לא ניתן להכחיש: הקשר של טרנסג’נדרים לפורנוגרפיה

לא ניתן להכחיש: הקשר של טרנסג’נדרים לפורנוגרפיה

תרגום מאת נעמה עציץ. אזהרה – מכיל קטעים קשים לקריאה על פורנו ילדים ובני נוער.

קישור למקור:

https://pitt.substack.com/p/transgenders-connection-with-pornography?s=r

אני הורה לילדה עם ‘דיספוריה מגדרית מהירה’ (ROGD). זוהי תופעה חדשה שבה ילד, שהיה מאושר בגופו עד סמוך לגיל ההתבגרות, מודיע פתאום שהוא בעצם המין השני. 

במקרה של הבת שלי, כשהיא פיתחה את המצב הזה, היא זרקה את כל הבגדים הנשיים שלה, הסתפרה מאוד קצר, סירבה לצאת החוצה ללא ביינדר (קושר-חזה) והפסיקה לגלח את רגליה. היא המציאה שם זכרי חדש והתעקשה שכולם ישתמשו בו, יחד עם הכינויים הזכריים הקשורים אליו.

מנקודת המבט של ההורים, השינוי עם ‘דיספוריה מגדרית מהירה’ (ROGD) הוא פתאומי וללא אזהרה, מכאן המונח “מהיר”, אם כי הוא קצת מטעה. ROGD לא ממש צץ משום מקום, למרות שכך נדמה. זה אינו מצב שבו חוסר ההלימה הגופנית של הדיספוריה המגדרית משמעו הפרעה אורגנית (נ”ע: הפרעה התנהגותית שמקורה בגוף), כפי שהאידיאולוגים בתנועה המגדרית טוענים. זה לא  משהו שהילד תמיד הרגיש והזהות הטרנסית היא לא משהו שהילד קבע בעצמו. במקום זאת, זהות זו מיוצרת ומעובדת בקפידה, באינטרנט ובקבוצות, כמו עציץ מטופל היטב. העציץ היפה מוצב בחוץ; הדשן מתווסף; הזרעים נשתלים ומים מושקים בזהירות. העציץ יושב בשמש כדי שיוכל להתחזק ולגדול, עד שבסופו של דבר באופן טראגי, כבר לא ניתן לזהות את אותה ילדה שהייתה שמחה בתוך גופה, היא בלתי ניתנת לזיהוי ולא רק מבחינת מראה חיצוני. האישיות שלה משתנה והיא הופכת זועפת, לוחמנית ומנותקת. היא כבר לא עליזה ולא מתעניינת בכלום, אלא אם כן זה קשור לזהות טרנסית.

הרשו לי לקחת אתכם למסע שבו אתאר איך הבת שלי טופחה להיות ילדה המזדהה כטרנס בגיל 13.

ואני מבטיחה לכם, הסיפור שלי אינו נדיר, שמעתי את אותו הפזמון מהדהד מרבים אחרים עם ילדי ROGD. הסיפור של הבת שלי התחיל בתמימות, כשחברה התבדחה איתה שהיא תמיד לקחה פיקוד על המשחקים שהם המציאו במגרש המשחקים בבית הספר. בנות שלוקחות פיקוד הן כמו בנים, אמרה חברתה ונתנה לה כינוי גברי.

באותה שנה הבת שלי קיבלה מחזור. היא הייתה הראשונה בקבוצת החברות שלה וזה היה כבד ומציק. שדיה התפתחו. באופן טבעי, היא לא אהבה את השינויים הפתאומיים האלה, כפי שרוב הבנות לא אוהבות בתחילה. רוב הבנות בדור שלי בילו כמה שנים כשהן לובשות בגדים רחבים כדי לכסות את גופן המתבגר. 

היום, אותה אי נוחות נורמלית וצפויה היא סימן ברור לזהות טרנסית, לפי האינטרנט.

גם בכיתה ז’, אחרי השיעור שלהם בחינוך מיני בבית הספר, הבת שלי וקבוצת חברותיה, ישבו בחצר האחורית שלנו ודנו לאילו קטגוריות מיניות הן מתאימות. “אני חושבת שאני L” הכריזה אחת. “L” זה סימן ללסבית. אחרת אמרה שהיא א-ג’נדרית. הבת שלי אמרה שהיא L או פאנסקסואלית. כל 5 הבנות בחרו בתווית אחרת ממה שמכונה כעת “cis” (נ”ע: מי שמזדהה עם מינו הביולוגי) או מהמונח המבזה, כפי שהתנסחה בתי – “סאחי”. 

הייתי מודאגת לגבי השפה החדשה הזו, אז השתתפתי בשיחה ממומנת על מיניות בבית הספר הציבורי שלנו שהתקיימה ככל הידוע לי על ידי Pflag (נ”ע: ארגון להט”בי). 

