לורן בלאק כותבת על דיספוריה

פורסם במקור ב – Lesbian and Gay News

12 באפריל 2022

קישור למקור:

https://ceriblack.substack.com/p/guest-post?s=r

אודות המחברת

לורן בלאק היא לסבית בוצ’ית שחיה עם דיספוריה והיא בוחרת לא לעבור מעבר מגדרי. במקום זאת, היא לומדת לאהוב את העור בתוכו היא שוכנת. היא גרה עם האישה שלה ושני ילדיה בצפון אירלנד ולאחרונה החלה לעקוב אחריה בטוויטר “הג’ינג’ית השנייה האהובה עליה”, ג’יי קיי רולינג.

הקדמה

קשה לי לכתוב על דיספוריה. אני לא טובה בלדבר על הרגשות שלי, אפילו עם אשתי. דיספוריה היא מצב אובססיבי ודיסוציאטיבי, לחשוב ולכתוב על זה יכול להחמיר את זה, אבל יש נשים צעירות בחוץ, בדיוק כמוני, שמשקרים להן במקום לעזור להן. הן צריכות לדעת את האמת.

אז אני הולכת לדבר איתכם על דיספוריה, למרות שאשלם על כך מחיר. אני הולכת לספר לכם איך זה לחיות איתה ואיך אני מתמודדת עם זה. אני גם הולכת לפרק את מודל ה”איש ג’ינג’ר ברד” בנוגע לסקס, מיניות וזהות מגדרית (נ”ע: gingerbread model – מודל המפרק את מושגי המגדר לשלושה היבטים: מין, זהות מגדרית וביטוי מגדרי. זאת בנוסף לאוריינטציה מינית). אני הולכת לדבר על איך דיספוריה, בתוספת מודל הג’ינג’ר ברד ובתוספת פורנוגרפיה – מובילה ליצירתם של מה שאני מכנה “אנשי פורנו רובוטים”. אני הולכת לשתף אתכם איך אני חושבת שהאנשים האלה מגיעים, בתום לב, למסקנה ש’העדפה לאיברי מין מסויימים היא טרנספובית’. אני גם הולכת לספר על אשתי היפה שאוהבת אותי בדיוק כמו שאני. תחגרו חגורות בטיחות.

מודל ג’ינג’ר ברד

מודל הג’ינג’ר ברד מציע שלכולנו יש מין (גוף), זהות מגדרית פנימית, ביטוי מגדרי חיצוני ומיניות, ושאלו דברים נפרדים. 

• המין שלך הוא מה ש”מסמנים” לך בלידה, בהתבסס על התבוננות באיברי המין שלך. זה “במכנסיים שלך”. 
• הזהות המגדרית שלך היא אם אתה מרגיש גבר, נקבה, א-בינארי או משהו אחר. זה “בראש שלך”. 
• הביטוי המגדרי שלך, בין אם מבחינה חברתית אתה גבר, נקבה, א-בינארי או משהו אחר, הוא ב”ייצוגיות שלך”.
• המיניות שלך היא מי שאתה נמשך אליו מינית. זה לא נמצא בשום מקום, זו אוריינטציה כלפי אחרים.

על פי מודל זה, לחלק מהאנשים יש חוסר התאמה בין המין ה”מסומן” להם בלידה לבין הזהות המגדרית/הביטוי המגדרי שלהם ומצב זה זה גורם למצוקה. מודל הג’ינג’ר ברד מכנה את המצוקה הזו “דיספוריה”. הם לא אומרים יותר “נולד בגוף הלא נכון”, אבל לזה הם מתכוונים.

המסגור של חווית הדיספוריה שלי אל תוך המונחים שציינתי זה עתה אינו מדויק בעליל. זה פוגעני, דו מימדי וחסר כל עומק או הבנה. יכולתי לצחוק על זה, אם לא הייתי כל כך זועמת על מה שהפשטנות העליזה, השקרנית והליצנית הזו עושה למוחם של הצעירים (בעיקר מהקהילה הגאה) בהם היא פוגעת.

