מין ביולוגי איננו ספקטרום

מאת קולין רייט. הופיע במקור כאן.

ככל שיותר ויותר אנשים מזדהים כטרנסים, לא בינאריים ולא קונפורמים למגדר, יש האומרים כי התפיסה שזכרים ונקבות הם ישויות ביולוגיות אמיתיות היא מיושנת.

במקום זאת, יש הטוענים שיש רמות משתנות של “זכריות” ו”נקביות”, וכך עצם הרעיון של הפרדה במרחב או בספורט תוך שימוש בקטגוריות מין בינאריות נראה לא לגיטימי. שכן אם אי אפשר למתוח קו חד משמעי, מי יכול לומר ש”זכר” כלשהו אינו בעצם באמת נקבה? יש שירחיקו לכת ויטענו שיש לתת לאנשים להחליט בעצמם מה המין שלהם, כאילו זה עניין שנתון לבחירה אישית.

הרעיון שמין הוא ספקטרום כבר לא מוגבל רק לפקולטות למדעי הרוח ומרחבים מסויימים באינטרנט. הוא חלחל לתרבות המיינסטרים, בין היתר בשל תמיכה ועידוד מהתקשורת. אפילו כתבי עת יוקרתיים כגון נייצ’ר (Nature) פרסמו מאמרים שבהם הכותבים טוענים ש”הרעיון של שני מינים הוא פשטני” וש”ביולוגים חושבים כעת שישנו ספקטרום רחב יותר”. מאמר מערכת בנייצ’ר התעקש שניסיונות לסווג את המין של בני אדם על פי כל שילוב של אנטומיה וגנטיקה הוא “חסר בסיס מדעי”. ספר חדש, “The Spectrum of Sex: The Science of Male, Female, and Intersex”, תומך מתחילתו ועד סופו בטענה זו. המוציא לאור, חברת פרסום אקדמית קנדית, מצהירה בהתלהבות כי “המדריך המהפכני הזה הופך על פיה לחלוטין את ההבנה הנוכחית שלנו לגבי מין ביולוגי”.

בפברואר 2020 כתבתי במשותף עם הביולוגית ההתפתחותית אמה הילטון מאמר דעה בוול סטריט ג’ורנל, שכותרתו “ההכחשה המסוכנת של מין”. הזהרנו מפני הנזקים שהקביעה הפסאודו-מדעית שישנו ספקטרום של מין עלולה לגרום לאנשים פגיעים, כולל ילדים, נשים, הומואים ולסביות. כיוון שנאלצנו להתאים את המאמר לפורמט של מאמר דעה בעיתון, לדר’ הילטון ולי לא היה הרבה מקום להיכנס לעומק הפרטים המדעיים של מין ביולוגי ושל הפסאודו-מדע העומד מאחורי הרעיון שמין הוא ספקטרום. זהו נושא המאמר הנוכחי.

מה לגבי אינטרסקס? או סממני מין משניים?

ישנם שני טיעונים מרכזיים שעומדים לרוב במרכזו של הרעיון שמין אינו בינארי ומתקיים על “ספקטרום”. הראשון מתבסס על קיומם של מצבי אינטרסקס – אנשים עם סממני מין לא חד משמעיים או שנמצאים בין זכר ונקבה. על פי טיעון זה, מין אינו יכול להיות בינארי אם ישנם אנשים שהאנטומיה שלהם נמצאת בין זכר ונקבה. טיעון זה מלווה פעמים רבות באיורים המתארים מצבי אינטרסקס שונים לאורך ציר רציף שנע בין “זכר טיפוסי” ו”נקבה טיפוסית” כדוגמת התמונה הזו שרואים בכל מקום ושהופיעה במקור במאמר מ-2017 בסיינטיפיק אמריקן, “Visualizing sex as a spectrum”:

Credit: Pitch Interactive and Amanda Montañez; Source: Research by Amanda Hobbs; Expert review by Amy Wisniewski University of Oklahoma Health Sciences Center

