12 באפריל, 2021. הופיע במקור כאן.
עודכן: 18 בדצמבר 2021, תרגום מאת נעמה עציץ.
תרגום של ראיון עם הטרנסג’נדר סקוט ניוג’נט, לשעבר קלי קינג. בזמן התרגום היה עליי לבחור האם להתייחס אליה בכינוי גוף נשי או גברי, אני בחרתי להתייחס אליה בכינוי נשי מכיוון שהיא נולדה אישה. אינני יודעת בוודאות איך המראיינת פנתה אל סקוט במקור.
מאת האגודה להגנה על זכויות ילדים – יועצים למועצה הכלכלית והחברתית של האו”ם.
סקוט, תודה רבה על התשובות לשאלותינו. הציבור הצרפתי אסיר תודה על ההזדמנות ליהנות מהידע והניסיון שלך. האם תוכלי לדבר בקצרה על מסע חייך והמעבר שלך?
אני גבר-טרנסג’נדר בגיל 48. עברתי את המעבר המגדרי בגיל ארבעים ושתיים ואני הורה לשלושה בני נוער. לפני המעבר שלי, הייתי מוכרת בעולם כקלי קינג, מנהלת מכירות עסקית דינמית וחזקה, המובילה בעקביות את טבלאות המכירות תוך קבלת אותות כבוד, פרסים ושבחים.
בגיל 42, קיבלתי החלטה שהפכה את עולמי. כל מה שהיה פעם זהב הפך לפחם, כמעט מיד. ההחלטה הזו הייתה לעבור מלהיות לסבית ללהיות גבר-טרנס ולהפוך לסקוט ניוג’נט.
סבלתי מסיבוך רפואי אחר סיבוך רפואי, עקב הטיפולים של המעבר המגדרי הרפואי. איבדתי את כל מה שעבדתי עבורו: בית, רכב, חסכונות, קריירה, אישה, ביטוח רפואי, והכי חשוב את האמונה שלי בעצמי ובאלוהים. בקרב ההישרדות, עברתי מחדר מיון לחדר מיון, בניסיון לפתור את התעלומה מדוע הבריאות שלי מעורערת. למדתי ממקור ראשון את האמת על כמה מסוכן הוא המעבר המגדרי הרפואי. למדתי בדרך הקשה שאם אתה חולה בגלל מצבך הטרנסג’נדרי, רופאים ירימו ידיים ויגידו לך אחד משני הדברים האלה:
1) “טיפולי מגדר הם נסיוניים, ואני לא יודע מה לא בסדר”.
2) “את צריכה לחזור לרופאים שהזיקו לך מלכתחילה.”
הסיבוכים הרפואיים שלי כללו שבעה ניתוחים, תסחיף ריאתי, התקף לב כתוצאה מסטרס, אלח דם, זיהום חוזר של 17 חודשים, 16 סבבים של אנטיביוטיקה, שלושה שבועות של אנטיביוטיקה יומית בעירוי, ניתוח לשחזור זרועות, נזק לריאות, לב ושלפוחית השתן, נדודי שינה, הזיות, פוסט טראומה, הוצאות רפואיות של מיליון דולר ואובדן בית, רכב, קריירה ונישואים. למרות כל זאת, אינני יכולה לתבוע את המנתח האחראי – בין השאר משום שאין קו מובנה, בדוק או מקובל בנוגע לטיפול רפואי בטרנסג’נדרים.
בכל פעם שעצמתי את עיני ורציתי לוותר, פני ילדיי הופיעו בתודעתי, תזכורת לכך שהם היו שווים כל כאב. בכל פעם שזה נהיה יותר מדי, אמרתי בשקט ובעקביות: “לא היום, לא מחר, תנו לי את מה שתתנו, אבל אני לא עוזבת את הילדים שלי.”
החלטה זו היוותה המפתח להחלמה הרפואית שלי. כשהתחלתי להתאושש מכמה חוויות של כמעט-מוות עקב המעבר שלי לטרנסג’נדר, למדתי את הנושא באובססיביות. הייתי בהלם מהרופאים ברחבי העולם שאינם נושאים באחריות, הלסת שלי נשמטה על כל אתר ומאמר בכתבי העת שקראתי.
