26 במאי 2022, תרגום מאת נעמה עציץ
קישור למקור:
https://pitt.substack.com/p/whats-in-a-name-cc1
לבתי בת ה-14, ביום הולדתה:
ילדתי המתוקה. זה יום ההולדת ה-14 שלך אבל אנחנו לא יכולים לשיר ולראות אותך מכבה את הנרות כמו תמיד. אנחנו אפילו לא יכולים לומר את שמך, לבטא את השם שנתתי לך, השם הפרטי שלך – אסור. זה מה שאת נוהגת לקרוא לו בשם “השם המת” שלך. זה עוד אחד מהשקרים הרבים שסיפרו לך.
איך זה קרה? חייך היו פעם כל כך מלאים בשמחה.
אהבת לשחק כדורגל בגשם. אני זוכרת את הפעם האחרונה שצפיתי בך על הגבעה הבוצית, מהכיסא שלי בגינה. לא ידעתי שזו תהיה הפעם האחרונה. ישבתי מתחת למטריה הקטנטנה שלי, היה קר מאוד. אני עדיין יכולה לראות אותך רצה, עם הפנים שלך לשמים, צוחקת, כשהדמעות יורדות מהעננים.
היית כל כך חזקה ובטוחה, מהירה וגאה. הרגשת כל כך בטוחה בעצמך, עד שהגוף שלך בגד בך. השדיים שלך גרמו לך להיות מודעת לעצמך בצורה משתקת, והעלייה הקטנה במשקל סביב האגן והירכיים האטה אותך.
איכשהו החלטת לא רק שיהיה קל יותר להיות בן – אלא שאת בן. אחותך ניזונה מהאשליות שלך ועודדה אותך. לא היה לי כוח לעצור אותה.
אני כותבת את זה כשאני לכודה בסיוט וסובלת מקורונה, רטובה מדמעות. מעולם לא הרגשתי כל כך לבד בבידוד שלי. זה אומללות. כשאני חושבת על הדרכים שבהן אכזבתי אותך, אני לא רוצה לחיות יותר. זו נקודת שפל ומבוכה. אני יודעת שאני צריכה להילחם כדי לא לתת לזה להרוס אותך ואת המשפחה שלנו לגמרי. לפעמים אני פשוט כל כך עייפה, זה מרגיש כמו קרב אבוד. אפילו הנשיא שהצבעתי עבורו רוצה שאקח אותך למרפאה מגדרית, שיזריקו לך טסטוסטרון ושאסכים לאפשר לך לחתוך את השדיים הבריאים שלך. הוא חושב שזה יהיה בסדר לעשות את כל זה לפני הנשיקה הראשונה שלך ולפני הדייט הראשון. איך את יכולה לדעת למי את נמשכת אם אף פעם לא נישקת אף אחד? למה את רוצה לסווג את עצמך? את חושבת שמגדר ומין אינם קשורים זה בזה, אבל אין ספק שהם כן. זהו אזור הדמדומים ואין ממנו מנוס. אני לא מוצאת מטפל בשבילך ואת זקוקה נואשות לדבר על זה.
אני עמוק בבור המגדרי, מנסה לטפס החוצה.
קשה לי לישון כי אני מוצאת את עצמי שקועה לחלוטין בכל מה שקשור ל”מגדר”. זו לא מערכת אמונות שאני מנויה עליה. זה הפך להיות כל כך חשוב לך להיות בעלת השם החדש הזה ולהיות “הוא”. מה באמת יש בשם? אני לא יכולה להביא את עצמי להבין את זה.
אני לא אומרת את זה (נ”ע: את השם החדש) וזה מכעיס אותך.
את באמת מאמינה שזה כל מה שאת רוצה, שזה כל מה שישמח אותך.
למדתי יותר מדי בחודשים האחרונים כדי להסכים עם זה.
אני יודעת מה המשמעות המוצמדת למילה “טרנס”. אני יכולה לראות את המסלול לנגד עיניי, ואת כל כך קטנה ותמימה שאת לא יכולה לראות אותו בעצמך.
זה מתחיל בבגדים רחבים ובשם הזכרי והכינויים הזכריים. אני רואה אותך אוכלת את הוופל שלך בבוקר עם חיוך מלא נוטלה, נראית כל כך קטנה, והלב שלי פשוט נסדק. את נראה כמו הגרסה בת ה-3 שלך.
כבר התפשרנו על הביינדר (נ”ע: משטיח חזה) ובחרנו חזיות ספורט בכמה גדלים, קטנות מכדי למעוך את החזה שלך. הבגדים הרחבים האלה בולעים אותך. את מנסה לדבר בקול עמוק ולהתנהג כמו “ילד”. את אוהבת לראות אנימה עם אחותך המזדהה כא-בינארית (שלא רוצה שיתייחסו אליה יותר כאחות) ולדבר על כמה הכל “להט”בי” כל הזמן. אני יודעת שיש קשר בין הרצון להרחיק את עצמך מהמציאות האובייקטיבית של הגוף הנשי שלך, לבין הקסם שיש בלראות את כל הדברים כ”להט”בים”. זה נראה כל כך ברור שיש תחושת ביטחון בהתרחקות מהזהות הנקבית ובבחירה להפוך לזכר. האם זו דרך להימנע מלהפוך לאובייקט? את הופכת להיות זו שמתנגדת לנשים ונערות, כשאני צופה בך בחופשה שלנו מגחכת עם אחותך על כמה “לוהטת” בחורה או אישה חולפת. זה לא מובן לי. איך את יכול להתנהג כמו סטריאוטיפ מגדרי עליו את עצמך אומרת לי שהוא רק תוצאה של מבנה חברתי?
