לסבית מהסוג הלא-נכון

פורסם במקור בסאבסטאק של גרהאם לינהן.

פוסט אורח מאת טרייסי, לסבית בלתי נראית

השבוע זכיתי לאות כבוד. נענשתי על כך שאני לסבית מהסוג הלא נכון.

בלעתי את הצפרדע ונרשמתי לאירוע אונליין לציון יום הנראות הלסבית שנוהל על ידי רשת גאווה אדינבורו. התחברתי ביום ג’ ה-26 באפריל ב-17:00 ושם, על המסך, מחכה לתורו לשתף את פניני החוכמה שלו על החיים כלסבית נראית, היה רוזי ראסל.

מטרתו של האירוע כפי שצויין בהזמנה הייתה לחגוג את “כל הנשים הלסביות” (חוץ ממני, כנראה, אבל עוד על זה בהמשך), ורוזי ראסל צויין כ”אישה טרנסית ולסבית מסורה לאשתה זה 25 שנה, ומחלקת את זמנה בין ביתה באדינבורו ועבודתה בלונדון, שאנון וכל מקום אחר שאליו לוקחת אותה עבודתה” (הפניה בנקבה במקור).

אז נכון, ידעתי היטב מראש שתהיה באירוע טרנסית המזדהה כלסבית אבל לא צפיתי מראש את הריקנות של הדיון, וגם לא את העובדה שהאירוע שנועד להציג חיים של לסביות ונראות לסבית נשלט לחלוטין על ידי גבר הטרוסקסואל המציג את עצמו כאישה וטוען שהוא לסבית, בעוד שברור לי לחלוטין שלסבית יכולה להיות אך ורק אישה הומוסקסואלית ממין נקבה.

כתבתי כמה הערות בצ’ט ובאזור השאלות והתשובות, ושאלתי איך החוויה של רוזי, כזכר, יכולה להשתוות לחוויה שלי כלסבית ומדוע כל האירוע היה מוקדש לענייני טרנסים ולא לסביות. אף אחת משאלותיי לא נענתה, למרות ששאלות הקשורות בלהיות טרנסיות לסביות נענו (שאלתי מה זה טרנסית לסבית. דום שתיקה). לפני ששאלתי האם אשתו של רוזי מזדהה כלסבית בעצמה, שכן היא הייתה קודם לכן בנישואים הטרוסקסואלים, הועפתי מהפגישה על ידי המארחת, אבל לא לפני שהאורח קיבל התנצלות ממנהלת הפגישה על כך שהוא קרא כמה מההערות בצ’ט. האורח קיבל התנצלות, אבל אני הורחקתי מהפגישה בלי שום אזהרה או מסר מהמארגנות.

האירוע התנהל באופן סגור. רק משתתפי הפאנל נראו לעין אבל לא שאר המשתתפות. הצ’ט לא היה פתוח ולא הייתה לי שום דרך לדעת מה היה מספר הנוכחות או אילו נושאים הועלו בצ’ט. ידוע לי שלפחות עוד משתתפת אחת העלתה שאלה על החוק – כנראה חוק השוויון בבריטניה, בגלל שהאורח העיר בתגובה ש”החוק משתנה”. האופן בו התנהל האירוע גרם לי לחשוב שככל הנראה המארגנות צפו משוב שלילי ועשו הכל כדי למזער את ההשפעה שלו.

אז אם כך, לא רק שאירוע ליום הנראות הלסבית הוקדש כולו לזכר המזדהה כלסבית – אולי כי לא הצליחו למצוא אף לסבית אמיתית שתשתתף ברשת הגאווה של אדינבורו, כי נראה שכל הארגון עבר השתלטות על ידי אידיאולוגים של מגדר – אבל לסבית אמיתית שהשתתפה הועפה מהאירוע כי ככל הנראה היא לסבית מהסוג הלא נכון – ממין נקבה, ועוד אחת ששואלת שאלות נוקבות. (פאנליסטית שלישית הופיעה אחרי כ-30 דקות מתחילת האירוע, אולי כדי להיענות להערות שהופיעו בצ’ט ולהכניס קצת קלילות לדיון – שכבר אז היה ברמת בית ספר תיכון והידרדר לרמת בית ספר יסודי – היו אפילו חילופי הערות על “ג’נטלמן ג’ק” (סדרת טלוויזיה בריטית המתארת את חייה של לסבית במאה ה-19, המתר’).

פעמים רבות הואשמתי בכך שאני לסבית מהסוג הלא נכון. למרבה האירוניה, בשנות ה-80 כמה מחברותיי הלסביות ה”דייקיות” שלא היו קונפורמיות למגדר האשימו אותי ב”נשיות יתר”, והייתי ידועה בחיבתי לליפסטיק ולציפורניים עשויות היטב, למרבה הזוועה. אבל כיום אני מתרגלת להיות הסוג הלא נכון של לסבית כי אני אחת מאלו הלא-כיף – פמיניסטית שמסרבת לקבל עליי את אידיאולוגיית המגדר. אני מסרבת לקבל גברים למרחבים המקודשים של לסביות שכן אין להם שם מקום בשום אופן. אני מודה לכוכבים שבשמיים שהאידיאולוגיה דמויית הכת וההשתלטות על מוסדות לא הייתה רווחת בזמן שאני יצאתי מהארון כי רבות מחברותיי הלסביות היו הופכות לטרנסים כי הן רצו להיות בנים, וזה היה שולל מהן את ההגשמה והסיפוק בלהיות הנשים הנהדרות שהן – כולל זוגתי.

אם כך, נראה שאוניברסיטת אדינבורו אוהבת לחגוג את יום הבלתי נראות הלסבית (או במקרה שלי, השעה של הלסבית הנעלמת). זה לא מיצג טוב לאוניברסיטה יוקרתית שאמורה להיות מסוגלת לנהל דיון מעמיק וחוסר הסכמה, במיוחד שזה במסגרת החוק (בהינתן שנטייתי המינית מוגנת בחוק השוויון הבריטי מ-2010 מפני האפליה שסבלתי ממנה על ידי מנהלי האירוע) ובהינתן שתודות למאיה פורסטטר המדהימה, השקפת העולם שלי כפמיניסטית ג’נדר קריטיקלית לא רק ראויה לכבוד אלא גם, נחשו מה? מוגנת בחוק.

רוזי רשאי להתלבש איך שהוא רוצה, לסגל לעצמו איזו נראות שעולה על דעתו ולחיות את חייו כפי שהוא רואה לנכון, ואני מאחלת לו את הטוב ביותר – אבל לא משנה כמה פעמים הוא טוען שהוא לסבית, הוא לא לסבית ולי אכפת מאוד מכך שאפשרו לנוכחותו לשלוט באירוע שמטרתו לחגוג לסביות, עם כל ההשלכות הדיספוריות וההשפעה שיש לכך על לסביות צעירות שמחפשות מרחבים משלהן ואת מקומן בעולם.

יום הנראות הלסבית לא היה האירוע המתאים לתת במה לזכר המזדהה כטרנסית, וזה לא היה ראוי לפרסם את האירוע כ-“ל’ עם ה-ט'”. פרסום כזה מציב בבירור לסביות בעמדת נחיתות כלפי קבוצה אחרת במקום לשים אותן בחזית של מה שהאירוע נועד לציין. אולי ישנם אירועים שבהם ההיפך הוא הנכון, יום הנראות הלסבית אינו אחד מהם.