הטיעון השני לטובת ספקטרום של מין מבוסס על סממני מין משניים. אלו כוללים את כל האיברים המשוייכים לאנטומיה הרבייתית שלנו מלבד הגונאדות (אשכים ושחלות, המתר’), שהם סממני מין ראשוניים. סממני מין משניים מתפתחים במהלך גיל ההתבגרות, לדוגמה – שדיים גדולים יותר ואגן רחב בנקבות, ושיער פנים, קול עמוק, מסת שריר גדולה יותר וכתפיים רחבות יותר בזכרים. בגלל שישנה חפיפה בהתפלגות של סממני המין המשניים בין זכרים ונקבות, נטען כי מין ביולוגי הוא רצף.

צורת מחשבה זו מוצגת לעיתים קרובות לילדי בית ספר תוך שימוש באיורים כגון “איש עוגת הג’ינג’ר” (ראו תמונה למטה). בריבוע הסגול המסומן כ”מין ביולוגי” לא מופיעים המונחים “זכר” ו”נקבה”. במקום זאת ניתן לראות שמין מוגדר כמשתנה רציף – “זכריות” ו”נקביות”. רבות מהתכונות המגדירות, על פי האיור, את רמת הזכריות והנקביות הם סממני מין משניים – צורת אברי המין, צורת הגוף, גובה הקול ושיער גוף. אין שום אזכור לסממני המין הראשוניים – (שחלות ואשכים ונקבות וזכרים, בהתאמה) או תופעות פיזיולוגיות הקשורות למין לדוגמה וסת בנקבות ופליטת זרע בזכרים. כמו כן אין אזכור לייצור ביציות או תאי זרע.

שני טיעונים אלו – קיומם של מצבי אינטרסקס וסממני המין המשניים, נובעים מאי הבנה בסיסית של טבעו של מין ביולוגי, שקשור לסוג הספציפי של גמטות (תאי מין) שאורגניזם מייצר. באופן כללי, זכרים הם המין שמייצר גמטות קטנות (תאי זרע) ונקבות מייצרות גמטות גדולות (תאי ביצית). אין גמטות באמצע, ולכן אין ספקטרום של מין. בבני אדם מין הוא מערכת בינארית.

יש לציין עם זאת, שבקרב פרטים ספציפיים המין לא מבוסס על האם הם עצמם מסוגלים לייצר גמטות מסויימות בכל רגע נתון. זכרים לפני ההתבגרות המינית אינם מייצרים זרע, וישנם מבוגרים משני המינים שלא מייצרים גמטות אף פעם עקב בעיות פוריות כאלו ואחרות. עם זאת, לא ניתן לומר שאותם אנשים ספציפיים הם חסרי מין, כיוון שהמין הביולוגי של פרט ספציפי הוא בהתאם לאחד משני סוגים מובחנים של אנטומיה רבייתית (שחלות או אשכים) שמתפתחים במטרה לייצר תאי זרע או ביצית, ללא קשר לתפקודם בעבר, בהווה או בעתיד. בבני אדם, כולל טרנסג’נדרים ואלו המזדהים כ”לא בינאריים”, אותה אנטומיה רבייתית היא באופן חד משמעי זכר או נקבה בלמעלה מ-99.98% מהמקרים.

האבחנה הבינארית בין שחלות ואשכים כקריטריון הקובע את המין הביולוגי אינה אקראית ואינה ייחודית לבני אדם. התפקוד האבולוציוני של שחלות ואשכים הוא להפיק תאי ביצית או זרע בהתאמה, ועל שני סוגי התאים לפעול יחד בתהליך הרבייה. אם זה לא היה קורה, לא היו בני אדם. ידע זה היה חדשני בשנות ה-60 של המאה ה-17, ומוזר שבשנת 2020 הוא פתאום שנוי במחלוקת.