השיער שלך קצר יותר עכשיו אבל את היית רוצה שהוא יכסה לחלוטין את הפנים שלך ויהיה אפילו קצר יותר. את רוצה להתחבא. את רוצה להיעלם, אבל נראה שזה מושך אליך יותר תשומת לב.
כל זה בסדר מבחינתי. את חופשיה להתלבש ולסדר את השיער שלך איך שאת רוצה. לפעמים אני חושבת שאולי אני אפילו בסדר עם השם החדש אבל אני לא יכולה להביא את עצמי לבטא אותו. לפעמים אני מנסה, כשאני לבד, ואני פשוט לא יכולה לעשות את זה. את אומרת שזה כל מה שאת צריכה כדי להיות מאושרת הכי בעולם. את מתחננת שאומר את זה. אני תמיד מאכזבת אותך ועושה לך “מיסג’נדרינג”.
אחיך בן ה-9 מתגעגע לאחיותיו ומבולבל מכל זה. הוא שומע את הוויכוחים והדאגות לגבינו ולגביך, הוא יודע שאת לא בן ולא יכולה להיות. את מענישה אותו אם הוא טועה בכינוי. הוא מפחד לדבר איתך.
אני אוהבת אותך ותמיד אקבל אותך ואתמוך בך. זה לא משנה לי איך את בוחרת להזדהות. הדרך בה את מזדהה היא לא מה שהופך אותך לאדם שלם. יש בך הרבה יותר מזה. את בוחרת לוותר על כדורעף כי אין קבוצה “נייטרלית מגדרית”. לאהוב כדורעף זה חלק ממי שאת אבל כל הדברים מתפרקים ומגדר הוא כל מה שאת יכולה לראות. את מוכנה להקריב את עצמך, את האינטרסים שלך ואת החברות לכל החיים שלך – לטובת מטרה לא מוחשית ואפשרות של מטמורפוזה בלתי מושגת. זה חלום בלתי אפשרי.
גם לי היה לא נוח עם הגוף שלי, בדיוק כמו רוב הנשים. פחדתי מההתגרויות היומיומיות של פרנק, הילד בכיתה שלי, בכיתה ז’, ומהתחנונים הבלתי פוסקים שלו “לסחוט לי את הציצים”. בדיעבד, הלוואי שהייתי בועטת לו בביצים ממש חזק, אבל בכנות, כמעט נתתי לו לעשות את זה רק כדי שיסתום את הפה.
בשנות ה-20 שלי היה לי ידיד נשוי שחלק איתי אוהל בטיול קמפינג. בשעות הבוקר המוקדמות הוא הושיט יד ומישש את שדיי בזמן שהעמדתי פני ישנה. הייתי נבוכה מכדי להתעמת איתו. מעולם לא סיפרתי לאף אחד.
לא קל להיות ילדה או אישה או נערה. זה לא אמור להיות קל כשאנחנו פורצות גבולות, גדלות ולומדות על עצמנו.
את חושבת שאני לא יודעת כלום. אני חושבת שאיכשהו את חושבת שזה מפתה להזדהות עם קבוצה מודרת ולהיות חלק מ”קהילה”. את רוצה להרגיש שייכות, כמו כולנו. אחרי הכל, את רק ילדה מהמעמד הבינוני העליון, מהפרברים. אם את סטרייטית זה יהיה כל כך “סאחי” אבל אם את טרנס, את כל כך אמיצה. את הופכת מיידית לגיבורה הזקוקה להצלה והגנה.
אני יודעת שאת תקבלי בחייך החלטות שאני לא אסכים איתן. על חלקן אולי תתחרטי.
אני רוצה שתדעי שאת והגוף הנשי שלך מושלמים.
אין שום דבר “לא בסדר” בך. מי שאומר לך את זה שקרן. אני אמא שלך ולעולם לא אשקר לך.
את לא נראית מאושרת יותר. נראה שלתרופות נוגדות הדיכאון שכל כך רצית לקחת אין השפעה רבה. אני חושבת שזה בגלל שהגוף שלך לא באמת זקוק להם.
אני מקווה שיום אחד תביני ותעריכי עד כמה זה קשה, ותתגברי על המכשולים שאת חווה. אני מקווה שתצליחי לקבל את המציאות של הגוף הפיזי שלך, במקום לבחור בחיים שלמים של טיפולים רפואיים לא בריאים שלא יקלו על סבלך. אני לא יודעת מה צופן לך העתיד אבל אני כן יודעת שמה שלא יקרה – אני תמיד אהיה אמא שלך ואני אהיה כאן. אני אוהב אותך תמיד לא משנה מה. יש לך כל כך הרבה מה להציע לעולם, ואת הרבה יותר מסתם שם.