איך הפכתי מחברה מסורה בכת אידיאולוגיית המגדר למישהי שחושבת בצורה ביקורתית
מאת קייה ויליס, 28 ביוני, 2022. קישור למקור.
פעם הייתי שמאלנית. קשה להודות בכך. כשאני מסתכלת על זה מבחוץ, קשה להאמין איך מישהו יכול להאמין ברעיונות כל כך קיצוניים וחסרי היגיון, אבל זה באמת כמו להיות בכת. מלמדים אותך לצנזר את מעשייך, הדיבור שלך ואת מחשבותייך או שתיענשי בחומרה. אם את סוטה מהקו מגיע לך שינהגו כלפייך באלימות ושחייך ייהרסו.
היה לי קשה מאוד לכתוב את זה וזה משהו שחשבתי עליו כבר שנים, אבל בהתחשב במצב הנוכחי בארצות הברית, אני מרגישה שעכשיו חשוב מתמיד שאתחיל לשתף את הסיפור שלי.
יש כל כך הרבה היבטים של שמאלנות שאני רוצה לשתף איך חוויתי אותם, אבל אני מרגישה שאני צריכה להתחיל במה שהתחיל את הכל: אידיאולוגיית המגדר.
גדלתי בטקסס והייתי טומבוי. אהבתי את מלחמות הכוכבים, גיבורי על וספורט. העובדה שלא עניתי על ציפיות המגדר הייתה זרה לבית הספר הימני קיצוני והדתי שבו למדתי. הורים בחטיבת הביניים שלי לא רצו שהילדים שלהם יסתובבו איתי כי הם חשבו שאני לסבית או “מנסה להיות לסבית”. אם הילדים ייחשפו לזה הם ילכו ישר לגיהינום. הייתי משוכנעת שהעובדה שהעדפתי מכנסיים על פני שמלות, לשחק בלגו במקום בבובות ולהתיידד עם בנים יותר מבנות לא עושה אותי בן. לבנות יש כל מיני תחומי עניין וההבדל היחיד בין בנות ובנים הוא הביולוגיה.
למרות שלא היה לי מושג באותה התקופה מה הנטייה המינית שלי, מעולם לא חשבתי שלהיות לסבית זה לא מוסרי. הומואים ולסביות לא מאיימים על אף אחד ורק רוצים לחיות את חייהם בשלווה.
הייתי בת 16 כשהבנתי שאני נמשכת לבנות. למרות שכבר לא למדתי באותו בית ספר דתי ימני קיצוני, עדיין גרתי בטקסס. חשבתי שכל הנוצרים, הרפובליקנים ותושבי דרום ארה”ב הם בעלי דעות קדומות וצרי אופקים כמו האנשים המעטים שאיתם הייתי בקשר כשהייתי צעירה יותר. מתוך תחושת בדידות וחשש למה יכול לקרות לי אם אצא מהארון, פניתי לאינטרנט לעזרה.
לא הייתה לי גישה לרשתות חברתיות מחוץ ליוטיוב וגוגל (תודה לאל), אבל מהר מאוד גיליתי את אידיאולוגיית המגדר. כיוון שאלו היו כביכול הדעות של המפלגה הדמוקרטית “הפתוחה מחשבתית” החלטתי ללמוד אותה באדיקות. בהתחלה זה נראה כמו דרך קלה ופשוטה מאוד לאפשר לאנשים לבטא את עצמם ולמצוא קהילה. עם מספר אינסופי של תוויות מגדר ומיניות, אף אחד אף פעם לא מרגיש בחוץ ואנשים יכולים בקלות למצוא קהילה.
כשטראמפ זכה בבחירות לנשיאות באותה שנה, הייתי הרוסה. ארה”ב הוכיחה את עצמה כבעלת דעות קדומות ושנאה, בדיוק כפי שחזו הקווירים היוטיוברים. פחדתי בשיא הרצינות מרצח שיטתי של טרנסים והומואים בארה”ב והרגשתי שעליי להשיב מלחמה כנגד “התעמולה הימנית הנאו-נאצית” המעודדת אלימות ושנאה.
החלטתי ללמוד באוניברסיטה בניו אינגלנד ושם למדתי על אידיאולוגיית המגדר יותר ממה שלמדתי לבחינות. באוניברסיטה שלי האמונה הרווחת הייתה שאנחנו יכולים לרפא הומופוביה וטרנספוביה על ידי כך שנלמד את כולם על אידיאולוגיית המגדר.
לראשונה, הרגשתי שיש לי מטרה וקהילה ושום דבר בעולם לא יגרום לי לוותר על זה.