המטבע, האופנוען ורוכב האופניים

על פי הנתון הנזכר לעיל של מעל 99.98%, ישנם כ-0.02% (למעשה על פי ההערכה כ-0.018%) מבני האדם שהם אינטרסקס. אבל הטענה שמצבי אינטרסקס מהווים הוכחה שמין הוא ספקטרום מבלבלת בין ההצהרה “ישנם רק שני מינים” (נכון) ו-“כל אדם הוא באופן חד משמעי זכר או נקבה” (לא נכון). העובדה שיש שני מינים אין משמעותה שמין הוא תמיד חד משמעי, אבל אנשים אינטרסקס אינם מהווים הוכחה שמין הוא ספקטרום. רק בגלל שמין עלול להיות לא חד-משמעי למספר כלשהו של אנשים לא אומר שהוא אינו חד משמעי (ועל פי כמה פרשנויות אקראי) לכולם.

הנה אנלוגיה: הטלת מטבע היא דוגמה לדגימה אקראית של תהליך בינארי, כיוון שלמטבע יש שני צדדים: עץ או פלי. אבל למטבעות יש גם צד, ובכ-1 מתוך 6,000 הטלות (0.0166%) של מטבע של 5 סנט, המטבע ייפול על צידו. זו בערך ההסתברות ללידת תינוק בעל תסמונת אינטרסקס. כמעט כל הטלת מטבע היא עץ או פלי, ואותן הטלות אינן תערובת או רצף של השניים. הסיבה היא ששני צידי המטבע הם שונים באופן מהותי ואם מתקבל אחד מהם לא יכול להתקבל השני. האפשרות שהמטבע ייפול על צידו אינה משנה עובדה זו. עץ ופלי, למרות קיומה של האפשרות של נפילה על הצד, הן שתי תוצאות בדידות ולא רציפות.

בדומה לכך, ההתפתחות המינית בבני אדם מובילה כמעט תמיד לתוצאה חד משמעית של זכר או נקבה. התפתחות שחלות או אשכים, ובהתאמה נקבות או זכרים, מובילה לתוצאה שונה מהותית שעבור הרוב המכריע של בני האדם היא בינארית ואינה כוללת רמות שונות או תערובת של מין זה או אחר. זכרים ונקבות, למרות קיומם של מצבי אינטרסקס, הינם שני מצבים בדידים.

קיומם של מצבי אינטרסקס משמש פעמים רבות כניסיון לטשטש את הקווים בין זכרים ונקבות כטיעון בעד שילוב טרנסיות בספורט נשים ובהקשרים אחרים למרות שאין שום קשר בין טרנסים ואינטרסקס. לרוב אלו הטוענים לזהות טרנסית או לא בינארית יש מין ביולוגי מוגדר היטב. מה שקובע את המין הביולוגי הוא אברי הרבייה, לא הזהות.

הכשל העיקרי בטיעונים לגבי סממני המין המשניים הוא הבלבול בין סיבה ותוצאה. זכרו שסממני מין משניים מתפתחים במהלך ההתבגרות המינית. בנקבות אלו כוללים, בין היתר, התפתחות שדיים, אגן רחב יותר ונטייה להצטברות שומן באגן ובישבן. אצל זכרים, סממני המין המשניים כוללים קול עמוק יותר, גובה רב יותר בממוצע, כתפיים רחבות יותר ומסת שרירים גדולה יותר, ונטייה להצטברות שומן במרכז הגוף. עם זאת, סממני המין המשניים, למרות שהם ברורים לעין ובלתי נפרדים מהאופן שבו רוב בני האדם חושבים על גברים ונשים – אינם מגדירים את המין הביולוגי אלא מתפתחים לרוב כתוצאה ממנו, ובעקבות הורמונים שונים המופרשים מהאשכים או השחלות במהלך ההתבגרות המינית.

