מאת ג’יימס קירקאפ James Kirkup, תרגום מאת הדר גלר. פורסם בספקטטור spectator, 1 בדצמבר 2019. קישור למקור.
חלק גדול מהדיון על טרנסג’נדריזם אינו מוסבר. אחד מהאספקטים התמוהים ביותר הוא המהירות וההצלחה שבה מספר מצומצם של ארגונים קטנים הצליח להשיג השפעה משמעותית על גופים ציבוריים, פוליטיקאים וגורמים רשמיים אחרים. איך רעיון מסויים קונה לעצמו שליטה בכל כך הרבה מקומות, באבחה אחת?
אנשים וארגונים, שבתחילת העשור נראה היה שאין להם מדיניות ברורה או ידע רלוונטי בנושאי טרנסג’נדריזם, מציגים היום עמדה נלהבת בנושא ומאמצים זהויות א-בינאריות, מקדמים טרנסג’נדריזם, מציעים שירותים לא ממוגדרים ומבצעים שינויים נוספים שמטרתם להכיל אנשים על הקשת הטרנסית ולענות על צרכיהם ורצונותיהם. השינויים האלו, בנוסף לשינויי מדיניות אחרים בנושא, הפתיעו אנשים רבים. אלו נותרו תוהים איך כל זה קרה, למה נראה שאיש אינו שואל מה הציבור חושב על כך או האם נבחנת ההשפעה של השינויים האלו על גורמים נוספים בחברה. מפתיע לגלות מי הם הגופים שאימצו את השינויים האלו בהתלהבות יתרה: המשטרה, לדוגמה, אינה ידועה בעמדותיה הסוציאל-ליברליות, אך במקרה זה היא משמשת חיל חלוץ של ממש, בין אם מדובר בהצעות לבדוק את כינויי הגוף בהם אנחנו משתמשים, או בהטרדת נשים מבוגרות שכתבו בטוויטר דעות “אסורות”.
איך הגענו לכאן? בעיני אין זה מקרה פשוט יחסית, של ארגונים שעוקבים אחרי שינויים בחברה. אם ננסח בבוטות, החברה ככלל לא יודעת הרבה על טרנסג’נדריזם. אם אתה עובד בלונדון במגזרים מסויימים, חי בעיר אוניברסיטאית (או באוניברסיטה ממש), או מגדל ילדים בגילאי בית ספר (כנראה חטיבת ביניים ותיכון), כנראה נתקלת בנושא באופן ישיר. אבל ההימור שלי הוא שרוב האנשים לא מכירים בכלל טרנסג’נדרים ואין להם השקפה מוצקה על הנושא או על התאמת החוקים הקיימים בתחום.
אז אשאל שוב את השאלה: איך ארגונים בעלי תקציב מצומצם ומשאבים מוגבלים הגיעו להצלחה מסחררת שכזו, לא רק בבריטניה אלא במקומות רבים ברחבי העולם? ובכן, תודות לאתר המשפטי Roll On Friday, ראיתי מסמך שעוזר לענות על השאלה הזאת.
על המסמך חתומים- דנטונ’ס (Dentons), המציגה את עצמה במסמך כמשרד עורכי דין מהגדולים בעולם. קרן תומסון רויטרס (Thompson Reuters foundation), זרוע של ענקית המדיה, שנראה שמקדישה עצמה לקידום פוליטיקת הזהויות על נגזרותיה השונות. והארגון הבינ”ל של נוער גאה, הכולל לסביות, הומואים, ביסקסואלים, טרנסג’נדר, קוויר ואינטרסקס (IGLYO). דנטונ’ס וקרן תומסון רויטרס מציינות שהמסמך לא בהכרח משקף את השקפותיהן.
כותרת המסמך היא “רק מבוגרים? אמצעים לקידום הכרה משפטית בנוער”. מטרתו לסייע לארגוני זכויות טרנסים במדינות שונות לקדם שינויי חקיקה, שיאפשרו לילדים לבצע שינוי מין ומגדר באופן חוקי וללא הסכמת מבוגר או בקרה ואישור רשויות. כפי שנאמר בהקדמה למסמך, “אנו מקווים כי מסמך זה ישמש כלי משמעותי לאקטיביסטים וארגונים לא ממשלתיים (NGO) הפועלים לקידום זכויות לנוער טרנסי ברחבי אירופה ומחוץ לה”.
כפי שניתן לצפות ממסמך שנערך בשיתוף עם חברה לעריכת דין, זהו חיבור מבוסס ומקיף, המסכם היבטי חוק, מדיניות ו”שתדלנות” במספר מדינות. בהתבסס על ניסיון של ארגונים של נוער טרנסי מרחבי העולם (שניים מהם מבריטניה, אחד אינו מוזכר בשמו), המסמך מרכז “טקטיקות מוצלחות” בעריכת לובינג ושתדלנות לשינויי חקיקה בתחום. אלו שינויים שימנעו מהורים מעורבות ואפשרות לקבל החלטות על המגדר של הילד שלהם.
