הסאגה של סייג’

תרגום מאת נעמה עציץ. פורסם ב-5.5.22. המקור כאן.

אזהרה – מדובר בתוכן טריגרי וקשה מאוד לקריאה.

להלן סיפורה של ילדה בת 15, סייג’ לילי. הכותבת, אמה המאמצת (שהיא במקרה גם סבתה), רוצה שהעולם יידע מה קורה לילדים פגיעים המזדהים כטרנס, כמו בתה. כשקיבלנו את הסיפור שלה, מיד קישרנו אותה עם אנשי קשר שלנו שאולי יוכלו לעזור לה ולחשוף את הסיפור שלה אל קהל רחב יותר. כל זה כרגע בתנועה. אנא הקדישו זמן לקרוא את הסיפור קורע הלב הזה בעצמכם.

הפוסט המקורי הועלה על ידי נציגה מארגון תמיכה להורים, אליהם פנתה אמה המאמצת (סבתה) של סייג’.

אני סבתא לילדה בת 15, סייג’ לילי.

אימצתי את סייג’ כשהייתה כמעט בת שנתיים, אנחנו גרות בווירג’יניה עם בעלי.

סייג התחילה לחוות בלבול מגדרי בכיתה ח’. עד לאותה נקודה היא הייתה תלמידה מצטיינת שנהנתה לנגן בפסנתר ולכתוב שירה. בבית הספר הקטן שלה, כפי שסייג’ סיפרה לי, כל הבנות היו בי, טרנס או לסביות. בשלב מסוים ההשפעה החברתית גברה עליה. היא שיתפה את חבריה והמורים שלה שהיא רוצה להיות טרנס וששמה כבר אינו סייג’ – היא ביקשה שיקראו לה “דראקו” ושיפנו אליה כבן. היות שזו וירג’יניה, בית הספר מחויב על פי חוק שהתלמידים יהיו מאושררים על ידי צוות בית הספר (נ”ע: שבית הספר ישתף פעולה עם הבקשה לשינוי מגדרי של הילד). לרוע המזל, בית הספר לא סיפר לי, אמה החוקית, על כל זה. נשארתי באפלה. 

הלוואי שהייתי יודעת. אם הייתי יודעת, הסיפור היה מתרחש אחרת.

באוגוסט האחרון (2021), סייג’ התחילה את כיתה ט’ בתיכון המקומי עם הזהות הטרנסית שלה, ללא ידיעתי. היא ספגה בריונות והפכה לפגיעה ביותר. תוך זמן קצר היא גם נוצלה באינטרנט – עובדה שגיליתי רק מאוחר יותר.

ב-25 באוגוסט היא ברחה מהבית. הודעתי מיד לשריף המקומי. המקרה שלה הסלים במהירות וה-FBI ושירות המרשלים (רשות אכיפת החוק הפדרלית – המתר’) הפכו מעורבים. סייג’ נפלה קורבן לסחר במין והועברה מווירג’יניה לוושינגטון הבירה ולאחר מכן למרילנד. ה-FBI והמרשלים מצאו אותה בחדר נעול בביתו של המתעלל בשעה 22:00 ב-2 בספטמבר. הם התקשרו אליי והודיעו ​​לי שאוכל לאסוף אותה למחרת בבוקר כדי לקחת אותה הביתה חזרה לוירג’יניה. נאמר לי שהיא צריכה להישאר ללילה בבית מעצר, מכיוון שהיא מטופלת בבית החולים וצריכה לעבור בדיקה של ערכת אונס. הייתי נסערת, כפי שאתם יכולים לדמיין, ומבולבלת מכך שאסור לי לראות אותה מיידית.

למחרת בבוקר הגעתי לבית המעצר מוקדם וקיבלתי חדשות מפתיעות והרסניות – סייג’ מיוצגת כעת על ידי עורך דין לנוער ולא תורשה לחזור איתנו לוירג’יניה. לא יורשה לי לראות אותה עד שייערך דיון בבית המשפט. בנוסף לכך, בעלי ואני נחקרנו על התעללות כי קראנו לה סייג’ ולא “דראקו”, והשתמשנו בלשון נקבה ביחס אליה.

כתבי אישום על התעללות הוגשו נגדי ונגד בעלי וסייג’ הוכנסה לאגף הבנים של בית הילדים – שם שוב התעללו בה. בעקבות כך היא הועברה לחדר פרטי. לא הודיעו לי שסייג’ הוכנסה לאגף של בנים, אז עכשיו הילדה הטראומטית שלי נחטפה, נסחרה במין, ואז שוב עברה התעללות מינית בזמן שהייתה בטיפולה של המדינה, במקום לחזור לביתה האוהב ושם להיבנות מחדש. 

במקום הטיפול בטראומה שסייג’ נזקקה לו נואשות לאחר שחולצה (נ”ע: מהחוטף), היא עברה מניפולציות ומשפחתנו קיבלה יחס לא הוגן. במקום לקבל את העזרה שהיא זקוקה לה ומגיעה לה, נגזר עליה לחוות עוד יותר כאב וסבל.

לאחר חקירה של מחלקות הרווחה של מרילנד ושל וירג’יניה האישומים על התעללות (נ”ע: מצד הוריה המאמצים) נקבעו כבלתי מבוססים. עם זאת, סייג’ עדיין לא הורשתה לחזור הביתה. במקום זאת, היא הוצבה במרכז הבמה כדי לדחוף אג’נדה פוליטית ומגדרית עבור סנגור ציבורי במרילנד ללא שום ידע על טראומות ניצול מיני של ילדים.

