השינוי הטרמינולוגי מאחורי הדחיפה “לטפל” בנונקונפורמיות (אי-התאמה) מגדרית באמצעות ניתוח או הורמונים.
מאת: קולין רייט. המקור כאן. תרגום מאת טלי אורלב.
מספר הצעירים האמריקאים שמתארים את עצמם כ”טרנסג’נדרים” עלה באופן תלול בעשור האחרון וגדל בשיעור של 20 עד 40, על פי נתוני הפניות למרפאות מגדר ודו”ח עדכני של מכון וויליאמס המבוסס על סקרים של המרכז לבקרת מחלות. למה? ג’ודי הרמן, מחברת הדו”ח, מכנה זאת “שאלה מביכה”. הפסיכולוגית הקלינית אריקה אנדרסון צייצה בטוויטר שהעלייה “מנוגדת להסברים, קורה משהו שאנחנו עדיין לא מבינים”.
שני ההסברים המובילים הם קבלה חברתית גדולה יותר של טרנסג’נדרים בחברה והידבקות חברתית. שניהם ככל הנראה גורמים תורמים, אבל אני חושב שהסיבה העיקרית פשוטה יותר. הדבר מסתכם בשינוי בטרמינולוגיה.
עד לאחרונה, המונח “טרנסקסואל” התייחס לאנשים עם זהות קרוס-סקסואלית (חוצת מין), רצון להיות בני המין השני או אפילו אבחנה של דיספוריה מגדרית. “טרנסג’נדר”, המונח המועדף כעת, הוא הרבה יותר רחב. הוא כולל חוסר התאמה בלבד לתפקידי מין מסורתיים נוקשים. אם את ילדה טומבוי או ילד נשי – אם הביטוי של המין או ההתנהגות שלך שונים ממה ש”קשור בדרך כלל” למין שלך בהתבסס על “ציפיות מסורתיות” – אתה טרנסג’נדר. לא פלא שכל כך הרבה צעירים חושבים שהם צריכים עזרה רפואית כדי “לתקן” את המין שלהם.
רעיון זה מופץ על ידי ארגונים מדעיים ורפואיים חשובים:
- Planned Parenthood (הורות מתוכננת) מספקת שירותים למטופלים טרנסג’נדרים בכל המוסדות שלה, ובשנת 2020 תיארה את עצמה כ”הספקית השנייה בגודלה של טיפול הורמונלי מאשרר מגדר באמריקה”. האתר שלה מגדיר “מגדר” כ”מעמד חברתי ומשפטי, ומערכת ציפיות מהחברה לפרט לגבי התנהגויות, מאפיינים ומחשבות” וטוען כי “זה יותר קשור לאופן שבו מצפים ממך לפעול, בגלל המין שלך”. ה”Gender Binary” (מגדר בינארי) מוגדר כ”הרעיון שמגדר הוא אך ורק או/או של זכר/גבר/גברי או נקבה/אישה/נשית על סמך המין שהוקצה בלידה”, ו”לא בינארי” כ”דחייה של ההנחה של מגדר בינארי (גבר\אישה). ההנחה שמגדר הוא אך ורק אפשרות או/או של זכר/גבר/גברי או נקבה/אישה/נשית על סמך המין שהוקצה בלידה.”
- • האגודה הפסיכולוגית האמריקאית (APA), הקובעת את הנורמות לעיסוק מקצועי קליני בארה”ב, מגדירה “טרנסג’נדר” כ”מונח כללי עבור אנשים שזהותם המגדרית, הביטוי המגדרי או התנהגותם אינם תואמים את הקשור בדרך כלל למין ש”הוקצה להם” בלידה.” האגודה האנדוקרינית, הארגון הוותיק והגדול בעולם לעיסוק ומחקר ברפואה הורמונלית, משתמש בשפה כמעט זהה לזו של ה-APA. כך גם האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית, שהגדרתה ל”ביטוי מגדרי” היא “הביטוי החיצוני של מינו של אדם, אשר עשוי לשקף או לא לשקף את הזהות המגדרית הפנימית שלו אשר מבוססת על ציפיות מסורתיות”.
- ה-CDC (המרכז לבקרת מחלות ומניעתן), שמתיימר להיות “ארגון השירותים המבוסס מדעית, מונחה הנתונים, המוביל במדינה, המגן על בריאות הציבור”, מגדיר “טרנסג’נדר” כ”מטריה הכוללת אנשים שזהותם המגדרית או ביטוים (גברית, נשית, אחר) שונה מהמין “שהוקצה להם” (זכר, נקבה) בלידה.”
בתי חולים אפילו לא מסתירים שהם מבצעים מדיקליזציה לאי התאמה (הופכים נונקונפורמיות מגדרית למושג קליני). תוכנית הבריאות מאשררת המגדר באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו מתארת את שיקולי “המעבר ההורמונלי והכירורגי” עבור “אנשים שאינם חיים בתוך הנרטיב המגדרי הבינארי”, שלדבריהם כולל אנשים המזדהים כ”ג’נדרקווירים (Genderqueer), לא מתאימים למגדר (Gender non-conforming\GNC), ומגדר לא-בינארי (Gender non-binary\NB).” בית החולים לילדים של שיקגו אומר שהמטופלים שלו כוללים “ילדים מרחיבי מגדר (Gender expensive) או לא תואמים (נונקונפורמים) למגדר”, אותם הוא מגדיר כ”ילדים ומתבגרים שמפגינים התנהגות שאינה אופיינית למין “שהוקצה להם” בלידה”.
ההשוואה בין נונקונפורמיות מינית לטרנסג’נדריזם התעוררה בהדרגה, באמצעות תהליך רגולטורי מסובך הכולל החלטות בית משפט והנחיות ביורוקרטיות שהתקבלו בפיקוחן של קבוצות בעלות אינטרס טרנסג’נדריות (טרנס-אקטיביסטיות). בהשאלה מהתנועה לזכויות נשים, מסגרת הנונקונפורמיות תוכננה בתחילת שנות ה-2000 והתגבשה בתקופת אובמה כדי להעצים שופטים ובירוקרטים במשרד הפדרלי לזכויות האזרח על מנת לעקוף הליכים של קביעת חוקים ולאלץ בתי ספר, תוך איום בעונש של הפרת החוק נגד אפליה מינית (Title IX), לקבל את הזיהוי העצמי המגדרי של תלמידיהם.
עלינו להתייחס לילדים שהם שונים בחמלה ובקבלה. אידיאולוגיית המגדר עושה את ההיפך. כשילדים אומרים שהם טרנסג’נדרים, זה מעורר לעתים קרובות ביקור במרפאה מגדרית שבה מטפל “מאשרר מגדר” עשוי לתת מרשם לחסמי הורמונים, הורמונים חוצי מין (cross-sex hormones) ואפילו ניתוח (sex-reassignment surgery) כדי “לתקן” את חוסר ההתאמה הנתפס בין “הזהות המגדרית” (כלומר, תפקידים חברתיים וסטריאוטיפים) והמין הביולוגי של הילד. כעניין אידיאולוגי בלבד, זוהי גישה רגרסיבית באופן קיצוני. היא דוחה עשרות שנים של עבודה של פעילות זכויות נשים שראו בצדק תפיסות כאלה כסקסיסטיות ומדכאות ונלחמו כדי לשחרר את הנונקונפורמיסטים מהסטיגמה החברתית. כפיפת ילדים לניתוחים ותרופות משנות גוף נפש היא שערורייה רפואית בעלת ממדים מחרידים.