במילותיו של המסמך:
יש להכיר בכך שהדרישה בהסכמת הורה או אופוטרופוס חוקי יכולה להיות מגבילה ובעייתית לקטינים
מקובל לחשוב כי המטרה המרכזית של הורות היא, במידה מסויימת, “להגביל” את טווח הבחירה של ילדים מאחר וילדים בהגדרה אינם מסוגלים לקבל החלטות בוגרות, מודעות ומושכלות, בנושאים רבים. אבל זו אינה עמדתו של המסמך. למעשה, המסמך מעלה כהצעה, כי “מדינות צריכות לנקוט באמצעים נגד הורים המונעים, ע”י סירוב ואי מתן הסכמה הורית, את התפתחותו החופשית של קטין טרנס”. בקצרה, זהו מדריך שימושי לקבוצות שתדלנות, המעוניינות לבטל את הסמכות ההורית על חלקים משמעותיים בחיי ילדיהם. מדריך שימושי שנכתב ע”י חברת עורכי דין בין לאומית ומגובה ע”י אחת מקרנות הצדקה הגדולות בעולם.
איך הכותבים מציעים שהשינויים החקיקתיים יושגו? אני סבור שיש צורך להציג את העצה במלואה, משום שזו הפעם הראשונה בה ראיתי עצה מסוג זה מועלית ממש על הכתב. גם משום שאני סבור שמדובר בעצה, שכל מי שמתעניין באופן בו מתקבלות החלטות המשפיעות על מדיניות ציבורית או בדרכי הפעולה של פוליטיקה, צריך לשים לב אליה היטב.
הנה אבחנה רחבה מהמסמך, המתייחסת לדרך הטובה ביותר להנעת אג’נדה פרו-טרנסית:
בעוד שקיימות השפעות תרבותיות ופוליטיות משמעות המשפיעות מהותית על הגישה אותה יש לנקוט, קיימות טכניקות מסויימות המתגלות כיעילות ביותר לקידום זכויות טרנס במדינות בהן הופעלו
בין היתר, הטכניקות האלו כוללות: “הקדימו את סדר היום הממשלתי”. מה זה אומר? הנה פירוט נוסף:
בחנו קמפיינים רבים שקודמו ע”י גופים חוץ ממשלתיים וראינו שיש יתרונות ברורים לקמפיינים שהתארגנו מראש והגישו הצעות חקיקה פרוגרסיביות משלהם, לפני שהממשל הספיק לגבש את עמדתו בנושא. ארגונים חוץ ממשלתיים צריכים להתערב מוקדם בתהליכי החקיקה, אידיאלית לפני שהם אפילו מתחילים. הדבר נותן להם אפשרות גדולה יותר לעצב את האג’נדה הממשלתית ואת ההצעה הסופית מאשר אם התערבו לאחר שהחלה עבודה ממשלתית בנושא וכבר גובשו הצעות ועקרונות
הדברים ישמעו מוכרים לכל מי שעקב אחרי הליך אישור ההצעה לאימוץ הזדהות עצמית כאמצעי לבירור מגדר חוקי, במסגרת תוכנית ממשלתית בריטית מ-2017. הדבר נעשה בהתאם לדו”ח שפרסמה וועדה נבחרת של בית הנבחרים משנת 2016, דו”ח שאימץ עמדות ועקרונות של תנועות לזכויות טרנס. בשביל אנשים רבים, ההצעה הזו, שעלתה מתוך הפעילות הממשלתית כתוכנית מפותחת ושלמה, צצה מן הריק. והנה טיפ נוסף מתוך המסמך: “קשרו בין הקמפיין שלכם לרפורמה פופלרית יותר”. לדוגמא:
באירלנד, דנמרק ונורווגיה, שינוי החקיקה בנושא הכרה מגדרית נדחפו במשותף עם רפורמות חברתיות מקובלות יותר, דוגמת חקיקה לשיוויון בנישואין. הדבר העניק מסך של הגנה, בייחוד באירלנד, בה שיוויון בנישואין זכה לתמיכה ציבורית רחבה, בעוד זהות מגדרית נותרה נושא שבו קשה יותר לזכות בתמיכה ציבורית.
הוספתי את ההדגשות משום שאני סבור שאלו ביטויים שמספרים לנו הרבה. זהו נושא שבו “קשה לזכות בתמיכה ציבורית”, לכן מוטב להחביאו מאחורי “מסך של הגנה”, המוענק ע”י נושא מקובל הזוכה לתמיכה ציבורית רחבה, כמו זכויות הציבור הגאה. שוב, כל מי שהציץ בדיון המתקיים על זכויות טרנסג’נדרים בבריטניה בוודאי יזהה את הטקטיקה.
