בתוך מפעל המגדר של Planned Parenthood

עובדת לשעבר בתחום רפואת פוריות מדברת

אביגיל שרייר

8 בפברואר 2021. תרגום מאת נעמה עציץ.

קישור למקור:

https://abigailshrier.substack.com/p/inside-planned-parenthoods-gender?s=r

לפני חודש, נשלח אליי שרשור בטוויטר שנכתב על ידי אישה שעבדה כ”עוזרת לבריאות הפוריות” ב”הורות מתוכננת – Planned Parenthood במשך כ-18 חודשים עד למרץ 2020. אם אתם מניחים שהעובדת הייתה עסוקה בנושא של הפלות, אז הידע שלכם על “הורות מתוכננת” לא מעודכן. “הורות מתוכננת” היא כיום אחת הספקיות הגדולות בארצות הברית של הורמונים חוצי מין, לדוגמה אספקת טסטוסטרון לנשים המבצעות מעבר מגדרי רפואי.

תחומי האחריות של עובדת זו כללו סריקת מטופלים ומילוי רשימת התרופות וההיסטוריה הרפואית שלהם, לפני שהאחות הייתה מגיעה לטפל בהם. (בהמשך הצלחתי לראיין את העובדת ולאמת את העסקתה שם באמצעות תלוש משכורת ישן.)

העובדת התעקשה (גם בטוויטר וגם במהלך הראיון שלנו) להימנע מלמתוח ביקורת על “הורות מתוכננת” כי היא מאמינה במטרתם העיקרית.

“הם עדיין מספקים שירותים חיוניים לנשים”, היא כתבה בטוויטר, ופעילים נגד הפלות “יקפצו על כל הזדמנות לפגוע בהם”. אבל אז היא המשיכה וכתבה: “לאחר שאמרתי את זה – מילוי התפקיד שלהם לאחרונה בנושא טרנס-אקטיביזם הוא מתועב, והם חופרים את הקבר של עצמם”.

סניף המרפאה של “הורות מתוכננת” שבה עבדה ממוקם בעיירה קטנה של כ-30,000 תושבים. הפלות היו ה”לחם והחמאה” של המרפאה, משהו שהעובדת תומכת בו לגמרי. אבל, היא ציינה, “ילדים המזדהים כטרנסים הם מכונת מזומנים, והם נשמרים על הכוונת לעתיד במונחים של פגישות מעקב, בדיקות דם וכו’, בעוד שהפלות הן (בתקווה) אחת ולתמיד והסיפור נגמר.”

עד כמה זרם ההכנסות הזה משמעותי?

מעולם לא הצלחתי להשיג מספרים בנוגע לכך, למרות שהאתר של Planned Parenthood של מרכז ומערב ניו יורק קובע כי: “ברמה הארצית, Planned Parenthood היא הספקית השנייה בגודלה של טיפול הורמונלי מאשרר מגדר.” הגיוני להסיק שטיפולי הורמונים, יקרים ככל שיהיו, תורמים כעת באופן מהותי לשורת הרווח התחתונה של Planned Parenthood.

לטענת העובדת, ממה שהיא זוכרת, 1-2 נערות חדשות ביום היו מגיעות למרפאה כדי לבקש טסטוסטרון. עם כמה חישובים וקצת אריתמטיקה – מגלים שאחוז מזעזע מבנות העשרה של העיירה הגיעו אל המרפאה בתוך שנים ספורות.

לא היו רופאים במרפאה שבה היא עבדה. אחיות היו נשות המקצוע עם ההכשרה הרפואית הגבוהה ביותר שם, היא אמרה. במרפאה הועסק יועץ מגדר ש”לא היתה לו שום הסמכה מקצועית בפועל או הכשרה רשמית מלבד היותו MtF” (כלומר, טרנסג’נדר מזכר לנקבה). מתבגרים באים ומדברים עם היועץ המגדרי הזה, ו”הורות מתוכננת” מעבירים את “הערותיו של היועץ לאיש מקצוע מורשה בתחום בריאות הנפש היכנשהו. חותמת גומי מאשרת למטופלים להתחיל את המעבר שלהם. כך בעצם הם עקפו את הדרישה לדבר עם יועץ בפועל”, מילותיה של העובדת בפוסט הטוויטר שלה.

