הבאנו כבר בעבר מעדותו של מתחרט מעבר מגדרי ישראלי. הוא ביקש להישאר בעילום שם אבל הדברים מובאים כאן כלשונם בעריכה קלה (השארנו גם את ההתייחסות שלו לעצמו בלשון נקבה).
אזהרה! התוכן מכיל תיאורים גרפיים וקשה לקריאה.
ניתוח תחתון- המרה מזכר ל”נקבה”
מה לא מספרים לכם מתוך ניסיון אישי.
בהגדרה היבשה שלי, אני כיום “אישה טרנסקסואלית”. עברתי מספר ניתוחים להתאמה (או המרה מגדרית, כפי שאני מכנה זאת, אספר על זה בהמשך). המסמך הזה נכתב על מנת לחסוך לכן שמתלבטות לעבור ניתוח תחתון, את הסבל הרב שכרוך בפרוצדורה המיותרת והאכזרית ביותר של העידן המודרני. הייתי גיי בעברי. אני אנסה לא לחסוך בפרטים , הכל כדי להבהיר לכן/ם ולשקף את הסכנה הגדולה והתהום העמוקה אליה אתן/ם עלולות ליפול. כאמור, חייתי את המחצית הראשונה של חיי כבחור גיי נשי, עדין, לא אקטיבי. הגעתי למצב שבו שוכנעתי על ידי מספר אנשי רפואה שכדאי לי “ללכת על כל הקופה” ולהמיר את עצמי מזכר לנקבה.
בנוסף, מספר נשים טרנסיות מנותחות סיפרו לי מעשי ניסים על הניתוח שלהן ועד כמה זה כדאי.
רק כעבור שנים, כשכבר נותחתי, הן הודו בפני שזה הדבר הכי גרוע שהן עשו לעצמן.
לפני הניתוח התחתון הייתי אדם פעיל מינית. נהניתי וצרכתי סקס כמו כל צעיר בגילי. מאוד אהבתי את הפיגורה הגופנית שלי, ויש השפעה רבה על האיזון ההורמונלי בגוף שמכתיב את פיזור השומן וזה בא לידי ביטוי, וקשור מאוד לנוכחות הפין.
אחרי הניתוח , לא הצלחתי לקיים יותר יחסים. החשק המיני הלך ודעך. הפכתי לאדם שאין לו דרייב לזה. בנוסף, הרופאים יצרו לי “דגדגן” מראש העטרה של איבר המין, המקום היה רדום לחלוטין במשך שנה. גם אחרי שנה, רמות החשק הן אפסיות לעומת מה שהיה לפני הניתוח. הרופאים יצרו לי בגוף מעיין “נרתיק”, שהולך ונסתם עם הזמן. הם מבקשים ממך לעשות הרחבות ווגינליות לאחר הניתוח. גם אם תקפידי על ההרחבות, המקום יילך וייסגר וסביר שתצטרכי לפתוח את הסתימה מדי כמה זמן ולהיות תלויה בעוד ועוד ניתוחים. גם אם תמצאי פרטנר עם אבר מין קטן מאוד (כמו שאני מצאתי), לא תהיה לך הנאה: הנרתיק הוא פצע. נסי לקחת קיסם אוזניים ולדחוף אל תוך פצע פתוח. עכשיו נסי להנות. גם אם הדגדגן התעורר, עצם הכאב מהחדירה אל הפצע , מוריד ממך את כל החשק לבצע כל פעולה כזו.
אם לא השתכנעת עד עכשיו: הרופאים משאירים פיסה נוספת מהפין שלך, ומטמינים אותה אל מתחת ה”דגדגן” שהם יוצרים. בעת ניסיון לגרות את עצמך מינית, המקום מתרחב (הגדם למעשה מבקש להזדקף) וכל זה קורה מתחת לעור שלך. הכאב בינוני, אבל זה מאוד מציק ונראה מטריד ולא נעים. אמנם הרופאים יודעים לחקות באופן כמעט מושלם את המראה החיצוני של הווגינה, ולי אפילו הבטיחו שהיא “תרטיב” בצורה טבעית, אבל למעשה המקום מיובש, צורב לרוב, ולא נעים למגע. קחי גם בחשבון ריח מאוד ריע, של רקבון.
התיסכול מעצם חוסר היכולת לבוא במגע מיני מייצר אצל המטופלת דיכאון שמעולם לא ידעתי שקיים. זה מרחב שחור אין סופי. תהומי .קבוע, ולא ניתן לבריחה. ההתחייבות להרחבות שלוש פעמים בשבוע שהן גם כואבות, וגם חסרות תועלת, הן כמו עסקה עם השטן. וכל זה רק כי האמנתי לרופאים ולנשים טרנסיות שבחרו לשקר לי במצח נחושה. השנים חלפו, וראיתי שלכולם יש ילדים, ולי נלקחה זכות הבחירה להביא אותם. וזה בתמורה לסבל שהגוף שלי ממילא כבר עובר.
