די לשקרים וסיפורי האגדות – טרנס שמתחרט על המעבר

תמלול ותרגום לסרטון בשם: I am detransitioning. MtFtNB. No more lies and fairy tales שעלה בתאריך 9/5/2022 בערוץ שנקרא Shape Shifter

קישור למקור:

נעדרתי לכמה זמן והוידאו הזה הולך לשנות הכל.

אני יודע שהרבה אנשים יפסיקו לעקוב אבל לא אכפת לי. 

הייתי צריך זמן להרהר וללכת לטיפול. עשיתי חשבון נפש על החיים שלי בשנים האחרונות והבנתי שזה היה פשוט גיהנום. החיים שלי התדרדרו מטה מאז שעברתי ניתוח תחתון (נ”ע: ניתוח לשינוי איבר המין) בניסיון להיות אישה ואני מתחרט על זה, אני מתחרט על זה במאה אחוז. אני מתחרט שאי פעם האמנתי שאני טרנס, שחשבתי אי פעם שאני יכול להיות אישה. הלוואי שהייתי יכול לחזור אחורה ולא לעבור שום ניתוח או מעבר רפואי ושום הורמונים. בכנות, ה”מעבר” הזה (נ”ע: מסמן מרכאות בידו) עלה לי בכל כך הרבה בריאות, נפשית ופיזית, וגם ביחסים עם המשפחה. זה עלה לי באפשרויות לעבודה, זה עלה לי בקריירה שיכלה להיות לי, יש לי שני תארים ותעודת רואה חשבון. בכנות, כל ה”מעבר” הזה והניסיון שלי להיות אישה לחלוטין דרדר את חיי. אני עכשיו עם אוסטאופורוזיס, עקמת, יש לי גוש בחזה, יש לי פות בגודל אינץ’ אחד ואין לי חשק מיני. 

אני מנסה לבצע את המעבר (נ”ע: מתכוון למעבר חוזר), אני מקבל זריקות טסטוסטרון אבל אני לא מצליח לגדל שיער פנים. אני עדיין מתאפר וכל זה אבל איפור ושיער לא הופך אותך לאישה. הייתי בהזיה כל השנים האלה, הלוואי שהחברים והמשפחה שלי לא היו תומכים כל כך במעבר המגדרי שלי, הלוואי שהם היו יושבים ומדברים איתי, שהיו שואלים אותי “אתה בטוח? זה מה שאתה רוצה לעשות? אולי זה עוד יעבור לך”.

יש לי כל כך הרבה מה לומר ושום דבר מזה לא יתקבל טוב בקהילה הטרנסית אבל לא איכפת לי, אני עוזב את הקהילה הטרנסית. כרגע אני מזדהה כא-בינארי, כל כינוי גוף מבחינתי הוא בסדר, אם אתם רואים אותי כגבר זה בסדר, אתם יכולים לדבר אליי בלשון זכר, ואם אתם רואים אותי כאישה – אתם לא אמורים, אני לא אישה. חשבתי שאני אישה אבל אני לא ואני מצטער אבל אני פשוט לא יודע מה עוד להגיד. אני יודע שחלק מכם חשבתם שאני טרנס ואולי תפסתם ממני, אבל עשיתי טעות ענקית שאני לא יכול להחזיר. 

אני מתגעגע מאוד לחשק המיני שלי, אני מתגעגע לפין שלי, אני לגמרי דפקתי את זה. הקרבתי המון מבחינה כלכלית, עברתי כל כך הרבה בניסיון די רע לקבל איבר מין נשי. חייתי בהזיה ולא רציתי להודות בזה בפני עצמי בגלל שעשיתי שינויים בלתי הפיכים לגוף שלי, הייתי חייב לזרום עם זה כי לא הייתה לי שום אופציה אחרת.

לצערי הקהילה הטרנסית הפכה להיות מאוד רעילה, זה כבר בנקודה שזה הולך רחוק מידיי. הדעה שלי לא נחשבת כי אני זה שיש לו “סיבוכים”, בגלל זה המעבר לא גרם לי להיות מאושר (נ”ע: מתאר בציניות את מה שחושבים עליו).

בכנות, אני חושב שאני לא מאושר כעת בדיוק כמו שהייתי לא מאושר לפני המעבר. מה שבאמת הייתי זקוק לו זה טיפול ועזרה, ולא ניתוחים. הבעיה הייתה “בעיית תוכנה” ולא “בעיית חומרה”, כמו שהרופאים והרוקחים מכרו לי (נ”ע: מתכוון לכך שהבעיה הייתה בנפש שלו ולא בגוף), ואני קפצתי על זה. הייתי שטוף מוח, אם לומר בכנות. אני שונא היום את העובדה שבכלל נתקלתי ברעיון הזה של מעבר ועניין הטרנס, הלוואי שלא הייתי עושה את זה, אני כנראה הייתי היום במצב טוב יותר פיזית ונפשית. 