פיתוח דיספוריה

איך למעשה התפתחה לי דיספוריה? ידעתי מגיל צעיר מאוד שאני נמשכת לנשים. ידעתי שלהימשך לנשים זה “לא נכון”. הדת שלי אמרה לי שאני אשרף בגיהנום בגלל זה. המסרים בחברה הפכו את זה לטאבו. זה לא שחשבתי שעשיתי משהו לא בסדר, אלא שה’אני’ שלי היה לא בסדר. התביישתי במי שאני. שמרתי את הסוד שלי לאורך כל ילדותי. לא סיפרתי לאף אחד מי אני באמת. במקום זאת, התפללתי לאלוהים שיהפוך אותי למישהו אחר. התפללתי לאלוהים שיפגע בי על חטאי. הוא לא עשה זאת.

במקום זאת, הוא נתן לי שדיים גדולים בגיל עשר. המחזור שלי הגיע ללא התרעה מוקדמת. לא ידעתי מה קורה, חשבתי שאני הולכת למות. גברים בוגרים לגמרי התחילו לגחך עליי. הרגשתי פגיעה, חשופה, מפוחדת, הרגשתי אובייקט. לא הבנתי. שנאתי את זה. תמיד נלחמתי בבנים בתנאים שווים אבל הם עקפו אותי בגודל ובכוח. הם התחילו לראות אותי גם בצורה אחרת, בדרך שגרמה לעור שלי להתחלחל. איבדתי את התחושה של להיות אני, של איך להתקיים, איך להתחבר.

לא הייתה לי תקווה שיהיו לי אי פעם את הדברים שהבנים קיבלו כמובנים מאליהם. אפילו לא הרשיתי לעצמי לרצות אישה, ילדים, משפחה. לא חשבתי שהם אופציה בשבילי. בהתחשב בהיסטוריה הזו, זה לא מפתיע אותי שפיתחתי אי נוחות עמוקה ומתמשכת בגוף הנשי שלי. בהתחשב בהיסטוריה הזו, זה לא מפתיע שרציתי להיות בן.

נשווה את זה לסיפור הקטן והשמח המסופר במודל הג’ינג’ר ברד: “המין של לורן שנקבע בלידה אינו תואם את זהותה המגדרית והביטוי שלה. לורן החליט להיות לורנס. עכשיו הוא מאוד שמח”. זו השתקה. זה מַעֲלִיב. המיניות המתפתחת שלי, הגוף הנשי שלי והסוציאליזציה הנשית שלי היו כולם חלק מהתפתחות הזהות הלסבית שלי. אתה לא יכול לפרק בי את החלקים ולהפריד אותם מהמקורות שלהם, כאילו הייתי עשויה מחלקי רובוט או אנדרואיד. אני עשויה מהגוף שלי, מההיסטוריה שלי, מהדרך שלי להיות בעולם. אני אדם שלם, מורכב, אותנטי, לא חבורה של רכיבי רובוטיקה. לא אוסף שונה של חלקי גוף וזהויות, אווטאר הניתן להתאמה אישית. זה פוגע בחלקיי הרגישים, הרעיון הזה.  

חיים עם דיספוריה

התחושה הזו של הגוף כאוסף של חלקים, מתעצמת בדיספוריה. למה? כי אם אני במחזור דיספורי, אני מתקבעת על חלק/תפקוד בגוף (שדיים, רחם, מחזור). אני חושבת על זה. אני אובססיבית לגבי זה בדרכים לא מועילות. יותר מדי חשיבה מובילה אותי להפוך חלקים אלה בגופי לאובייקטים. אני מתנתקת מהם. אם אני חושבת על זה יותר מדי, השדיים שלי לא מרגישים כמו שדיים. הם מרגישים כמו גושים לא נוחים המחוברים לקדמת הגוף שלי. אתם יכולים לעשות טריק דומה על עצמכם אם אתם חושבים על העובדה שיש לכם לשון. הנה זה, בפה שלכם, לוחץ על השיניים שלכם. ככל שאתם מתמקדים בה זמן רב יותר, כך היא מרגישה יותר כמו חפץ זר. דיספוריה היא הרבה יותר גרועה, יש גם היבטים אובססיביים ומטרידים יותר, אבל התחושה הזו יכולה לתת לכם הצצה לגבי החלק הדיסוציאטיבי (נ”ע: המנותק).

