מדוע לסביות צריכות לקיים יחסי מין עם גברים?

מאת אליזה מונדגרין. המקור כאן.

בימים אלו כל אישה הקוראת לעצמה לסבית מזמינה חשד. במהלך 20 השנה האחרונות ברים, חנויות ספרים ופסטיבלים, שפעם הוקדשו לנשים הנמשכות לנשים אחרות, מיתגו את עצמם מחדש כ”כוללים טרנסים” או “קוויר”, או נסגרו או ירדו למחתרת. יצירות של מחזאיות לסביות כגון קרולין גייג’ מורדים מהבמה. לסביות שפעם היו מודלים לחיקוי כמו אלן (עכשיו אליוט) פייג’ יוצאות מהארון כטרנסים. אפילו נערות ונשים מהעבר שהתנהגו בצורה שאינה קונפורמית למגדר נופלות קורבן לדת המגדר החדשה. ז’אן ד’ארק – הדמות במחזה של קרולין גייג’ שהורד מהבמה (בחשד לטרנספוביה, המתר’) הועברה מעבר מגדרי 600 שנה לאחר שהועלתה על המוקד.

החודש (המאמר נכתב ביוני 2022, המתר’), גופי תקשורת ותאגידי ענק יצאו מגדרם כדי למצוא זווית להטב”קית לכסות. אבל מה שאתם לא תראו או תשמעו זה הצד האפל של חודש הגאווה: תרבות של לחץ חברתי ומיני עז שדוחפת כמה לסביות בחזרה לארון ומעודדת אחרות שלא להזדהות עוד כנשים.

הכל התחיל בלחץ להגדיר מחדש “לסביות” בצורה שכוללת גברים הטרוסקסואלים המזדהים כנשים. אבל זה לא עצר שם. עכשיו משיכה חד-מינית – אאוט, והיא מוגדרת מחדש כ”העדפה בעייתית לאברי מין”. מספר מפתיע של אקטיביסטים מהגרעין הקשה מכנים לסביות בכינוי הגנאי “פטישיסטיות לאברי מין” ומאשימים אותן בכך שהן מקיימות “אפרטהייד מיני“.

באותו הזמן, לסביות מופצצות בהצעות של “איך לקיים יחסים לסביים עם אישה טרנסית“. מדריכים למין בטוח עבור לסביות מספקים מידע על מניעת הריון ועל מציצת זין. המדריך של Healthline “איך לסביות עושות סקס?” המיועד לנשים ונערות חסרות ניסיון מיני, מזכיר לקוראות ש”כל אחד יכול לקיים כל סוג של יחסים”. “אל תניחו עלינו את ההנחות שלכן על גברים סיס, הגוף שלנו עובד אחרת”. כותב/ת טור עבור המגזין Allure נוזפ/ת בקוראות: “שמרו על ראש פתוח וזכרו שאתן מקיימות יחסים עם אישה שיודעת על הגוף שלה יותר ממה שאתן יודעות עליו”.

עדיין לא השתכנעתן? “זין שבעליו נטל אסטרוגן הוא… כאילו הנרתיק היה בצורת זין ואשכים… סקס עם זין שבעליו נטל אסטרוגן הוא חוויה בפני עצמה, אבל זה הרבה יותר דומה לסקס עם נרתיק מאשר לסקס עם זין של גבר!”. הפרסומת המדהימה הזו מסתיימת בהכחשה של מה דוחפים כאן ולמה:

אל תעשו סקס עם אף אחד שאתן לא רוצות! אתן לא צריכות אף פעם לספק סיבה מדוע אינכן רוצות לקיים יחסים עם מישהו… אבל אם אתן יוצאות מגדרכן כדי לספר לכולם שאתן לא מוכנות לשכב עם נשים טרנסיות, וההיגיון שלכן הוא שטרנסיות הן גברים ושסקס איתנו הוא כמו סקס עם גברים, אל תופתעו אם אנשים מצביעים על כך שאתן בורות ומלאות דעות קדומות.

