על ההשפעה ההרסנית של ניתוחים וטיפולים בגילאי הילדות (אזהרה! מכיל תיאורים גרפיים שעלולים להיות מטרידים).
במאמר זה נתייחס לג’אז ג’נינגס בלשון התואמת את מין הלידה שלו – זכר, למעט ציטוטים ישירים מכתבות וראיונות.
“אני ג‘אז“
המקרה של ג’אז ג’נינגס ידוע בעולם כאחד המקרים הראשונים של “זהות טרנסית” בילדות המוקדמת. ג’אז נולד כבן זכר למשפחה יהודית בפלורידה בשנת 2000. האם ג’נט אמרה שמגיל הילדות המוקדמת ג’אז נמשך לצעצועים “של בנות”. האבחנה של דיספוריה מגדרית הגיעה בגיל חמש, מה שהפך את ג’אז באותו זמן לאחד הילדים הצעירים בעולם שאובחנו בדיספוריה, ומאז הוא חי כ”ילדה” לכל דבר והפך לסמל של ממש. הנרטיב שקודם על ידי המשפחה והתקשורת היה הטיעון הנפוץ ש”ג’אז נולד בגוף הלא נכון“. לטענת ג’אז והוריו הוא הביע את זהותו המגדרית מרגע שהתחיל לדבר. לדבריו, בגיל שנתיים הוא שאל את אמו “מתי תבוא פיה טובה ותהפוך את הפין שלי לפות?”. מיותר לציין שאף ילד בן שנתיים לא מסוגל לחשוב או לדבר במושגים כאלו ולכן קשה לדעת עד כמה מזה אמיתי ועד כמה מזה הוא המצאה של ההורים רודפי הפרסום, והפרסום אכן הגיע ובגדול. בגיל 6 החלו הופעות וראיונות בתכניות אירוח ידועות בטלוויזיה. ב-2013 יצא לאור הספר “אני ג’אז” המתעד את חיי ג’אז כ”ילדה טרנסית”. בשנת 2015 ג’אז והמשפחה התחילו לככב בתכנית הריאליטי “אני ג’אז”. התכנית המתעדת את חיי היומיום של ג’אז והמשפחה חודשה לא מזמן לעונה שביעית. בנסיבות כאלו, כשההורים בנו סביב ג’אז מותג שלם שהביא להם כסף ופרסום, לא היה לג’אז שום סיכוי לחקור בעצמו את זהותו המגדרית ובטח לא לשנות את דעתו ולהרוס את הקריירה שהמשפחה בנתה סביב ההופעות. כמובן שייתכן שג’אז לא היה משנה את דעתו בכל מקרה, אבל לעולם לא נדע. יש לציין שלכ-80% מהילדים הסובלים מדיספוריה מגדרית בילדותם, הדיספוריה חולפת בבגרותם.
המסלול המהיר לטיפולים רפואיים
אחרי המעבר החברתי הגיעו טיפולים רפואיים במסלול מהיר: מעכבי התבגרות מינית (בלוקרים) בגיל 11 ואסטרוגן בגיל 14. פירוש הדבר הוא שגופו של ג’אז מעולם לא עבר התבגרות מינית טבעית, והשילוב של בלוקרים ואסטרוגן גרם לו לעקרות כפי שקורה בכל המקרים שבהם ילדים עוברים מבלוקרים להורמונים של המין השני. הסיבה היא שמערכת הרבייה לעולם לא מתפתחת בהיעדר התבגרות מינית טבעית. האם נראה לכן שילדים בני 11 יכולים לקבל החלטה לגבי הפוריות העתידים שלהם? לא חשבנו כך. בלוקרים עדיין שנויים במחלוקת וגם היום נחשבים לטיפול ניסיוני ללא הרבה מידע ונתונים, אבל באותם ימים כמעט לא היו ילדים שנטלו בלוקרים והיה מדובר בטריטוריה לא נודעת. קצת לפני יום הולדת 18 הגיע תורו של ניתוח תחתון ליצירת נאו-וגינה (הידוע כ”ניתוח להתאמה מגדרית”). עקב העובדה שאברי המין של ג’אז מעולם לא התפתחו מדובר היה בניתוח ניסיוני לחלוטין: כאשר הניתוח מבוצע בטרנסית בוגרת שלא נטלה בלוקרים, הדרך הנפוצה ביותר היא היפוך של הפין כדי לבנות נרתיק. אולם במקרה של ג’אז, כיוון שהפין מעולם לא התפתח לגודל של אדם מבוגר עקב חסימת ההתבגרות המינית, זה היה בלתי אפשרי. כיוון שכמעט לא היו אז תקדימים של טרנסיות שהפין שלהן לא התפתח, נערך ניתוח ניסיוני וראשון מסוגו שבו נלקחה רקמת מעי ושימשה לבניית נרתיק. אפילו הרופאים המנתחים הודו שמדובר בשטח לא מסומן וכי ניתוח זה הוא בעל פוטנציאל לסיבוכים רבים ובהם קרע במעי ושטפי דם פנימיים. כצפוי, הניתוח הסתבך קשות. לאחר הניתוח הראשון התפרים נפתחו ונוצר שטף דם. ג’אז הובהל לבית החולים והיה צורך בניתוח תיקון שבו הוסרה גם רקמת צלקת עודפת.