ההבדלים ההתפתחותיים בין זכרים ונקבות הם כשלעצמם תוצאה של מיליוני שנים של ברירה טבעית, כיוון שסממני מין משניים תורמים להתאמה אבולוציונית של זכרים ונקבות בדרכים שונות. נקבות עם אגן צר יתקשו בלידת תינוקות עם ראשים גדולים, ולכן לבעלות אגן רחב היה יתרון אבולוציוני. זה לא רלוונטי בזכרים ולכן הגוף שלהם נראה שונה. אבל זה לא אומר שהאגן, או כל סממן מין משני אחר, כולל זקן או שדיים, מגדיר את המין הביולוגי. תכונות אלו, גם אם התפתחו כתוצאה מברירה טבעית הייחודית למין, אינם רלוונטיים כלל בקביעת המין.

אנלוגיות עוזרות, אז הנה עוד אחת. אופנוענים רוכבים על אופנועים ורוכבי אופניים רוכבים על אופניים. בעוד שישנו דמיון בין שני כלי הרכב (שני גלגלים, ידיות, מושבים, חישורים וכו’), יש ביניהם הבדל מהותי אחד לפחות: אופנועים מונעים על ידי מנוע ודלק, ואופניים מונעים על ידי פדלים. הקביעה האם מישהו הוא רוכב אופנוע או רוכב אופניים תלויה לחלוטין בקריטריון בינארי – האם הם רוכבים על אופנוע או אופניים. זהו הקריטריון העיקרי שמבדיל בין השניים, אבל יש הרבה מאפיינים משניים לרוכבי אופנוע או אופניים. לדוגמה – יש סיכוי רב יותר שאופנוענים ילבשו ז’קט מעור, ג’ינס ובנדנה. רוכבי אופניים נוטים ללבוש טייץ. אופנוענים חובשים קסדות עבות הכוללות את כל הראש ומגן פנים. רוכבי אופניים חובשים לרוב קסדות קלות יותר המכסות רק את החלק העליון של הראש.

רוב הסממנים המשניים של רוכבי אופנוע לעומת אופניים אינם אקראיים או מקריים. כמו הרבה סממני מין משניים זכריים ונקביים, אפשר למצוא התאמה בין השימוש בסממנים משניים לרוכבי אופנוע ואופניים ובין המאפיינים הראשוניים. אופנוענים לובשים בגדים עמידים יותר כי הם רוכבים במהירות גבוהה יותר שדורשת הגנה במקרה של תאונה וכדי להגן מפני צינת הרוח. רוכבי אופניים, לעומת זאת, משקיעים מאמץ פיזי בדיווש שמטרתו להניע את כל משקל גופם וגם את משקל האופניים, ולכן יש צורך בבגדים וציוד מגן קלים יותר, נושמים ומותאמים למאמץ. כיוון שמהירות ההתנגשות שלהם איטית יותר, יש יתרון לאמצעי מיגון פחותים.

עם זאת, אופנוען הלובש טייץ וקסדה קלה יותר לא הופך לרוכב אופניים (או ל”פחות אופנוען”) כי יש לו סממנים משניים במשותף עם רוכבי אופניים. רוכב אופניים שלובש ג’ינס וז’קט מעור לא הופך לאופנוען (או ל”פחות רוכב אופניים”) כי הוא חולק סממנים משניים המאפיינים אופנוענים. בדיוק כפי שאותם סממנים משניים אינם אלו שמגדירים אופנוענים ורוכבי אופניים, סממני מין משניים לא מגדירים זכרים ונקבות.

בינארי או התפלגות?

