנחה – עובדת המשרד המרכזי של מחוז בית הספר – טוענת כי “המושגים של מגדר ומין למעשה אינם נטועים בביולוגיה… במקום זאת, הם תוצאה של הבנייה חברתית, כלומר הם נוצרו ונאכפו על ידי אנשים בחברה”. גלגלתי את עיניי בזמן שצפיתי והקשבתי לוובינר הזה, שהיה ארוך יותר ממשך הזמן של כל הסמינרים המקוונים יחד בנוגע לבעיות כרוניות, והיה קורס חובה.
העניין לא הסתיים בהשתלמות האינטרנטית הזו. קבוצה של מורים אקטיביסטים בבית הספר שלי, בראשות מורה שהזדהה כטרנס-נשי, מצאה שהמידע הזה הוא בעל ערך רב עד כדי כך שחשוב שנלמד אותו את התלמידים. הם לקחו תוכן רב מאותו הוובינר, פיתחו ממנו מיני-מצגת לתלמידים ושלחו לכולנו כדי שנציג אותה במהלך שיעור.
בישיבת סגל שנקבעה כדי להכין אותנו להצגת המצגת לתלמידים, התעקש אחד המורים המציגים ש”זו הדוקטרינה” על פי המדינה שלנו ומחוז בית הספר, תוך שהוא מניף את ידו בתנועות של מטיף דתי.
המורה המזדהה כטרנס-נשי אמר שאל תלמידים המעוניינים בכינויים שונים בו זמנית כמו “היא/הם”, צריך לפנות בשני הכינויים, ושעלינו לשלב ביניהם, אחרת הם ישימו לב. מורה זה גם הצהיר שהוא שולח לתלמידים טופס מקוון פעם בחודש כדי לבדוק אם שמם, המגדר או הכינוי שלהם השתנו. מורה אחרת (המשתמשת בכינויים של “הם”) אמרה שאחד מהתלמידים שלה עונד צמיד מקודד בצבע כדי לציין באילו כינויים הוא מעוניין שיפנו אליו באותו היום.
מורה אחרת הציעה להסיר את המשתנות מחדר השירותים החדש והנייטרלי מגדרית, כדי להפוך אותו ליותר נייטרלי. עשרות ראשים ברחבי החדר הנהנו בהסכמה. הראש שלי חשב על כמה מעט הם מבינים בעלות הבנייה והצנרת.
העובדה שהיה עליי ללמד את התלמידים את התכנים הללו, זה היה הזמן בו ידעתי שאני באמת עומדת להיכנס לצרות. אישרור השמות החלופיים של התלמידים שלי, שבחרו אותם בעיקר מהמיתולוגיה היוונית ומהחלל החיצון, ואישרור המגדרים החלופיים שלהם על בסיס שעתי היה בעייתי מספיק. הסתרת מידע מההורים בנוגע לתלמידים הפריעה מספיק למצפון שלי, כעת היה עליי גם ללמד את התלמידים על האידיאולוגיה עצמה. ידעתי שהמורה למדעי החברה במסדרון לימד את תלמידיו שהמושג ‘מגדר בינארי’ הוא כפיה קולוניאליסטית מערבית, אבל זה לא משהו שהייתי מוכנה לעשות.
מכיוון שהייתה לי מערכת יחסים טובה עם עוזרת המנהלת ועם מנהלת משאבי האנוש שלנו, הצלחתי לנהל משא ומתן ולהימנע מהצגת תוכן רב מתוך המצגת לתלמידים שלי. היום בו הוצגה המצגת חלף לו. כמה ימים לאחר מכן, קיבלנו מייל עם בקשה מוזרה. אחד המורים שהציגו את המצגת ביקש מאיתנו להציג לתלמידים שלנו שתי שאלות בנוגע למצגת המגדר. השאלה הראשונה הייתה, “האם המצגת המגדרית הוצגה לכם בשיעור?” השניה הייתה, “האם המידע שניתן לכם היה מדויק?”
גירדתי בראשי. למה שהם יבקשו מהמורים להעביר סקר לתלמידים השואל את התלמידים האם עשיתי את עבודתי בהצגת התוכן, ואז האם התוכן היה מדויק? אם תלמיד סימן שהמידע שהוצג אינו מדויק, מה זה משקף? אם הייתי בוחרת שלא להציג את התוכן, האם היה עליי בכלל לשתף את הסקר הזה עם התלמידים? האם התפשטה השמועה שלא הצגתי את כל מה שהייתי אמורה והם עלו עליי?
בשלב זה הרגשתי חובה לחשוף יותר את המתרחש באופן אנונימי. פניתי לבעלת חשבון הטיקטוק Libs of TikTok עם התוכן הארוך של הסמינר המקוון של המחוז שלי בנושא תמיכה בתלמידים שאינם תואמי-מגדר. היא הרגישה שזה תוכן שראוי להיחשף לקהל גדול יותר (כן, גדול יותר מ-LibsofTikTok) והתחברה לערוץ החדשות Fox News, שראיינו אותי ופרסמו את המאמר הזה בינואר 2022.
