פוסט קריאה (מאת הלנה)
4/2/2019, תרגום מקוצר מעט למאמרה של הלנה, מאת נעמה עציץ.
קישור למקור:
http://www.piqueresproject.com/newsfeed/tumblr-a-call-out-post-by-helena
כולנו קראנו את בעל זבוב, נכון? חבורת נערים צעירים נתקעת על אי וכל הדחפים העמוקים והמודחקים ביותר שלהם צצים על פני השטח כשהם מנסים נואשות לארגן ולנהל את החברה הקטנטנה שהם מצאו את עצמם בה. הרומן מסתיים בשפיכות דמים, שכן המחבר משער כי חוסר הבשלות, התמוטטות התקשורת וקשיי קבלת ההחלטות שיהיו בקבוצת נערים מתבגרים, יצרו הרס. האם זה היה יכול להיגמר אחרת אם הסיפור היה על קבוצת של בנות? מה יקרה אם כל נערה מתבגרת, בעייתית, מבודדת, מתעבת את עצמה, מדוכאת ורגשית בעולם – תגיע לבדה לאי?
טאמבלר. טאמבלר היה קורה.
טאמבלר: או שאתה אוהב את זה, או שאתה שונא את זה או שאין לך מושג מה זה.
Tumblr היא פלטפורמת המיקרובלוגינג (נ”ע: מלשון בלוג) שיצרה כמה מקבוצות המעריצים הגדולים ביותר באינטרנט, עם למעלה מ-456 מיליון חשבונות רשומים נכון לשנת 2019. למרות שהיא ידועה בנושאי אמנות, כתיבה ודיונים הקשורים למעריצים (נ”ע: הכוונה למעריצים של אמנים כמו מוזיקאים, שחקנים וכד’), יש לה היבט נוסף ואפל יותר שכדי להבין אותו, נדרשת היכרות טובה יותר עם קהילות אינטרנטיות. ברחבי האינטרנט, טאמבלר ידועה בתור הליבה של זרם מסוים באידיאולוגיה השמאלנית, המכונה “לוחמי הצדק החברתי” (נ”ע: SJWs) . ה”SJWs” הללו הם שהפכו את האתר מפלטפורמה לתוכן של מעריצים למעצמה אידיאולוגית בעלת השפעה רבה.
עם זאת, ניתוח של טאמבלר כחבורה של “SJWs מטורפים” אינו עושה צדק עם האתר. כדי להבין את טאמבלר והשפעתו על בריאות הנפש, התרבות והפוליטיקה של הנוער, עליכם להבין שטאמבלר אינו רק אתר שאנשים מבקרים בו כדי לחלוק את דעותיהם או להסתכל בתמונות. אתם חייבים להפסיק לראות בו רק כאתר אינטרנט, אלא כממד נוסף: יש לו חוקים חברתיים משלו, היררכיות, אידיאולוגיות וקהילות הקשורות ביניהן. כאתר שבו מיליוני אנשים – ובמיוחד נערות מתבגרות המנותקות מהעולם החיצון, שומרים על קשר יומיומי מתמיד – הוא התפתח לתרבות אמיתית, למרכז האדיר של אורח חיים אלטרנטיבי למתבגרים.
רוב האנשים מודעים לאתגרים החדשים שהתרבות האינטרנטית שלנו מציבה בפנינו. האינטרנט הוליד שלל חששות חדשים לגבי השפעות פסיכולוגיות, במיוחד אלה הנוגעות לצורות חדשות של התנהגויות דורסניות או מניפולטיביות-סמויות שלא היו קיימות בעבר. טאמבלר הוא כמובן רק אתר אחד מתוך רבים שיוצר את החששות הללו, אז למה טאמבלר הוא חשוב במיוחד? כי טאמבלר, על כל מיליוני המשתמשים שלה, היא לא רק פלטפורמת מדיה חברתית. היא העולם שלהם, המקום שבו בני הנוער האלה יוצרים את החברויות העמוקות ביותר שלהם, מבטאים את האני הכי פגיע שלהם ומתחילים לפתח את הזהות שלהם. זה גם העולם שממנו עולה כמות מפתיעה של אידיאולוגיית הצדק החברתי המודרני שלנו.