המצגת הייתה מטופשת. הם טענו שהמגדר הוא נזיל, אך גם בלתי משתנה, ושישנם 46 מגדרים וכל הילדים ללא קשר לגיל צריכים להכריז על הכינוי שלהם בזמן שהם מציגים את עצמם. 

אני הייתי ההורה היחיד שקטע אותם כדי לפקפק בהיגיון הלא הגיוני שלהם. בסופו של דבר, אמרו לי למעשה לשתוק.

ואז, בכיתה ח’, הבת שלי הפסיקה להיות תלמידה טובה. היא הפכה אובססיבית לילדה מבוגרת שפגשה ושהזדהתה כבן. הדאגה שלי גדלה. התחלתי לעבור על כל המכשירים של הבת שלי, מכשירי אייפון וקינדל ישנים. במהלך החקירה הראשונית שלי, גיליתי כמה טקסטים מוזרים וסרטוני טיקטוק אבל לא משהו מדאיג מדי.

אחרי לילה שבו הבת שלי קיבלה התקף פאניקה, היא התחילה להיפתח בפניי לגבי הגורם לכאב ולכעס שלה ולגבי הסיבה להתנהגות שלה, שהשתנתה בצורה דרמטית. היא נתנה לי את כל הסיסמאות לכל החשבונות שלה, אפילו הסודיים. היא הודתה שיש לה חשבונות בכל פלטפורמה אפשרית – דיסקורד, טוויטר, פינטרסט, אינסטגרם וטיקטוק – כמה שלא היה לי מושג על קיומם. העברתי את השבועיים הבאים במעבר על כל מכשיר וכל פלטפורמה. מה שראיתי עשה לי בחילה של ממש.  

הקראש של הבת שלי, אותה נערה שהזדהתה כבן והיתה מבוגרת מהבת שלי ב-3 שנים, שלחה לה סרטון של 10 דקות של עצמה מאוננת עם דילדו ענק. כן, הייתה פורנוגרפיית ילדים על המכשיר שלנו. אותה נערה דיברה על פיסטינג (נ”ע: החדה מלאה של כל היד לאיבר המין או פי הטבעת) ותיארה בפירוט אינטימי את האנטומיה והאורגזמות של האישה, לקבוצה של כ-6 בנות בנות 13 באינטרנט. הנערה הזו הודתה שעברה התעללות מינית בילדותה. היא הודתה שהיא אובססיבית למקרי פדופיליה ולרוצחים סדרתיים, ועכשיו היא העבירה את ההתעללות הזו לילדה שלי ולילדות אחרות. היא הודתה שפגשה אנשים אקראיים בפארק בעיר כדי לעשן מריחואנה ולעסוק באקטים מיניים.

חסידותיה של הנערה הצעירה התייחסו אליה כמו אל זקן חכם. הם נתלו בכל מילה, ביקשו ממנה עצות, צפו בזרם סרטוני הטיקטוק האינסופי שלה, בריקודים תחת השפעת סמים כשהיא בתחפושות של גיבורי על עם זין מלאכותי במכנסיים. הן הקשיבו לסיפורים שלה על אסיד ופטריות. הבת שלי התעניינה בכשפים אפלים, כי זה מה שהנערה המבוגרת הזו אהבה. הבת שלי התחילה לבקש כל מה שהנערה הזו אהבה – טרנטולה, כס מלכות, תקליטים שונים, נזם באף… הבנתם את הרעיון.

עכשיו ידעתי למה בתי הפכה לבלתי ניתנת לזיהוי. ההיסטוריה בכל מכשיר הייתה מלאה בפורנוגרפיה, והפורנו היה בעיקר של זכר עם זכר. זה היה פורנו אלים. זה היה פורנו אנימה (נ”ע: מצויר) עם סצנות אונס, גברים בהריון שעוברים מעשי סדום ואונס קבוצתי (נ”ע: גאנג באנגס) עם ילדים. היו גם אתרי אינטרנט שהכילו פורנו כתוב, עם סצנות של מכות ואחריהן סליחה וסקס.

הבת שלי נשאבה אל תוך רשת אפלה.

היא הייתה רק בת 13.

היו בהיסטוריית החיפושים שלה חיפושים של מחסומי פה, אזיקים, שוטים ותלבושות עור. היו סקרים שעוזרים לקבוע באילו אקטים מיניים וסטיות כדאי לה להשתתף. היו חדרי צ’אט של דיסקורד ואינסטגרם שבהם בנות דנו אם הן פאסיביות או אקטיביות, נותנות או מקבלות, מתעללות או סופגות התעללות. היו דיונים על גירוי שכולל נשק. היו תמונות של כלבים מצוירים מבצעים מין אוראלי. הבת שלי התחילה לצייר איברי מין גבריים על הקירות בחדרה, על נעליה ומכנסיה.

