זו אסטרטגיה!

1 בפברואר 2022. תרגום מאת נעמה עציץ.

קישור למקור:

https://pitt.substack.com/p/its-strategy-people?s=r

בתקופה זו, של דיון בנושאים חברתיים רבים שנויים במחלוקת, כנראה שאין נושא מושך אש שנידון בצורה כל כך לא הוגנת כמו הנושא של מעבר מגדרי, ובמיוחד מעבר מגדרי בילדים. יש הרבה קולות שמקבלים במה והרבה קולות שמושתקים. אני מוסיפה את קולי כמי שהושפעה באופן ישיר ועמוק בצורה הכי אישית שאפשר מנושא זה.

אני אמא לשני ילדים שעברו מעבר מגדרי רפואי. לכן, יש לי מקום בדיון הזה לפחות כמו לכל אחד אחר. אני נמצאת בזירה הזו כבר כמה שנים וכרגע אני עובדת עם ארגון שהוקם כדי לתת להורים, אנשים שנפגעו ישירות מהנושא הזה – קול שלחלוטין מגיע לנו.

הארגון איתו אני עובדת הוא קואליציה רחבה. יש לנו כיום נציגות של 18 ארגונים שונים ו-16 מדינות נפרדות, המייצגות אלפי הורים. כל ההורים האלה התכנסו לא כדי להצטער, אלא כדי לפעול. אנחנו מאוחדים על ידי המטרה שלנו, שהיא לעצור את המעבר המגדרי של הילדים שלנו. עבור חלקנו זה מאוחר מדי, אבל אנחנו רוצים למנוע מאחרים לעבור את הכאב שאיתו אנחנו צריכים לחיות.

הסיכון לא יכול להיות גבוה יותר עבור ההורים האלה. כל שבועיים-שלושה אנו שומעים מהורה אחר, שפונה אלינו לאחר שבתו עברה כריתת שד כפולה, הסרת שדיה הבריאים. אין קבוצה אחרת שיש לה עניין גבוה יותר בוויכוח הזה.

יש לנו חבר בצוות שבנו עבר מעבר מגדרי, ולאחריו, למרבה הצער, הוא נטל את חייו. זה לא רק נושא פוליטי להורים, אלא עניין של חיים ומוות. יש לי כבוד לאחרים בוויכוח הזה, אבל לאף אחד אין מה להפסיד יותר מלהורים נואשים שנלחמים על הבריאות והחיים של ילדיהם.

יש כרגע ויכוח רציני סביב השפה שבה אנחנו משתמשים ועם מי אנחנו מדברים. אני חושבת שזה לא פרודוקטיבי לשלוט בשפה של אחרים, ואני לא מתכוונת לעשות זאת, אבל אני רוצה להסביר מדוע בחרנו בשפה שבה בחרנו להשתמש, ולמה בחרנו עם מי לדבר.

אנחנו מדברים עם עיתונאים מהשמאל של ערוצי התקשורת המרכזיים, לעתים קרובות דרך ערוצים עקיפים. זה הכרחי לחשוף את המציאות בנוגע לדיון הזה לציבור ולתקשורת המיינסטרים, כי נכון לעכשיו מי שנחשף לתקשורת המיינסטרים לא ידע אפילו שיש צד אחר שצריך לקחת בחשבון בכל הנוגע למעבר מגדרי בילדים. זוהי בעיה חמורה, ומטרת עבודתנו היא להתחיל את הדיון ולתת במה למי שיש לו דאגות לגבי שמירה על ילדים. אני אפילו לא יכולה להגיד לך עם אילו מקורות אנחנו מדברים כרגע, כי כל הדיון הזה הפך להיות כל כך פוליטי. כל דיון שייפתח ייסגר במהירות ובנחישות על ידי פעילים טרנסג’נדרים. העיתונאים איתם אנחנו מדברים יודעים שאפשר בקלות להוריד את הסיפורים שלהם ברגע האחרון, כפי שכמעט קרה עם הסרט התיעודי של CNN. עלינו להיות זהירים מאוד ולעשות כל שביכולתנו כדי להימנע מכך.

