נטיעת זרעי ההרס

כיצד אילמות סלקטיבית, התמכרות לאינטרנט וצורך נואש בשייכות הובילו אותי לשביל המעבר המגדרי.

מאמר מאת: ג’ס. תרגום מאת נעמה עציץ.

5 באוגוסט 2022. קישור למקור

“היכנסו דרך השער הצר. כי רחב השער ורחבה הדרך המובילה לחורבן, ורבים נכנסים דרכה. אך קטן הוא השער וצר הוא השביל המוביל לחיים, ורק מעטים מוצאים אותו.” הבשורה על פי מתיו 7:13-14

כשהייתי ילדה קטנה, הפסקתי לדבר. אני לא יודע מתי בדיוק, אני אפילו לא זוכרת שהייתה תקופה לפני כן שבה כן דיברתי. ככל הנראה הייתה. פעם הגיעו לאמא שלי, אז מורה למוזיקה בבית הספר היסודי, כמה מורים אחרים למוסיקה ואני שרתי עבורם. זה לא נשמע כמו משהו שילדה ביישנית או חרדה הייתה עושה, אז אני תמיד מרגישה קצת מוזר כשאמא שלי מספרת לי את הסיפור הזה. זה מרגיש לי זר לחלוטין. רוב התקופה ההיא של ילדותי נעלמה מזיכרוני, כל מה שאני יודעת זה שפתאום הפסקתי לדבר. בהתחלה אפילו עם ההורים שלי, ואז רק עם המשפחה הקרובה שלי ובן דוד. בסופו של דבר הצלחתי ללחוש לזוג חברים קרובים.

הייתה לי אילמות סלקטיבית. תמיד שנאתי את ההגדרה הזו. זה גורם לזה להישמע כאילו בחרתי לא לדבר, כאילו הייתי סלקטיבית בנוגע למי שדיברתי איתו. אבל פיזית לא יכולתי לגרום לעצמי לדבר כמעט בשום מצב. בהפסקות, בנים היו גונבים ללא הרף את הפיקאצ’ו היקר שלי ואומרים לי שהם לא יחזירו לי אותו אלא אם אבקש. או שמורה שהיה בסביבה היה מתערב או שבסופו של דבר הם היו משתעממים ומחזירים לי אותו. פעם אחת ילדה צעירה ממני בשנה איימה להרביץ לי אם לא אדבר. היא קיימה את האיום שלה.

התחלתי את בית הספר ממש בתחילת המילניום. היה למשפחה שלי אינטרנט לראשונה כשהייתי בכיתה ב’, האתר הראשון בו ביקרתי היה של בריטני ספירס. הפעם הראשונה שבה באמת הצלחתי לתקשר עם רוב בני גילי, מלבד כתיבת פתקים, הייתה דרך מסנג’ר MSN, ואז, הפכתי מאוד פעילה בהודעות ובקבוצות של הפלטפורמה Neopets. אני זוכרת שהייתי צריכה להדפיס תלוש אישור להוריי לחתום ולשלוח בדואר כדי שתהיה לי גישה להודעות באתר. בהיותי ילדה אילמת, הסתמכתי מאוד על האינטרנט כדי לבנות את כישורי התקשורת שלי, כמו גם למצוא תחושת שייכות שלא קיבלתי מבני גילי, איתם לא יכולתי לדבר. זה היה עולם אליו יכולתי לברוח, עולם שבו לא הייתי חייבת להיות הילדה האילמת ויכולתי להיות פשוט אני. או כל אחד אחר. נכנסתי דרך שער רחב ומצאתי את עצמי בשדה עצום ופורה.