ניגשתי לצ’אטים הקבוצתיים של בתי עם נערות צעירות מרחבי הארץ, שם הן לימדו זו את זו כיצד להתנתק מהגוף כדי שיהיה להן קל לפרסם תמונות שלהן בעירום. העצות כללו דברים כמו “מכיוון שאת באמת בן, הגוף הנשי שלך לא באמת שלך, אז זה לא סיפור גדול למכור תמונות לגברים טיפשים תמורת כסף”. היתה הדרכה איך למצוא ‘שוגר דדי’ ואיך להקים חשבון אמזון כדי שהוא יוכל לקנות לך דברים. הבנות היותר מזוהות עם זהות טרנסית היו אומרות “אל תדאגי, את יכולה להתחיל לאט, רק תחשפי את המותניים שלך. את יכולה להסתיר את הפנים שלך ולהראות יותר”. 

“מצאי ‘שוגר דדי’ שלא מצלם סנאפצ’ט, אחרת את תהיי בכל האינטרנט”, הזהירה איזו ילדה בת 14. בחורה אחרת התלוננה כמה זמן לקח ל’שוגר דדי’ שלה להגיע לשיא בזמן שהוא צפה בה רוקדת.

צללתי עמוק יותר. הסתכלתי על כל העוקבים של הבת שלי בטיקטוק. העוקבים היו MTFs, FTMs (טרנסים), נערות צעירות שהציגו חזה קופצני, לשונות של ילדים בני 14 המדמים סקס אוראלי, גברים מבוגרים שעוקבים אחריה, ילדים שפרסמו את הזהות הטרנסית שלהם, מה שמעלה עוקבים ומזמין טורפים. התעמקתי בעוקבי הטוויטר שלה ומצאתי גברים מפרסמים אונסים קבוצתיים עם הדגמות שלעולם לא אוכל למחוק מהראש. קראתי את הפורנו הכתוב שהבת שלי קראה. זה היה יותר ממבחיל.  

התחלתי להתקשר לאנשי קשר אקראיים מהטלפון שלה. היו גברים מבוגרים שענו. סטודנט אנורקסי שנטל אסטרוגן. זרים ממדינות אחרות.

לאחר מספר ניסיונות, חסמתי בטלפון של בתי את כל הגישה לאינטרנט. חסמתי מהאייפד של בית הספר שלה אתרים נוראים ביותר. קניתי כספת ונעלתי את כל הטלפונים והמכשירים. השגתי לה מספר טלפון חדש כדי שאוכל לחסום את כל הפדופילים והמטפחים (נ”ע: במקור groomers – מבוגרים שמטפחים ילדים לכיוון מסוים כדי שימלאו את תשוקותיהם) איתם היא הייתה בקשר.

הייתי שמחה לומר שזה הסוף, אבל אתם מבינים, את הצמח שצמח מאותם מטפחים אי אפשר היה לגזום כל כך בקלות. הצמח שתל את עצמו מחדש והמשיך לצמוח, כפי שהתמכרות נוהגת לעשות. כוח המשיכה של הפורנו היה כל כך חזק, שחבריה של הבת שלי נתנו לה את הטלפונים הישנים שלהם. היו לה חברים ששלחו לה צילומי מסך של “אוכל” (המילה שלה לפורנו כתוב). 

היא ברחה. היא הצהירה שהתעללתי בה כי חסמתי לה את האינטרנט.

אז אתם רוצים להגיד לי שהזהות הטרנסית של בתי בת ה-15 היא אורגנית? 

האם הזהות הטרנס-גברית שלה היא האני האמיתי שלה? האם המסקנה העצמית שלה שהיא בעצם ילד היא משהו שצריך לחגוג? אני יודעת, ואתם גם יודעים עכשיו, שבתי השתנתה לאט ובשיטתיות, מתוך כוונה מכוונת של טורפי ילדים צעירים ופגיעים.

השבוע, לאחר שמצאה עוד טלפון חבוי, הבת שלי העלתה את האפשרות של להיות שוב ‘ילדה ככל הילדות’, ללבוש חזיות, להאריך את שיערה, ללבוש בגדים נשיים סטריאוטיפיים ולהגיד לכולם להשתמש בשמה הנשי – בתמורה לגישה לאינטרנט עם בקרה מוגבלת. האם היא מכורה כל כך לפורנו שזה גובר על “זהות הטרנס” שלה לכאורה? האם היא רק מנסה להרוויח זמן עד שתהיה בת 18 ואז לעבור שוב מגדר? אני לא יודעת. אני לא בטוחה מה נעשה, אבל דבר אחד שאני בטוחה בו הוא שקבוצת הילדים הזו של דיספוריה מגדרית מהירה (ROGD) לא מגיעה באופן אורגני או אותנטי. מישהו שותל את הזרע, משקה אותו, מניח אותו בשמש ומטפח אותו בזהירות, מהסיבות שלו. והילדים שלנו, בתמימותם, הם הקורבנות שלהם.