מאת דר’ טל קרויטורו
ראשית פשוטו כמשמעו – גבר ואשה אלו מושגים מבוססים מין, גבר – זכר בבני אדם, אשה – נקבה בבני אדם, בקרב יונקים ובני אדם בכללם, זכר לא יכול להפוך לנקבה וההפך, לא משנה מה חותכים ומה משתילים ואיזה חומרים רעילים נוטלים. גבר יכול להפוך לאשה רק במידה בה הוא יכול להפוך לצוצלת או ביגוניה – ממש לא אם שומרים על משמעויות של מילים, וכל דבר אפשרי אם משנים חד צדדית משמעויות של מילים (צוצלת זה מי שמגדיר עצמו צוצלת! ביגוניה זה מי שמגדיר עצמו ביגוניה!) שנית המשמעות היא שכל התהליכים שמעבירים את הגבר כדי לנסות לשנות את צורתו פוגעים בגופו. נותנים לו חומרים כימיים של הורמונים של המין השני, שרעילים באופן הולך ומצטבר למערכת ההפעלה שלו. לכן הם קשורים לשורת סיבוכים רפואיים פיזיים ונפשיים, ולקיצור משמעותי בתוחלת החיים. כולל איבוד שיניים בגלל עליית הדלקתיות בגוף. לא יוצרים לו איבר מין נשי, זו פשוט תפיסה מיזוגנית כאילו אשה זה חור. כורתים לו איבר מין מתפקד, תמורת פתח כירורגי לא מתפקד, שלא מוביל לשום מקום, שאין מערכת תומכת סביבו אז נוטה לקרוס ויש צורך בניתוחי תיקון, שהגוף רואה בו פצע ומנסה לאחות ולכן המקום מצטלק וצריך לשארית החיים לפעור אותו מכאנית בכאבים עזים כל פעם מחדש בגלל ההדבקויות. וזה עוד לפני שדיברנו על עשרות אחוזים שמאבדים שליטה בשתן, ודיווחים על שהרוב סובלים מכאבים כרונים מאותה נקודה ואילך, הרוב מדווחים על תפקוד מיני שהלך לקאנטים. עוד היבט של גבר לא יכול להפוך להיות אשה זה נושא הזוגיות. השחתת הגוף מקשה מאד מאד (מאד מאד מאד מאד מאד) על מציאת זוגיות, בפרט בריאה, כי רוב בני האדם לא סבורים שגבר שעבר השחתת איבר מין הוא אשה. אז כשמדובר בהומוסקסואל, הומוסקסואלים פחות מעוניינים לרוב בלשון המעטה בגברים ללא פין, וסטרייטים גם פחות מעוניינים אחרי הניתוח (לפני הניתוח יש כאלו שמחפשים ספציפית את הקומבינציה של חזה מסיליקון ופין, אבל זה לא למערכות יחסים מתמשכות מכבדות על פי רוב, אלא כפנטזיה מינית). גם נוצרים יחסי כח בין הצדדים. כמו שאדם בסיטואציה הזו הסביר לי – אם הומו יוצא עם הומו, שניהם הומואים, ‘באותו מצב’ , אבל כשמדובר בטרנסית וסטרייט, הסטרייט מרגיש שהוא עושה טובה, ויחסי הכוחות לטובתו, ונתקלתי בעדויות על הסתרות ובושה (נפגשים רק בבית לא במקומות ציבוריים), על ניצול, על אלימות, ממש לא בגובה העיניים. התוצאה בדרך כלל היא מטוטלת בין בדידות לבין קשרים לא מטיבים בלשון המעטה, אלא אם מדובר בגברים עם טענות מגדר שמוכנים לצאת עם גברים אחרים עם טענות מגדר, או מצב של גברים הטרוסקסואלים עם טענות מגדר ששם יותר קל למצוא אם הם לא מתעקשים על לסביות אמיתיות.
כשמשקרים לאדם שהוא הולך להיות ‘אשה לכל דבר’, בזמן שבפועל הוא יהיה אשה באף דבר, אז למה בעצם הוא מסכים? האם ‘לאהוב אותו’ זה לשקר לו שהוא יכול להיות אשה? האם ‘לאהוב אותו’ זה להסתיר ממנו את המשמעויות? לדעתי אכפתיות כלפיו זה להוציא את תהליכי השחתת הגוף מסל הבריאות, לתת לו את המידע השלם, להסביר לו שלעולם לא יוכל להיות אשה ומה המשמעויות המציאותיות, הרפואיות והחברתיות של זה, לשים בסל הבריאות טיפולים נפשיים לקבלה עצמית (במקום שפה של כת מגדר כאילו סירוסים וכריתות זה האני האותנטי וטיפולים לקבלה עצמית זה ‘המרה’). כל השאר צריך להיות מכספו הפרטי במסגרת דיון ציבורי עד כמה אפשר לאפשר השחתת גוף במסגרות פרטיות.
מובן מאליו בעיני שלא ניתן לשנות את מינו של אדם, ואני מסכימה בכל לב שיש להיאבק בנטייה הרווחת כיום להסתיר או לגמד את סכנותיהם הבריאותיות, הנפשיות והחברתיות של טיפולי התאמה מגדרית. ועם זאת, אף שהביולוגיה היא נתון קשיח, ואף שמדובר בטיפולים שבמקרים רבים גובים מחיר כבד מאוד מהמטופלים ומסבים להם נזק משמעותי, חשוב בעיני להכיר גם בכך שהשינויים שמחולל טסטוסטרון בגוף הנשי הם אכן רדיקליים ומתמידים, ומעניקים לו ניראוּת גברית. הרבה מן הסימנים שמשמשים בני אדם בהקשר חברתי כדי לזהות האם לפניהם גבר או אישה מושפעים עמוקות מההורמון הזה, ולא ניתן למחות אותם גם לאחר שמפסיקים ליטול אותו. הם מוטבעים בגוף. וכתוצאה מכך גבר טרנס, או גבר טרנס לשעבר, הוא אדם שיהיה לי הרבה יותר טבעי בהקשר חברתי יומיומי (להבדיל מהקשר אינטימי או רפואי) לראות בו גבר, ואזדקק למאמץ קוגניטיבי כדי לראות בו אישה. לכן אישה שסובלת מגופה הנשי ומזיהויה כאישה, ורוצה לחיות את חייה בניראוּת של גבר, יכולה להפיק תועלת מהטיפול ולבחור בו למרות המחירים הבריאותיים והאחרים שבצדו. יש אנשים שהמהלך הזה עובד בשבילם, והם אפילו מצליחים לקיים זוגיות יציבה וטובה. ההכרה בכך לא מפחיתה בעיני מהצורך להגן על ילדים, נוער ואנשים צעירים שנסחפו, תוך עידוד ממסדי חסר אחריות, לתפיסה עצמית שגויה, בשל קשיים שמקורם אחר בתכלית. הרושם שלי הוא שכיום רוב הצעירים המזהים את עצמם כטרנסים שייכים לקבוצה הזאת.