או, כפי ש”טרנסית לסבית” ציין: “הרעיון שדוחות על הסף ואפילו לא לוקחות בחשבון שהזין שלי בתוכך זה לא אותו דבר כמו זין של גבר בתוכך? זה פוגע”.

איכשהו, לומר ללסביות שהן “פשוט עדיין לא ניסו את הזין הנכון” הפך להיות “נאור ומתקדם”.

לסביות צעירות מקבלות את המסר – מחבריהן בקהילה ה”קווירית”, מודלי החיקוי שלהן באמנויות ובתרבות, בתקשורת ומהרופאים – שחוסר הנוחות שלהן עם כל הנ”ל אומר שהן בעצם גברים סטרייטים לכודים בגוף של אישה לסבית. לפעמים אימוץ זהות מגדר יוצאת דופן כמו “טרנס-גברי לא בינארי/ת שנמשכ/ת לנשים” או “פמינאמורית” – זו הדרך היחידה לאישה צעירה להציב גבולות בחיי המין שלה.

שנה שעברה שתי חברות ואני השקנו את האתר Unspeakable LGBTQ. שאלנו: מה הוא הדבר שהלוואי שהיית יכולה לדבר עליו כאישה בקהילה הלהטב”ק?

כמה נשים דיברו על לחץ עז להפסיק להזדהות כנשים. כשנשיות – לא מין – זה מה שהופך מישהי ל”אישה”, אזי נשים שלא עונות על סטריאוטיפים מגדריים נתונות לבחינה: “הלוואי שיכולתי לדבר על הלחץ על נשים שאינן עונות על ציפיות מגדר להזדהות כמגדר אחר כדי לאשרר את ה”נשיות” של נשים טרנסיות” כתבה אחת המשיבות. “הרגשת הזרות מפני הנשיות זו חוויה כמעט אוניברסלית של נשים, בעיקר נשים לסביות וביסקסואליות – לא משהו שפירושו שאינך אישה כלל”, כתבה אחרת. משיבה נוספת התוודתה שהיא מרגישה עכשיו “נוח יותר בסביבת השכנים השמרנים שלי מאשר בחוגים “קווירים” ליברלים כי השכנים קוראים לי לסבית ואישה… (בקהילה הלהטב”קית) יש אנשים ששאלו אותי אם אני באמת לא בינארית או גבר טרנס כי יש לי שיער קצר ואני לא מתאפרת או לובשת שמלות”.

מוטיב חוזר בסיפורים האלה הוא משטור הנטייה המינית וההבעה העצמית של לסביות. אישה אחת השוותה את קהילת הלהט”ב היום לחוויותיה כמו שגדלה כחברה בדת המורמונית, שבה נשים נחותות בכל דרך אפשרית:

לא מרשים לנו לתפוס עמדות הנהגה בלי רשות או פיקוח של גברים, אפילו לא בארגונים שלנו… התלהבתי להצטרף למרחבים להט”בים ולפגוש אנשים כמוני. אבל זה לא היה ככה. עזבתי כת אחת ונוכחתי לדעת שמה שמחכה לי זו כת אחרת. בחוגים להט”בים וחוגים “פרוגרסיביים” אחרים לנשים אין זכות להתכנס בלי נוכחות זכרים שמטבע היותם זכרים לא יכולים להבין את החוויות של נשים ממין נקבה. בדיוק כמו בדת הקודמת שלי, אסור לך להטיל ספק באידיאולוגיה (במקרה זה אידיאולוגיית המגדר) בלי שינדו אותך… בדיוק כמו בדת הקודמת שלי, רגשותיהם של גברים ותחושותיהם חייבים להילקח בחשבון בכל דבר שנשים עושות.

אחרת נזכרה בזמן שבו גדלה בקהילה נוצרית אוונגליסטית, וכתבה “ממש ממש הייתי רוצה, כאישה לסבית, לא להיות יותר מוקפת בטרנסיות שמדקלמות את אותן נקודות ואותן טקטיקות שיימינג שמשמשות, כמעט מילה במילה, על ידי הכומר לבני נוער שניסה לעזור לי “להיחלץ מהחטא”. אחרת אמרה “מעולם לא חשבתי שאצטרך להגן על המיניות שלי נגד אנשים בקהילה. עוד פעם מחדש גורמים לי להרגיש רע על מי שאני ועל מי שאני אוהבת”.