אם הוטל עליי להפיץ את החדשות הטובות על המגדר, רציתי להבין את הדקויות וההיגיון מאחורי אותם מונחים ורעיונות. הזדהיתי כאישה וביסקסואלית, ולכן הפריווילגיה שלי מונעת ממני מלהבין אי פעם באמת את כל זה. במקום לנסות להבין את הכל בעצמי בצורה לוגית, היה עליי למצוא טרנסים, לא בינארים ובעיקר “אנשים בעלי זהויות מיניות שאינן מקובלות בחברה” כמו “אברוסקסואלים” (אלו שנטייתם המינית משתנה עם הזמן, המתר’) או “קסנוסקסואלים” (אנשים שנמשכים ליצורים לא אנושיים, המתר’) כדי שיסבירו לי את העניין.
למרות כל זה, ככל ששאלתי יותר שאלות, כך היו לי יותר שאלות. למה שמישהו יזדהה כטרנס אם הוא לחלוטין עונה על ציפיות המגדר ואין לו כוונה לעבור מעבר רפואי? האם נשים ממין נקבה שאינן עונות לציפיות המגדר הן באמת לא נשים? האם זה לא הומופובי להאמין שהומוסקסואליות היא מיניות לא מוסרית? אם דונלד טראמפ היה מזדהה כאישה, האם הוא היה הנשיאה הראשונה? האם באמת אין שום הבדל בין אישה טרנסית ואישה? האם חוקי הזדהות עצמית לא יפתחו פתח לאנשים לשקר בקלות לגבי הזהות שלהם כדי לקבל גישה לנשים, טרנסיות ועוד קבוצות פגיעות? אם כל הזהויות האלה סובייקטיביות כל כך שלכל אחד יש את ההגדרה שלו, למה מלמדים את זה בבתי ספר כעובדה? אם אנחנו לא יכולים להגדיר מה זו אישה, איך אפשר להגן על זכויות נשים? האם ילדים באמת יכולים לתת הסכמה למעבר רפואי? אם עצם העניין הוא להיות מכילים, למה אנחנו מנסים להרוס את חייהם של אלו שלא מסכימים איתנו?
לא קיבלתי תשובות ברורות מהאנשים ששאלתי. תשובה אחת הייתה שאנשים צריכים להיות מסוגלים להזדהות איך שהם רוצים. זה לא ענייני (בעיקר כמישהי שאיננה טרנס). תשובה אחרת היא שנשמעתי כמו טרפית ושאני צריכה להפסיק לשאול שאלות לפני שאנשים יתחילו לחשוב שאני טרנספובית.
חוויתי כמה חוויות מניסיוני האישי (כולל שהייה בבית חולים וסיטואציה לא נוחה במסיבה, שאולי אשתף אחר כך) שגרמו לי להתחיל לחשוב שאולי הזדהות עצמית היא לא הדרך הטובה ביותר לקטלג אנשים ושמין ביולוגי דווקא חשוב בהרבה סיטואציות. למרות שרציתי נואשות להאמין באידיאולוגיית המגדר, לא יכולתי להילחם בשאלות ובדאגות הגוברות והולכות שהחלו להצטבר במוחי.
באוניברסיטה ה”נאורה” שלי היה לי קשה מאוד לדבר על ההרגשה הזו. יש לי הרבה חברים שאימצו לחלוטין את הרעיונות הללו וזה גרם לי להרגיש שאיכשהו אני בוגדת בהם בכך שאני מודה שבעיניי האמונות שלהם לא רציונליות. משיכה חד מינית איננה צרות אופקים. מרחבים לנשים בלבד בספורט הם חשובים על מנת לאפשר לנשים להתחרות באופן הוגן. ילדים לא יכולים לתת הסכמה למעבר מגדרי במודל של אשרור בלבד. העובדה שאינך עונה על ציפיות המגדר לא אומרת שאת פחות אישה.
ניסיתי לשוחח עם אנשים כדי לראות אם מישהו מרגיש כמוני. רבים מהשמאלנים שאיתם שוחחתי נחרדו מכך שהעזתי להטיל ספק בעיקרי האמונה של אידיאולוגיית המגדר. הלא-שמאלנים (אנשים בעלי דעות ליברליות קלאסיות ועצמאיים) שאיתם שוחחתי לא הכירו את דרך החשיבה הזו. הם לא האמינו לי כשסיפרתי להם על חוויותיי. הם אמרי שזו אידיאולוגיה שולית שרק מספר קטנטן של אנשים מאמין בה ושאין מצב שהיא תצא מגבולות ערים שמאלניות קיצוניות כגון סן פרנסיסקו ושאני צריכה להפסיק להקשיב ל”תיאוריות קונספירציה של הימין”.
המשכתי להטיל ספק בעצמי. האם אני פשוט בנאדם נורא? האם אני מודאגת מכלום ושום דבר? האם החוויות שלי הן רק פרי דמיוני? האם הרשיתי לטרנספובים ואנשים צרי אופקים להפוך אותי לאדם קיצוני ומלא שנאה? האם אני אמורה לאלץ את עצמי להאמין במשהו שאני יודעת שאיננו הגיוני ואינו מייצג את המציאות?
