האדרת כריתת שדיים

האדרה, ניסוח ומסחור של ניתוחים בלתי הפיכים.

ג’יימס אסס, פסיכותרפיסט ומטפל בילדים. למידע נוסף אודותיו:

14 מרס 2022. תרגום מאת נעמה עציץ.

קישור למקור:

https://jamesesses.substack.com/p/glorification-of-mastectomy?s=r

הליך “אישור מגדר”

לרוב האנשים, המילים הדו-משמעיות והמעורפלות הללו, לא נשמעות מדאיגות או מפחידות במיוחד. זה בהחלט לא נשמע כמו ההליך הרפואי הרציני והפולשני שהן מתייחסות אליו – ניתוח שעלול להיות כרוך בסיכונים פיזיים ורגשיים משמעותיים – כריתת שד כפולה.

בשנים האחרונות חלה עלייה מדאיגה, מבית ומחוץ, במספר הנשים הצעירות, כולל ילדות, המבקשות כריתת שד כפולה. פרוצדורה זו, ידועה בביטוי המנומס ‘ניתוח עליון’, ונתפסת בעיני רבים כאחד השלבים האחרונים בתהליך המעבר ל’זהות המגדרית’ המועדפת עליהם.

היסטורית, הליך כירורגי פולשני ובלתי הפיך זה נועד אך ורק למטרות הקשורות לסרטן השד: להסרת סרטן או להפחתת הסיכון לסרטן השד בנשים שעלולות להיות בסיכון גבוה למחלה זו.

עם זאת, כיום, כריתות שד כפולות מוצעות על ידי שירותי הבריאות בבריטניה (NHS) לטיפול ב’דיספוריה מגדרית’ – מצב בריאותי נפשי מוכר. למעשה, ‘דיספוריה מגדרית’ היא המצב הבריאותי הנפשי היחיד שבו הטיפול המוצע יכול לכלול שינוי כירורגי של הגוף עצמו. ציטוט של ה-NHS מאתר האינטרנט שלהם – “המטרה היא שכבר לא תהיה לך דיספוריה מגדרית ותרגיש בנוח עם הזהות שלך.” כפי שנדון בהמשך, הבטחה של ‘חלום ורוד’ זה היא מוטעה.

ראינו ילדות מגיל 16 שהופנו להליכים כירורגיים אלה בבריטניה.

אנו מוצאים את עצמנו במצב בו מנתחים מסירים לצמיתות ובאופן מלא חלקי גוף בריאים, אך ורק בגלל תחושה של חולי שיש לאדם ביחס לעצמו.

כדאי להשוות זאת עם הפרעה המכונה ‘הפרעת זהות שלמות הגוף’, בה אדם מעוניין בקטיעה של חלק כלשהו מגופו בגלל חוסר התאמה בין דימוי הגוף המנטלי שלו לבין הגוף הפיזי האמיתי שלו. באופן מכריע, עלינו לשים לב שה-NHS אינם מציעים ניתוחים לאנשים הסובלים ממצב זה.

קשירת חזה – המדרון החלקלק

לפני שנחזור לדבר על כריתת שד כפולה, חשוב לומר כמה מילים על סוגיית ‘קשירת החזה’ (נ”ע: ביינדר/ביינדינג), שלעתים קרובות מהווה קדימון לפנייה ל’ניתוח עליון’, ועל פי דעות רבות היא אכן כזאת – מדרון חלקלק לקראת התערבות כירורגית. זהו תהליך של קשירה הדוקה של השדיים, לעתים קרובות לפרקי זמן ארוכים, כדי לנסות להסתיר את עובדת קיומם של השדיים באותו הגוף. דבר זה הופך ליותר ויותר נפוץ בקרב נערות צעירות עם דיספוריה מגדרית, לעתים קרובות על סף גיל ההתבגרות, המבקשות להיראות כ”גבריות” יותר בפני בני גילן.