ההחלטה על קבלת טיפולים ספציפיים, כמו מנה של טסטוסטרון למשל, הוחלטה על ידי “מנהל המרפאה”, אדם ללא “ניסיון רפואי קודם” שבעבודתו הקודמת הוא היה עשוי להיות “מנהל וונדי’ז” (נ”ע: רשת מזון מהיר), כתבה העובדת.

בכל יום נערות חדשות היו מגיעות אל המרפאה (לפעמים בליווי אימן). לעתים קרובות הן הגיעו בקבוצות של חברות, כולן טוענות להיסטוריית ילדות של דיספוריה מגדרית ומבקשות לקבל טסטוסטרון.

האם היא האמינה לעדויות שלהם?

“אני חושבת שהן סיפרו לנו את מה שהן תפסו באותו הזמן כהיסטוריה האותנטית שלהן. כאילו.. גם אני הייתי ילדה בת 13, את יודעת. המצב איום, צריך לתקן באופן מיידי”, היא אמרה.

התסריט שהורו Planned Parenthood לקרוא ממנו כאשר מקרים כאלה מגיעים למרפאה, לא איפשר הרבה מקום להערכת היסטוריית המטופלים. “השאלות ששאלנו היו סוג של מבוי סתום. למשל, ‘באיזה גיל זה התחיל’? בום, זהו זה. ‘איזה סוג של דיספוריה את מרגישה’? בום, זהו. ‘מה את רוצה להרוויח מהמעבר שלך’? ‘את רוצה ניתוח עליון?’ ‘את רוצה ניתוח תחתון’?”

כאשר סקרה את ההיסטוריה שלהן, הבחינה העובדת שהבנות הללו בעלות רקע של התמודדות עם כאב רגשי רב. “להרבה מהן יש בעיות רגשיות רציניות, להרבה מהן הייתה היסטוריה של התעללות ומטען קשה”.

חרדה, דיכאון והפרעה דו קוטבית היו בכל מקום. לעתים קרובות, אמרה העובדת, היו להן “צלקות גלויות של פגיעה עצמית” ואפילו “סימני פגיעה עצמית טריים”. אבל, לדבריה, אנשי המקצוע הרפואיים לא היו אמורים (נ”ע: לפי תקנות הארגון) לטפל בתסמינים האלה. “היינו אמורים להתייחס אך ורק לנושא שעמד על הפרק” – כלומר, לאשרר את האבחון העצמי של דיספוריה אצל אותן מתבגרות ולהמשיך איתן למסלול טיפולי.

הטיפול הזה – טסטוסטרון – טומן בחובו סיכונים רציניים עבור נערות מתבגרות, במיוחד במינונים שבהם הוא ניתן, פי 10 עד פי 40 ממה שגופן אמור להתמודד איתו במצב נורמלי. הסיכונים כוללים העמקת קול, דגדגן מוגדל, עלייה בספירת תאי דם אדומים וסיכון גבוה יותר להתקף לב, אי פוריות, ניוון נרתיקי ורחמי, סרטן רירית הרחם – כמו גם כל הסיכונים הלא ידועים הנלווים לכל התערבות גדולה וחדשה.

היא נהגה להציג בפני הבנות דפים שמפרטים שורה של סיכונים רפואיים ולהשיג מהן חתימות המעידות על “הסכמה מדעת”. האם אי פעם אחת מהבנות נראתה מוטרדת מהסיכונים הללו? “אני יכולה לומר באופן אנקדוטלי שמעולם לא ראיתי אף אחת קוראת את זה”, היא השיבה.