לא רציתי להיות שמרנית מרושעת. לא רציתי להיות אדם רע. לא רציתי לאבד את חבריי, מקומי במעונות או להסתכן באובדן הלימודים שלי. הדרך היחידה לצלוח את שאר לימודי התואר שלי הייתה להוריד את הראש ולהעמיד פנים שזה לא עניין גדול.
בשלב זה הבריאות הנפשית שלי החלה להידרדר. חוויית הגסלייטינג משני הצדדים גרמה לי לחרדה ודיכאון קשים, אבל לא יכולתי להימלט מזה. אידיאולוגיית המגדר הייתה בשיעורים שלי, במעונות שלי, ובכל הפעילויות מחוץ לכיתת הלימודים. הרגשתי כל כך לבד ומבודדת שנעזרתי במנגנוני התמודדות לא טובים. אם אינני יכולה לשלוט במחשבותיי, אמצא דרך לא לחשוב בכלל.
בניסיון נואש לא לוותר כליל על החיים, החלטתי לתת לאידיאולוגיית המגדר הזדמנות אחרונה. סוף סוף הרשיתי לכמה מחבריי לשכנע אותי שהתסכול שלי ממגדר נובע מכך שאני בעצם לא בינארית ויש לי “פוביה מופנמת מא-בינאריים” (עוד סיפור שאספר בהזדמנות). זהות לא-בינארית הייתה נפוצה במעונות שלי ובהרבה מהמועדונים שבהם הייתי חברה. התחלתי ללבוש ביינדר (קשירת חזה) ואפילו שקלתי הורמונים וניתוח.
אחרי זמן מה איבדתי חלק מעצמי כשניסיתי להשתלב בקבוצה שככל הנראה מעולם לא הייתה מקבלת אותי כפי שאני באמת.
מגיפת הקורונה נתנה לי הפסקה מכל השטויות ובסופו של דבר מצאתי מספר קטן מאוד של אנשים שהרגישו כמוני. הבנתי שאני לא צרת אופקים ומלאת שנאה, או פרנואידית שוגה באשליות.
אני אדם בעל מחשבה לוגית ואני אינדיווידואל. מחשבותיי וחוויותיי אינן שגויות רק מפני שאינן נפוצות. עובדות וחשיבה רציונלית אינן ביטוי שנאה וחשוב להבין את המציאות.
אני עדיין רוצה שהומואים וטרנסים יחיו את חייהם ללא פחד מאלימות, אבל אני חושבת שהרבה דאגות לגיטימיות מטואטאות מתחת לשטיח בשם ההכלה. אידיאולוגיית המגדר לא תפחית את האלימות והשנאה כלפי טרנסים, הומואים, ביסקסואלים או אנשים שאינם עונים על ציפיות המגדר. ב-2022 אני רואה תגובת נגד גדלה והולכת מאנשים שהיו יכולים להיות בני ברית.
זו הסיבה שאני משמיעה את קולי. לא רק שאני רוצה שאנשים שתוהים לגבי אופן הפעולה של הקהילה הקווירית המודרנית ידעו שהם לא לבד, אלא אני גם רוצה לעודד אנשים לחשוב באופן ביקורתי על כמה מתופעות הלוואי השליליות של המדיניות והאמונות של השמאל. כאישה וכחברה בקהילה הלהט”בית, אני מרגישה שזה חשוב לדבר בפומבי על הנושאים האלה ואיך הם משפיעים לרעה על קהילותינו. אני לא רוצה שאף אחד יעשה את אותן טעויות שאני עשיתי.
אל תקבלו שום דבר בלי לחשוב עליו לעומק באופן לוגי ורציונלי ובלי להרגיש ביטחון בדבר בו אתם תומכים.
מעתה והלאה אני אפעל למען חופש הדיבור ואף חשוב מכך, אלחם למען חופש המחשבה. היכולת לחשוב בהיגיון היא מה שהופך אותנו לבני אדם. למספר גדל והולך של אנשים (בעיקר ילדים!) נאמר שמחשבותיהם מרושעות ושהם צריכים להעניש את עצמם או לחשוש מאלימות בגלל חריגה מהחשיבה המקובלת.
אני גם רוצה לפעול ביתר שאת כדי להביא נתונים לשיח הפוליטי. יש כל כך הרבה נתונים שמסתובבים ורוב האנשים לא מבינים עד הסוף איך לעבד ולפרש אותם. השמאל מפרש נתונים באופן שגוי לעיתים קרובות כדי לדחוף את האג’נדה שלו. למדתי עיבוד מידע ואני מקווה להחדיר יותר חשיבה רציונלית לאותן שיחות שנויות במחלוקת.