גברים
שיכנעו אותי שאחרי ההליך אני אהיה “אישה סטרייטית”. במקום לאהוב את הגיי החמוד שהייתי, הפכתי לסריס שלא באמת יכול לתפקד מינית. אם חשבתי שטרנסית עם ווגינה תהיה לגיטימית יותר בחברה, אז הנה לך עוד טעות אסטרטגית: גברים מתים על נשים עם בונוס.
ברגע שהפכת למנותחת אין לו שום סיבה להיות איתך, והיו לא מעט מקרים של גברים שהתאכזבו לדעת שאני כרותת איברים. זה לא שהחלפת את הפין הבריא והמתפקד שלך בווגינה בריאה לרבות תפקודי שחלות רחם וביציות.
לא אחותי. את אפילו לא בקטגוריה של אישה עקרה. אין לך שם שום אינסטלציה. זה כמו מסגרת של תמונה, בלי תמונה.
הווגינה היא קרטון חיצוני. ללא תחושה. ללא תשוקה. ללא פואנטה. עם המון כאבי ראש ,ניתוחי תיקון. הרחבות, ורופאים.
הימים הראשונים
הימים שלאחר הניתוח היו פשוט גיהנום על פני האדמה. בהתחלה את מחוברת לקטטר ומדממת ללא הפסקה. מצב לא נעים שבו אחות מחליפה לך בגדים וסדינים, פשוט כי את נמצאת עשרה ימים בתוך שלוליות של דם. כעבור עשרה ימים מוציאים לך סליל תחבושות מהנרתיק, מנתקים מהקטטר, ואת מנסה ללכת, וכל צעד וכל שעל, כאילו מספריים גוזרות אותך בבשר החי. בהמשך צריך לקחת המון אנטיביוטיקה ולשכב על כריות. הסדינים יהיו ספוגים בדם, והכאב יהיה בלתי נסבל. תצטרכי לקחת במשך תקופה כדורים אופיאטיים שהם כמו הרואין, בלי זה אין אפשרות לעבור את זה. יש סיכוי סביר שתתמכרי בדרך לאחד מהם.
יש לך גם שיעורי בית, לעשות הרחבות שלוש פעמים ביום. והכאב בנרתיק בוער. כמו שריפה באמצע הגוף שלך. שריפה שגם כשהיא תעומעם, לא שווה את הסבל הנורא. במקום לאהוב ולהתייחס לגופך בכבוד לאהוב את כולך, ומאושרת בחלקך, כרתת איבר בריא, שאחראי על הליבידו, על ההנאה, על הפוריות, ועל בריאותו הכללית והאיזון של גופך.
מתן שתן
השתן בהתחלה צורב את הבשר שלא מזמן כחתך. קשה מאוד להתנהל בצורה היגיינית בסיטואציה. התכונני להחליף בגדים ולהתרחץ מספר רב של פעמים ביום. הריח של השתן משתנה והזרימה שלו לרוב לא אחידה. בהמשך אם לא תתמכרי למשככי כאבים ,או אלכוהול, או כל סם שמשכיח ממך את האשליה הנוראית שמכרו לך: את תתעוררי, ולא תביני מה עשית ומדוע? ואת תצטערי. וגם אם לא היית מחוברת לפין שלך (אני עברתי תקיפה מינית לאורך שנות ילדותי, ולא הייתי מחוברת לפין שלי, ופחדתי ממנו) את תתגעגעי אליו ותבכי על זה שרצחו לך אותו. אולי תרצי פתאום להביא לעולם ילדים. אולי תרצי לנהל זוגיות, והרי לא תצליחי עם הגוף הכרות שלך להגיע לשלמות. זה כל מה שלא סיפרו לי לפני אותה כריתה אכזרית.
וזה הדבר היחיד שאני יכולה לעשות למען בני האדם שמוסללים והולכים שולל אחר הבטחות שווא שמבקשים למכור להם רופאים המתיימרים להיות אלוהים. לא מחליפים איבר בריא בניקוב מצולק ולא מתפקד. ולדבר הנ”ל קיים מחיר כבד שאי אפשר באמת לשלם עליו. בטח לא אנשים מיוסרים כמונו. ארשה לעצמי לומר, שחיצונית אני אישה שנראית אטרקטיבית,וגם כגיי הייתי אדם מחוזר אבל כאמור, היחס החברתי אלייך לא משתנה. מאדם גיי, את הופכת לטרנסית סוג ב’. כי הלהיט האמיתי הן הטרנסיות שלא נותחו.