סטודנטית אחת תיארה את המעורבות קצרת הימים שלה עם קהילת הלהטב”ק בקמפוס: “קיוויתי למצוא אחרים/ות עם משיכה חד מינית במועדון ה”להטב”ק+” באוניברסיטה החדשה שלי. זו לא הייתה קהילה. היו שם כמה גברים הומואים וכמה לסביות, אבל היו גם גברים שאמרו לי בפרצוף שהם לסביות. שאני צריכה להיות “פתוחה לזין” שאני אדם רע כי אני לסבית. לא נשארתי שם”. משיבה אחרת הודתה “הכרחתי את עצמי לצאת עם טרנסיות כי גרמו לי להרגיש מלאת שנאה על כך שלא נמשכתי אליהם כלסבית. זה היה טראומטי ביותר והתייחסו אליי ממש חרא”.

ביחס לאווירה שבה נשים שמתרחקות מאידיאולוגיית המגדר סופגות איומים באלימות, אחת הנשים כתבה: “אני רוצה לדבר על הנסיגה הנוראית שעברנו בזכויות נשים וגם בזכויות בעלי משיכה חד מינית בלי שאנשים יאיימו להרביץ, לאנוס או להרוג אותי”.

לנשים שבאופן אישי הזדהו כטרנסיות או עברו מעבר מגדרי – לפני שהחליטו להפסיק להזדהות או לעבור מעבר חוזר, קהילת הלהטב”ק מחזקת דפוסי חשיבה שגרמו להן מצוקה ונזק. אישה שעברה מעבר חוזר מספרת:

בזבזתי שנים בבריחה מהיותי לסבית בוץ’. עשיתי מעבר מגדרי כדי להימלט מהבושה והפחד שחוויתי. כשסוף סוף השלמתי עם העובדה שהמעבר לא באמת עזר ושעדיין הייתי עצמי עברתי מעבר חוזר… רציתי קהילה יותר מכל דבר אחר, אבל כבר לא היה מקום עבורי. לפני שביצעתי את המעבר היו כמה קבוצות של לסביות באזור מגוריי. הן כבר לא קיימות. ככל הידוע לי אין אף מרחב או קבוצה לסבית בשום מקום באזור… אני לא יכולה לתאר כמה זה כואב כשאין אף מקום שאליו אני שייכת.

אחד המאמרים קורעי הלב ביותר מבין המאמרים שנשלחו, וגם אחד הקצרים והפשוטים שבהם – מדבר על משהו שהקהילה בכללותה נראה ששכחה: “אין שום רע בנשים שנמשכות רק לגוף הנקבי”. הקהילה הלהטב”ק, בהתלהבותה לקבל את אידיאולוגיית המגדר ולהיות “מקבלת כלפי טרנסים” בהכרח מקריבה את השייכות והקבלה של נשים הנמשכות לבנות מינן.

לנשים שרוצות להיות חלק מקהילת הלהטב”ק אין מנוס מאידיאולוגיית המגדר. “הבעיה עם עזיבת ‘כת הטרנס’ כלסבית היא שאת לא באמת יכולה לעזוב” אמרה צעירה אחת שהפסיקה להזדהות כטרנס. “האידיאולוגייה נמצאת בכל מרחב להט”בי, בכל ארגון צדקה להט”בי, בכל אתר היכרויות, בדף הראשי של אתרי החדשות מדי יום ביומו”.

במילים אחרות, את יכולה לקבל את עצמך כלסבית. את יכולה לפרוש מהזהות המגדרית או לבצע מעבר חוזר. את יכולה לקבל את המין שלך ואת הנטייה המינית שלך. אבל אם את רוצה לעמוד תחת דגל הקשת, אסור לך לומר את זה.