המקור כאן. בחרנו להתייחס לאליוט פייג’ בלשון נקבה, בהתאם למין הביולוגי שלה.
אליוט היקרה,
אני מעריצה שלך כבר שנים. כשהסרט “ג’ונו” יצא, הייתי בת 16, מדוכאת מאוד ומגושמת. זו הייתה הקלה כל כך מבורכת לראות נערה מתבגרת שלא לבשה חולצות בגזרה נמוכה, ופנים מלאות באיפור. זה היה כל כך נחמד לראות אישה צעירה שדומה לי. שלובשת קפוצ’ונים עם קוקו בשיער וללא איפור. בטח, זה היה רק תפקיד שגילמת, אבל היה משהו בך כאדם מעבר לכך, שהתחברתי אליו כל כך. הרגשתי קרבה אמיתית איתך. זה היה הגיוני כמה שנים מאוחר יותר כשגיליתי שגם את לסבית. בדיוק יצאתי מהארון בעצמי, וזמן קצר מאוד לאחר מכן יצאתי כטרנסג’נדר. הייתי המומה כשגיליתי שיצאת בתור טרנס. יש לנו הרבה במשותף, חשבתי.
אני זוכרת כשיצאתי לראשונה מהארון כטרנסג’נדר. הרגשתי שסוף סוף הבנתי מי אני. זה היה כאילו יכולתי להתחיל מחדש על לוח ציור ריק. אני זוכרת את השמחה וההתרגשות הטהורה של התחלת טסטוסטרון. הכל נראה בהיר יותר, טוב יותר. הרגשתי יותר חיה. הייתה לי אנרגיה שבכלל לא ידעתי שאני מסוגלת להרגיש. סוף סוף הרגשתי מינית, בטוחה וחופשית. זה היה לא ייאמן בעיני שמשהו כל כך פשוט יכול לגרום לי להרגיש שאני סוף סוף הופכת שלמה. אני בטוחה שאת יכולה להבין. אני מודה שחלק מזה היה ממש מביך, בייחוד בשנה הראשונה. שיער הפנים דל ועצוב, והקול שלך עדיין לא עמוק מספיק. אבל זה עובר ממש מהר, לפני שבאמת יש לך זמן לעבד את זה. ואז פתאום את מסתכלת במראה, וכמעט בלתי ניתנת לזיהוי. או אולי אפילו יותר מזוהה, כי סוף סוף את מסוגלת להכיל את הגוף שלך. ופשוט… להיות.
אבל לפעמים כשתסתכלי במראה, עדיין תראי את אלן. ולפעמים לא תוכלי להתנער מהתחושה שאת שקרנית. את תגידי משהו שגבר לעולם לא יגיד או תהיי בקבוצות של נשים ותתגעגעי לקשר המשותף הזה, ולביטחון שהרגשתן הדדית זו בחברת זו. את תרגישי לא מספקת ומטופשת כשאת ליד גברים, ובוודאי תיגעלי כשתשמעי את הדברים שהם אומרים כשהם לבד ביחד.
בסופו של דבר זה הגיע אליי, באופן אישי. לפעמים הייתי עם קבוצות של גברים, ולא יכולתי שלא להרגיש שאני לא אחת מהם. כמובן שזה הגיוני, גברים טרנסים זה לא בדיוק כמו גברים. לא יכולתי להפסיק לתהות אם עשיתי את הדבר הנכון כשהסתכלתי לעצמי בעיניים. ניסיתי לעבור את זה על ידי קבלת העובדה שאני גבר אחר, עם גוף נשי. זה עזר. אבל ככל שהשלמתי עם היותי נקבה לנצח, כך תהיתי מדוע בכל זאת חשבתי שאני גבר. התשובה עבורי הייתה שהתייחסתי להיבטים הפיזיים של להיות גבר הרבה יותר ממה שעסקתי בהיותי אישה. עשיתי הכל כי רציתי איבר מין גברי, למען האמת. התחלתי לשאול את עצמי למה זה המצב, לחפור יותר ויותר…
האם המצב שלי פשוט מולד? האם ייתכן שכל חוסר הנוחות בלהיות ילדה היה בגלל שבאמת הייתי בן? האם קישרתי איבר מין גברי לקיום יחסי מין ללא בושה או כאב? האם זה היה בגלל טראומה? האם זה היה בגלל האופן שבו גרמו לי להרגיש לגבי הגוף שלי, והדרך שבה כל הנקבות מרגישות? האם כל זה היה רק דרך חדשה להתמודד עם תערובת של חוסר ביטחון, פטריארכיה, טראומה וגזענות מופנמת והומופוביה? מעולם לא יכולתי לענות בוודאות מלאה. זה הפריע לי.