ביינדינג הוא כמובן שנוי מאוד במחלוקת. מחקרים מראים את הפוטנציאל לסיכונים בריאותיים משמעותיים ארוכי טווח כתוצאה מהקשירה, כולל כאב חמור, בעיות נשימה, קשיי יציבה, סחרחורת והשפעה על תפקוד הריאות.

סקרתי בעבר את הפרקטיקה המדאיגה במיוחד של ארגונים, כולל ארגון “בתולות הים” (נ”ע: ארגון תמיכה לצעירי מגוון-מגדרי) השולחים ביינדרס (נ”ע: קושרי חזה) לילדות בנות 13 מאחורי הגב של הוריהן וללא רשותם. עובדת מ”בתולות הים” תיארה בעבר את הצפייה בקשירת שדיה של נערה צעירה בפעם הראשונה כדבר הגורם ל”לב הקווירי שלהן לכאוב”.

בהתחשב באופן שבו מעודדים ומנגישים בקלות שימוש בביינדר, אין זה מפתיע שמספר הולך וגדל של נערות ונשים צעירות חשות בושה והעדר התאמה עם החזה שלהן.

לשון חלקלקה וסיפורי אגדות

כפי שהובן עד כה, תחום כריתות השד הכפולות המוצע כ”טיפול” בדיספוריה מגדרית, טומן בחובו לשון מטעה שאינה מייצגת בשקיפות את המשמעות הרצינית והבלתי הפיכה של הליך זה.

מדאיגה עוד יותר היא ההבטחה המטעה להצלחה בטוחה לכאורה, המגיעה מאלה שמבקשים לפרסם ולעודד את ההליך של כריתות שד כפולות.

דוגמה בולטת לכך נראתה ממש לאחרונה, דרך השקת הסדרה ‘Pure Trans Joy’ (נ”ע: הנאה טרנסית טהורה) של Pink News, בשיתוף עם Snapchat. הסדרה הושקה עם סרטון של טרנסים צעירים שדנים ב’ניתוח עליון’, כמו גם תצלום של גבר-טרנס צעיר, המראה בגאווה צלקות מהמקום שבו היו פעם שדיים. לא ניתן לתאר את התמונות החזותיות המשמשות כחלק מקמפיין זה – מלבד האדרה של הליך זה.

בסרטון ניתן לראות חלק מהמרואיינים מקבלים הבטחה לכאורה לגבי ניתוחים איתם הם ירגישו “מדהימים” ואפילו יחוו “אופוריה”, במידה ויבחרו להמשיך ל”ניתוח עליון”. בנוסף לזאת, עם השקת הסדרה, נתקל בנג’מין כהן, מנכ”ל פינק ניוז, בשטף של תלונות בטוויטר מהורים מודאגים. בתגובה, הוא פרסם ציוץ המתייחס לאותם הורים מודאגים כ”טרנספובים”. הציוץ הזה נמחק לאחר מכן; זמן קצר אחרי שכתבתי על כך באינטרנט.

סוג זה של פרסום חיובי נטל ספקות כבר נראה בעבר. כאשר השחקנית אליוט פייג’ עברה כריתת שד כפולה, פינק ניוז פרסמו מאמר שכותרתו: “אליוט פייג’ עם אופוריה מגדרית בסלפי ללא חולצה והמעריצים מתפעלים”. הכתבה לוותה כרגיל בתמונה של הצלקות במקום בו היו פעם שדיה.

בערך באותו זמן, הציג מאמר נפרד את הציטוט “לאחר ניתוח עליון התאהבתי בעצמי”. קשה להבין איך בחורה צעירה, שמראש חווה פגיעות וחוסר ביטחון עצמי, לא תהיה מושפעת מתוכן כזה.

