ברגע שרואים את זה, אי אפשר להתעלם יותר
מאת ספרנית אנונימית. פורסם במקור בבלוג של גרהאם לינהן, 8 בינואר 2024.
אני ספרנית בבית ספר בעיר גדולה בבריטניה, ורציתי לכתוב לכם על מה שמתרחש במערכת החינוך בימים אלה. הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי הגיע כשקיבלתי אימייל מכתב העת האמריקאי School Library Journal לגבי כתבה המבליטה טרנסים ולא-בינארים שהכילה את השורה “המסע הטרנספובי האחרון של ג’יי קיי רולינג ברשת החברתית”. שימו לב למי שנכח בפאנל בזום!
די, נמאס לי.
יש להודות שלפני כמה שנים תמכתי בכל ליבי כבת ברית בכל נושא המגדר עד שהתפכחתי בעזרת הפורום האינטרנטי mumsnet כשנולדו לי ילדיי. ברגע שרואים את זה, אי אפשר להתעלם יותר.
יש לי בעייה עם הצורה שבה האינדוקטרינציה חלחלה לספרים ולחומר הלימוד בלי שום בקרה. בשנה שעברה קראתי את הספר “שום דבר לא קורה פה” שנכתב מנקודת מבטה של נערה צעירה שאביה עבר מעבר מגדרי, וזה היה פשוט מחריד. בסוף הספר המשפחה חיה באושר עם שתי “אימהות”. זה היה עלון של סטונוול (ארגון להט”ב בריטי) במסווה. כל תרחיש שבו הילדה נסערת ממה שמתרחש בביתה נדחק במהירות הצידה. מסתבר שהסופרת, שרה האגר-הולט, היא עובדת של סטונוול.
יש עוד כל כך הרבה ספרים כמו זה שמגיעים לספריות ונראה שצוות הספריה לא שואל שאלות לגבי התוכן או אפילו לגבי איכות הכתיבה, כל עוד הספר ממלא את משבצת ה”הכלה”. לדוגמה, “אילו הייתי נערתך” הוא סיפור עטור פרסים על נערה טרנסית העוברת ניתוחים והורמונים ו”עוברת” כבת המין השני בבית הספר החדש שלה. הוא נכתב על ידי מרדית’ רוסו, גבר המזדהה כטרנסית, בעל עבר של התעללות מינית ורגשית, אבל למי אכפת! הספר נראה כחלומו הרטוב של כל פעיל אידיאולוגיית המגדר: בת עשרה צעירה ויפה עוברת מעבר מגדרי חלק וזוכה בחיים שהיא רוצה, שכוללים גם חבר חתיך וסטרייט. אדם צעיר הקורא את הספר כנראה לא יודע שזו רק משאלת לב עטופה במעטה של ספרות לבני נוער וצעירים, וכל המתרחש בו בלתי סביר בעליל.
לאחרונה התחלתי לחטט באתר של חטיבת ביניים וגיליתי שאגף הלהט”ב בספריית בית הספר מכיל ספרים כגון “יש נערות שקושרות את החזה”, “להיות ג’אז” ו“המדריך להישרדות לבני נוער טרנסים”. זה הכל. שום ספר לבני נוער לה”בים. “המדריך להישרדות לבני נוער טרנסים” מסביר לצעירים כמה קל לשנות חוקית את השם, ומציג אתרים שבהם אפשר לקנות קושרי חזה (ביינדרים). הארגון “מרמיידס” מופיע כמקום שבו אפשר למצוא תמיכה, כמובן.
בתוך כל זה, ג’יי קיי רולינג היא השטן בהתגלמותו כי היא נלחמת למען נשים ונערות. כואב לי לקרוא שרשורים בקבוצות דיון מאת ספרניות התוהות מה עליהן לעשות לגבי “הסופרת הבעייתית”. קבוצות פייסבוק הן מעניינות במיוחד, ובהן ראיתי מנהלים מסירים הערות שתומכות בג’יי קיי רולינג עקב דיווחים חוזרים על ידי חברות קבוצה. יש כאלו האומרות שלא יקנו את ספריה, או שיוציאו אותם מהספריה, או שיחזיקו אותם בספריה אבל לא יקדמו אותם.
אין יותר אירועי הארי פוטר, אין יותר מיצגים של עבודתה של רולינג. אלו לא כל הספרניות, אבל ישנן רבות וקולניות שקנו את הרעיון שרולינג פשוטו כמשמעו רוצחת בני נוער טרנסים במילותיה. בשנה שעברה הסרתי את המנוי שלי מההסכת האהוב עליי לבני נוער וצעירים אחרי שאחד מהשידורים שלו עסק במה לקדם כאלטרנטיבה להארי פוטר. זה טירוף.