מאז ש”הפכתי אישה” איבדתי את הכוחות שלי, נאנסתי והותקפתי, הפכתי ליותר פגיע רגשית אל מול גברים מניפולטיביים, ובכנות, אני שונא כל דבר בזה, ב”חוויה הנשית” שרופאים ורוקחים מכרו לי. אני מתפלל שהייתי יכול לחזור אחורה אבל אני לא יכול. נשבר לי הלב מכך שמעבירים ילדים ניתוחים והורמונים, זה פשוט רע ואני מרגיש שאני צריך לפתוח את הפה ולהיות בצד הנכון של ההיסטוריה. אני רוצה להעביר את המסר שאם אתם שוקלים מעבר מגדרי רפואי, נטילת הורמונים וניתוחים – בבקשה תשקלו מחדש. יכולות להיות כל כך הרבה סיבות אחרות לבעיות, אותי למשל לא איבחנו כמו שצריך. אני על הספקטרום האוטיסטי, יש לי הפרעה כפייתית, יש לי דיסמורפיה חמורה (נ”ע: הפרעה בדימוי גוף) ועוד אוסף של בעיות אחרות.

אני לא מבין איך מטפלים אכזבו אותי כל כך ונתנו לי מכתב הפנייה לניתוח תוך 12 מפגשים, למה אף אחד לא איבחן את טראומת הילדות שלי, למה אף אחד אפילו לא העלה את האופציה שיש לי בעיות אחרות. זה פשוט מגוחך, אני לא מבין איך לעזאזל התקבלתי לניתוח. הייתי משוכנע שנועדתי להיות אישה בגלל שאני נמוך ושוקל מעט ותמיד הייתי נשי באופן טבעי, אבל עכשיו עיניי פקוחות ואני מבין ש”נשיות” לא שווה “אישה”. הבנתי שביצעתי את המעבר בגלל שהייתה בתוכי הומופוביה מופנמת וזו הייתה דרכי להימלט מההומופוביה שלי ומהעובדה שאני הומוסקסואל. הייתי מותנה בנוגע לכך שהומוסקסואליות היא דבר רע, שהמשיכה לגברים היא דבר רע, וברגע שנתקלתי בנושא הטרנס אמרתי לעצמי “זה אני”, “תמיד הייתי נשי”, “תמיד רציתי ללבוש בגדים נשיים ולהיראות נשי”. חשבתי שאני טרנס אבל הבנתי שאני כנראה פשוט אדם שלא תואם מגדרית וזה בסדר. מי יודע, לפעמים דברים עוברים לנו, הלוואי שהייתי מחכה. הייתי בן 24 כשעברתי את הניתוח ואני מתחרט על זה ב 120 אחוז. אני מתחרט על כל המעבר המגדרי שלי עכשיו. אני נאבק בזה כבר חודשיים אבל זה מאוד קשה להודות שמשהו שהתאמצת בשבילו והיית כל כך משוכנע… קשה להודות שעשיתי טעות. הדבר הכי טוב שאני יכול לעשות עכשיו זה לשתף את הסיפור שלי כדי שאנשים אחרים לא יעשו את אותה הטעות. 

אני באמת חושב שתנועת הטרנסג’נדריזם הלכה רחוק מאוד. שבדיה אסרה מתן הורמונים לילדים. בהרבה מדינות אחרות יש רשימת המתנה ארוכה, באמריקה חלק מהאנשים יכולים לקבל הורמונים עם טופס “הסכמה מדעת” ואחרי שנה של הורמונים פשוט להיכנס לניתוחים. זה טירוף בעיניי. 

יכול להיות שיש אי שם בחוץ באמת טרנסים אבל אני הייתי משוכנע שאני אחד מהם ואני לא. מאוד קשה להודות בזה. עשיתי את זה כדי לברוח מהתווית של “הומו”. אני אמשיך לעשות על זה סרטונים ולדבר על זה. אני מצטער אם מישהו לא יאהב את זה, זה מה שיש ואני צריך להיות כנה עם עצמי, זה המקום שהדלוזיות שלי הביאו אותי אליו. אני הושפעתי מכל מיני נשים טרנסיות ביוטיוב שסיפרו על איבר המין הנשי החדש שלהן ואז בהמשך אמרו שהן בכלל לא מבייצות וזה. אני החזקתי מהאנשים האלה, האמנתי שאלה ניתוחים בטוחים ושיחסי המין שלהם טובים (נ”ע: מתכוון אחרי הניתוח). כל כך הרבה אנשים פנו אליי וסיפרו לי על סיבוכים שהם חוו אבל הכל פשוט מטואטא מתחת לשטיח.