האינטרנט הוא כיכר העיר של המאה ה-21, וזה לא סוד שהשיח שמתקיים בו נמצא בחזית כל היבט של החברה והפוליטיקה שלנו, טוויטר היא אולי הדוגמה הבולטת ביותר. בטאמבלר יש בדיחה ש:”טוויטר זה כל מה שטאמבלר היתה לפני שלוש שנים”. במילים אחרות, בכל נושא של צדק חברתי שאופנתי בטוויטר כרגע – הוא מזמן עבר קודם בטאמבלר. כמי שבילתה את השנים 2011-2016 בטאמבלר, ואת 2016-2019 בטוויטר, אני יכולה לאשר את זה כנכון – השיח שאנו רואים בצדדים הליברליים של טוויטר התרחש בטאמבלר שלוש שנים קודם.
כשאני בודקת כמה מהנושאים הנוכחיים בטוויטר (כגון התיאוריה הקווירית) בטאמבלר ב-2019, השיחות הרבה יותר מורכבות ומרוחקות מהמציאות ממה שהן כרגע בטוויטר. ככל שהזמן עובר, הוויכוחים הרציניים והרעיונות המבולבלים המתבשלים בתאי הטאמבלר, מוצאים את דרכם לפלטפורמות אחרות ודוחפים את בסיסי המשתמשים הללו לאותו הכיוון. זה מפחיד, כי בניגוד לטאמבלר, טוויטר נלקחת ברצינות רבה. אזרחים יכולים לשוחח עם פוליטיקאים, סלבריטאים ומשפיענים באופן שלא היה אפשרי קודם לכן, ופעילים יכולים להגיע לקשת של אנשים שאחרת לא היו מקשיבים להם. עכשיו, כשאני חושבת על סוג האידיאולוגיות אליהן הצטרפתי כנערה בטאמבלר, וכשאני רואה אותן מוצגות בטוויטר ובעולם האמיתי שנים מאוחר יותר – זה מאוד מדאיג אותי. הדאגה שלי ממגמה זו מתעצמת עוד יותר כאשר אני מבינה שרוב האנשים לא מבינים את היקום שממנו עולים היבטים רבים של אקטיביזם אינטרנטי. חוסר ההבנה הזה משותף לדמוגרפיה רחבה הכוללת אנשי מקצוע, הורים, שמאלנים וליברלים מבולבלים, מסונוורים מהתפנית שהאקטיביזם קיבל בחצי העשור האחרון.
כעת, לפני שאתחיל את הפרק הראשון של ההרפתקה הזו בדרך יקום-הטאמבלר, אני חייבת לכתוב גילוי נאות:
אני לא מומחית בפסיכולוגיה, סוציולוגיה או מדיה חברתית. המחקר על המורכבות של המדיה החברתית והשפעות הפלטפורמות השונות על התקשורת האנושית ובריאות הנפש הוא תחום בצמיחה, עם מחקרים אמפיריים חדשים שצצים במהירות. התצפיות שלי כמשתמשת יומית לשעבר בטאמבלר הן אך התצפיות שלי. עם זאת, יש לי תובנות לגבי האתר שנותנות לי יתרון על פני אלה שעשויים להיות סקרנים מבחוץ, מומחים או לא. כשאני מסתכלת אחורה על הזמן שביליתי בטאמבלר, אני המומה מהתכונות הממאירות הרבות שמשתקפות במעשים ובאמונות שלי ושל בסיס המשתמשים הנוכחי והקודם של האתר. לאחר ששקלתי זאת (והשקעתי יותר מדי זמן בחיפוש אחר דפוסים גלויים של בעיות התנהגות תפקודיות), זיהיתי שלושה היבטים מכריעים שהופכים את טאמבלר לבעיה שהיא. על הראשון שבהם אדון במאמר זה.
#1 טאמבלר מעוצב באופן המאפשר מיסודו חשיבה קבוצתית קיצונית, מניפולציות של מידע, אינטראקציות הרסניות ודרכי חשיבה מעוותות.
המידע בטאמבלר משותף בשתי דרכים עיקריות: פוסטים וריבלוגים.
פוסטים הם תוכן שמשתמשים משתפים בבלוגים שלהם בטאמבלר. פוסטים יכולים ללבוש צורה של טקסט, תמונות, ציטוטים, קישורים, אודיו או וידאו.
