מה הקשר בין לה”ב ו-ט’?

מאת טל קרויטורו

כתבנו בעבר לא פעם על כך שלהט”ב זהו צימוד כפוי – שבפועל אידיאולוגית המגדר ההומופובית עושה סוס טרויאני על הנמשכים לבני מינם, כשבפועל לא רק שהאינטרסים שלהם שונים (הרי אף לסבית לא נתרמת מכך שיש גברים בכלא נשים, גברים בספורט נשים, גברים במלתחות נשים וגברים במחלקות פסיכיאטריות של נשים) , אלא הומוסקסואלים ולסביות נפגעים באופן מוגבר מאידיאולוגיית המגדר הרעילה.

בקצרה, הסיבות לפגיעה מוגברת הינן:

1. אידיאולוגית המגדר הופכת מגוון מגדרי לפתולוגיה שמצביעה על “גוף לא נכון” אותו יש “לתקן” באמצעות סירוס כימי וכריתות איברים. הומואים ולסביות הם יותר מגוונים מגדרית, הבחור ה”נשי” והבחורה ה”גברית” שכיחים, ובהתאמה מופנים בייצוג יתר לתהליכי הסירוס וכריתת האיברים – בנתונים ממרפאת המגדר לקטינים בטביסטוק נמצא שכ-80-90% מהקטינים שהופנו אליה נמשכו לבני מינם.

2. רוב הגברים המבוגרים עם טענות מגדר במערב אלו גברים הטרוסקסואלים עם אוטוגניפיליה (מתגרים מהמחשבה על עצמם כנשים), והם קוראים לעצמם לסביות. הנה למשל כמה תוצאות של מצב זה בצורת דוגמאות מרחבי העולם – באוסטרליה אירועים של לסביות נאלצים לרדת למחתרת כי זה לא חוקי באוסטרליה לעשות אירועים ללסביות בלי לכלול גברים שקוראים לעצמם לסביות. בנורבגיה מספר לסביות נחקרו על ידי המשטרה על “דברי השנאה” בכך שאמרו שגברים לא יכולים להיות לסביות, ובבריטניה יצא דו”ח של ארגון לסבי שמתעד הטרדות מיניות ולחץ מצד גברים על לסביות לקיים יחסים עם גברים שטוענים שהם לסביות אחרת הן “טרנספוביות”.

כעת אני רוצה להפנות זרקור אל עד כמה הט’ בפני עצמו מאגד קבוצות שונות לחלוטין.

מה הדמיון למשל באינטרסים ובצרכים בין קטינות במצוקה נפשית בעקבות דיספוריה, וגברים מבוגרים עם אוטוגניפיליה (מתגרים מינית מהמחשבה על עצמם כנשים)?

מה הדמיון בצרכים בין הומוסקסואלים צעירים בגילאי העשרה עד השלושים לחייהם שמודהרים למדיקליזציה, כך שבישראל של 2023 אנו שומעות על נערים הומוסקסואלים בתיכון שעברו סירוס כימי, לעומת מבוגרים הטרוסקסואלים עם אוטוגניפיליה שרובם לא עושים תהליכים רפואיים משום סוג אלא מסתפקים בלבישת בגדי נשים, ורק אחוז זעום מתוכם (מספר חד ספרתי נמוך) מבצע בפועל ניתוח תחתון?

יש שתי קבוצות נדירות בקרב הט’, נשים הטרוסקסואליות שעושות מעבר אחרי שנות העשרים, וגברים הטרוסקסואלים שעוברים ניתוח באברי המין.

לא מזמן צירפתי עדות מישראל – עדות בגוף ראשון על כל מה שלא סופר מראש על ניתוח תחתון, אלא הגילוי היה בדרך הקשה רק אחרי. על העדר התפקוד המיני, הכאבים, הפגיעות הבריאותיות והפגיעה ביכולת לקיים זוגיות

עוד מעדותו של המתחרט הישראלי

אני רוצה לשתף מה כתבה על זה אשה הטרוסקסואלית שהיא ט’ כפי שנשלח אלי היום בצילום מסך “אני אגיד בנימה אישית, כבחור טרנס בעצמי, וגיי , שגם מי שאין לו איבר מין גברי, החיים הם לא סוף העולם, להפך, זכיתי פעמיים לנהל זוגיות של שנתיים עם גבר גיי”

כלומר, לא רק ברעיונות אידיאולוגית המגדר עצמם יש הומופוביה וניסיון למחוק הומוסקסואליות כמשיכה לבני אותו המין, גם בתוך הט’ עצמו ישנה הומופוביה, ופערים אדירים באינטרסים וגם בהבנה. איך אשה הטרוסקסואלית שמאמינה שהיא גבר ללא איבר מין גברי ושיחסים הטרוסקסואלים הופכים להומוסקסואלים כתלות בהרגשתה, בהכרח נמצאת בהבנה של צרכים או יצוג של צרכים של אדם עם נטייה מינית הומוסקסואלית לאחר כריתת איבר המין?

אלו קבוצות שונות במין, בנטייה מינית, במוטיבציה, בצרכים ובאינטרסים. הן מוצגות לנו כקבוצה אחידה, על חשבון האוכלוסיות הפגיעות יותר בתוך הט’ – הנערות וההומוסקסואלים.