לאחר מכן, גם הגוף שלי התחיל להפריע לי. היו לי התכווצויות מתישות מדי פעם. המצב הלך והחמיר עד שזה היה כמעט יומיומי. לבסוף, בכל פעם שהייתה לי אורגזמה היו לי התכווצויות בלתי נסבלות (לעיתים קרובות האורגזמה הייתה נעצרת בעקבותיה, כי היא הייתה כל כך גרועה), והן היו נמשכת שעות, ולכן הפסקתי לקחת הורמונים סופית. לא בהכרח ויתרתי על להיות גבר טרנס כשהפסקתי את הטיפול ההורמונלי, לא הייתי בטוחה בכלום והגוף שלי ביקש ממני בטירוף להפסיק ולקחת צעד אחורה. אז זה מה שעשיתי. כשחזרתי לאחור, הדברים התבהרו לי מאוד. אנשי מקצוע רפואיים ופסיכיאטריים ניצלו אותי. אף אחת התגובות שלי לטראומה לא טופלה. לאנשים שסמכתי עליהם שלא יתנו לי לקבל החלטות שגויות לא היה אכפת ממני, וגם מהחלטות שקיבלתי והייתי מקבלת בעתיד לא היה להם אכפת כל עוד שילמו להם את הסכום הנכון. הסיבה שמעולם לא יכולתי להפסיק להרגיש כשקרנית הייתה כי חייתי בשקר כל יום. ניסיתי לברוח מהדיכוי, מההרס ומהדברים הנוראיים שקרו לי כי נולדתי נקבה. לא יכולתי לברוח מזה, זה בלתי אפשרי, לא באופן מוחלט. אפילו אם הייתי מגיעה עד כדי ניתוח באיברי המין שלי, ומקפידה “לעבור” (to pass) כגבר ממש טוב (וזו אף פעם לא הייתה בעיה), וכל העולם מסתכל עלי כעל זכר שום דבר לא יכול היה למחוק את האמת. לאמת לא אכפת מהניתוחים שעברת, או מי מאמין לשקרים שלך. זה נשאר אותו הדבר.
אני באמת חוששת שהדמיון ביני לבינך יימשך כשתגלי במהרה שלעולם לא תוכלי להפוך לגבר באמת. שאין דבר כזה להיות גבר במוח שלך או בנשמה שלך. אין דבר כזה “מגדר ביניים”, למעשה אין באמת דבר כזה מגדר. יש רק מיליארד דרכים שונות להיות נקבה או זכר. כשאת אומרת דברים כמו שאת יכולה סוף סוף להסתפר וללבוש חליפות, אני מקווה שאת מבינה שאת אומרת לבנות צעירות שהן לא יכולות לעשות את זה אלא אם הן “מזדהות” כמשהו אחר מאשר אישה. זה כל כך מזיק.
אני מצטערת שאת מרגישה שזה לא בטוח שמקובל להיות עצמך לגמרי. זה מקום נורא להיות בו, אני זוכרת את זה היטב. הרגשתי את זה בכבדות כשיצאתי לראשונה מהארון בתור לסבית. תמיד הרגשתי מנותקת מהגוף שלי, וכטעות מטבעי. אף פעם לא “התאמתי”, אפילו בין הלסביות. הרגשתי שאני לא יכולה להיות אדם מלא. הבנתי שזה היה בעיקר בראש שלי, ושכל הנשים מרגישות שהן לא מתאימות, או לא מספיק טובות בלהיות אישה. ההרגשה של לא להיות אדם מלא, זו האמת אבל זה החלק הכי כואב. זה שזור בחברה הפטריארכלית שלנו, זה חלק מההתניה של כל ילדה. והבנות שלא נכנעות אלייה כמו שצריך נבחרות כדי לסבול הכי הרבה ולהיות הכי פגיעות לאידיאולוגיות שאומרות לנו שיש משהו לא בסדר בנו. עכשיו זה מגיע באריזה פרוגרסיבית חדשה, אבל זה אותו חרא.
אני חושבת שרוב האנשים די משוכנעים שאת עושה מה שנכון לך, או שאת יכולה לזרוק זין. אני לא משוכנעת, ואני כן דואגת. אני מכירה את המבט בעינייך טוב מדי. אני חוששת מההתרסקות שלך והשפעתה על אחרים, וההתרסקות הזו היא בלתי נמנעת. העניין הוא שרוב האנשים לא צריכים להתמודד עם זה בציבור. אני מפחדת ממה שזה יעשה לך. אני חוששת שלא תצליחי, אם אהיה כנה באופן בוטה. אבל אני מקווה בכל מאודי שאת תדברי עם ולמען כל הנשים הצעירות שאת משפיעה עליהן כרגע לקבל החלטות ארוכות חיים ומשנות חיים. אני מקווה שכשיגיע היום הזה, את תהיי חזקה מספיק כדי לומר שטעית. אני לא מזלזלת בך בגלל ההחלטות שקיבלת. אני לא יכולה לדמיין איך זה להיות לסבית מחוץ לארון בהוליווד, ולהיות תחת זכוכית המגדלת של כולם. זה וודאי גיהינום, והלחץ הוא בלתי נתפס בעיני.
אליוט, אני אומרת את זה ומתכוונת לזה באהבה, ובכבוד מוחלט אלייך ולדרך הייחודית שלך בחיים: עוד לא מאוחר להפסיק. אני אהיה כאן בשבילך כשתחזרי. יהיו הרבה מאיתנו כאן בשבילך בזרועות פתוחות, ורק חמלה. לא נגיד “אמרתי לך” או “היית צריכה להקשיב”. שום דבר מלבד אהבה, ואמפתיה עמוקה. יכול להיות עתיד מלא ויפה עבורך אחרי זה. את לא תהיי שבורה לנצח. תמיד היית מושלמת, ואני כל כך מצטערת על העולם הזה, והשטות המגדרית החדשה הזו שהעיבה כל כך על כושר השיפוט שלך. שום דבר לא יכול, ושום דבר לא יהפוך אותך לפחות אישה מושלמת. אני אוהבת אותך.
אחותך,
רייבן.