ריבלוגים הם פוסטים שמשתמשים משתפים ושהופיעו במקור בבלוגים של משתמשי טאמבלר אחרים.
אם אתם מכירים את טוויטר, המושג “ציוצים” ו”ציוצים מחדש” הוא השוואה טובה. כאשר משתמש מפרסם ריבלוג בבלוג שלו, יש לו אפשרות להוסיף תגובה שתופיע מתחת לטקסט של הפוסט המקורי. משתמשים אחרים עשויים לכתוב את התוכן מחדש ובכל פעם להוסיף הערות משלהם. בסופו של דבר, ייתכן שתהיה שרשרת תגובות ארוכה שצומחת מריבלוג אחד.
זה עשוי להישמע תמים, אך דווקא התכונה הזו של טאמבלר היא לדעתי אחת הבעייתיות ביותר. בפוסטים שהם יותר טעונים רגשית או פוליטית, זה לא נדיר שמשתמשים כותבים מחדש בבלוג טיעונים מפוצצים, שלפי הכיתוב האחרון הגלוי בגרסה המסוימת של הפוסט, הם מגיעים למסקנה המשקפת לרוב את האמונות של המעגל החברתי המסוים שלהם. זה מונע מהקורא להבין את הנקודה שהפוסט המקורי ניסה להעלות ולהגיע למסקנה הגיונית משלו, כי קיימת גרסה מסוימת של דיאלוג ההולך הלוך ושוב, המתבטאת לעתים קרובות בצורה מאוד אינטנסיבית ומקוטבת. מצב זה גורם למסקנה הסופית להיראות נכונה יותר רק בגלל האופן שבו הטיעון ממוסגר. אלא אם כן יש לאדם את המודעות העצמית לבדוק את השרשור המלא של התגובות בסעיף ההערות ולנסות לפענח את הבלגן של תוספות מתלהבות לפוסט, הוא לא יקבל כל צד של הטיעון. וכך, ללא ידיעתו של הקורא, יכולה להיות תגובה נוספת לאחר ה”מסקנה” שעלולה להפוך לחלוטין את השקפתו על הנושא שוב.
לאחר חודשים, או שנים של פיתוח דעות ותפיסת עולם באמצעות טיעונים מוזנים בכפית, המנתקים את המוח מעיבוד מידע באופן אוטונומי, מיומנויות חשיבה ביקורתיות עלולות לחטוף מכה רצינית. כאשר אדם מאזין לוויכוח חי או מנהל שיחה מרתקת עם אדם אחר, ניתן לחלוק מידע הלוך ושוב, ולאפשר לכל הצדדים הנוכחים לצמוח מהדיון, ללמוד אחד מהשני, לחדד את כישורי החשיבה הביקורתית שלהם ולחדד את מיומנויות החשיבה שלהם, הוויכוחים והשקפות העולם שלהם. בטאמבלר, צורת תקשורת והתפתחות אינטלקטואלית הכרחית זו הולכת לאיבוד לעתים קרובות והופכת לסוג חדש זה של “מפעל” לגיבוש דעות ודיונים (או היעדרם). כתוצאה מכך מתקבל נוער המחזיק בלהט בדעות שמעולם לא באמת חשב על מה שהוא מאמין בו או למה הוא מאמין בזה.
פעם החזקתי בלהט באמונות שהאמנתי שהן שלי, אבל כשניסיתי לתאר אותן במילים שלי, לעתים קרובות הייתי מגיעה למעין מחסום נפשי. כשבני גילי ואני החלפנו טיעונים מתוסרטים ומדוקלמים, לא הצלחנו לחבר בין הנקודות העיוורות אינטלקטואלית במוחנו.
כשמשתמשים קוראים את הכיתובים בפוסט שנוי במחלוקת, במיוחד אם הם לא מכירים את הנושא, אין זה נדיר שדעותיהם בעניין מתהפכות קדימה ואחורה עם כל תגובה שהם קוראים כשהם מגלגלים בפוסט. לאחר מכן, הקורא מגיע בסופו של דבר למסקנה החמורה, שאותה הוא צפוי לאמץ כשלו. הקוראים עשויים גם לחוש לחץ להסכים עם הדעה השלטת באותו קטע מסוים מהשיחה, מכיוון שהאדם המוגדר כ”טועה” או “המפסיד”, בדרך כלל מסומן כקנאי או טיפש, ולעתים קרובות מקבל תגובה נגדית או השפלה פומבית על סמך הגרסה הספציפית של הפוסט המסוים ושל המשתמשים באותו ריבלוג.