כיוון שביולוגיה היא דבר מסובך, אנשים עלולים להיסחף בקלות אחרי גרפים ואיורים, בעיקר אם הם מתיימרים להוכיח משהו שאנו רוצים להאמין בו בכל מקרה, כדוגמת התפיסה המשחררת שמין הוא ספקטרום ולא בינארי. אבל ספקטרום מרמז על כך שישנו ציר כמותי וכשהרעיון נלקח ברצינות הוא עלול להוביל למסקנות מטרידות. תמונה פופולרית במיוחד מציגה מין כהתפלגות בי-מודלית, כלומר יש שני אזורי מקסימום המייצגים “זכריות” ו”נקביות”, וסביבם מתרכזים רוב בני האדם. בציוץ ויראלי מאת המשתמש ScieceVet2@, שזכה בעת כתיבת שורות אלו למעל 18,000 שיתופים, הוצג מודל הספקטרום באמצעות תמונה דומה לזו המופיעה כאן:

קל לראות למה תמונה מהסוג הזה זוכה לפופולריות: היא תואמת לתחושה האינטואיטיבית שלנו שרובנו נמצאים באזור הזכר או הנקבה, והיא גם משמרת את התחושה השגויה שיש רצף נרחב בין שתי הקטגוריות ויש אנשים שנמצאים עליו. לכאורה אפשר אפילו למדוד ולקבוע בדיוק היכן אנו נמצאים על פני הרצף. שוב – כל זה נשמע מתקדם מאוד בתיאוריה, אבל ההשלכות המעשיות רק מדרדרות אותנו לאחור כי סממני הזכריות והנקביות שבהם דוגלים תומכי תיאוריית הספקטרום מבוססים תמיד על אידיאלים סקסיסטים וסטריאוטיפים שמתאימים לימי סבא וסבתא.

בגירסה המוצגת למטה – האם זכר A “יותר זכר” מזכר B? האם נקבה D “יותר נקבה” מנקבה C? למשך עשרות שנים לימדנו את ילדינו שלוגיקה מעין זו היא מעליבה ורעילה – שנערה עם מאפיינים גבריים יותר היא עדיין נערה בדיוק כמו חברתה בעלת הגוף הנשי יותר. בין אם ציר ה-X של התמונה מתאר צורה של אברי מין או שילוב של סממני מין משניים או התנהגויות, נרמז בה שגברים גבוהים, אגרסיביים עם זקן עבות, קול עמוק, איבר מין גדול ורמות טסטוסטרון גבוהות הם “יותר זכרים” מאלו בעלי אישיות עדינה יותר ותיאור פיזי הפוך. באופן דומה, נשים עם שדיים גדולים, יחס מותניים-ירכיים “נשי” יותר ופחות שיער גוף הן כביכול “יותר נקבות” מנשים בעלות חזה קטן, פחות קימורים ויותר שיער גוף.

אם ההיגיון של “מין הוא ספקטרום” מזכיר לכם את היגיון של הבריון בגן השעשועים, אתם צודקים. תארו לעצמכם את התרחיש הבא: ג’יימס, בן 16, הוא ילד נשי מאוד. הוא סובל מהתעללות מתמשכת בבית הספר בשל הופעתו וגינוניו הנשיים. חבריו לכיתה מטיחים בו: “מה, אתה בת?”. המורה ששומע את ההצקות מביט במפה של ספקטרום המין הביולוגי ואומר “אולי”.

עוד מסקנה מעוררת דאגה היא המחשבה שהתערבות ניתוחית בתינוקות אינטרסקס (מה שמכונה לפעמים השחתת אברי המין של אינטרסקס) יכולה לשנות את המיקום של מישהו לאורך אותו ספקטרום דמיוני. הורים עלולים להרגיש שיש הצדקה לעוד ניתוחי “תיקון”, לפעמים כאלו שאינם תואמים את המין האמיתי (הרבייתי) של התינוק/ת, כדי שהתינוק/ת תהפוך לזכר או נקבה “אידיאליים יותר” (בדמיון שלהם). למען ההגינות, רוב אלו התומכים ברעיון המין כספקטרום מתנגדים להתערבות ניתוחית בתינוקות אינטרסקס (ולדעתי בצדק) אבל אינם מבינים כיצד הרעיונות שלהם עלולים לעודד התערבויות כאלו.