האמת היא שהעיתונאים והציבור הרחב קיבלו מידע מוטעה ביותר לגבי האמת של מה שקורה לילדים ולצעירים בתחום הרפואה המגדרית. רוב האנשים אינם מודעים לכמה מהר וללא עוררין ילדים מקבלים אישרור, מתוייגים כטרנסים ועוברים התערבויות רפואיות. רוב האנשים אינם יודעים שמטפלים לילדים וצעירים מכריזים עליהם כטרנסים ומציעים אמצעים רפואיים דרסטיים כגון חוסמי גיל התבגרות, הורמונים חוצי מין וניתוחים – לאחר מספר ביקורים קצרים בלבד. רוב העיתונאים לא מודעים לכך שאחוז גדול מהילדים האלה הם הומוסקסואלים ולסביות, ומגיע להם טיפול הרבה יותר רחב ותומך ואופציות חלופיות.

במקום זאת, המעבר הרפואי נמכר להם כפתרון לכל אי נוחות שהם חשים, פתרון שסביר מאוד שלא יפתור את הבעיות הללו וייצור יותר בעיות. העיתונאים האלה והקוראים שלהם, לא יודעים שהרוב המכריע של הילדים האלה מתמודד עם מצבים פסיכולוגיים או רפואיים מקדימים שצריך לטפל בהם קודם, ושזה לא קורה. העיתונאים האלה והקוראים שלהם, מניחים שההורים שמתנגדים ודואגים לילדיהם הם פשוט הורים שמרנים מהימין הפוליטי שלא באמת אכפת להם מהילדים שלהם. הפצת המידע השגוי הזה ממשיכה כי אף אחד לא הצליח לדבר עם העיתונאים האלה.

אני לא טיפשה. אני יודעת שאמצעי התקשורת השמאלניים הגדולים לא מתכוונים לעבור לחלוטין לצד של אביגיל שרייר ולתמוך בעמדה שלנו לאחר שיחה אחת. מה שאנחנו מנסים ויכולים לעשות, זה לגרום לאנשים האלה לעצור ולחשוב, למתן את המסר שלהם ולאפשר לדאגה האמיתית בנוגע לילדים המעורבים – להיות חשובה יותר בשיחה הזו.

זה דורש עבודה.

סיפורי הורים מתחילים להישמע במקומות כמו PITT substack. הציבור הרחב אמור להתחיל כבר עכשיו לראות שאט אט דברים משתנים. בשנת 2021 הייתה לנו את הכתבה של וושינגטון פוסט ואת החשיפה של ה-BBC (שסיכום שלה מופיע גם בתרגום לעברית). כבר השנה היה לנו דווקא את הניו יורק טיימס מכל העיתונים, שהטיל ספק במעבר מגדרי בילדים. שוב, אני לא טיפשה: אני יודעת שזה רק קצה הקרחון, אבל זה גם משהו. ההתפתחות הזו של השיחה בנושא מתרחשת לאט, והיא רחוקה מלהיות מספיקה, אבל זה מתחיל לקרות. וזה צריך לקרות בזהירות, בצורה גלויה ופומבית. וזו הסיבה שזה צריך לקרות אסטרטגית.