ובכל זאת, הפצצה שהציתה בתוכי את השריפה, הייתה התגלית בנוגע לעובדה שהתעשייה הרפואית דוחפת ילדים לעבור טיפול מגדרי רפואי. ברגע שהבנתי מה הם עושים לילדים, האופי היסודי והנחוש שלי מצא את דרכו להצטרפות אל קבוצות שונות כדי להילחם למען ילדינו. עם כל שאגה שלי, אני מקווה לפתוח את הדלת לעוד טרנסג’נדרים ולהורים שיעמדו בביטחון מול אנשי מקצוע רפואיים ויגידו: “לא, הילד שלי לא יעבור מעבר רפואי במהלך הילדות”. אני מקווה ומתפללת שאני מצליחה לגרום לאנשים מכל התחומים, האמונות, הנטיות המיניות והעמדות הפוליטיות – להצטרף יחד ולהגיד: “אנחנו עומדים יחד – מעבר רפואי הוא לא לילדים.” כך הקמתי את הארגון TRevoices שמוביל את האמירה על האמת בנוגע למציאות והדאגה לכל מי שהוא טרנסג’נדר, חושב שהוא טרנסג’נדר או שיש לו קשר לטרנסג’נדריזם. בתוך כל המאבק הזה, אני מרגישה בת מזל על כך שיש לי קול שעוזר לאחרים.
אם אתם מסכימים איתי, אנא שקלו להצטרף אלינו ל-TReVoices!
החוויה שלך עם זהות טרנסית הובילה אותך להתנגד לתהליכי מעבר (נ”ע: מגדרי רפואי) אצל ילדים: האם תוכלי להסביר את הסיבות העיקריות לכך?
כשאתה מתחיל לעבור מעבר רפואי, מספרים לך גרסת דיסני הדומה לצפייה בפעוטות מדלגים בין פרחי חינניות; דמיינו את עצמכם צופים בשמש השוקעת, נשענים על עץ ולוגמים תה קר. זו התמונה שציירו לי. אפילו אני, בגיל 42, לא הצלחתי לקלוט את הסיבוכים האפשריים, שכן תעשיית בריאות הנפש והרפואה גרמו למעבר (נ”ע:המגדרי) להיראות פשוט, כאילו מדובר בלעיסת מסטיק. בכל פעם ששאלתי שאלה החששות שלי נענו בביטול, מה שגרם לי להרגיש חסרת משמעות וילדותית. הייתי אישה בוגרת ומנהלת מכירות מצליחה, אם אני חשתי לחץ, לילדים ולמתבגרים אין סיכוי.
אז, כשהחלמתי מכמה חוויות של כמעט-מוות, התחלתי לחקור את המעבר הרפואי והבנתי שבנוגע לטרנסג’נדרים אין קו מובנה של טיפול רפואי. זה נפלט בטעות כשכמה עורכי דין אמרו לי במילים לא ברורות: “לבריאות של טרנסים אין קו בסיס קיים – הסיבוכים הרפואיים האלה שיש לך? אין למה להשוות אותם, אז אנחנו לא יכולים לעזור לך לתבוע. אלה הליכים ניסיוניים”. אנשים מתייחסים לתקני WPATH (נ”ע: האיגוד המקצועי העולמי לבריאות טרנסג’נדרים) אבל הם מכילים את המילים “לפי שיקול דעתו של הרופא”, זה לא קביל בבית המשפט.
כשחפרתי לעומק, גיליתי של- Lupron, חברת התרופות שמייצרת חוסמי הורמונים, אין אישור של ה-FDA לטפל בילדים עם דיספוריה מגדרית. לא נעשו מחקרים על קבוצה זו. עם זאת, הם טוענים שזה הפיך. לופרון נתבעה, הפסידה לממשלת ארה”ב ונקנסה ב-874 מיליון דולר על פרסום שקרי ושוחד והוגדרה כ”מפעל פלילי” בשנת 2001. וזו החברה שהעולם מקשיב לה? יתרה מכך, החוקרים ההולנדים המקוריים שיצרו את הפרוטוקול של מתן חוסמי גיל התבגרות לילדים עם דיספוריה מגדרית – הכריזו בחורף האחרון שאין מחקרים התומכים בשימוש החדש בחוסמי גיל ההתבגרות למתבגרים עם דיספוריה מגדרית פתאומית (נ”ע: נקראת גם מהירה).
כשהתחלתי להחלים, הצטרפתי לטוויטר (סקוט חסומה כעת מטוויטר, צוות האתר) והחדשות הלכו והחמירו. עלייה של 4000% בילדים הטוענים שהם טרנסים ומצורפים אל שוק הבשר כדי להתחיל את המעבר. גיליתי שלופרון מרוויחה פי שמונה יותר כאשר רושמים לילדים חוסמי הורמונים מאשר כאשר התרופות נרשמות למבוגרים. כן קראתם נכון!
אני באמת יכולה להמשיך עוד ועוד וכל עובדה תפיל לקוראים את הלסת. תוכלו ללמוד עוד עובדות מזעזעות על סיבוכים רפואיים באתר שלי, TRevoices
איזו עצה היית נותנת לילדים ובני נוער שרוצים לבצע מעבר וחושבים שרק כך הם יהיו מאושרים?
