אם שואלים אתכם מה כינויי הגוף שלכם, אל תענו

מתוך הבלוג של קולין רייט. המקור כאן.

“מה כינויי הגוף שלך?” זו שאלה תמימה כביכול שהופכת נפוצה יותר ויותר. אנשים רבים מציגים בגלוי את כינויי הגוף שלהם בפרופילים שלהם ברשתות החברתיות, בחתימת האימייל ובתגי שם בכנסים. סגנית הנשיא קמלה האריס מציגה את כינוי הגוף “היא/את” בתיאור הטוויטר שלה ושר התחבורה פיט בוטג’ג’ מציג גם הוא את לשון הפנייה הוא/אתה בטוויטר שלו. ישנם גם אנשים לא-בינאריים שלא מזדהים כזכר או נקבה והמשתמשים בכינוי “הם” (באנגלית they. זה לא ממש עובד בעברית, המתר’), ויש גם אנשים המשתמשים בכינויי גוף לא סטנדרטיים כגון ze/zir או fae/faer, ואפילו כינויים מוזרים יותר “ניאו-פרונאונס” כגון bun/bunself אשר, על פי הניו יורק טיימס, אלו זהויות שיכולות לתאר חיות ויצורי פנטזיה.

סקר שנערך לאחרונה בקרב 40,000 “בני נוער לסביות, הומואים, ביסקסואלים, טרנסג’נדרים, קווירים ותוהים (LGBTQ)” בארה”ב מצא ש-25% מהם משתמשים אך ורק בלשון הפנייה היא/את והוא/אתה. הארגון Human rights campaign, הטוען שהוא “הארגון הגדול ביותר בארה”ב לזכויות אזרח של להטב”ק+”, צייץ לאחרונה שכולנו צריכים לפתוח שיחות ב”שלום, כינוי הגוף שלי הוא_______. מה שלך?” נאמר לנו שלשאול, לחלוק ולכבד כינויי גוף זה “מכיל” כלפי טרנסים ואנשים לא-בינאריים ושלא לעשות זאת עלול אפילו להיות אלים ודכאני.

אם כל זה נשמע מבלבל וגורם לכם לאי נוחות מסיבות שאתם מתקשים לנסח בבירור, אתם לא לבד. השתתפות בטקסים בלתי פוסקים של חילופי כינויי גוף אולי נראית מטופשת או מרגיזה במקרה הטוב ומתישה במקרה הרע, אבל במציאות ההשתתפות בפרקטיקה הכביכול בלתי מזיקה הזו עוזרת לנרמל אידיאולוגייה רגרסיבית שגורמת נזק עצום לחברה. כדי להבין למה, תצטרכו להכיר כמה ממושגי היסוד שלה.

תומכי אידיאולוגיית המגדר ניתקו לחלוטין את המושגים “גבר”, “אישה”, “ילד” ו”ילדה” ממין ביולוגי. אידיאולוגיית המגדר טוענת שהמושגים “גבר/ילד” ו”אישה/ילדה” וכינויי הגוף המתאימים – “הוא/אתה” ו-“היא/את” – מתייחסים לזהות המגדרית בעוד ש”זכר” ו”נקבה” מתייחסים למין ביולוגי. אתם אולי מגדירים אישה כנקבת אנוש בוגרת, אבל אידיאולוגיית המגדר גורסת ש”אישה” היא אדם בוגר מכל מין שפשוט “מזדהה” כאישה.

אבל מה המשמעות של “להזדהות” כגבר או אישה?

פעילי מגדר מאמינים שלהיות גבר או אישה מצריך אימוץ סטריאוטיפים של גבריות ונשיות, בהתאמה, או תפקידים חברתיים וציפיות שהחברה כופה על אנשים בגלל מינם. הארגון “הורות מתוכננת” (Planned Parenthood) מציין במפורש שזהות מגדר זה “איך מרגישים בפנים”, ומגדיר “מגדר” כ”מעמד חברתי וחוקי, מערכת של ציפיות מהחברה בנוגע להתנהגות, תכונות אופי ומחשבות” וקובע ש”זה יותר קשור לאיך מצפים שתתנהגו בגלל מינכם”.

מאמר שפורסם לא מזמן בניו יורק טיימס מדבר על “גברים, נשים, ואנשים לא קונפורמים למגדר”, כאילו שאי-עמידה בציפיות מגדר לא עולה בקנה אחד עם היותו של אדם גבר או אישה. על פי איש הג’נדר ברד, כלי חינוכי פופולרי המלמד ילדים קטנים על זהות מגדר, התכונות של “גבריות” ו”נשיות” כוללות “סממני אופי מסויימים, עבודות, תחביבים, דברים שלא אוהבים, תפקידים וציפיות”.