ההבטחה הטמונה בפסאודו מדע של ספקטרום מין – שעל פיו אי אפשר לקבוע את המין בוודאות – קוסמת לאלו שגם ככה מוצאים את עצמם בהתלבטות לגבי הזהות שלהם. המחשבה שניתן לשלוט במשהו בסיסי כל כך כמו מין היא מעצימה. בסוף המאמר שהופיע בנייצ’ר שכותרתו “מין מוגדר מחדש”, מאת קלייר איינסוורת’, מופיעה הפסקה הבאה:

"התחושה שלי היא שכיוון שאין פרמטר ביולוגי אחד שגובר על כל השאר, בסופו של דבר נראה שזהות מגדרית היא הפרמטר ההגיוני ביותר", אומר ווילן. במילים אחרות, אם רוצים לדעת אם מישהו זכר או נקבה, הכי טוב פשוט לשאול.

דר’ אריק וילן, קלינאי ומנהל המרכז לביולוגיה מבוססת מגדר באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג’לס, טוען שכיוון שאי אפשר לצמצם מין ביולוגי ל”פרמטר ביולוגי אחד” (לא נכון), עלינו פשוט לזנוח סיווג לפי מין לטובת זהות מגדרית סובייקטיבית לחלוטין. זו מסקנה תמוהה, כיוון שגם אם מודל הספקטרום היה נכון, לא נובע מכך בשום אופן שמישהו יכול לבחור איפה הוא נמצא על הספקטרום. יתרה מכך, בפרשנות של איינסוורת’ לדבריו של וילן ניתן לראות שישנו מעבר לא עדין במיוחד מהטענה שמין הוא ספקטרום לטענה קיצונית בהרבה שמין הוא אקראי וחסר משמעות. על פי ההבנה הזו, אדם יכול פשוטו כמשמעו להמציא מחדש את הביולוגיה שלו כמו במטה קסם אם רק יכריז על כך. הטענה הזו מתיימרת להעניק לבני אדם כוח בלתי רגיל. אם רק זה באמת היה נכון.

ולסיכום…

כמה פעילי זכויות טרנסים שאלו למה אנשים כמוני מקובעים כל כך על הנושא הזה כשהמשמעות שלו כל כך פעוטה. אבל המשמעות לא פעוטה בכלל: אם אפשר להגדיר מחדש מין ביולוגי בתחרויות ספורט, בהן ההבדלים בין זכרים ונקבות ברורים מאוד, אז המאבק נגד תיאוריית הספקטרום אבוד בכל תחום אחר – החל מכניסת זכרים לבתי כלא לנשים ומרכזי תמיכה בנפגעות אונס וכלה בהקלה על ניתוחי שינוי מין לילדים. כפי שהצהיר תומס סוול בספרו “המסע לצדק קוסמי”:

"ישנו מרחב מוגבל ביותר בין תיאוריות שליטות ובין מציאות קשה שבו חברה יכולה לשרוד. עם זאת, אין זה סביר שתיאוריות לגבי שוויון ייבחנו מחדש, או ייבחנו מלכתחילה – כשהן מהוות את הבסיס לתחושה משכרת של עליונות מוסרית ביחס לחברה 'חשוכה' ".

אלו המקדמים את מודל הספקטרום התכוונו לטוב, ללא ספק, כאשר פיתחו את התיאוריות שלהם. אחרי הכל, מי לא יילך שבי אחרי הסבר של הביולוגיה האנושית המאשש את האופן המשתנה שבו אנו מבינים ותופסים את עצמנו? אבל עם הזמן ברור יותר ויותר שהם יצרו תיאוריה שגויה המנוגדת לביולוגיה, לטבע האדם ושמזיקה לאנשים פגיעים. כאשר מנסים להשיג שוויון וצדק על ידי עיוות המציאות, אי השיוויון וחוסר הצדק לא ייעלמו, הם רק יעברו למקום אחר.