כשאתה מנסה לנווט בעולם הפוסטים של טאמבלר, המשימה להפריד בין עובדות לבידיון היא קשה. חלק עיקרי מהחוויה המקוונת עבור אנשים עם כישורי חשיבה ביקורתית טובים יותר, הוא המאמץ המתמיד ליצור הקשר ולהצליב אירועים, טענות ומקורות. לילדים ובני נוער לרוב אין עדיין את הכישורים הללו, ונראה שהמפתחים של טאמבלר לא הצליחו לפצות על כך כלל. אתרים כמו פייסבוק טענו שהם נוקטים עמדה נגד “חדשות מזויפות” בעוד שמשתמשים רבים בטוויטר ובאתרים אחרים מעודדים אחרים להימנע מתגובות צפויות ל”חדשות” ומהצלבת טענות, לפני שהם נותנים לרוטוויילר המורעב של הזעם לצאת החוצה מהמלונה שלו. עם זאת, לטאמבלר אין את בסיס משתמשים המודע לעצמו כדי לעודד עמדות כאלה, וגם לא צוות מפתחים שנראה שאכפת לו אם הבלבול של משתמשי טאמבלר משפיע או לא משפיע על בריאותם הנפשית, שלא לדבר על השפעה על השיח הציבורי הבינלאומי.
משתמשים יכולים גם ליצור אינטראקציה בינאישית יותר בצורה של “שאלות” (הודעות ישירות שניתן לענות עליהן באופן ציבורי או פרטי ויש להן אפשרות להישלח בעילום שם), כמו גם הודעות מיידיות באמצעות פונקציית הצ’אט של טאמבלר. “שאלות” יופיעו בתיבת הדואר הנכנס, ולעתים קרובות הן יהיו מגוון של סוגים שונים של הודעות, בניגוד לשאלות בפועל. האפשרות לאנונימיות אפשרה להשתמש בתכונה זו כשיטה עיקרית לבריונות או הטרדה, כמו גם, באופן מעניין למדי, כדרך למשתמשים לשלוח לעצמם הודעות, לעתים קרובות המכילות שנאה, כדי להשיג אהדה או לתמרן שיח המתרחש בתוך המעגל החברתי שלהם.
כאשר משתמש משמיע הצהרה שקבוצה אחרת מחשיבה “בעייתית”, אין זה נדיר שאותו משתמש נמחק לחלוטין עם הודעות אנונימיות הדורשות שינוי התנהגות, התנצלות או פשוט הפעלת רצונו של השולח להרוס מישהו באינטרנט. כשמישהו מטריד ככה בגלל אמירת כפירה, המצב כולו, יחד עם המצב הנפשי של המשתמש המותקף, לרוב הופך לכאוס מוחלט.
כאשר מבקרים אותך, אתה מצופה להתנצל באופן מידי וברוגע (להלקות את עצמך) ולהבטיח לעולם לא לעשות שוב את מה שעשית. גם אז, קשה להשביע את ההמון הרעב. ניתן להאשים אנשים שנראים רגועים מדי בכך שאינם מתייחסים למצב ברצינות או בזלזול ברגשות של מי שנפגע. זה מצב שאי אפשר אף פעם לנצח בו, וכפי שאולי כבר הבנתם, חשיבה ביקורתית באווירה הזו היא כמעט בלתי אפשרית. ללא האנונימיות של השאלות, והיכולת של משתמש אחד לשלוח מספר הודעות שגורמות לאשליה של התקפה המונית, גבעות לא יתפסו כהרים באותה תדירות כפי שהן נתפסות. אם במציאות סביר יותר שישנו אדם שתופס את המילים שלך כפוגעניות, אתה מתחיל להרגיש כאילו עלית על מוקש שזה עתה הרס את השלום והסדר של כל הקהילה שלך, גם אם זה באמת רק אדם אחד או שניים ששולחים עשרות של הודעות שנאה אנונימיות (לעתים קרובות הם שולחים גם לרבים מהחברים והעוקבים שלך) ומפנים מספיק תשומת לב למצב שכל המעגל החברתי שלך נלחץ לקום ולרדוף אותך על הפשעים שלך.