עקיפת סיכונים

באופן מדאיג, אנו מוצאים בכל הנושא הזה חוסר איזון מוחלט והעדר התייחסות לניואנסים. סיכונים וחרטות לרוב זוכים להתעלמות, כאילו כדי לרמוז שאינם קיימים כלל, מה שלא יכול להיות רחוק יותר מהאמת. אנו רואים עלייה משמעותית במספרים של מבצעות מעבר מגדרי חוזר, המתחרטות שעברו כריתת שד כפולות. בהתחשב בכך שמדובר בפרוצדורה רפואית פולשנית ובלתי הפיכה הנעשית בהרדמה כללית – ישנם כמובן סיכונים בריאותיים רבים וסיבוכים אפשריים.

עם זאת, אם נישקע בעולם האינטרנטי המקדם ומפרסם ‘ניתוח עליון’, לא נהפוך חכמים יותר. ויק פרסונס, כתב ‘המגדר והזהות’ של פינק ניוז, השווה בעבר את המתחרטות על כריתת שד כפולה, לאנשים שמתחרטים על צביעת שיערם לצבע מסוים. גם לא הגיוני וגם פוגעני.

נתקלתי בהצהרות באינטרנט הממזערות את ההשפעה של ניתוח זה. אדם טרנס צעיר אחד פרסם ציוץ שבו נכתב “חתכתי את הציצים כדי לבדוק אם אני אוהב להיות בלי”. האופי האגבי של סגנון הדיבור על הנושא הזה בולט.

נתקלתי באנשים אחרים המציעים בנונשלנטיות, שאם אישה מתחרטת על כריתת שד כפולה, היא יכולה פשוט להוסיף אותם בחזרה באמצעות שתלים. הדרך שבה אנו דנים באיברי גוף בריאים של נשים צעירות היא לא תיאמן.

יש גם הטוענים שכריתת שד כפולה צריכה להינתן “על פי דרישה” עבור אלה המזהים את עצמם כטרנסים (אפילו ללא אבחנה רשמית של דיספוריה מגדרית), מכיוון שניתוח זה זמין לנשים עם סרטן השד. ההשוואה הזו מכוערת.

מסחור

כל האמור לעיל מהווה קרקע פורייה למה שהפך למסחור של ‘ניתוח עליון’. במובנים רבים זה לא מפתיע, בהתחשב בזמני ההמתנה הארוכים לשירותי הבריאות במדינה, יחד עם כמות הכסף המשמעותית שניתן להרוויח מביצוע ‘ניתוח עליון’, לרוב בעשרות אלפי ליש”ט לניתוח.

כתוצאה מכך, אנו עדים למרפאות פרטיות שונות שצצות במהלך השנים האחרונות ויותר ממוכנות לבצע ניתוח כזה.

מהמחקר שלי בנושא, זה מרגיש הרבה יותר כמו יחסי מוכר-צרכן מאשר יחסי רופא-מטופל. לדוגמה, מרפאת טרנסג’נדרים בלונדון מצהירה כלאחר יד: “אם תרצו להשיג צורת חזה גברית טבעית כחלק מהמעבר המגדרי – ניתוח עליון עשוי להיות ההליך המתאים”.

האתר שלהם מכיל גם דפי ‘עדויות’ של לקוחות שעברו ‘ניתוח עליון’.

בחיפוש אחר העדויות, חומרתו של ניתוח זה מתבררת במהרה. מטופלת לשעבר אחת מצהירה את הדברים הבאים (מועתק במלואו):

"עברתי ניתוח חזה באוקטובר. שד אחד החלים בסדר גמור ואז, בצד ימין היו בעיות, כאילו החיתוך הזדהם. הם עשו שטיפה ואז בצעו מחדש. שבועיים לאחר מכן התפרים החלימו אבל ליד החתך התחילה שוב דליפה, אחרי 4 פעמים שניתחו שם עדיין קרה אותו הדבר בדיוק. אתמול, אחרי שנאמר לי מהמרפאה שהחתך החלים, התעוררתי הבוקר כשהוא פתוח. לא הייתה לי ברירה אלא לגשת לבית החולים, שם חיכיתי כמעט 9 שעות כדי לקבל מיטה. הם הוציאו את השתל ואמרו שהוא מזוהם. כאדם טרנס אני מרגיש כל כך בדיכאון ועכשיו אני הולך לחיות עם ציץ אחד במשך ארבעה חודשים. הוצאתי על זה יותר מ-15 אלף וזו התוצאה הסופית שלי".

