הלחץ על גברים הומוסקסואלים נשיים לבצע מעבר מגדרי

טרנס לשעבר חולק את הניסיון שלו

29 באפריל 2022, תרגום מאת נעמה עציץ

קישור למקור: https://magiruuvelvet.substack.com/p/the-pressure-to-transition-as-effeminate

תמיד הייתי מאוד נשי בתור ילד. היה לי שיער ארוך, העדפתי בגדים נשיים ותחומי העניין והגינונים שלי נחשבו ל”נשיים”. הייתי מבולבל באופן קבוע בתור ילד. ההורים שלי תמיד אפשרו לי להיות אני, אבל החברה לא. עד מהרה למדתי שאי-השתלבות בנורמות המגדריות החברתיות, היא לא הולמת ולא רצויה. אף פעם לא יכולתי להתחבר לבנים אחרים בגילי ותמיד העדפתי לבלות עם בנות. בנים אחרים הפחידו אותי וחלקתי איתם אפס תחומי עניין.

ילדות ונעורים

ילדותי ונעוריי היו בנויים על עלבונות, בריונות ותקיפות. תמיד היו בנים שהתעללו בי בגלל היותי “נשי מדי” ו”ילדותי מדי”. “בנים לא עושים ככה!”, “למה אתה לא כמו שאר הבנים?” סבלתי מהתקפי חרדה יומיומיים והתחלתי לבודד את עצמי חברתית. התחלתי לבלות באינטרנט באופן כרוני. הרגשתי בטוח באינטרנט, כי אף אחד לא יכול היה להתעלל בי פיזית שם. נפלתי לתוך בור של דיכאון עמוק והחיים הפכו חסרי משמעות עבורי.

התעללות מתמדת, פיזית ורגשית, על ידי בנים אחרים, גרמה לי לשנוא את זה שאני זכר. עמוק בפנים, פיתחתי שנאה ופחד עזים כלפי כל גבריות. להיות זכר פירושו להיות אידיוט רעיל וזה היה רע מטבעו עבורי. במהלך השנים הפכתי מאוד למיאזנדרי (נ”ע: שונא גברים) ואנדרופובי (נ”ע: מפחד מגברים). הייתי פרנואיד לגבי כך שכל הגברים תמיד רוצים להתעלל בי על עצם קיומי, פשוטו כמשמעו. שנאתי את כל הגברים ואת הגבריות. אף פעם לא יכולתי להתחבר עם בחורים אחרים ועם גבריות. בגלל שאני נשי מטבעי והייתי מבולבל באופן קבוע בתור ילד, חשבתי שאני ילדה לכודה בגוף של בן. כל כך רציתי להיות ילדה. זה היה הרבה לפני שהתוודעתי לטרנסג’נדריזם ולמושג המעבר המגדרי.

שנאתי כל היבט בהתבגרות הגברית. שנאתי את הקול המעמיק. שנאתי את שיער הגוף. שנאתי את זה שאהפוך לזכר מטומטם ורעיל, כמו המתעללים שלי. לא היו לי מודלים חיוביים גבריים בצעירותי, אז לא יכולתי להבין שלהיות גבר לא אומר להיות רע מטבע הדברים כברירת מחדל. לא הצלחתי להבין את זה שגברים יכולים לאמץ נשיות אך במקום זאת, הם בוחרים “להתנהג בגבריות” ולהיות רעילים באופיים.

הלחץ למעבר מגדרי

לא יכולתי למלא את ציפיות הגבריות, הרגשתי שנכשלתי בלהיות גבר. דחיתי אותי בגלל הנשיות שלי. לא יכולתי להתחבר עם בחורים אחרים. הרגשתי כמו חייזר. הרגשתי בלחץ להיות מישהו אחר, מישהו שאני לא. אנשים אמרו לי “להתגבר” ו”להפסיק להיות הומו”.