זה בטוח יצור יותר לחץ על המחוז, חשבתי. זה בטוח יגרום לשילהוב הרוחות הנחוץ. אפילו לארה טראמפ ציטטה בתוכנית הערב את האמירה שלי מהכתבה. מועמד לתפקיד המושל במדינה שלי פרסם את המאמר ואמר שאם הוא ייבחר, הוא יעשה משהו בנידון. עשיתי גלים!
בספטמבר 2022, ההשתלמות המקצועית המקוונת עברה כמה עדכונים. המחוז שלי קבע כי “ילדים הטוענים לזהות מגוונת מגדרית מכירים את המגדר שלהם בצורה ברורה ועקבית כמו שאר בני גילם” (הדגש אינו שלי, אלא שלהם). שיתפתי את הדברים עם Libs of TikTok שפרסמה אותם לאחר מכן בטוויטר, ותייגתי שם את מחוז בית הספר שלי. עכשיו זה באמת יזיז לאנשים האלה במשרדי ההנהלה, חשבתי.
שום דבר לא השתנה. לגמרי שום דבר. הערות הטוויטר המרושעות, שיחות הטלפון מכלי התקשורת והשאלות – הכל פשוט נזרק אל ערימת “דואר השנאה” שלעולם לא נבדק. בעוד שבמחוזות בתי ספר אחרים נערכו פגישות עירוניות בנוגע למדיניות ולתכניות לימודים אלה, המחוז שלי פשוט גדול מכדי שיהיה לו אכפת ממלשין אנונימי אחד וגדול מכדי לקיים ישיבות מועצת בית ספר שבהן הציבור יכול להופיע ולהביע התנגדות. תלמידי כיתות ג’ ימשיכו לשתף בכינויים שלהם וללמוד על מגדרים בינאריים וא-בינאריים בשבוע הראשון בכיתה, והילדות בגן ימשיכו למצוא את עצמן בשירותים עם בנים אקראיים מכיתה ה’. כן, שני הדברים האלה קורים.
יום אחד התכתבתי עם חברה ותיקה שלי מהתיכון לגבי המדיניות המחוזית הזו, במיוחד לגבי החובה להסתיר את שמו, מינו וכינוייו של ילד מהוריו, אם כך נתבקשנו. לחברה זו יש ילדה המזדהה כטרנס. היא מוצאת את המדיניות המחוזית שלנו די מזעזעת. היא כתבה לי “מה את הולכת לעשות?” ואני פתאום הבנתי – חברה שלי, אמא לילדה המזדהה כטרנס שחושבת שההתנהלות הזו לא תקינה – שואלת אותי מה אני הולכת לעשות. כלומר, ההנחה היא שעליי לעשות משהו אחר מלבד להמשיך כרגיל. והמסקנה הכי טובה שהגעתי אליה הייתה שאני חייבת לעזוב.
פעם, להיות מורה בבית ספר ציבורי היה אחד ממסלולי הקריירה התמימים ביותר שאפשר לבחור. תפקידו של מורה אינו כולל שימוש בטקטיקות ערמומיות כמו של איש מכירות, הבטחות מזויפות כמו של פוליטיקאי או זיהום הסביבה כמו מפעל ייצור. אתה לומד נושא, לומד כיצד ללמד אותו, לומד להיות איתן וידידותי עם התלמידים, לתמוך, לעודד ולתת השראה השראה לתלמידים שלך להמשיך ולהתפתח.
למרבה הצער, מחוזות רבים של בתי ספר ציבוריים עברו השתלטות על ידי מורים אקטיביסטים שמתעניינים מאוד בפירוק המושג מגדר ושואפים לדבר על כך עם תלמידיהם. עכשיו הגענו לנקודה שבה מושגים מזיקים ושגויים בנוגע למגדר, מוטמעים בהשתלמויות המקצועיות ובתוכנית הלימודים. למתנגדים יש שלוש אפשרויות: לבלוע ולהתמודד עם זה על בסיס שעתי כדי לשמור על המשכורת, להישאר ולהמשיך לדבר נגד זה, או לעזוב.
הורים יצטרכו להתמודד גם עם אותן שלוש אפשרויות. הבחירה שלי היא לעזוב, ובדרכי החוצה מהדלת ומעבר לה, אני מתכוונת לגרום לכמה שיותר הורים להיות מודעים למתרחש כדי שיוכלו לקבל החלטה חינוכית מושכלת עבור ילדיהם. מה תהיה ההחלטה שלכם?
הזמנים השתנו בבירור, אך כעת כשאני בחוץ, אני הולכת לעשות כמיטב יכולתי כדי לחשוף ולהחזיר את השפיות למקצוע שפעם היה מכובד.