מפות חשיבה

מישל אלווה היא טרנסית לשעבר שהזדהתה כגבר טרנס במשך 10 שנים. זה הסבסטאק שלה.

שתי מפות חשיבה שהכינה צעירה דיטרנזישנרית (טרנס לשעבר) מראות את החשיבות הקריטית של לאפשר לילדים, נוער וצעירים לסיים את ההבשלה המוחית לפני קבלת החלטות בלתי הפיכות בנוגע לגוף. במפה הראשונה רואים אוסף סימפטומים שהיא סבלה מהם ואצלה בראש, בחשיבה פשטנית של גיל צעיר, כל הסימפטומים היו בעצם ‘סימנים’ שהיא טרנס. הבעיה הקריטית באבחנה עצמית של אדם כטרנס, זה שמהרגע שהאדם אבחן את עצמו, במדינות רבות אוסרים על מטפלים ואנשי מקצוע לבחון או לאתגר את האבחנה העצמית, אלא יש לקבל את האבחנה עצמית כפשוטה כעובדה, בניגוד לכל אבחנה אחרת – מה שקרוי גישת האשרור או אפירמציה. הגישה ה”טיפולית” הזו (במרכאות, כי טיפול לא נועד לקבל אבחנות ללא בחינה ואתגור, טיפול זה תהליך ולא חותמת גומי אוטומטית) מסלילה ילדים נוער, צעירים ומבוגרים למדיקליזציה (סירוס כימי ופיזי). לטיפול נפשי ולא רפואי, שלהבדיל עוזר לאדם לקבל את עצמו כפי שהוא ללא סירוס כימי ופיזי, קוראים באותן מדינות, ובהן ישראל למרבה הצער (באדיבות ניצן הורוביץ) כ”טיפול המרה”. כך היא ראתה את הדברים בגיל צעיר:

1. יש לי דחף מיני נמוך
2. יש לי מחשבות אובססיביות על מגדר
3. אני רוצה להסיר חזה
4. אני מעדיפה בגדים של גברים
5. אוהבת משחקי תפקידים בתפקיד הגברים
6. לא אוהבת לקבל תשומת לב כאשה
7. מעדיפה חברים בנים
8. לא מרגישה שייכת עם בנות
9. עברה בריונות כילדה
10. מרגישה זיקה לסיפורים של טרנסים
11. לא אוהבת שמלות ואיפור
12. כינויי גוף של בנים מרגישים טוב יותר

כל אלו מובילים למסקנה החד משמעית מבחינתה – היא טרנס. עכשיו עם פרספקטיבה של אדם בוגר, היא רואה שזה לא סיבה אחת (אני טרנס) ותוצאות, אלא תולדה של מצבים שונים שהיא התעלמה מהם, ולמרבה הצער התעלמו מהם גם אנשי המקצוע אותם פגשה, וכך היא קיבלה הורמונים וכרתו את שדיה לפני שהבינה שהטעו אותה:

1. בגלל שהיא על הרצף האוטיסטי היו לה מחשבות מגדר אובססיביות והיא עברה בריונות, האוטיזם משפיע על ויסות חושי וזו הסיבה שהיא לא אוהבת שמלות ומייקאפ ומעדיפה בגדי
   גברים, ורצתה הסרת חזה.
2. בגלל שנשים בחברה מקבלות יחס בעייתי היא רצתה שיסירו את שדיה, לא אהבה לקבל תשומת לב כאישה, הזדהתה עם סיפורים של נשים אחרות שהרגישו טרנסים, והעדיפה
   כינויי גוף גבריים.
3. היחס הלא טוב לנשים בחברה יחד עם טראומה שעברה בגיל צעיר יותר קשורים לכך שלעבור כגבר הקל על החרדה שלה. הטראומה שעברה משפיעה גם על הרצון באסקפיזם
   כמנגנון התמודדות, ולדחף מיני נמוך.
4. היותה בדיכאון קשורה גם לדחף המיני הנמוך וגם לנואשות לחפש ‘פתרון’ לסבל
5. היותה עם הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות קשורה גם למחשבות האובססיביות למגדר, וגם לקבלת החלטות אימפולסיביות.
6. אוסף סימפטומים שבדיעבד לא היו נכונים לגמרי – היא לא הרגישה שייכת עם בנות – בפועל היא לא הרגישה שייכת גם עם בנים. היא שיחקה במשחקי תפקידים של בנים – אבל גם של בנות.
   העדיפה חברים בנים – בפועל היו יותר חברות בנות.

התוצאה – בחשיבה פשטנית לא בשלה של נערה וצעירה, היא טרנס וצריכה מעבר חברתי. בחשיבה בשלה עם פרספקטיבה – היא זקוקה לטיפול שאכן עזר לה לקבל את עצמה, לא לסירוס כימי ולא לסירוס פיזי. אבל כדי להבין שמדובר במצב מורכב ללא פתרון פשטני, צריך בשלות מוחית, שלילדים ולנוער אין, שלא באשמתם. זה לא באג, זה חלק בלתי נפרד וטבעי של שלבי ההתפתחות האנושיים הטבעיים.