המלצה נוספת שחושפת אפילו יותר: “הימנעו מעיסוק תקשורתי נרחב וחשיפה”. לפי הדו”ח, המדינות בהן זכויות טרנסים וביטול הסכמה הורית קודמו מהר יחסית הן אלו בהן פעילים ואקטיביסטים למען זכויות טרנס קידמו את השינויים מתחת לרדאר התקשורתי ומבלי שלציבור תהיה הזדמנות ללמוד היטב את אופי השינויים המוצעים. למשל בבריטניה, “ככל שהחשיפה הציבורית הייתה גדולה יותר, כך הצלחת הלובינג לקידום הנושא הייתה נמוכה יותר”:
טכניקה נוספת שהשימוש בה הוביל לתוצאות מוצלחות היא צמצום החשיפה התקשורתית. במדינות מסויימות, למשל בריטניה, מידע על השינוי המבוקש בהכרה החוקית במגדר פורש באופן מוטעה בגופי התקשורת המרכזיים, מה שהוביל להתנגדות ציבורית לשינויים הללו… על רקע זה, רבים חושבים שקמפיין ציבורי הוא מזיק לקידום המטרות המבוקשות, ועדיף שהציבור לא יכיר היטב את הנושא, כך תימנע פרשנות מוטעית. באירלנד אקטיביסטים פנו באופן ישיר לנבחרי ציבור ודאגו לשמור על מינימום חשיפה תקשורתית על מנת להימנע מהנושא.
המסמך מציע באופן מודגש, נרחב ומפורט כיצד להימנע מחשיפת האג’נדה של זכויות טרנס לביקורת הציבורית, אך הרבה פחות נאמר על האפשרות לקידום הנושא כפי שנעשה ע”י כל קבוצת אקטיביסטים הפועלת לכל מטרה אחרת כמעט, כלומר באמצעות הצגת טיעונים משכנעים התומכים במטרה. למעשה אלמנט ההצגה הרחבה או ניסיון לשכנע כי מדובר בנושא חשוב ורעיון טוב- כמעט ולא מופיעים בדו”ח, שאורכו 65 עמודים.
אני לא הולך לספר לכם מה אני חושב על הדו”ח או על אג’נדה שהוא שוטח בפנינו. אני לא מתכוון להעיר על כותביו. כל מה שאני מנסה לעשות כאן הוא לסכם את תוכנו ולהציג את אופיו. משרד עורכי דין בין לאומי גדול עוזר לנסח מדריך לובינג ושתדלנות עבור אנשים שרוצים לשנות את החוק כך שתימנע מהורים האפשרות להתערב בנושאים משמעותיים בחיים של ילדיהם ולהחליט על מעמדם החוקי. המדריך מציע לאקטיביסטים להחביא את השינויים שהם מקדמים מאחורי “מסך” ולוודא כי הציבור הרחב והתקשורת יודעים כמה שפחות על השינויים שהם מעוניינים בהם ועל השפעתם של שינויים אלו על ילדים. בגלל שאם הציבור יכיר את השינויים המוצעים ויבין את אופיים, הוא עשוי להתנגד אליהם.
העבודה הראשונה שלי הייתה כחוקר עבור בית הנבחרים ב-1994. אני לומד וכותב על פוליטיקה ומדיניות מאז. מהיכרותי וניסיוני עם הצעות לשינויי חקיקה ומדיניות, הגישה המתוארת במסמך אינה רגילה או שכיחה בשום היבט. בדמוקרטיה, כל אחד מאיתנו חופשי לטעון לשינוי מדיניות לפי רצונו. אך מקובל כי מי שמבקש לשנות חקיקה עושה כך באמצעות שכנוע, מתוך מחשבה שנדרשת תמיכה ציבורית או לפחות תוך קבלת הסכמתו של הציבור, שהרי תמיכתו של הציבור היא שנותנת לחוק תוקף. הגישה המפורטת היטב במסמך של דנטונ’ס מכוונת לסוג שונה מאוד של שתדלנות פוליטית להשגת יעדי המדיניות המבוקשים. מחברי המסמך מדגישים את ההצלחה במדינות בהן הפעילות נעשתה מאחורי מיסוך ותוך הימנעות מכוונת מתשומת לב תקשורתית ועצירת דיון ציבורי בנושא. בעיני זה צריך לעניין את כל מי שמתעניין בפוליטיקה ובאופן שבו מדיניות ציבורית מתגבשת, ללא קשר לעניין ספיציפי בזכויות טרנסים.
אני מסכם עם אבחנה שכבר נתתי לפני כן, אבל שבעיני דורשת חזרה והדגשה אל מול המסמך ואל המשמעויות שלו על אספקטים אחרים של זכויות טרנסים: מדיניות שגובשה במחשכים לא יכולה לשרוד אור יום.