אנשים לא כנים, דיברתי באופן אישי עם כמה אנשים שיש להם סיבוכים מהניתוח ולאף אחד לא אכפת. אף אחד מהמנתחים שניתחו אותי או מהאנשים שנתנו לי הורמונים או הפניות – אף אחד לא בדק אם אני בסדר, אני אני שמח עם המעבר. הם לא באמת בודקים מה הניתוחים וההורמונים גורמים לאנשים בטווח הארוך.

אני חושב שזה יותר מידיי, זה חייב להיפסק. לאנשים צריכה להיות הזכות לבחור מה לעשות עם גופם אבל ילדים הם מחוץ לתחום. אני בגיל 24 חשבתי שאני עושה את ההחלטה הנכונה ולא הבנתי מה ההשלכות של הניתוח הזה עד סוף החיים. אני עכשיו מטופל רפואי עד סוף חיי. אני חייב לקחת הורמונים כל יום, יש לי כבר אוסטיאופורוזיס כי לא לקחתי מספיק הורמונים לפני כן, אף אחד לא יידע אותי, לא עשו לי בדיקת דם לבדוק את ההורמונים. חייתי עם רופא במשך שנתיים, הוא ידע שאני לא לוקח הורמונים ולא אמר כלום. זה פשוט טירוף, זה חייב להיפסק עד שיהיו יותר מחקרים. אנחנו לא לגמרי מבינים מאיפה ההפרעה של הדיספוריה המגדרית מגיעה, מה גורם לה, האם יש דרכים אחרות לעזור לאנשים עם דיספוריה מגדרית, עד כמה ההפרעה הזו דומה להפרעה דיסמורפיה גופנית. אני יודע שיש לי דיסמורפיה גופנית, אני לא מרגיש יפה, אני לא מרגיש סקסי, החיים שלי די הרוסים, אין לי יכולת לקיים יחסי מין, אין לי חשק מיני, הוא מתחיל לחזור לי מעט בזכות הטסטוסטרון אבל בכנות, אני פשוט בטראומה. אני בטראומה. כל מה שאני יכולה להתרכז בו אלה הצלקות שלי, הפות שלי, שבע השנים האחרונות בהן חייתי כ”אישה” העמיקו את הטראומה בחיי ועכשיו אני צריך להירפא ממנה.

אני מקווה שיהיו לי חיים טובים. אני לא יודע אם אני אהיה מסוגל, אני מנסה. אני יודע שאני רוצה להמשיך לשתף את הסיפור שלי בתקווה שזה יציל אחרים מלפגוע בגוף שלהם בניסיון למצוא אושר. אתם לא צריכים לעבור את כל הניתוחים המטורפים האלה ולהפקיד את חייכם בידיהם של מנתחים ורוקחים כדי לחיות חיים מאושרים. 

אני יודע שחלקכם לא תשמעו את זה כי אתם יותר מידיי עמוק בתוך האידיאולוגיה המגדרית אבל זה מה שזה. אף אחת מהבעיות שלי לא נעלמה, אני עדיין אותו בן אדם דפוק ולא מאושר שהייתי לפני הניתוחים וההורמונים, פשוט עכשיו אני מבין שאני צריך עזרה. אני בטיפול ואני מנסה להבין למה אני ככה. הייתי צריך לחכות קודם אבל מה אני יכול לעשות, אני תקוע בגוף הזה ואני לא יכול לבצע מעבר חוזר. אני כל כך מקנא באנשים שיכולים לבצע מעבר מגדרי חוזר אבל אני לא יכול לעשות את זה ואין לי יכולת לייצר טסטוסטרון באופן טבעי בגוף.  

אני אוהב להיראות נשי אבל אני דוחה את הרעיון של להיות אישה עד לרמה הזו. מעולם לא הייתי אישה, פשוט עברתי שטיפת מוח והניסיון לחיות את חיי כאישה עשה לי המון הרבה נזק. זה היה מאבק נגד הביולוגיה שלי, נגד הכל. הלוואי שהייתי פשוט מביע את הנשיות שלי ולא מנסה להיות אישה. זו הייתה הטעות הכי גדולה שלי בחיים. 

אני מצטער אם הסרטון הזה יאכזב אנשים אבל זה אבל אני מרגיש שזה הדבר הנכון לעשות.