מרוב תיסכול , את מנסה לחזור ולהתחבר אל גייז: אבל הם כבר לא נמשכים אלייך. וגם אם תנסי להפוך חזרה לבן, את בן ללא איברי מין. תצטרכי ליטול טטוסטרון מלאכותי, והווגינה המזוייפת שלך תתייבש ותכאב, כי הגוף יבקש להעמיד שוב ושוב את הגדם (זוכרת את הגדם שכלוא לך מתחת לעור?הוא יזכיר לך שהוא קיים ויכאיב) גם אם תחזרי להראות כזכר, תהי זכר סוג ב’ במיעוט שגם ככה לא קל בו. וכאישה טרנסית כרותה, לא יהיה עניין בך. ככה שזה לכלוא את עצמך במצב ביניים שלעולם לא תמצאי דרך מילוט ממנו. רוב הנשים איתן שוחחתי, רוב המנותחות היו רוצות בתוך תוכן לחזור להיות הבנים הנחמדים שהן היו פעם, או לפחות להחזיר את הגלגל אחורה, ולא להיות כרותות איבר כלכך חשוב. הרי מלמדים אותנו שמגדר זה גמיש ותלוי בהרגשה ובתחושות של הנפש, אם ככה, אז מדוע ממהרים לכרות ולהמיר לנו את הגוף.
אנא שמרי על גופך בריא ושלם.
הדברים נכתבו בהמון אכפתיות וכאב.
וחבל מאוד שאני לא קראתי מאמר דומה לפני שהובלתי את האסון הזה , שנקרא ניתוח תחתון.
תוספת
עוד דברים שכתב: חשוב לי לציין, אני אישית לעולם לא אצא נגד אוכלוסייה, בוודאי שלא אחת מוחלשת. אני כן אדבר כנגד הניתוח התחתון , שהוא אסון אנושי. זה בגדר אינקוויזיציה מודרנית. אירוע כירורגי מסוכן, ווויבים קשים של מנגלה. לא מתחילים בכלל לספר למטופלות/ים את ההשלכות. אין אדם שיילך מרצונו לחיים עקרים. אין אדם שיילך מרצונו לחיים ללא הנאה מינית. אין אדם שיילך מרצונו לחיי השתעבדות להרחבות ווגינליות כואבות ומייאשות. אין אדם שיילך מרצונו לחיים שבהם הוא תלוי הורמונים. המסר שלי לאותם רופאים הוא לעצור את הטבח ולתת למגוון האנושי פשוט להתקיים. להציע פתרונות שלא פוגעים בגוף או בפוריות. אם זכר מבקש להתלבש כאישה להאריך שיער לכבד את הניראות שלו כאישה, זה בסדר. זה משהו אחד. אבל לחתוך בבשר החי, לרצוח איברים בריאים? נא הניחו הסכינים בצד… ויפה שעה אחת קודם. אין לי פחד לומר את זה, ולאו דווקא כאידיאולוגיה אלא כאדם אובייקטיבי שעבר וכל החיים יעבור את הזוועות הנ”ל, את השקר שטרנסיות מנותחות מפחדות לומר, בגלל אגו, בגלל שזה פוגע להן בתדמית. או בגלל כל סיבה אחרת, ראוי לומר: זה אסון אנושי. אין אף אדם בעולם שיצליח לתקן את הנזק שעשו לגוף הבריא שהיה לי. יש בי זעם ותחושות אבל על עצמי. על השקר הגדול. על הולכת השולל. הניתוח התחתון משווק מגמתית כהליך שיפטור אותך מחייך הקשים, וייתן לך גאולה: ש ק ר.
ברגע שיפקחו לך העיניים כעבור מספר חודשים או שנים, תצא בת קול ותכריז : “ברוכה הבאה לגהינום”. התחושה העיקרית תהיה “טוב מותי מחיי” ובנוסף, אנשים צעירים שעוברים את זה, חושבים שהם מדוספרים , אך כמו במקרה שלי, כעבור 5 או עשר שנים, התחושה חולפת וכל רצונך כבן אנוש, הוא לחיות כפי שאתה. כפי שנולדת. להיצמד אל מינך הביולוגי ,אל היופי שבשונות שלך, ולפרוח. במקרה של אנשים כמוני, זה כנראה לעולם לא יתגשם עוד. אני אדם כרות איברים ותלוי הורמונים. ההבנה הגיעה מאוחר מידיי. וזו הבנה שכולן וכולם מגיעים אליה. נא עצרו את הטירוף.
כל המאמר שקרי. אתה כנראה גבר הומוסקסואל ולא אישה טרנסית.
אני אישה טרנסית לסבית. עברתי התאמה מגדרית כולל ניתוח וגינופלסטי (מה שאתה קורא לו ניתוח תחתון) אין שום דבר שדומה למה שכתבת.
נראה לי שמדובר בטרול ולא אדם אמיתי.
אני לא מסתתרת שמי ניב בת 61 ממשגב אשמח להסביר לכל מי שמתעניין. ואשמח אם תתבע אותי שקרן.
התגובה הזאת בוודאי שקרית.
ואו זה ממש כואב ומזעזע נכון הוא צודק שצעירים הכל נראה ורוד יש המון כח בגוף והכל נראה קל ושמח לא חושבים מה זה שלא יהיה ילדים זה נראה סתם שטות וכו’ תודה רבה לכם על הכל