יש לי חמות לשעבר. היא נהגה לשגע אותי ועדיין משגעת. היא עדיין קוראת לי קלי. היא כמעט חירשת, ואם אי פעם נצא החוצה, היא תשתמש בכינויי נקבה ובצרחות כשהיא תדבר. אנשים בוהים כי אני נראה נקבה כמו הענק הירוק העליז עכשיו, אז היא פשוט נראית כזקנה מטורפת ואנשים צוחקים! היו לנו יחסי אהבה-שנאה; אבל אני אוהבת אותה כי היא משפחה.
ביקור אחד היא ישבה על הספה וקראה, ואני פתחתי את דלת הכניסה בטריקה. צעקתי על מישהו בעבודה, השתוללתי וקיללתי, זרקתי את הטלפון שלי והוא התנפץ! כן, יש לי טמפרמנט. התחלתי להתבכיין לבת זוגי על הסיבה שאני כועסת. כשאנשים פשוט יעשו בדיוק מה שאמרתי, אני אשמח. חמותי הלכה אל המטבח וכשהיא שפכה מים חמים לכוס התה שלה, היא אמרה, “קלי, אושר הוא עבודה פנימית; שום דבר מבחוץ לא יביא אושר.” הסתכלתי עליה ואמרתי, “שתקי מלודי!” כולנו צחקנו. היא מכירה אותי ואמרתי את זה בצורה מצחיקה, מנסה לשחרר אותה מהתובנה הנפלאה שבזמנו חשבתי שהיא שטות מוחלטת. אבל כשעזבתי את המטבח עם צחוק, בנשמתי ידעתי שהיא צודקת: אושר הוא עבודה פנימית!
אנשים צריכים להבין את זה. כרגע אנחנו לוקחים ילדים שלא משתלבים, בתקופה בחייהם שהם נואשים לעשות זאת, ואנחנו גוזלים מהילדים האלה את ההזדמנות למצוא אושר פנימי. אנחנו ניגשים לכל הילדים האלה שעתידים לגדול להיות לסביות, הומוסקסואלים, אוטיסטים, מוזרים, זוכי פרס נובל, כל הילדים האלה שיגדלו ויהיו מבוגרים מגניבים ומשני עולם כי הם חוו קושי בילדותם שגרם להם לחפור עמוק כדי למצוא אמונה בתוך עצמם – ואנחנו אומרים להם: “משהו לא בסדר איתכם. אם רק תיקחו את חוסם ההורמונים הזה, או תזריקו את ההורמונים חוצי-מין הסינטטיים האלה, או תחתכו את השדיים הבריאים שלכן – אתם תתאימו. ואופס, אם אנחנו טועים ואתה לא טרנסים, אז אל תדאגו כי זה הכל הָפִיך”. במילים אחרות, אנחנו משקרים לילדים שלנו ולעצמנו כחברה.
אז אני רוצה להזכיר לילדים האלה ולהוריהם: אושר הוא עבודה פנימית. זה עשוי להיות קשה מאוד לעשות את עבודת ההתמודדות בבניית החוסן אל מול תחושת אי נוחות, אבל זה אפשרי.
נשמע שאת טוענת שאם היית שוב במצב שלפני המעבר, עם הידיעה במה כרוך מסלול המעבר הרפואי, היית בוחרת אחרת. האם זה נכון? מה היית מחשיבה כדרך חלופית?
זו הייתה אבולוציה עבורי, והדעות שלי השתנו מאז שנכנסתי לזירת האקטיביזם לפני כמעט שנתיים. אם היה לי כדור קסם שיכול להחזיר אותי לתקופה בה החלטתי לעבור טיפול רפואי, הייתי אומרת: “לא”. לא הייתי עוברת שוב. קשה לומר זאת בפומבי כי למען האמת זה מביך. ובכן, עברתי את השלב המביך, לא? אז אני יכולה כבר “לזעזע” את המצב שהגעתי אליו, כמו שאחותי אומרת! אז לא, אם הייתי צריכה לעשות את זה שוב לא הייתי עושה זאת.