הפעם הראשונה שלמדתי על טרנסקסואליות הייתה מסרט תיעודי בטלוויזיה. בפעם הראשונה בחיי, יכולתי להזדהות עם אנשים אחרים. הרגשתי מובן. הייתי משוכנע שאני אישה לכודה בגוף של גבר. המעבר המגדרי הוצג לי כאופציה לריצוי החברה, “לתקן את הגוף שלי” כך שיתאים לנפש שלי, סוף סוף אוכל לאמץ את הנשיות בלי פחד. לא אתבייש יותר במיניות שלי. התחלתי להיות אובססיבי לגבי המעבר המגדרי שלי. זה היה הדבר הכי חשוב בחיי עכשיו. הייתי משוכנע שלא אוכל להשיג אושר בחיים מבלי שאעבור מגדר.

המעבר

הזדהיתי לראשונה כטרנסית בגיל 19. יצאתי אל מול כולם ושכנעתי אותם שאני אישה. רציתי שכולם ישתמשו בשם הנשי החדש שבחרתי לי ובכינויים נשיים והתעצבנתי מאוד כשאנשים עשו לי “מיסג’נדרינג” (נ”ע: טעו כביכול בפנייה אליו). השנאה שלי כלפי שם הלידה שלי, טרנסים קוראים לזה “שם מת”, הפכה כל כך חזקה שהתחלתי להתעלם מאנשים כשהם משתמשים בו. רוב האנשים שאכפת לי מהם היו מאוד מקבלים ותמכו במעבר שלי. כשהתחלתי את המעבר הרפואי, הם הזינו את האשליה שלי לגבי זה שאני יכול להפוך לאישה אפילו יותר, לגבי זה שאוכל לשנות את המין הביולוגי שלי, שאוכל להיפטר מכל זכריות בגוף שלי.

התחלתי את המעבר הרפואי שלי בשנות העשרים המוקדמות שלי. עברתי תחילה את ההתבגרות הטבעית שלי, ובדיעבד, אני שמח שעשיתי את זה. אני שמח שמעולם לא נטלתי חוסמי גיל התבגרות או התחלתי הורמונים חוצי מין מוקדם מדי. הורמונים חוצי מין, שגרמו נזק רב לגוף שלי, והעמדת הפנים שטיפול החלפת הורמונים הוא דבר בריא ש”יתקן אותי” – רק הזינו את האשליה שלי עוד יותר. לא הבנתי שאני ממש מרעיל את עצמי. אני לא יכול להכחיש שהתחלת המעבר הרפואי עזרה לי להתחבר שוב לצד הנשי הטבעי שלי, אבל טיפול (נ”ע: מתכוון לטיפול נפשי) היה מוביל לאותה השפעה. אני מתחרט על כך שאי פעם עברתי טיפול הורמונלי ועל הנזק שגרמתי לגוף שלי. אני צריך ללמוד לקבל את השינויים הקבועים וההשלכות הבריאותיות האפשריות, ואת זה שלא יהיה לי יותר את הגוף שהיה לי לפני הטיפול ההורמונלי.

דעיכה והתעוררות מהזיה

אנשים הכירו אותי כאישה. עברתי. כגבר, אף פעם לא ממש “עברתי”, בשל הנשיות הטבעית שלי. 4 שנים אחרי התחלתי לפקפק במעבר שלי, מה שאילץ אותי להתעמת עם הרגשות שלי. בסופו של דבר ויתרתי על הניסיון להפוך לאישה. הבנתי שזה בלתי אפשרי. אני לא יכול לברוח מהמין שלי, אבל למדתי שאני לא חייב להשתלב בציפיות הגבריות החברתיות, ושהמין שלי לא כופה עליי להתנהג בגבריות.

הפסקתי את המעבר הרפואי בסוף שנות העשרים לחיי. מעולם לא עברתי ניתוח. אני עדיין שלם “שם למטה”, מה שהפך את ההחלטה הזו להרבה יותר קלה. התרופה היומית הפכה לבלתי נסבלת עבורי. שנאתי את הרעיון לקחת כדורים ולהיות תלוי בתרופות למשך שארית חיי. לאט לאט התעוררתי מהאשליה שלי והבנתי מה אני עושה לגוף שלי. ניסיתי להפוך למישהו שלא הייתי. זו הייתה הנקודה שבה הפסקתי לשקר לעצמי. אף פעם לא הרגשתי בנוח כאישה. אף פעם לא יכולתי להתחבר לנשיות ובכל יום הרגשתי כמו פולש. אני מכבד אזורים המיועדים למין ספציפי ואף פעם לא יכולתי לשכנע את עצמי לחדור למרחבים נשיים, זה פשוט הרגיש כל כך לא בסדר. אני זוכר שפעם הזמינו אותי למקלט נשים. זו הייתה אחת החוויות הכי לא נוחות בחיי. הרגשתי חרא על זה שהפרתי את עצם הסיבה שקיימים מקומות המיועדים למין ספציפי. כן, אני גבר שמכבד מרחבים נשיים. אנחנו קיימים.

