9 במאי 2022. תרגום מאת נעמה עציץ
קישור למקור:
https://pitt.substack.com/p/as-a-mother-fighting-for-my-rogd?s=r
מאז שבתי בת הארבע עשרה עלתה על נתיב ההזדהות כטרנס, הלכתי, אצתי ורצתי בנתיב מקביל משלי. נתיב שהיה מלא בקריאה, במחקר, בהאזנה לפודקאסטים, בצפייה ביוטיוב, באיסוף מידע, בחיפוש אחר תמיכה , בספיגת שנאה, בניסיון לאינדוקטרינציה, ביטול דבריי כהורה בצורה בוטה ושיחה אינסופית עם הילדה שלי.
להגיד שזה מלחיץ זה תיאור עדין ביותר.
לרמוז שהורים שהתפכחו מאידיאולוגיית המגדר אבל חוץ מזה ילדיהם “מאושררים” ומופצצים באהבה עוברים תקופה קשה זה לדבר בלשון המעטה. אנחנו במצב קשה!
אני לא בסדר, אבל החלטתי לקחת את הפגיעה והכעס, את חוסר הכבוד והביטול, את העלבונות והנזיפה הלא מוצדקים שאני מקבלת על בסיס יומיומי – ולהשתמש בהם כדי להבעיר בי את האש שתדחוף אותי קדימה בנסיונותיי לעזור לעצור את הרכבת המהירה והמסוכנת הזו.
כחלק מהמחויבות שלי לשמירה על בריאותה הנפשית והפיזית של בתי, הוצפתי בעוינות וחוסר הסכמה. בניסיון לשמור על הבת שלי יציבה בתוך המציאות ופתוחה למחשבות ורעיונות אחרים מאלה שסיפקה לה האידיאולוגיה הבלתי רציונלית שהיא אימצה, הוצפתי בלעג וביקורתיות.
מכיוון שאני מסרבת להכניס את הבת שלי אל תוך המסלול של נטילת תרופות חוסמות גיל התבגרות, הורמונים חוצי-מין וקטיעות איברים מיניים, דברים המוצגים אקטיבית בפני הילדים כולם – אנשים קראו לי לא אוהבת, לא תומכת ולא מתאימה להיות אמא.
קיבלתי יותר תגובות שליליות והתקפות על האופי שלי בזמן הקצר שבתי אמרה שהיא בן, מאשר בכל תקופה אחרת בחיי, בין אם מאלה שמכירים אותי או לא. העלבונות והמטחים הללו לא היו בתגובה להזנחה או להתעללות שלי בה, אלא כתגובה לסירובי להצטרף אל החגיגה המוכתבת מראש של הטרנסג’נדריזם שנדבק בילדה שלי, לסירובי להתפאר באומץ המדהים שלה ספציפית על היותה טרנס, וההיסוס שלי להעביר אותה טיפולים רפואיים המבוצעים בקטינים. זכיתי לעויינות על אי ציותי לדוקטרינה של דת שאיני מאמינה בה.
הושמצתי בפני שני ילדיי על ידי אביהם שהינו מאשרר-כל, אך לזכותי יאמר שזה לא הספיק כדי לשבור את הקשר בינינו. אחותי ה”מודאגת” חתרה תחתיי לאחר שהבעתי בפניה את דאגותיי מהבעיות הרפואיות והנפשיות עימן ילדתי מתמודדת ונאלצתי לראשונה להרגיש שאני צריכה להגן על הילדה שלי מפני דודתה.
הוצבתי בקטגוריה של “פוטנציאל להורה מסוכן” על ידי בית הספר של ילדתי, בזמן שהם מסתירים ממני פרטים עליה, פרטים שאני מודעת להם לחלוטין, במאמץ “להגן” עליה או מתוך חשש לפרנסתם .
היו מקרים שהתחשק לי לוותר, פשוט לקרוא לה ‘הוא’ ולתת לאנשים ולכת ההזויה שהשתלטה עליה לנצח.
היו לי רגעים של ייסורים מהמחשבה שאחרים פתאום רואים בי הנבל בסיפור.