לנער צעיר שאינו מכיר מקור טוב יותר לקהילה, זה יכול להיות הרסני. יש לחץ עז להימנע ממחשבה ביקורתית ולאמץ גישות שבטיות רעילות, תוך הערכה רבה של התאמה לאידיאולוגיה על פני אינדיבידואליזם ונאמנות למערכות יחסים חשובות. כאשר מישהו מואשם, מצפים מחבריו לנתק את הקשר עם הנאשם, או שהם עצמם יואשמו בתמיכה או קשירת קשר עם טרנספוב מורשע, גזעני או מתעלל, כפי שהוא נתפס על ידי הקהילה. החוויות האלה נשמעות מטורפות, והן בהחלט כאלה, אבל הן לא היו מתרחשות במידה ובאופן שהן מתרחשות באתרי מדיה חברתית שונים ללא חלק מהתכונות המיוחדות שהוזכרו לעיל.
אם זה לא מספיק, יש קטע אחרון של פיתוח אינטרנט מעורר השראה שהופך את טאמבלר לייחודי:
לפוסטים של טאמבלר אין חותמות זמן. שלא כמו ציר הזמן שלך בטוויטר, רדיט או יוטיוב, לוח המחוונים של טאמבלר אינו מציע שום דרך לדעת מתי משהו פורסם. זה יכול היה להיות לפני ארבע שעות או לפני ארבע שנים. זה לא נדיר שפוסטים שנכתבו בדחיפות על סיטואציה מסוימת, לעתים קרובות הופרכו בעבר (אפילו בהערות לפעמים! חבל ש-99% מהמשתמשים לעולם לא יחשבו לבדוק. מבינים למה אני מתכוונת בכך שזו בעיה?) וממשיכים להסתובב שנים מאוחר יותר, מעוררים פחד מוטעה או מיותר בקרב הקוראים. חוסר ההקשר הזה בזמן יכול לעוות באופן רציני את תפיסת האירועים או האקלים הפוליטי והחברתי של האדם. יותר מדי משתמשים מקבלים את החדשות שלהם, משתתפים בקהילה, מפתחים אידיאולוגיה חברתית-פוליטית ומטפחים את הזהות שלהם על סמך פוסטים באינטרנט המרחפים בוואקום נטול התייחסות למציאות; אפילו לא זמן.
“תרבות ההאשמה” (נ”ע: בתרגום המקורי המילה היא “קול אאוט”), הסכנה המתפשטת של חשיבה קבוצתית, עמדות כלפי מחלות נפש ואקטיביזם מיליטנטי הם כולם נושאים שאנתח יותר לעומק ככל שהתחקיר הזה יתקדם, בפרקים מאוחרים יותר. כמבוגרים מודאגים או ותיקי טאמבלר, עלינו להבין שהתנאים המזיקים הללו הם תוצאה של אבני הבניין הבסיסיות של האתר ולא רק שיקוף של האופי של האנשים המשתמשים בו. נראה שטאמבלר נועדה להרס, וזה עצוב להפליא שאחד המקומות היחידים שכל כך הרבה צעירים מרגישים שהם מסוגלים לבטא את עצמם הוא גם מכוון בצורה כזו שפוגעת מאוד בהתפתחותם הרגשית והאינטלקטואלית. העולם המקוון הזה מרגיש כמו הכרח עבור כל כך הרבה צעירים. אני עצמי תוהה אם הייתי שורדת את השנים הסוערות והמדכאות ביותר של חיי כבוגרת צעירה אלמלא יכולת הביטוי והחברויות שמצאתי בטאמבלר. זו הסיבה שעלינו להבין את הדרכים הרבות בהן האתר השתבש, וכיצד ניתן לאתר את התוצאות הללו עד לשורשים של טאמבלר. קחו בחשבון את העובדה שמצוקת מתבגרים מוזנת אל תוך מנגנון מפותל שנועד לעוות, וכל העניין מתחיל להיות הרבה יותר הגיוני.
תודה שקראתם, ואני מצפה לחלוק עוד מהעולם המקוון הזה עם העולם האמיתי. הישארו מעודכנים לגבי חלקים 2 ו-3.