זכויות טרנס לא צריכות להתקיים על חשבון הישגים שבריריים של נשים

לעתים קרובות, ניטרליות מגדרית מושגת על חשבון נשים. 

כתבה של העיתונאית שרה דיטום, 5 ביולי 2018. תרגום מאת נעמה עציץ.

קישור למקור: https://www.economist.com/open-future/2018/07/05/trans-rights-should-not-come-at-the-cost-of-womens-fragile-gains

שרה דיטום היא עיתונאית פמיניסטית הטוענת שיש התנגשויות בלתי נמנעות בין זכויות נשים לבין אג’נדת הטרנס הנוכחית.

ביוני, ארגון צדקה של Cancer Research UK, צייץ בטוויטר: “בדיקת צוואר הרחם רלוונטית לכל אדם בגילאי 25-64 עם צוואר רחם.” הביטוי המוזר – “כל אדם עם צוואר רחם” ולא “נשים” – לא היה מקרי. ארגון הצדקה הסביר כי בחר בכוונה להשתמש במה שתיאר כ”שפה כוללת”. באופן דומה, הקמפיין Bloody Good Period, התורם טמפונים ומגבות היגייניות למבקשות מקלט, משתמש במילה “בני אדם עם ווסת” ולא “נשים”. Green Party Women, קבוצת קמפיין פנימית של מפלגת הירוקים הבריטית, אישרה בשנה שעברה שהכינוי המועדף עליה לקהל הבוחרות שהיא מייצגת היא לא “נשים”, אלא “לא-גברים”.

המוזרויות הלשוניות הללו הן כולן תגובות להתקדמות המהירה להפליא של האקטיביזם הטרנסי. 

מארה קייזלינג, מהמרכז הלאומי לשוויון טרנסג’נדרים, קבוצת לובי אמריקאית, טוענת שתנועה זו התקדמה “מהר יותר מכל תנועה אחרת בהיסטוריה האמריקאית”, וזה נכון בכל העולם. בבריטניה למשל, מעמדם המשפטי של אנשים טרנסים נשלט על ידי חוק ההכרה המגדרית משנת 2004. בביקורת של ‘ועדת נשים ושוויון’ נחשב חוק זה ל”מיושן”, 13 שנים בלבד לאחר העברתו. עם זאת, בעוד שאג’נדת זכויות הטרנס נעה במהירות, השפעתה לא הורגשה באותה מידה בכל חלקי החברה.

טרנסים מתמודדים עם עוולות משמעותיות, בעיקר אלימות (המבוצעת בעיקר על ידי גברים, כמו כל אלימות) ואפליה. תהליך הגשת הבקשה לתעודת הכרה מגדרית הוא חודרני ומכביד על רבים, וישנן רשימות המתנה מתסכלות למעבר רפואי, שמתארכות כאשר הרופאים לא תומכים או מפריעים לתהליך. עם זאת, במקום להתמודד עם האלימות הגברית או המערכת הרפואית, המוקד של האקטיביזם הטרנסי התקיים ברובו המכריע בתנועה הפמיניסטית, במרחבים והשירותים המיועדים לנשים ובמשמעות המילה “אישה”.

ראוי לציין ש’חקר הסרטן של בריטניה’ לא עשו שימוש בגישה ה”כוללת” שלהם עם סרטן שהוא ספציפי לגברים. המסרים בקמפיין שלהם בנושא סרטן הערמונית והאשכים פונים ל”גברים”, ולא ל”כל אדם עם ערמונית” או “לכל אדם עם אשכים” (הפנייה הכוללת ל”אנשים עם צוואר רחם” היא כמובן רק לאנשים שיודעים שיש להם צוואר רחם, לנשים רבות אין את הידע המפורט הזה על האנטומיה הפנימית שלהן, ואלו שדוברות אנגלית כשפה שנייה אולי לא יכירו את המילה). בעוד שארגונים במגזר הנשים שינו את השפה שלהם כדי להימנע מהמילה “נשים”, ארגוני צדקה ספציפיים לגברים כמו CALM (הקמפיין נגד ‘חיים עלובים’, תנועה נגד התאבדות של גברים) ממשיכים לפנות ל”גברים”. קבוצות נשים מקבלות ביקורות אגרסיביות בשל אי-הכללה, בעוד מועדוני גברים נותרים ללא הפרעה.

האסימטריה הזו היא בעיה. שוויון בין המינים לא הושג. גברים עדיין מרוויחים יותר מנשים עבור אותה העבודה, מנהלים את רוב החברות הגדולות ביותר, שולטים בפוליטיקה הייצוגית ומבצעים את הרוב הגדול של פשיעה אלימה, אבל ההיסחפות אל עבר שפה ניטרלית מגדרית (לפחות כשדנים בעניינים שמשפיעים על נשים) מקשה יותר ויותר על היכולת לדון כראוי על כל אלו. כיצד ניתן לתאר את הלידה כגורם חסרון אצל נשים במקום העבודה, מבלי לבצע את ה”טעות” המהותית של שיוך נשים להריון ולאמהות? הפוליטיקה של זהות-מגדרית (האמונה שתחושה אישית עמוקה של המגדר של האדם מחליפה את המין הפיזי שלו) נוטה, בין אם בכוונה או לא, לטשטש את האינטרסים של נשים.