מכאן ואילך ביליתי כמעט את כל זמני הפנוי באינטרנט. השתמשתי במדריכי Neopets כדי ללמוד HTML בסיסי, כך שאוכל ליצור תבניות גילדות (למשחקי Neopets, המתר’) וקבצי CSS לשימוש בלוח ההודעות של האתר. אחר כך סיימתי ליצור אתרי Piczo משוכללים עם חלקים שונים שעיצבתי בעצמי, כולל עמוד שבו חבריי ובני כיתתי יכלו להצביע לקליפ המוזיקלי של השבוע. השיר “Rich Girl” של גוון סטפני זכה שלושה שבועות ברציפות. היו לי כמה שנים הארדקור בפלטפורמה Habo, בהן שיחקתי תפקיד כפרופסור לאריתמיה בהוגוורטס, אותה מישהו יצר באמצעות “רהיטים” במשחק שנקנו באשראי ומשתמשים קישטו בהם את “חדרי המלון” שלהם. באופן טבעי כאשר נתקלתי בפלטפורמה טאמבלר, מה שעתיד היה להפוך למקום המרכזי לילדים מוזרים שמבלים יותר מדי זמן באינטרנט, השתלבתי שם בול. 

עיבוד האדמה החל.

יום אחד, דפדפתי בעמוד הבית שלי שם ונתקלתי בתמונה של גבר ללא חולצה. מה שגרם לי להפסיק לגלול לכמה שניות היה הכיתוב, הוא אמר שהוא טרנסג’נדר שעבר מנקבה לזכר והוא עבר “ניתוח עליון”, השם החמוד שנותנים לכריתת שד כפולה בגישת אישרור המגדר, כלומר הסרת שדיים. בניסיון לכסות על הצלקות, היו לה קעקועים, כך שלעולם לא תדעו שהיא עברה ניתוח. הוא/היא היה גם בחור מושך, עם מראה אלטרנטיבי, אתם מכירים את הטיפוס. טיפוס של טאמבלר, אז גם הטיפוס שלי. אני זוכרת שחשבתי לעצמי “וואו! אפילו לא ידעתי שאפשר לעשות את זה…” ואז המשכתי לגלול. 

וכך נשתל הזרע הראשון.

אני לא בטוחה כמה זמן חלף אחרי שתוכן FTM (נ”ע: טרנס מנקבה לזכר) ותוכן טרנסי אחר התחיל להציף את כל יוטיוב, אבל אני לא חושבת שזו הייתה הסתננות איטית. רגע אחד אני רואה את התמונה הזו בטאמבלר ושוכחת ממנה מהר, ופתאום אני יושבת שעות מול יוטיוב, צופה בסרטוני טרנסים כאילו הם צצו משום מקום, או שהפעלתי איכשהו את האלגוריתם. או שאולי פשוט הייתי הטיפוס המושלם שייפול בפח הזה. הייתה אפילו תוכנית ריאליטי עם חבורה של טרנסקסואלים (לפני שהמילה הזו נחשבה פוגענית) שחיו בבית ביחד במהלך קיץ, כדי שיוכלו לחלוק את חוויות המעבר המגדרי שלהם וללמד (מחדש) את הציבור על טרנסים. הם אפילו הביאו טרנסג’נדר מנקבה לזכר כדי להראות את ניתוח איבר המין שלו/שלה והתוצאה הייתה ממש מרשימה (כמובן שלא היו מביאים תוצאה משובשת לטלוויזיה!). 

זרע נוסף ניטע ומכר לי את הבלתי ניתן להשגה כמשהו שניתן להשיג.

אני חושבת שמה שבאמת שכנע אותי סופית הייתה יוטיוברית טרנסג’נדר מנקבה לזכר שמאוד הערכתי. לפרוטוקול, אני לא מאשימה אותה או כל יוצר תוכן טרנסי אחר. יש להם את כל הזכות לספר את הסיפור שלהם, אני שמחה שהם מרוצים מהמעבר המגדרי שלהם ואני שמחה על כל האנשים שהם עזרו להם. אני רק מנסה להבין איך הצלחתי להישאב למשהו שלא התאים לי. אני לא חושבת שהיא עדיין יוצרת תוכן, אבל בבקשה אל תחפש אותה כדי להביע כלפיה שנאה.