אנחנו קול להורים עם ילדים בעלי ספק מגדרי, בזה עוסק הדיון. אומרים לנו שאנחנו לא יכולים להשתמש במילים “טרנסג’נדר” או במילה “מגדר”, בכלל. במידה וזו עמדתכם, האם אתם מאמינים ששינוי הסלוגן שלנו ל”קול להורים עם ילדים הוזים וחולי נפש” יאפשר לנו להמשיך בשיחות בערוצים האחוריים וישיג לנו את הקשרים התקשורתיים שאנחנו צריכים? אם כן, בבקשה תראו לי בעצמכם, נסו זאת בעצמכם. קיימים ארגונים אחרים שהשתמשו בשפה יותר ישירה. הם לא נכנסו לתקשורת, אנחנו כן. הצלחנו לקבל במת דיבור להורים בשתי רשתות טלוויזיה לאומיות, וסיפרנו לעולם מה באמת קורה. אין סיכוי שזה היה קורה אם המפיקים היו רואים מילים כמו “הוזים” או “חולי נפש” על הבאנר של האתר שלנו.

אנשים מוזמנים לנקוט בגישות אחרות, אבל הגישה שלנו עובדת. היו לנו סיפורים שקיבלו במה במקומות אחרים בתקשורת המרכזית, כמו ה-BBC, הטלגרף והטיימס. אנא הראו לי כיצד הגישה שלכם והשפה שלכם יכולות להשיג זאת.

אנחנו עובדים עם אינספור הורים מאחורי הקלעים כחלק מפרויקט ההסברה שלנו. זה הביא לעצירה בפועל של ילדים שהיו לפני מעבר חברתי, בבתי ספר שבסופו של דבר שינו את המדיניות שלהם לגבי כינויים, חדרי שירותים וחדרי הלבשה. אם אתם חושבים שאתם יכולים לגרום לבתי ספר להקשיב ולהפסיק מעבר מגדרי חברתי באמצעות גישת השפה שלכם, אנא הראו לי כמה הצלחתם. יש היום ילדים שנמנע מהם מעבר מגדרי חברתי בבית הספר ונמנע מהם משבר זהות טרנסית כי התערבנו מול בית הספר ועצרנו אותו. אלמלא הצורך הברור בפרטיות, יכולתי למנות את הילדים שחילצנו ממעבר מגדרי חברתי.

השגנו בהצלחה חשיפה של טרנס לשעבר בטלוויזיה הבריטית הלאומית. אם אתם חושבים שמילים כמו “הטלת מום” תביא טרנס לשעבר לקבל במה בתקשורת ולהסביר לציבור שהחרטה על המעבר היא אמיתית ושאנשים צעירים נפגעים – בבקשה תראו לי דוגמה. נא לציין את המפיקים במרכז ובשמאל של אמצעי התקשורת הגדולים (שהם אלו שאנו רוצים להגיע אליהם) שעדיין יסכימו לשוחח איתנו.

אם אתם חושבים שאתם יכולים להחליף את חדי הקרן המגדריים במילים שתואמות לתקנות מבלי להזכיר את המילה “מגדר” – אנא הראו לי. יש לנו מורים ששולחים לנו אימיילים ומבקשים מקורות שמזכירים מגדר אבל לא מלמדים תיאוריית זהות מגדרית. ה’ג’ירפה המגדרית’ שלנו היא כלי שמורים משתמשים בו כדי לדון בנושא הזה, עליו ילדים שומעים מהתקשורת ומהאינטרנט – בצורה עובדתית המאשרת שלכולנו יש אישיות, אבל מין ביולוגי הוא דימורפי (נ”ע: כלומר קיים בשתי וריאציות בלבד). יש מדינות המחייבות מורים ללמד על מגדר. החוק במדינות רבות (למשל קליפורניה, אורגון, וושינגטון) ובמחוזות (למשל קולומביה הבריטית) כופה על מורים להזכיר את המילה “מגדר” באופן ישיר. אם אתם חושבים שאתם יכולים לעמוד בדרישה זו בדרך כלשהי, מבלי להשתמש במילה, אנא הראו לי.