אם אני חושבת על השדיים שלי מספיק זמן, אני מרגישה שהם לא שלי. הם לא אני. הם פגעו בי. הם עוצרים אותי מלעשות דברים שאני רוצה. אובססיה, דיסוציאציה, דיספוריה – יכולות ליצור את התחושה שהגוף שלי אינו יחידה שלמה, אלא אוסף של חלקים. כאילו אני יכולה לנתק את החלקים שאני לא אוהבת. כאילו השדיים שלי הם איכשהו לא אני, אלא תקועים בחזיתי. אני רוצה לסלק אותם. אני רוצה להחליף אותם למשהו אחר. זה כאילו הייתי רובוט, לא בן אדם. זה צעד קטן מההרגשה של הצורך בהורמונים וניתוחים. אבל הבעיה היא לא בגוף שלי, היא בראש שלי.

רובוטים, לא בני אדם

מודל הג’ינג’ר ברד מעודד אנשים לחשוב על עצמם כאילו הם עשויים מחלקים חלקים, כמו רובוטים ולא בני אדם. הוא מעודד אנשים לחשוב על הגוף שלהם כמנותק מהזהות ומהמיניות שלהם. הוא מעודד התפוררות והתנתקות מהעצמי כיחידה שלמה בעלת משמעות. הוא מעודד אנשים לחשוב על גופם וזהותם כרגע בזמן, מנותק מההיסטוריה שלהם, מהתרבות שלהם, מהדרך שלהם להיות בעולם. זה מרחיק אותם באופן פעיל מהאמת הקשה, שכאדם בוגר, אם אתה רוצה איזושהי אותנטיות בחייך, אתה צריך להסתנכרן ולהפוך לעצמי אנושי מורכב ושלם.

מודל הג’ינג’ר ברד גם מונע מאנשים לשקול או להתייחס לנושאים פוליטיים וחברתיים דחופים. “לא חשוב לנקוט בפעולה פוליטית כדי להגן על נשים, ילדים ואנשים לה”ב כדי שהם לא יסבלו כמו שאנחנו סבלנו. לא. את הבעיה ולנו יש פתרון! קחי את הגלולה הזו ובדרך קסם את תהיי גבר סטרייט. גברים טרנס הם גברים, את יודעת. מזל טוב, אדוני!.”  זה מעבר ללא מועיל, זה רדוקטיבי (נ”ע: מצמצם), דו מימדי, מזיק. זה מונע מאנשים לעשות את העבודה הקשה הנדרשת, באופן עמוק עשיר ואותנטי. במקום זאת, במודל זה, אותנטיות מזויפת מושגת על ידי התאמה נכונה של חלקים רובוטיים בגוף הניתנים להתאמה אישית בהתאם לתחושות פנימיות. זה לא אני, למרות שאני יודעת שחלק מהאנשים הלכו כל כך רחוק בדרך הזו שהמעבר מרגיש להם הכרחי. אני לא נגד זה שמבוגרים יעשו כרצונם עם גופם. אני נגד ההנחה שזהו הפתרון היחיד לכל מקרה קיים (כמו במודל האשרור). זו האופציה הקיצונית, וכמו בכל רפואה טובה, האופציה הקיצונית צריכה להישקל כאופציה אחרונה, לא ראשונה.

פורנו מבולבל של אנשי-רובוט

דיברתי על כמה זה לא מועיל עבורי לחשוב על הגוף שלי כעשוי מחלקים הניתנים להסרה, כמו אנדרואיד. אני מאמינה ששימוש מופרז בפורנוגרפיה יכול להחמיר את התפיסה העצמית הרובוטית הזו, עד שאנשים לא חושבים על עצמם או על אחרים כאנשים אמיתיים, לפחות לא במובן שאני מבינה. לדעתי, כך אנחנו מגיעים לשיח של “העדפה של איברי מין היא טרנספוביה”.

לאנשים בפורנו אין עבר או עתיד שהצופה מדמיין. אין להם עומק או אישיות. הם אנשים מפלסטיק, מנותקים, מתחככים זה בזה, מנסים להרגיש משהו. או אולי מנסים לא להרגיש כלום. אלה אנשים העשויים מחלקים. המצלמה מתמקדת לרוב רק באיברי המין. הם יכולים באותה מידה להיות רובוטים לשם המטרה שאנו מנסים להשיג באמצעותם. זה אכזרי.

פורנו מפחית את האמפתיה לשותף המיני. זה גורע מהתפקוד המיני בעולם האמיתי. זה מפורר עוד יותר את הקוהרנטיות של העצמי כולו. זה מוציא אותך מהרגע שבו אתה נמצא עם המאהב האמיתי שלך, כאשר זרם קבוע של אנשים מפלסטיק צועד בדמיונך. הם יכולים באותה מידה להיות רובוטים. ואכן, קיים סחר עולמי הולך וגובר ברובוטי מין, שחלקם אפילו יכולים לנהל איתך שיחה.