אני חושבת שמה שאני מתנגדת לו יותר מהכל זו העובדה שהרבה ספרניות לא שואלות שאלות. אני יודעת שבבלוג זה כיסיתם את שעת הסיפור על ידי מלכות דראג בספריות ציבוריות אבל אני ממש בהלם מכך שאף אחד לא עורך מחקר ושמומחי מידע נעדרים חשיבה ביקורתית, בעוד הם אמורים להיות אלופים בחשיבה ביקורתית. אני בטוחה שהרבה מהם מאמינים שהם עושים את הדבר הנכון. אני האמנתי פעם.
ארגון ספריות בתי הספר מינה את ג’ונו דאוסון לאחד מנותני החסות שלו בסוף שנת 2020. פגשתי את דאוסון לפני שנים רבות באירוע של ספרנים והערכתי את ההזדמנות לשמוע סיפור כן וללא ספק כואב על נער גיי צעיר שנפל קורבן לבריונות, ועד כמה ספריית בית הספר היוותה עבורו גלגל הצלה. התרשמתי אז שדאוסון הוא אדם חביב מאוד ועצוב מאוד. ספריות בית ספר הן מרחב בטוח לאנשים פגיעים ואין זה במקרה שפעמים רבות תלמידים להט”בים מחפשים מפלט בספריה. אנחנו צריכים אדם מפורסם וידוע שידבר בשמנו כנותן חסות. אבל בואו נדבר בכנות: דאוסון עשה קריירה אדירה מזהותו הטרנסית. החל מנאומים בפני אולמות מלאים בקוראים צעירים ועד לכתיבת ספרי עיון המלמדים אותנו ש”היא יודעת הכל על מגדר כי היא הייתה שני המגדרים”. לפני כמה שנים, למעלה מ-300 עותקים של ספרו של דאוסון “מהו ה-ט'” נקנו ונתרמו לבתי ספר על ידי אנשים בעלי כוונות טובות בטוויטר. כה מחמם לב וחביב. לא נראה שאף אחד שואל שאלות בעניין.
תמכתי באופן נלהב בתלמידיי הלהט”בים לאורך למעלה מ-20 שנות הקריירה שלי. מכאיב לי שנערות צעירות מבריקות אומרות שהן לא בינאריות או טרנס. הרוב המכריע של התלמידות בקבוצה גדלה והולכת זו הן על הספקטרום האוטיסטי או סובלות מבעיות נפשיות. אני לא מבינה איך אף אחד לא שואל שאלות בגלוי. מפחיד אותי שאני גרמתי לכך שהמצב הפך הרבה, הרבה יותר גרוע בכך שקידמתי את התעמולה הזו בתחפושת של סיפורים לבני נוער במשך שנים. חודש ההיסטוריה הלהט”בית? הנה, קחי את הספר הזה שאומר לך שלהיות לסבית זה רע ושאת כנראה טרנס.
אני חוששת שבשלב מסויים חבורת פעילי אידיאולוגיית המגדר תרדוף אחר ספרים “אסורים” בספריה שלי. האם המנהל יאמר לי שעליי להסיר מהמדפים את כל ספרי הארי פוטר? מה לגבי ספרי העיון שמספרים את האמת הביולוגית על המחזור והתבגרות מינית? תרבות הביטול באה אל ספרניות בתי הספר בבריטניה. עוד כמה זמן יעבור עד שנהפוך להיות כמו מערכת החינוך בארה”ב, שם ספרים מוחרמים באופן קבוע כי הם פוגעניים כלפי הורים שבויים באידיאולוגיה?
ספרניות התקשו לשמור על עבודתן עוד לפני הקורונה ועכשיו זה אפילו יותר קשה. מקצצים בנו כדי לחסוך כסף. ספריות בית ספר רבות נסגרו והפכו לכיתות זמניות, מרכזי בדיקות קורונה או חדרי סגל נוספים ב-2020. כמה מאיתנו לא חזרו לעבודתן. האם ספרניות באמת יכולות להרים את קולן אם זה אומר שהן יסומנו כ”טרנספוביות” ולא יוכלו יותר למצוא עבודה בבית ספר? או שמא עלינו להחליף תחום ולעבוד בספריות של אוניברסיטאות שהן אפילו יותר ממושטרות?
כרגע אני עסוקה בלנסות לתקן חלק מהנזק שגרמתי. בשנה שעברה רכשתי כמות גדולה של ספרים לבני נוער וצעירים הכוללים נערות מאושרות שאינן מצייתות לנורמות מגדריות. עשיתי מחקר לגבי ספרים לבני נוער וצעירים הכוללים מערכות יחסים לה”ביות חיוביות. אני רוצה שנערות יבינו שהן מושלמות בדיוק כפי שהן.
להורים אני רוצה לומר – נסו לדבר עם ילדיכם על מה שהם קוראים. תקשורת פתוחה וכנה היא המפתח.
אנא זכרו שיש אנשים בבתי הספר שמנסים לעשות שינוי. אנו פשוט לא יכולים לומר זאת בגלוי.