היוטיוברית הזו גם הייתה אילמת והיא עשתה סרטון על איך היא גילתה שהיא טרנס כאשר שתלמיד אחר שאל אותה אם היא בן, ולבסוף היא הצליחה לדבר ולהגיד כן. הכל הסתדר לה ברגע שהיא ביצעה את המעבר המגדרי, אז אני מניחה שאני חשבתי שהמעבר הוא כנראה הדבר שאני מחפשת ושיהפוך הכל סוף סוף להגיוני. זה שכבר דיברתי שוב במשך עשור לא שינה, חשבתי לי ‘זה בטח היה קשור לצורך שלי במעבר!’ זה הרי פתר את כל הבעיות שלה, נכון? ועד אז מעולם לא נתקלתי במישהו אחר שהיו לו כל כך הרבה מחשבות ורגשות דומים לשלי, שלא לדבר על מישהו שגם היה אילם! זה כנראה היה החלק החסר לאורך כל הדרך.

האדמה עברה עיבוד. הזרעים נשתלו. ועכשיו הם התחילו לנבוט. השקיתי אותם על ידי כך שסיפרתי לאט לאט לחברים הקרובים ולמשפחה שלי. סיפרתי לאמא שלי דרך אימייל בזמן שהיא הייתה בעבודה ושמתי לה כמה קישורים לסרטונים של היוטיוברית הזו. סיפרתי לחברים הקרובים שלי באמצעות כך ששלחתי להם את השיר “If I Were A Boy” (נ”ע: “אם הייתי בן”) של ביונסה. הצעד הבא שלי היה לצאת מהארון בבית הספר (הייתי בתיכון בגיל 20 כי נשרתי ואז חזרתי בגיל 19 כדי לסיים אותו, סיפור ליום אחר). למרבה המזל, הבמה כבר הייתה מוכנה.

יום אחד, ישבתי בכיתה כששמעתי את הילדים מאחורי מדברים. בדיוק היה להם עוד שיעור שבו המורה הזמין טרנס מנקבה לזכר לבוא לעשות מצגת ולענות על שאלות ותשובות. הם צחקו וסיפרו עליה בדיחות טרנספוביות. בחיים שלי לא דיברתי עם הילדים האלה אבל ממש נפגעתי מזה. קמתי ועברתי לשבת בצד השני של הכיתה (כל כך דרמטי, אני יודעת). ישבתי רותחת מכעס ובישלתי תוכנית. לא היה להם כנראה מושג מה קרה זה עתה, ולא היה להם מושג מה עתיד לבוא.

מאוחר יותר באותו ערב יצאתי מהארון כטרנסג’נדר בפייסבוק. הלוואי שיכולתי למצוא את הפוסט עכשיו, חשבון הפייסבוק שלי נמחק מזמן, אבל אני זוכרת שזה התחיל באיך שאנשים טרנסג’נדרים סובלים ורק רוצים כבוד בסיסי, שמגיע להם, ושלקרוא למישהו שכבר מתמודד עם דברים במילים כמו “זה”, פשוט הופך אותך לאכזרי (עדיין נכון). ואז לקראת סוף הפוסט יצאתי כטרנסג’נדר. אני זוכרת שסיימתי את זה ב”ואם למישהו יש בעיה עם זה הוא יכול למצוץ את הזין המושלם שלי שנוצר בניתוח” (כמה זכרי מצידי!). בכלל לא היה לי פין שנוצר בניתוח, ותודה לאל שהרצון לאחד כזה עבר לי. אבל הזרעים נשתלו, והמוח שלי היה הסביבה המושלמת לצמיחתם. כי עכשיו הגיע הזמן לקציר. וכשחושבים על זה, אני לא בטוחה אם בכלל מישהו מהילדים האלה בכיתה היה חבר שלי בפייסבוק.