מרפאה פרטית נוספת, ‘מרפאת המלט’ מפרטת את הדברים הבאים כיתרונות של ההליכים הכירורגיים שלהם:

· שיפור בבריאות הנפש;

· פחות דאגה עם דיספוריה מגדרית;

· הערכה עצמית גבוהה יותר;

· הנאה מחיי מין טובים.

הבטחות מעורפלות אלו ניתנות לכאורה ללא ראיות וללא מערך סיכונים מקביל.

הם מציעים כריתת שד כפולה כדרך “ליצור ולהדגיש את הגוף הגברי”, מה שמרמז לכאורה שניתוח כזה יכול להפוך מישהו ל”גבר”.

ובאופן בלתי נמנע, אנו רואים את הדיבור הדו-משמעי וההבטחות האגדיות שללא ספק ישפיעו על קבלת ההחלטות של נשים צעירות שכבר מראש הן מצב פגיע וחסר ביטחון. הם קובעים: “ניתוח אישור מגדר הוא רשימה של הליכים שמשנים את הגוף כך שייראה גברי או נשי. נהלים אלו עוזרים לאדם טרנסג’נדר במסעו לקראת העצמה”.

מימון המונים

בהתחשב באמור לעיל, אין זה מפתיע שהתרחשה עליה דרסטית במספר הנשים הצעירות המבקשות לממן ‘ניתוח עליון’ דרך מימון המונים. למעשה, זה הפך להיות כל כך נפוץ, שה ‘Business Insider’ פרסמו מאמר שכותרתו “6 טיפים למימון המונים לניתוח מאשרר מגדר”.

נתקלתי בדפים רבים שגייסו אלפים על אלפים של ליש”ט לקראת ‘ניתוח עליון’. בהערות של תומכים, מעולם לא נתקלתי באדם שהציע הצעה חלופית לניתוח (למשל פנייה לטיפול). כל מה שראיתי אי פעם הוא קידום בלתי מותנה ובלתי מעורער בניתוח הזה.

לעתים קרובות ניתן לראות את הטראומה הבסיסית והמחלות הנלוות של אלה הנאבקים בדיספוריה מגדרית, משתקפות בניסוח הפניה שלהם למימון המונים. באחד מהם, דיברה צעירה על “השמחה שלא יהיה אפשר לתקוף אותי שוב” בעקבות הניתוח שלה. זה אומר הכל.

א-בינארי

לדעתי, יש משהו מטריד במיוחד בצעירים המזדהים כ’א-בינאריים’ שעוברים ניתוח לשינוי גופם. ‘א-בינארי’ הוא מונח שנולד לאחרונה, ללא בסיס מדע או ביולוגי. איך מנתח יכול לדעת בדיוק איך אמור להיראות גוף של אדם ‘א-בינארי’ מנקודת מבט רפואית? זוהי דוגמה לחריגה מגבולות הביולוגיה והמדע, אל עבר גישת “הכל הולך” שבה המטופל הופך ללא יותר מצרכן, כאשר תפקידו של המנתח הוא לרצות אותו.

קראתי לאחרונה מאמר מאוד מדאיג ב Pink News בו מרואיינת סיפרה ש”ישנן מרפאות בהן אנשים א-בינאריים כמוני עלולים להצטרך להעמיד פנים שהם גברים-טרנסים כדי להתקבל לניתוח עליון”.

טרנסים שהתחרטו

התוצאה המצערת אך הצפויה מאוד של כל האמור לעיל – היא תרחיש שבו נשים שמעולם לא היו צריכים להציע להן את הניתוח הזה מלכתחילה, בסופו של דבר מתחרטות על כך ונותרות עם הצלקות, הן הפיזיות והן הרגשיות, מהן הן עלולות לעולם לא להתאושש.