קחו למשל את ‘הרצאת הגיוון’ של ערוץ 4, שהוגשה השנה על ידי קייטלין ג’נר (לשעבר ברוס, ספורטאי אולימפי אמריקאי) – החלטה שנויה במחלוקת ולא בגלל שזה היה הזכר הביולוגי השלישי שהגיש את התוכנית בשלוש שנות קיומן של ההרצאות, אלא בגלל תמיכתו של ג’נר במפלגה הרפובליקנית. כאשר ה’ברביקן’, מרכז לאמנויות הבמה בלונדון, ניסו להפוך את בתי השימוש שלהם ל”כוללים”, הם עשו זאת על ידי תיוגם מחדש של השירותים כ”ניטרליים מגדרית”. מכיוון שגברים יכולים להשתמש בתאים אבל נשים לא יכולות להשתמש במשתנות (אלא אם הן נשים טרנסיות עם איברי מין זכריים), התוצאה הייתה שנשים נאלצו לעמוד בתור אפילו יותר מהרגיל. בספורט, הכללת טרנס פירושה נשים טרנסיות (זכרים ביולוגים, כמו לורל האברד, מרים משקולות מניו זילנד) שמתחרות מול ספורטאיות ומנצחות אותן, בעוד שגברים טרנסים (נקבות ביולוגיות) מהווים איום מועט על מתחרים גברים.

לעתים קרובות מדי, ניטרליות מגדרית מושגת על ידי נטרול שירותים או מידע המתמקדים בנשים. חשוב גם להבין שאידיאולוגיית הטרנס המודרנית רחוקה מלייצר שחרור מכבלי המגדר ולעיתים קרובות היא אף מחזקת אותם. הפמיניזם מציע את ההצעה הרדיקלית שמה שאתה אוהב, מה שאתה לובש ומי שאתה, לא צריכים להיות מוכתבים על ידי הכרומוזומים, ההורמונים או כל סמן אחר של מין ביולוגי. האידיאולוגיה הטרנסית עושה הפוך מזה: אולי גברים אוהבים בירה ונשים לא יודעות לקרוא מפות, לפי התיאוריה – אבל חלק מהאנשים פשוט הוקצו לקטגוריה הלא נכונה.

בסרט “I Am Leo”, סרט תיעודי של ה-BBC לילדים על ילד טרנס (נקבה ביולוגית בגיל ההתבגרות), אימה של ליאו מסבירה שהיא ידעה שהילד שלה אינו ילדה כאשר ליאו דחתה צעצועים נשיים מסורתיים והתעקשה שיהיה לה שיער קצר. הפיכת סטריאוטיפים זו לחלק מה”טבע” מתווספת להחלטתם של יוצרי התוכנית להמחיש את החוויה הטרנסית באמצעות קריקטורה של מוחות ורודים (נשיים) בגוף כחול ומוחות כחולים (גבריים) בגוף ורוד. הורמונים (ורוד עבור אסטרוגן, כחול עבור טסטוסטרון) מוצגים כשוטפים את הגופים כדי לגרום להם להתאים למוח. לא משנה מה הכוונה או הסיפור המורכב יותר של המעבר המגדרי של ליאו, התוכנית הוגשה כרעיון מקובע מאוד של גבריות ונשיות לקהל הצעיר.

פיפס באנס, דירקטור ב’קרדיט סוויס’ וזכר מלידה, שזכה לשבחים בזכות פעילותו בנושא נזילות מגדרית במקום עבודתו, מציג את עצמו בשם “פיפה” בימים “נשיים”, כשהוא עם עקבים, שמלה ופאה בלונדינית ארוכה, ובימים “גבריים” שלו הוא מציג את עצמו בתור “פיליפ”, עם נעליים גבריות שטוחות וחליפה. המין מצטמצם ללבוש סטריאוטיפי. (כמו כן: איזה אתגר יש ל’קרדיט סוויס’ בדיווח על פערי השכר בין המינים! האם פיליפ/פיפה צריך להיכלל עם הגברים או עם הנשים, בהתאם לאופן שבו הוא/היא מציגים ביום הסקר? ואם כן, איך נתייחס לעובדה שלאדם זה יש יתרונות שאין לעובדות אחרות, כגון התבססות מקצועית כגבר ותמיכת אישה בנישואים הטרוסקסואלים? האינטראקציה בין זהות מגדרית סובייקטיבית לאיסוף וניתוח נתונים אובייקטיביים תהיה משמעותית מאתגרת בעתיד, במיוחד בנוגע לפשעים שבהם נשים ביולוגיות מבצעות רק לעתים נדירות, כגון רציחות סדרתיות והמוניות, עבירות פדופיליות ואלימות במשפחה). 

יש מילה מתאימה למצב הזה בו נשים שמדברות על גופן של נשים אחרות נחשב לאנטי-חברתי ואסור, מצב שבו היכולת לדבר על ההשלכות של סקסיזם על נשים נפגעת באופן שיטתי, כאשר משאבים עבור נשים מחולקים מחדש וניתנים לגברים בעוד משאבים עבור גברים נותרים בידיים גבריות, מצב שבו המילים “זכר” ו”נקבה” קשורים באופן נוקשה לגבריות ולנשיות. המילה הזו אינה “פרוגרסיבית”, “ליברלית” או כל אחד מהמונחים האחרים הקשורים בדרך כלל לאקטיביזם טרנסי, המילה הזו היא שנאת נשים.

זכויות טרנס לא צריכות להתקיים על חשבון ההישגים השבריריים של נשים.