פורסם בעריכה לשונית – הכותבת היא עולה חדשה.
הסיבה שבחרתי לבצע מעבר הייתה שלמדתי באוניברסיטה מאוד מאוד ליברלית בארצות הברית והרגשתי שאנשים לא מקבלים אותי כלסבית בוץ׳. כל הזמן אנשים קוראים לי “they” ובקהילה הלהט״בית פגשתי רק נשים קוויריות או ביסקסואליות (נשיות מאד) שלא יוצאות עם נשים, רק עם גברים. הרגשתי שכל אחד רוצה שאני אהיה טרנס וגם אני הייתי חוזרת בתשובה ולא הסכמתי עם כל הפוליטיקה של התנועה קווירית. אני רק רציתי לנהל חיים שקטים ונורמליים בקהילה דתית עם אישה וחשבתי אחרי שנים של זה שאולי אני צריכה להשתנות כדי לשפר את החיים שלי. הרגשתי ממש בודדה בעולם. באתי לארץ בפעם הראשונה בקיץ עם תגלית עם קבוצה להט״בית ופגשתי שם אנשים קווירים טרנסים ישראלים. כשהייתי בארץ כל אחד חשב שאני גבר ודיברו עליי בלשון זכר (אנשים רגילים ברחוב). אהבתי את ישראל וחשבתי שאם אני הייתי רוצה לעשות עלייה אני צריכה לחיות כגבר. חזרתי לארצות הברית לסיים את התואר שלי, וחלמתי לגור בארץ. הלכתי לשבתון של ארגון אשל, כמו בת קול או חברותא אבל מעורב,ובארצות הברית לאנשים מהקהילה הדתית יהודית בארצות הברית. שם פגשתי גבר טראנס אורתודוקסי כמוני ושם בחרתי סוף סוף לעשות מעבר. אני עדיין הייתי לא בטוחה שאני רוצה לעשות ניתוח או טסטוסטרון, אבל בתוך הבידוד והסגרים של קורונה בחרתי לעשות את הכול. עליתי לארץ בזמן הקורונה. יצאתי עם בת דתית שהיתה בארון. נפרדנו בגלל שאני לא גבר זכר ואנחנו היינו דתיים והיא לא הייתה יכולה לקבל את עצמה. באותו זמן, חוויות כאלה גרמו לי להרגיש שעשיתי את ההחלטה הנכונה כי היא אפילו לא הייתה מתחילה איתי אם הייתי מזדהה כאישה. באמת חשבתי שהתשובה היחידה היא להסתיר, והבעיה שלא הסתתרתי מספיק טוב. שנה אחרי שנפרדנו היא יצאה מהארון כלסבית וזה שינה את כל העולם שלי. היא הייתה בסדר והיא לא איבדה את כולם בחייה ונשארה בקהילה. כבר ירדתי מהטסטוסטרון כמה חודשים לפני זה, בגלל שדאגתי לאבד את השיער שלי, אבל היא נתנה לי השראה להתחיל לצאת מהארון לאנשים (קודם אמרתי לאנשים שאני טרנסג’נדר אבל עכשיו אני אומרת שאני אישה שנראית כמו גבר). עכשיו חזרנו להיות ביחד לפני חצי שנה והקשר הרבה יותר בריא כשאנחנו יודעות שאנחנו זוג לסביות ופתוחות עם החברים שלנו לגבי זה (ואנחנו פחות דתיות).