הכי מעניינת אותי העובדה שלדברי העובדת, הבנות היו מגיעות לעיתים קרובות לקליניקה עם קבוצת חברות. (לאילו עוד טיפולים רפואיים מגיעות בנות עם ה”חבורה”?) זה נשמע יותר כמו הטיולים העליזים שנערות עשו פעם לקניון כדי לעשות פירסינג, מאשר טיפול רפואי בהפרעה אמיתית של בריאות הנפש.

מה היה מצב הרוח בחדר ההמתנה בין החברות האלה? “מאוד עליז, מצחקק. זה דבר מהנה,” היא אמרה בשמץ של ציניות.

שאלתי אותה האם היא ושאר האחיות ועוזרות הפוריות לא חשבו שיש משהו חשוד בהגעתה של בנות עם קבוצות חברות לטיפול – האם לא עלה בדעתם של העובדים שהשפעה חברתית עשויה לשחק כאן תפקיד . “זה סוג הדברים האלה שאתה פשוט מגלגל עיניים.” היא אמרה לי. “היקף ההתערבות שלנו” היה להיענות ל”בקשותיהן להתחיל את הטיפול ההורמונלי”.

תהיתי, האם היא אי פעם הרגישה שהיא משתתפת במשהו שהוא לא בסדר. לפי ההערכה שלה, מדובר בקבוצה פגיעה במיוחד של בנות: הן נטלו כל מיני תרופות לחרדה ודיכאון ואפילו תרופות אנטי פסיכוטיות כמו Abilify ו- Clozaril. “אני אגיד לך, נאבקתי עם הפן המוסרי ועם ההשלמה בנוגע לפעולות שלנו של מתן טסטוסטרון, אסטרוגן וכדומה, לילדים הללו. נאבקתי עם זה יותר ממה שנאבקתי כשהייתי בחדר ניתוח בו בוצעה הפלה בשלב של 20 שבועות. זה לא פשוט לראות את הילדים האלה מפרשים את הרגשות שלהם בצורה כזו שהם בסופו של דבר מתבלבלים לגבי המגדר שלהם”, אמרה.

האם היא או אנשי צוות אחרים הביעו התלבטות האם הם נותנים לנערות הללו את היחס הטוב ביותר? “כן, כל יום”, היא אמרה, ואז הוסיפה: “זה אחד מהדברים האלה שמתאים להם להיות שיחה בין אנשי מקצוע, אבל את יודעת, אנחנו מהנהנים בראש, עושים את הדבר הזה, ואז אנחנו פשוט יוצאים מהעבודה בסופו של יום כי אנחנו לא יכולים להעלות את זה בדיון עם ההנהלה או עם מנהלי המרפאות, יש להם את ההנחיות שלהם מהמנהלים בצפון המדינה”.

שאלתי אותה, עד כמה שהיא יודעת, האם אי פעם אחת מהבנות שביקשו להתחיל טיפול בטסטוסטרון, נדחתה? אולי חלקן נשלחו להערכה פסיכיאטרית לפני שהמשיכו בטיפול בטסטוסטרון? “אף אחת מהבנות,” היא אמרה. “אחד הבנים כן התוודה שהוא עישן הרבה גראס עד למצב שהוא הכפיל את כמות האסטרוגן שלו ובסופו של דבר הפסקנו את הטיפול שלו עד שהוא פגש מטפל, אני חושבת שזה היה יועץ להתמכרות לסמים או משהו כזה. אבל חוץ מזה, מעולם לא דחינו אף אחד”.

לפי עדות העובדת של “הורות מתוכננת”, במרפאות לטיפול מאשרר מגדר לבני נוער המחפשים מעבר רפואי מהיר, כמו זו – ארון התרופות מצויד במלואו, הלקוח תמיד צודק והאור תמיד ירוק.

קישורים:

שתף

אהבתי