זהו תרחיש שאנו כבר עדים לו היום. חלה עלייה מדאיגה במספר המתחרטות, רבות מהן עברו כריתת שד כפולה. אני לא יכול אפילו לנסות לתאר את הכאב והצער עמם מתמודדות הנשים הללו. אחד הדברים הנוקבים והעצובים שקראתי אי פעם מגיע מאישה בת 22, אתנה, שעברה כריתת שד כפולה כשהייתה בת 16 ועכשיו משתמשת בטוויטר כדי לבטא את חששותיה ולשתף את ההתנסות שלה. החלטתי להעתיק באופן מלא את מה שכתבה אתנה על הניתוח שעברה:

"היום חלפו 5 שנים מאז כריתת השד הכפולה שלי. לא חשבתי שזה יפגע בי כל כך קשה אבל מאוד קשה לי להתמודד עם זה. הצלקות שלי כל כך גדולות ואני רוצה לזחול אל מחוץ לעור שלי. אני לא מאמינה שאפשרו לי בתור ילדה לעבור את ההליך הזה. אף אחד לא יכול היה להכין אותי למציאות הזו. הבטיחו לי שמש וקשת בענן, אושר, שכל העצב והדיספוריה המגדרית שלי ייעלמו. כמובן שילדה אומללה תלך על זה מיד... הדיספוריה שלי יותר גרועה ממה שיכולתי לדמיין, החלום הלוהט שלי שהיה המעבר המגדרי - עיוור אותי. אני כל כך עייפה. הלוואי שיכולתי לחזור להיות ילדה קטנה ולהגיד לעצמי לא, זו לא הדרך הנכונה”.

מסקנות

תוכלו להבחין בהעדר מובהק של כל דיון או אזכור לגבי לטיפולים או הליכים לא פולשניים אחרים. זה בגלל שמבחינת פעילים רבים בנושא הזה – אלה טיפולים שלא צריכים להתקיים.

כבר דנו קודם לכן על האמת הלא נוחה שבה באמצעות כריתות שד כפולות – אנו בעצם מנסים להתמודד עם מצב בריאותי-נפשי באמצעות שינוי פיזי.

תומכי האידיאולוגיה המגדרית אומרים לנו בדרך קבע שאסור לנו אף פעם להפוך את היותנו טרנס למחלה. במקביל, באופן לא עקבי, הם אומרים לנו שעלינו להציע טיפול רפואי וכירורגי. אי אפשר להחזיק בשני הכיוונים בו זמנית.

אלו מאיתנו המנסים להביע את חששותינו בנוגע לסיכונים הבלתי הפיכים של ‘ניתוח עליון’, נתקלים לעתים קרובות בתגובות מזלזלות ולא מכבדות. לדוגמה, קייטי מונגומרי צייצה בעבר: “היחס של מבוגרים מבקרי תנועת המגדר כלפי שדיים של בנים טרנסים הוא מגעיל לחלוטין, קריפי, פריווילגי ומיזוגני”. זו דוגמה ברורה ביותר להשתקת הדיון בנושא.

אין ספק, כשמדובר בבנות הצעירות שלנו, המסר מהחברה צריך להיות שאין שום דבר לא בסדר בהן כפי שהן. האפשרות של לפחות לבדוק את האופציה של השלמה עם הגוף – ללא ספק עדיפה על פני ניתוח רציני ובלתי הפיך.

עם זאת, הסטטוס קוו אומר שאנו ממשיכים לאפשר לנשים צעירות לקטוע חלקים בריאים מגופן.

עלינו להפסיק להאדיר, להטעות ולסחור. אנחנו חייבים להפסיק להבטיח סיפור אגדה. עלינו להפסיק להתעלם מהסיכונים.

שבועת היפוקרטס אומרת – ראשית אל תזיק.