עד שאתה מגיע למצב שבו אתה מאונן באמצעות רובוט שנראה כמו אישה, אתה כבר אבוד. איבדת כל תחושת נוכחות בסיסית. ויתרת על עצמך כישות אנושית מתפקדת, ויתרת על כל תקווה לקיום יחסים מיניים משמעותיים עם אחרים. ויתרת על קשר אנושי אמיתי, עם כל המציאות המורכבת שבו, ויתרת על האפשרות להיות אי פעם יותר טוב ממה שאתה. אתה אבוד.

עד כמה זה יותר גרוע, אם כן, להתייחס לעצמך ולפרטנר האנושי האמיתי שלך כרובוט, כאוסף של חלקים. עד כמה אתה צריך להיות מנותק מעצמך ומבן הזוג שלך כדי לומר “אם אתה מעוניין בחדירה, מה זה משנה אם זה פין או דילדו” או “הוא פשוט גבר עם חור נוסף”. אלו המילים של אנשי פורנו רובוטים. אנשים הרואים בעצמם ובאחרים אוסף של זהויות וחלקים הניתנים להחלפה. אנשים שתפיסת העצמי והגוף שלהם היא רובוטית, ולא אנושית, בטבעה.

אותנטיות

אני לא רואה את עצמי בצורה המחולקת הזו. אני לוקחת את המושכות של הדיספוריה שלי. אני שומרת עליהן. הן תמיד שם, אבל אני בשליטה. חיברתי את עצמי לגוף שלי. אני מושיטה יד לאותנטיות ולקשר אנושי אמיתי. אני לובשת מה שאני רוצה, גזרתי את השיער שלי איך שאני רוצה ונתתי למבטים ללכת ממני והלאה. שיסתכלו. אני מושיטה יד לאשתי, שנותנת לי את כל כולה ואוהבת אותי בזכות מי שאני. היא האישה שלי, והיא אוחזת בידי בתוך האור העמום. אני שלה והיא שלי, ואני הבית הבטוח שלה. אני מחזיקה אותה בידיים שלי ואני מרגישה נכון. אני שלווה.

אלו מאיתנו שבאמת אהבו בדרך זו לעולם לא יוכלו לומר דברים כמו “אם אתה מעוניין בחדירה, למה זה משנה אם זה איבר מין או דילדו?” לעולם לא נוכל לצמצם את האנשים שאנחנו אוהבים לחלקים ככה. אלה מאיתנו בעלי עצמי מסונכרן, לעולם לא יוכלו לומר דברים כמו “הוא רק גבר עם חור נוסף”. לא! אני לוקחת מהם בעלות מחודשת על המילה סקס. אני תובעת מהם בחזרה את הקשר האנושי. שהם ישמרו להם על הניתוק שלהם, על ההתפוררות והצמצום של החוויה האנושית לחלקים נפרדים. בהצלחה בניסיון למצוא שם אושר. כדי שאהיה שלמה אני צריכה אהבה, חיבור, אינטימיות, אני צריכה להיות יציבה בתוך מי שאני, ולהיות באמת נוכחת למען האישה שאני אוהבת.

אני מעדיפה לחיות בשלום עם עצמי בדרך זו, מאשר לקחת הורמונים חוצי מין ולעשות ניתוחים קוסמטיים כדי שאוכל להראות גברית כפי שאני מרגישה. אני לא רובוט, לא אנדרואיד, לא אוסף של חלקים וזהויות. אני לא אווטאר. אני אישה. אני עשויה מבשר ודם, מרגש ומחשבה. אני מדממת. אני מזיעה. הדפתי את פחד המוות והבאתי את בני לעולם. האכלתי אותו מהשדיים שלי. אני מתפעלת מהגוף שלי שעושה את הדברים האלה. אני אוהבת את הידיים החכמות שלי. אני גאה בכוח הפיזי שלי. אני אדם שלם. לפעמים אני מרגישה קצת שבורה, כמו כולם, אבל אני יודעת מי אני. אני לסבית גברית, אישה חזקה וגברית. מצאתי את הקול שלי, אני משמיעה אותו. אני נוכחת בכוח שלי, בגוף הנשי שלי, ואני בבית.