בסופו של דבר היה צורך בשני ניתוחי תיקון. המנתח, דר’ מארסי באוארס (בעצמו טרנסית), הביע חשש מפגיעה אסתטית ומפגיעה תחושתית בדגדגן. אנו מזכירות לכן: ג’אז התחיל את המסלול הרפואי בגיל 11(!) שבו עדיין אין שום יכולת להבין מה פירושה של פגיעה קשה בתפקוד המיני.
לאחר הניתוח השלישי ג’אז סבל מזרימת שתן אופקית במקום אנכית ומפגיעה תחושתית בדגדגן שאילצה את הרופא להוציא את אחד התפרים, תהליך שהיה כרוך בכאב רב. ייתכן שבעתיד יהיה צורך בניתוח נוסף.
באושר עד עצם היום הזה?
לאחר השלמת התהליך הרפואי הכריז ג’אז: “זהו השלב הסופי שיאשרר את זהותי כאישה. סוף סוף אני יכולה להיות עצמי, לחיות בגוף שתמיד רציתי ולחיות את חיי כג’אז”. על הצלקות הרבות שנותרו בגופו, כולל צלקות בולטות בירכיים, אמר “אני גאה בהן ואוהבת את גופי כפי שהוא. אני קוראת להן צלקות הקרב שלי”. לכאורה סוף טוב הכל טוב, אבל האמת מורכבת הרבה יותר. כפי שציינו קודם, בניגוד לטרנסים וטרנסיות המבצעים את התהליך הרפואי בגיל בגרות, כיוון שג’אז למעשה מעולם לא עבר התבגרות מינית, הוא עקר לחלוטין. לדבריו הוא גם מעולם לא חווה חשק מיני או אורגזמה, מה שאינו מפתיע בהתחשב בעובדה שמערכת הרבייה שלו לא התפתחה מעולם. לדברי רופאים מומחים – לטרנסים וטרנסיות שהצליחו לחוות אורגזמה לפני הניתוח יש סיכוי גדול להמשיך גם אחרי הניתוח, אבל במקרה של ג’אז אין לדעת ויש סיכוי גדול שזה לעולם לא יקרה. הנושא פשוט לא נחקר מספיק. ושוב נשאל את השאלה אותנו אנו שואלות שוב ושוב: האם זו החלטה שילד בן 11 שעולה על המסלול הרפואי יכול לקבל?
חכו, זה עוד לא הסוף. הניתוח ליצירת נאו-וגינה לא יוצר נרתיק טבעי אלא חור שהוא למעשה פצע פתוח שהגוף מנסה לסגור. כיוון שכך, יש צורך להחדיר מכשירים דמויי פין הנקראים מרחיבי נרתיק כדי למנוע מהגוף לסגור את הפצע. אמו של ג’אז טענה שהוא אינו מסוגל לטפל בנאו-וגינה שלו בכוחות עצמו ויום אחד “העירה אותו משנתו, מרחה על המרחיב חומר סיכה ואמרה לו ‘קחי את זה ודחפי את זה לנרתיק שלך. אם את לא שמה את זה אני אשים לך’ “. יש שיטענו ובצדק שהאישה הזו איימה על הילד שלה בתקיפה מינית!
בנוסף לכל הבעיות שנגרמו מהתהליך הרפואי, ג’אז סובל כבר שנים מהפרעות אכילה קשות ונדרש להפחית כ-13 ק”ג לפני הניתוח.
לאחרונה הוא הודה בפוסט באינסטגרם שבשנים האחרונות הוא עלה כ-45 ק”ג עקב בולמוסי אכילה והתרופות אותן הוא נוטל באופן קבוע (כמו כל טרנס/ית). הוא גם סובל מדיכאון מתמשך שגרם לו לדחות בשנה את לימודיו האקדמיים.
לסיכום
ג’אז מתעקש שהוא מאושר ושלם עם עצמו, למרות כל הבעיות והסיבוכים שמעידים אחרת. אבל האם יש לו ברירה? האם באמת אפשר לדעת אם הוא מאושר? לעניות דעתנו (הבלתי מקצועית, ומבלי להכיר אישית את ג’אז או משפחתו) לא מדובר בסיפור הצלחה אלא בטרגדיה קשה ושוברת לב. אף אחד לא “נולד בגוף הלא נכון”, אבל בגלל המיתוס המוטעה הזה ג’אז נגרר לתהליך רפואי קשה וממושך בגיל צעיר מאוד שבו עוד לא הייתה לו שום דרך להבין את ההשלכות ארוכות הטווח של אובדן הפוריות והתפקוד המיני, הניתוחים הרבים, הצלקות הקשות והתלות הנצחית בטיפול הורמונלי. בגלל סחרחרת הפרסום שאליה גררה אותו המשפחה לעולם לא נדע האם מדובר בדיספוריה אמיתית המצריכה טיפול רפואי או רק בילד לא קונפורמי למגדר שהיה גדל להיות גבר מבוגר, ככל הנראה הומוסקסואל, המקבל את גופו הזכרי ללא רצון בשינוי, שכן לא הייתה לו מעולם אפשרות לחקור בעצמו את זהותו, בטחו לא כאדם בוגר ובאופן פרטי. הסיפור של ג’אז צריך לשמש כתמרור אזהרה שכל הורה צריך להכיר לפני שהוא לוקח את ילדו למרפאת המגדר.