המסר הברור של אידיאולוגיית המגדר הוא שאם את נקבה שאינה “מזדהה” עם התפקידים החברתיים והסטריאוטיפים של נשיות, אזי אינך אישה. אם אתה זכר שבאופן דומה דוחה את התפקידים החברתיים והסטריאוטיפים של גבריות, אז אינך גבר. במקום זאת אתם נחשבים לטרנסים או לא-בינאריים, וארגון Planned Parenthood מבטיח לך ש”יש טיפולים רפואיים שיכולים לעזור לגופך לשקף באופן טוב יותר את מי שאת/ה”. על פי קו מחשבה זה, סוגי אישיות שונים, התנהגויות והעדפות אינן עולות בקנה אחד עם סוגים מסויימים של אנטומיה.

אז כששואלים אותך מה לשון הפנייה שלך ואת משיבה “היא/את”, אז למרות שייתכן שאת פשוט מציינת את העובדה שאת נקבה, תומכי אידיאולוגיית המגדר מפרשים את זה כהודאה בכך שאת מאמצת נשיות ואת התפקידים החברתיים והציפיות המשוייכות לאנשים ממין נקבה. בעוד שארגוני זכויות נשים נלחמו במשך עשורים כדי לנתק את המושג “אישה” מהסטריאוטיפים הנוקשים ומהתפקידים החברתיים, אידיאולוגיית המגדר המודרנית חיברה את השניים שוב יחדיו.

לכפות על אנשים לציין את כינויי הגוף שלהם בפומבי בשם ה”הכלה” זה סוס טרויאני שמעצים את אידיאולוגיית המגדר ותורם להתפשטותה. זה הקצה הדק של הטריז בו משתמשים פעילי המגדר כדי לנרמל את השקפת העולם שלהם. השתתפות בטקס כינויי הגוף גורם לכם לשתף פעולה עם מערכת האמונות הרגרסיביות של אידיאולוגיית המגדר, ובכך לתת לה לגיטימציה. זה אינו מעשה תמים המסמל תמיכה בהכלה. רחוק מכך – זה מסמל קבלה מרומזת של אידיאולוגיית המגדר וכל היסודות הרדיקליים שלה.

הרשו לי להציע לכם אנלוגיה. חשבו על ההצעה של ארגון Human Rights Campaign, שאנשים יתחילו שיחת ב”היי, כינויי הגוף שלי הם _____ . מה שלך?”. עכשיו דמיינו בקשה דומה מאת הפדרציה האמריקאית לאסטרולוגיה להתחיל שיחות ב”היי, אני מזל קשת. מה המזל שלך?”. אם אתם משיבים בציון המזל שלכם, פירוש הדבר שאתם פועלים בתוך מערכת האמונות של האסטרולוגיה ומציינים בכך את תמיכתכם בה. אם אתם לא מאמינים באסטרולוגיה ומשיבים לשאלה ב”אין לי מזל”, התשובה עשויה להיות: “בוודאי שיש לך! מה תאריך הלידה שלך?”, אבל זו שאלה אחרת לגמרי.

באופן דומה, אם אתם דוחים את הטענה של אידיאולוגיית המגדר שעל פיה גברים ונשים מוגדרים על ידי ציות מרצון לתפקידים וסטריאוטיפים של גבריות ונשיות, ובכך מסרבים לענות על השאלה ולספק את לשון הפנייה שלכם, בן שיחתכם עשוי להשיב: “לכולנו יש כינויי גוף! את/ה מזדהה כגבר או אישה?”. אבל כיוון שהתפיסה הזו של “גבר” ו”אישה” אינה דומה בכלל לתפיסה שלכם, ציון לשון הפנייה שלכם, ציון לשון הפניה רק תנרמל עוד את הטקס הזה ותאשרר את תפיסת העולם הרדיקלית.

להגדרה מחדש של “גבר”, “אישה”, “ילד” ו-“ילדה” סביב סטריאוטיפים מיניים יש השלכות רציניות על העולם האמיתי. דחיית הסטריאוטיפים האלה נחשבת כעת למצב רפואי (דיספוריה מגדרית) הדורש טיפול בחסמי התבגרות מינית (לילדים), הורמונים חוצי מין וניתוחים הגורמים לעקרות לצמיתות וכובלים את המטופלים להוצאות רפואיות לשארית חייהם. ההגדרה מחדש מאיימת גם על בטחונן של נשים בבתי כלא וגם מסכנת את הביטחון, ההגינות והכבוד של נשים ונערות בספורט, כיוון שזכרים פשוט “מזדהים” כנערות או נשים ויכולים לגשת לאותם מרחבים מוגנים.

המאבק נגד אידיאולוגיית המגדר הוא המעוז האחרון של המציאות. אנו פשוט לא יכולים להתעלם מהמציאות הבסיסית של הביולוגיה שלנו ולצפות לתוצאות חיוביות עבור החברה. טקסי כינויי הגוף עושים עבודה מצויינת בנרמול ומיסוד ההשמדה של מין ביולוגי לטובת זהות מגדרית. טקסים אלה מנצלים את הבלבול ותחושת החמלה של אנשים כדי להשיג ציות. אבל הזמן לנימוסים עבר. התשובה הנאותה היחידה לשאלה “מהם כינויי הגוף שלך”? היא לדחות את הנחות המוצא ולסרב לענות.