אף על פי שמעולם לא הייתה לי סיבה להטיל ספק בבריאותי הנפשית, הקרב הקשה על שחרורה של הילדה שלי מתוך קהילה ערמומית שהייתה רוצה לראות אותה מכורה לסמים ומנותחת בהקדם האפשרי – סיפק לי סיבה.
אבל זה לא הספיק כדי להפיל אותי. ובכל פעם שאני קמה בחזרה, אני קמה בתשוקה מחודשת לראות את הטרנד המופרך הזה נופל.
ערימת השנאה והתוכחה התמידית הזו, אינה גדולה מספיק כדי לחנוק את רוחי או להשתיק את קולי.
אני אקח תגובות חסרות ביסוס כמו “את רוצה בן חי או בת מתה?” ואני אניח עליהן את המציאות, שאני רוצה ילדה בריאה, שמחה ושלמה. אני אטביע את האיומים בנוגע לאובדן הילדה שלי לטובת שירותי הרווחה או אביה – בידיעה שהאידיאולוגיה המגדרית תיחשף בסופו של דבר, על כל שטיפת המוח והרשלנות הרפואית ההמונית שלה. האנשים שפנו נגדי יקבלו ממני סליחה מהירה כשהם יתעוררו מהסיוט הזה, אותו הם ראו כחלום מתקדם ומכיל.
כהורים שיכולים לראות את הזאב בתוך בגדי הכבשה הפתולוגיים, אנו מתמודדים עם המאבק היומיומי לפעול נכון למען ילדינו, תוך הסטת חיצי הרעל שנשלחים כל הזמן לעברם ולעברנו. עם עבודה ואחריות על כתפנו, בפנים אמיצות ותשישות, אנו ממשיכים לפעול למען המטרה המשותפת של ביטול אידיאולוגיה מזיקה וממשיכים לעזור להציל את שארית הדור המוכה של הצעירים.
הורים שואבים מבארות האנרגיה המתרוקנות שלהם וממאגרי הנפש המתכלים – כדי להצליח להיאחז בשתי ידיים באמת ובשפיות. אצבעות עייפות מקלידות אימיילים שמביאים שינוי, מפרסמות ציוצים ופוסטים חשובים ברשתות החברתיות, וכותבות סיפורים אמיתיים על ההשפעות המזיקות של האידיאולוגיה המגדרית על ילדיהם ועל החברה שלנו. עיניים בוחנות קוראות מאמרים וספרים מאתגרים שהיו מעדיפות לא לקרוא, כדי לבנות מאגר מושכל שעשוי לעזור להציל את ילדינו מהדעיכה הנפשית והפיזית הבלתי נמנעת של מעבר מגדרי רפואי ניסיוני.
כשהמנועים החברתיים והפוליטיים מתחילים להסתובב, אפילו רק במעט, אנחנו יכולים לאסוף את הכוח הדרוש לנו כדי לסיים את המאבק הזה, מתוך ידיעה שכבר עשינו שינוי. אנו יכולים לזכות בביטחון הנחוץ לנו, באמצעות הידיעה שתביעות משפטיות נגד מרפאות מגדר ומועצות בתי ספר ערמומיות – מתחילות ליצור גל של תיקון.
הגיע הזמן שילדינו יתחילו לשמוע לחישות אמת במעגלים החברתיים שלהם ויתחילו להשיל את כבלי האינדוקטרינציה ה’מגדרית’ שלהם.
הקהילה ההולכת וגדלה של מבצעי מעבר מגדרי חוזר הופכת קולנית ונחושה. היא משמשת כהוכחה חיה להשפעות ההרסניות של מעבר מגדרי בצעירים, מסגירה את האישרור המהיר של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש והרפואה, ומשמיעה את האזעקה לסיים את המנהג מטיל המום הזה.
אני לא אצא ללא פגע מהמאבק הזה למען הגנת הילד, השבת זכויות ההורים והחזרת הרציונליות – אבל אם הבת שלי תצא ללא פגע כי אני לא ויתרתי, אני אהיה בסדר.