ילד טיפוסי בן 14 אינו בוגר רגשית, ומתמודד עם קשיים רבים. לסייג’ היו בעיות נוספות מעבר להתמודדויות הרגילות הללו, שכן היא חוותה טראומה קשה לפני גיל שנתיים. עכשיו, עם הטראומה החדשה של היסחרות במין, היא הפכה אפילו פגיעה יותר. 

למרות תוכניות מגורים טיפוליות בווירג’יניה שהיו מוכנות ויכולות לקבל אותה, הסניגוריה הציבורית של מרילנד טענה שסייג’ לא יכולה להתקבל בגלל הזהות הטרנסית שלה, ושופט בית המשפט לנוער במרילנד הסכים איתם!

ב-8 בנובמבר 2021, שופט במרילנד שחרר סוף סוף את סייג’ למוסד בווירג’יניה. על זה הוגש ערעור מיד למחרת (שמתנגד לחוק הבין-מדינתי למשמורת) ומדינת מרילנד המשיכה להחזיק במשמורת על הילדה שלי, בתקווה להכניס את סייג’ לבית אומנה במרילנד. 

למה? כי קראתי לה סייג’, שמה החוקי, ולא דראקו. במקרה הזה, זה היה פשוט בגלל שבעלי ואני לא זכרנו. היינו נואשים להחזיר את הילדה שלנו והיינו מוכנים לעשות הכל, כולל להשתמש בשם דראקו. כעת ילדתנו, שעברה התעללות, שהפכה קורבן לפשע פדרלי בסחר במין, נשלחה לבית אומנה בגלל אידיאולוגיה מגדרית. 

אין דרך לראות את זה כטובת הילדה שלי.

כאילו שהמצב לא היה חמור דיו, יום אחד, ב-12 בנובמבר, סייג’ לא חזרה לבית הילדים אחרי הלימודים. היא ברחה שוב. רשויות אכיפת החוק, המרכז הלאומי לילדים נעדרים ומנוצלים (NCMEC) וה-FBI קיבלו הודעה.

באותו שלב יכולתי רק לקוות ולהתפלל שסייג’ לא חזרה לידי הטורפים. 

התפללתי שהיא עדיין בחיים. כולם היו צריכים לחפש אותה. במקום זאת, הערעור של מדינת מרילנד נותר פעיל ועורכי הדין התמקדו בו כדי לקבוע פסיקה עבור טרנסג’נדרים (עורך הדין אף הרחיק לכת ויעץ לילדה שלי להגיש ערעור ואם זה לא יצליח אז לפנות לבית המשפט העליון!). 

זו הייתה כוונתו העיקרית של עורך הדין במרילנד – והיא הייתה אמורה להתבצע תוך סיכון חייה ובריאותה הנפשית של הילדה שלי. למרבה הזוועה, המרשלים של מרילנד גילו שסייג’ נשלחה ממרילנד לדאלאס, טקסס.  ב-24 בינואר 2022, המרשלים בטקסס, בחסדי אלוהים, מצאו אותה בחדר נעול שבו, שוב, היא עברה התעללות. 

המתעלל השתמש בה לפורנוגרפיה, מכר את גופה תמורת כסף, הרעיב אותה, היכה אותה וסימם אותה. 

זה היה נס אמיתי שהיא נמצאה. כל כך הרבה ילדים לא נמצאים אף פעם, אבל הניצול שלה לעולם לא היה קורה מלכתחילה אלמלא התערבותה של מדינת מרילנד.

כעת סייג’ נמצאת במוסד מגורים טיפולי למשך 1-2 השנים הבאות, תלוי איך היא תגיב לתוכנית (נ”ע: הטיפולית). היא תתמודד עם ההשלכות למשך שארית חייה. היא רק בת 15. היא בילתה את יום הולדתה ה-15, 20 באוקטובר, במרילנד, ואפילו לא הורשתי לבקר אותה. 

בכיתי כל היום באותו היום.

אני רוצה לשתף את הסיפור שלה עם כל מי שיקשיב. 

אני רק קול אחד קטן עבור אלפי ילדים כאלה שהחברה שלנו מסכנת, על ידי חקיקת חוקים שנותנים להם יותר זכויות מאשר להורים, שנמצאים שם כדי להגן עליהם. החוקים החדשים האלה מסכנים ילדים פגיעים כמו שלי. הילדים האלה לא מסוגלים לקבל את ההחלטות שניתנה להם הסמכות לקבל, ומבוגרים מנצלים אותם, בעוד הוריהם נדחקים לשוליים. המוח של הילדים האלה לא מפותח לגמרי, אפילו עד גיל 25! אנחנו מאפשרים לילדים, לבתי הספר והמוסדות הרפואיים להסתיר סודות מההורים באופן חוקי. 

זה מאוד אמיתי ומאוד מפחיד. מניסיון.

אנחנו צריכים להפוך לקול אחיד וחזק ולהזהיר אנשים שחיי ילדיהם בסכנה – פשוטו כמשמעו. 

יש טורפים חולים בחוץ שצופים ומחכים לילדים המבולבלים האלה. החברה שלנו מוליכה אותם שולל בכך שהיא מאפשרת לחוקק את החוקים הללו. זה נושא מאוד רציני שראוי להרבה יותר תשומת לב. 

חושבים שזה לא יכול לקרות לכם? זה יכול. 

אנא עזרו על ידי שיתוף הסיפור של סייג’.