רשמים מעצמי מתפורר

הצצה ליומני האישי שנכתב כמה חודשים לפני המעבר המגדרי. 

האם הגרסה הנוכחית שלך היא רק תמונה שמלווה אותך בזמן שאתה מחכה להפוך למישהו אחר?

מאמר של מתחרטת מעבר מגדרי, 23 במאי 2022. תרגום מאת נעמה עציץ

קישור למקור: https://spectrumspies.substack.com/p/notes-from-a-crumbling-self?sd=fs

לפניכם הערות אישיות שלי שכתבתי במהלך המעבר המגדרי, רק כדי שיוכלו בסופו של דבר להישכח.

הדחקתי את רגשותיי לאחר שכתבתי את זה, וזמן קצר לאחר מכן עברתי כריתת שדיים.

רק לאחר הניתוח מצאתי את האומץ לבצע מעבר מגדרי חוזר.

7 בינואר, חצות

אני מקשיבה ל’מיליון עיניים’ של לואיק נוטט בזמן שאני כותבת את זה. אני מרגישה כאילו התאבדתי ונותרתי מתה במשך תקופה, בזמן שחלק מהמוח שלי חי את חיי בשבילי. נמאס לי מהחיים. ניסיתי לברוח מלהיות אני, ליצור מישהי שהלוואי שהייתי. נמאס לי לשנוא את עצמי, לא להיות מסוגלת לשלוט באכילה וברגשות שלי, לא להיות מסוגלת לעקוב אחר סטריאוטיפים וסטנדרטים שמכוונים אליי, נמאס לי מהדיספוריה והדיסמורפיה שלי, מהאופן שבו אנשים תופסים אותי ומתייחסים אליי כאל מישהו שאני יודעת שאני לא. יצרתי את האשליה החלופית הזו כדי למצוא שער דרכו אוכל להביע את הביטחון והאומץ שהלוואי שהיו לי, או שיש לי איפשהו עמוק בפנים. ולמרות שזה עבד, אני מרגישה שנכון לעכשיו, החיים והבריאות הנפשית שלי הרוסים. אני מניחה שאולי פשוט רציתי להיות יותר ‘נורמלית’ ולהפסיק לתהות מה לא בסדר איתי ולמה אני לא משתלבת. 

לרגע אחד, זה באמת היה נראה כאילו יש תרופת קסם שפשוט הופכת אותך לנורמלית וללא יוצאת דופן, לסטנדרטית. זה יותר מקובל ולא יוצא דופן להיות בחור סטרייט ומשעמם. זה עדיף על לסבית גסה וגברית עם שיער קצר. אני פשוט לא רוצה להיות קריפית. אני שונאת להרגיש כמו עבריינית מין או טורפת בגלל שאני אוהבת בנות. אני מרגישה שהקיום שלי פשוט פוגעני ואני לא רוצה להיות קרובה לאף אחד בכלל.

האם את באמת נהנית להיראות ככה? האם את מקבלת ומחבבת את עצמך ברגע זה או שזו אשליה שאת מנסה להאמין בה, השתקפות שרק דומה למישהו שהיית רוצה שתהיי יום אחד בעתיד?

האם את באמת מקבלת את איך שהבגדים והשיער שלך נראים עליך עכשיו, או שאת מנסה לרמות את המוח שלך ולומר לו שזה יהיה הגיוני יותר ברגע שתשני את עצמך ותחיי בגרסה האמיתית שלך?

האם הגרסה הנוכחית שלך היא רק תמונה זמנית של עצמך שמלווה אותך בזמן שאת מחכה להפוך למישהו אחר?

אני לא רואה טעם לשקר. ניסיתי לרמות את עצמי ולהאמין שאני נראית שונה מאיך שאני נראית, באמצעות הדרך בה התלבשתי והצגתי את עצמי. כל הזמן אמרתי לעצמי שהכל עוד יהיה הגיוני והכל יראה כמו שצריך, שיום אחד אני אראה שזה מה שחיכיתי לו, ההווה הוא רק זמני. ניסיתי לדלג על החיים ולחיות בשקר בזמן שחיכיתי וקיוויתי להפוך לאדם אחר. 

כאילו יום אחד אני פשוט אחווה אנחת הקלה ואגיד לעצמי שזהו זה, אני לא צריכה להעמיד פנים יותר כי עכשיו זה באמת מי שאני.  אני לא חושבת שזה אי פעם היה יכול להיות נכון.

יש גבול לכמה זמן את יכולה לשחק ולהפוך את חייך לבמה שבה את היחידה שמשחקת תפקיד. את משחקת תפקיד שהוא מספק רק במידה מועטה, של מישהו שהיית רוצה להיות בפומבי, תוך כדי שאת אומרת לעצמך שזה האני האמיתי שלך, שזה מי שאת רוצה להיות, ושהכל יהפוך הגיוני בסופו של דבר. הכל יתחבר, את רק צריכה לעבור את זה. שחקי, העמידי פנים, התעלמי מכמה רגשות, הדחיקי כמה רגשות, דחי את מה שאת לא אוהבת בעצמך.

את יוצרת גרסה של עצמך שבה את רוצה להאמין. יש לה מראה, סט של רגשות, סט של התנהגויות ומאפיינים אותם את רק מרחיבה בכל יום. את דוחה את מי שהיית לאורך הדרך עד היום, כדי להאמין בדמות שיצרת בעצמך. את משחקת תפקיד. את ממלאת את התפקיד הזה ומתעלמת מהעצמי שלך בפועל, את מריצה (נ”ע: את ההצגה) ואת רוצה להיות הכל מלבד עצמך, כי את פשוט כל כך עייפה. את מקווה שיום אחד האני הישן יצטמצם כל כך עד שהאני החדש ישתלט ואת תהיי חופשייה לנצח, אבל כאשר הרגשות וההתנהגויות שאת מזהה מהעבר שלך מופיעים, במיוחד כאשר את חלשה או עייפה, את נשברת ואת מטילה ספק בעצמך. 

דחית את עצמך מבלי להבין שהחברים שלך כבר אהבו אותך על מי שאת. 

את יוצרת את הדמות החדשה הזו, מתוך אמונה שסוף סוף תעמדי בציפיות שלך ושל כולם. את עומדת להיות כל כך חזקה, עצמאית ובטוחה, כולם יהיו גאים בך. יום אחד הם אולי אפילו יגידו: אנחנו כל כך שמחים שהאני הישן שלך לא קיים יותר, כולנו היינו כל כך עייפים ממנו ותיעבנו אותו כל כך. צדקת שהפכת למישהו אחר, האני הישן שלך היה אומלל לחלוטין. אנחנו כל כך גאים בך. בבקשה לעולם אל תחזרי אחורה.

אני מתעבת את עצמי ואני יודעת שאני לא יכולה לברוח. אני כבר לא רואה טעם ואני באמת לא מאמינה שמישהו מסוגל לסבול אותי. הפכתי לאף אחד, בתקווה שיום אחד אהפוך למישהי טובה יותר. אין לי מה לומר לעצמי, גם לא לשכנע את עצמי להמשיך הלאה ולקבל את עצמי כפי שאני, אני פשוט לא מוצאת סיבה. אני עייפה. 

האמת הכי קשה שלי עד כה היא שלפעמים אתה לא יכול להפוך למישהו אם אתה לא האדם הזה כבר.