אבל יש עוד שקר שאנשים מפיצים: “טרנסים לשעבר”. זה לא מה שאנשים מאמינים שזה. האמת? לעולם לא אוכל לחזור להיות מי שהייתי. לעולם לא. להאמין שאני יכולה לחזור זו רק עוד פנטזיה, ולמען האמת סיימתי עם הפנטזיה. המעבר הרפואי הוא קבוע: נקודה! ההורמונים הם קבועים ומגיעים עם השפעות מתמשכות; אין לנו מושג מה הולך לקרות לילדים הצעירים האלה שיקחו אותם לשארית חייהם. אנו רואים ילדים בגיל 19 עם לב בגודל של בן 12 המגביל את חייהם; אנו רואים בוגרים צעירים שהחלו לחוות אוסטאופורוזיס מוקדם. אנחנו נמצאים במקום מוזר שבו אמירת האמת נחשבת ל”אי-אהבה”. אני אומרת: תשכחו מזה. הורים? אתם צריכים לדעת שחוסמי הורמונים גורמים לנזק, הם אינם הפיכים, והשימוש בהם עבור ילדים עם דיספוריה מגדרית אינו משפר את הבריאות הנפשית! כל המחקרים שהם עשו שאמרו שהם עוזרים לבריאות הנפש? נמשכו מפרסום. והעיתונאים שכחו לדווח על כך. אני מאמינה שאנשים יגיעו לכלא בקרוב על רשלנות רפואית חמורה.
אז לא, לא הייתי עוברת שוב מבחינה רפואית. המעבר הרפואי הביא לי נזק קבוע ללב ולריאות, זיהומים חיידקיים חוזרים לכל החיים, וזרוע מעוותת. זה הוריד את הסיכוי שלי להיכרויות ב-90% והוריד שנים מהחיים שלי. ההחלטה הזו קיצרה את הזמן שיהיה לי עם נכדיי לעתיד, אם אפגש איתם בכלל. אז מבחינתי עברתי את שלב השטויות. אין לי זמן לזה יותר! מעבר רפואי אינו מיועד לילדים. זה לא מתקן כלום וזה לא מציל חיים. אבל לשכנע אנשים זה בטוח עושה הרבה כסף לחברות ולרופאים, לא? הרבה מזה קשור לכסף. אנו רואים שאם ההזדהות הטרנסג’נדרית תמשיך את דפוסי הצמיחה האקספוננציאליים הנוכחיים שלה, יותר מ-20% מהאוכלוסייה יהיו טרנסים בעוד 20 שנה – וזה המון כסף!
איך את מציעה להורים לגשת אל ילדם שמצהיר על עצמו כטרנס?
ישנה אמא ששלחה לי אימייל ובו היא סיפרה לי איך היא הגיבה לבתה כאשר זו סיפרה לה שהיא א-בינארית:
“הבת שלי אמרה לי שהיא א-בינארית היום. הסתכלתי לה ישר בפנים ואמרתי: “ובכן, תגידי ‘להם’ לנקות את החדר שלהם”. ואז יצאתי מהחדר ואמרתי: “אהובתי, לא אכפת לי מי ומה את, אני אוהבת אותך!”.
זה משקף את עמדתי. תעשיית הרפואה ותעשיית התרופות עושות מגיפה יש מאין. לדיספוריה מגדרית יש סיכוי של 80% להיפתר באמצעות טיפול בדיבור!
איך מגיבים לילד שהופך מיואש כשהוא מבקש חוסמי גיל התבגרות ומתבקש להמתין? איזו אלטרנטיבה את יכולה להציע?
מתי ההורים התחילו לפחד מהילדים שלהם? התקשורת נותנת להורים מידע שגוי ואני מבינה את אי הנוחות שהם חשים, אבל אם יש משהו שאני יכולה לעשות זה יהיה להחזיר את ההורים למושב הנהג ולהציע להם מילה שנראה ששכחנו בכל העולם. זו מילה מדעית כל כך חזקה שהיא הצילה ילדים רבים מהחלטות הרסניות בילדות. אני רוצה שכל ההורים ירשמו את זה, שישאבו ממני את הכוח, את עמדתי הבלתי ניתנת לערעור, את הידיעה שעשיתי את זה ויש לי גם מתבגרים.
הורים, למדו את המילה הזו מכל הכיוונים – מוכנים? “לא!”
לעתים קרובות, עצם הטלת הספק בתהליך מעבר אצל אדם צעיר עם דיספוריה מגדרית נחשבת להתנהגות טרנספובית. עם זאת, את בעצמך גבר-טרנס, ואת פועלת כדי להגן על ילדים מפני מעורבות בתהליכים מגדריים אלה לפני שהם מגיעים לבגרות. מה את חושבת על ההאשמות הטרנספוביות האלה?
להיות מודאג לגבי הילד שלך זה לא טרנספובי! זה לא שייך למצב הזה. איבדנו את הדרך עם המשמעות של אי-סובלנות. אז תתעלו את האנרגיה שמגיעה ממני ותגידו את זה בקול רם, תגידו את זה בגאווה, והכי חשוב, תגידו את זה ללא סייג:
מעבר רפואי הוא לא לילדים!
למי אכפת אם הם קוראים לך טרנספוב עכשיו? בעוד 20 שנה הם יקראו לך גיבור!
לגיבורים אף פעם אין חיים קלים, נכון?