לצאת שוב מהארון, לספר שאני מבצע מעבר חוזר ולהודות שעשיתי טעות, היה נורא עבורי בהתחלה, אבל זה היה נחוץ לי כדי להמשיך בחיים. בדיעבד, אני מרגיש הקלה, עכשיו שקיבלתי את ההחלטה הזו. לאט לאט אני מתחיל להרגיש בנוח בתור גבר. קיבלתי את מאפייני המין הגבריים שלי ואני כבר לא רואה אותם כרעים מטבעם. אחרי הכל, זה הגוף שנולדתי לתוכו. למה צריך להיות משהו רע או לא בסדר בזה?

אני הולך עכשיו לטיפול באופן קבוע, כדי לעבד את הטראומה והחרדה שלי. גם לגברים יש רגשות, מותר להם גם להביע את רגשותיהם בצורה בריאה, גם לגברים מותר לפנות לעזרה. זהו אחד הסטריאוטיפים הגבריים המזיקים ביותר בחברה שלנו שאני יכול לחשוב עליו, שגברים חייבים להיות טמבלים קשוחים וחסרי רגשות שחייבים להתמודד עם כל הבעיות שלהם לבד. ככה הבריאות הנפשית שלי השתבשה. קבלת עזרה מקצועית הייתה אחת ההחלטות הטובות ביותר שעשיתי אי פעם ובפעם הראשונה בחיי אני מרגיש שאני באמת מתרפא נפשית.

הסיבות שבגללן עברתי

אני יכול לחשוב על הסיבות הללו שתרמו למעבר שלי. הן מילאו תפקיד עצום לגבי הסיבה שהתחלתי להזדהות כטרנסית מלכתחילה והסיבה שרציתי להיות אישה.

• הומופוביה מופנמת

• מיזאנדריה ואנדרופוביה (נ”ע: שנאת גברים ופחד מגברים)

• ‘גבריות רעילה’ והימלטות מסטריאוטיפים מגדריים גבריים מזיקים

• היותי רך ולא גברי

• שנאה עצמית ודיכאון

הכל מסתכם בנורמות וסטריאוטיפים מגדריים חברתיים ודחייה של אנשים כמוני שלא מתאימים לנורמה הזו. גדלתי בסביבה הומופובית שדחתה גברים הומוסקסואלים נשיים.

מאז המעבר החוזר שלי, השקפתי על מגדר השתנתה מאוד. זיהיתי את האופי המדכא של המגדר ואת הציפיות לגבי האופן שבו גבר ואישה חייבים לפעול, להתלבש ולהתבטא, מה שנחשב להתנהגות “הולמת” לזכרים ולנקבות. הבנתי שרק מין הוא חשוב, ושמגדר הוא המבנה החברתי המעיק סביב המין. הפסקתי לנסות להשתלב, ובמקום זאת התחלתי להיות האני האותנטי שלי ככל האפשר.

אי-התאמה מגדרית כמבוגר

אני מאמץ את הנשיות שלי עכשיו. אני מביע את עצמי איך שאני רוצה. אני מתלבש איך שאני רוצה. אני פועל איך שאני רוצה. הפסקתי לנסות להשתלב. זה לא משנה את העובדה שאני גבר. גבר לא צריך להיות גברי, למעשה אין דרך מסוימת שגבר צריך להיות. הכל מסתכם רק בסטריאוטיפים וציפיות. קיבלתי את זה שבסופו של דבר אני הומו נשי. אני לא צריך להתבייש בלהיות עצמי או במיניות שלי. אני מרגיש אותנטי וכמו עצמי עכשיו.