יש לנו טרנס בוועדה המייעצת שלנו. המשמעות היא שעיתונאים, פוליטיקאים, מפיקים ופעילים מרכזיים ממרכז ושמאל, עומדים בפני מכשול כשהם מנסים לתייג אותנו כטרנספובים. אם אתם מאמינים שאתם יכולים לעשות את ההתקדמות שעשינו מבלי לקבל את אותה החלטה, אנא הראו לי. ארגונים רבים ניסו, עשו בחירות שונות, ואנחנו מכבדים אותם על כך. אבל הם לא הצליחו כמונו.

ארגונים אחרים שינו את הגישה שלהם עם הזמן, כי הם הבינו שהם לא מגיעים לשום מקום. האסטרטגיה שלנו אינה מקרית. האמהות שאני עובדת איתן אינטליגנטיות, מקצועיות, אסטרטגיות ונואשות. הן השקיעו שנה, או שנתיים, שלוש, ארבע או חמש שנים במחשבה כיצד להגיע לתקשורת, לבתי הספר, למטפלים ולפוליטיקאים. כאשר תעברו לילות ללא שינה כמו שאני עוברת, תוהה היכן הילדה שלי, תוהה האם מתישהו ינתחו את זרועה, יחתכו את איברי המין שלה ויצלקו אותה לכל החיים – בבקשה בואו לדבר איתי. אנחנו עושות מה שאנחנו יכולות כי אנחנו מאמינות שיש לזה את הסיכוי הטוב ביותר להצליח. כפמיניסטיות, אני מקווה שתסכימו שנשים מקצועיות ואינטליגנטיות שבילו שנים בתוך הקרב הזה, עשויות לגבש אסטרטגיה עם מטרה מסוימת בראש. אני מקווה שתבינו שזה הרס את המשפחה שלי וששום דבר שאני עושה לא נובע מבורות. כל זה לא אומר שלגישות אחרות אין יתרונות משלהן, יש להן, אבל הן לא ישיגו את המטרות הספציפיות שהצבנו לעצמנו.

אנחנו לחלוטין במלחמה למען הילדים שלנו. המלחמה היא על אסטרטגיה. מדובר על ניצחון בקרבות והסיכון גבוה מאוד. תארו לעצמכם שאתם בצרפת הכבושה בידי הנאצים. אתם המתנגדים ואתם צריכים לפוצץ את קווי הרכבת, כדי לעצור את האויב מלהתקדם. אם אין לכם דיפלומט דובר גרמנית בצוות שלכם, אתם לא תדעו איזה קווי רכבת להפציץ. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות טהרנים כאן. יש לנו אויב משותף ועדיף להתמקד בקרב הממשי ולא אילו אנשים רשאים להילחם בו. אנחנו צריכים אנשים שונים הנוקטים בגישות שונות.

משמעותו של הבדל לא חייבת להיות אי הסכמה. כל גישה נחוצה ובעלת ערך. אני לא אומרת לאף אחד שמה שהם עושים הוא לא בסדר. באופן אידיאלי, יכולות להיות לנו גישות משלימות עם מטרות משותפות. המטרה של ההורים, שאני אחת מהם, היא למנוע מהילדים שלנו לעבור מעבר מגדרי רפואי.

נכון שיש עוד הרבה נושאים בוויכוח הזה. מחיקת נשים, ביטול מרחבים מפרידי-מין, הרס ספורט נשים, נוכחות גברים בבתי כלא לנשים וגרימת נזק לקהילה הלסבית – הם כולם נושאים אמיתיים וחשובים, אך בסופו של יום, ילדים שנותבו אל חיים שלמים של נזק רפואי זה באמת שערורייתי. אנו עדים לשערורייה הרפואית הגדולה בכל הזמנים, וכרגע אסור לנו לדבר עליה. כהורה ואישה, אכפת לי מכל הנושאים האלה. אבל השמירה על הילדים חייבת לקבל עדיפות, כי ילדים, מכל האנשים, הכי זקוקים להגנה שלנו. ילדים אינם מסוגלים להגן על עצמם, וההורים כרגע לא מורשים להגן עליהם. אנא תנו לנו קול והצטרפו אלינו.