פוסט בפייסבוק מאת לטיסיה קיי, יוטיוברית ומעצבת שיער מחוף השנהב. המקור כאן. תרגום מאת הדר גלר.
בירור כינויי הגוף בשיחה זה לא מנהג מקובל היום בחוף השנהב, אבל מאחר ואני באינטרנט ומחוברת לעולם, כבר נשאלתי מספר פעמים מה כינויי הגוף שלי. בגדול, האם אני “הוא” או “היא” או “אני”? זו שאלה שהפכה לחוק של ממש עבור חלק מהאנשים ששוחחתי איתם. כשאני מבטאת רגשות כעס והתנגדות לעצם השאלה ובכלל לנושא, קוראים לי גזענית!
אני מניחה שהאנשים ששואלים אותי על כינויי גוף לא מתכוונים להרע, אבל אני לא יכולה להימנע מלחוש חוסר נוחות קשה. ואני לא היחידה שמרגישה ככה.
למה אני נפגעת משאלה כל כך פשוטה? כי אני מרגישה שהזהות שלי כאישה מבוטלת בכל פעם שהשאלה הזאת עולה. הרי ברוב המקרים קל מאוד להבדיל בין אישה לגבר.
אז איך אפשר לשאול האם אני אישה, כשכל כך ברור שאני נקבה.
עובדת היותי אישה עיצבה את רוב החוויות, החיים והקשיים שלי.
ההנחה המובלעת בשאלה הזאת היא שאולי אינני אישה וזה מעליב. זה גם מאוד צבוע, כאילו לא ניתן לדעת שאני אישה אם זה לא נכתב בביו שלי.
הרי לא שואלים לכינויי הגוף של נערות לפני שמעבירים אותן גיהנום בגלל איך שנולדו.
רובנו, במקומות רבים בעולם, לא יכולות לבחור להפסיק להיות אישה, כי מרגע לידתנו (ואצל חלקנו זה מתחיל עוד קודם), הגוף שלנו יכתיב תמיד חיים של אישה.
החברה שלנו לא שואלת מה כינויי הגוף של נערות לפני שמטילים מומים בגופן.
לא שואלים לכינויי הגוף של נערות לפני שמכריחים אותן להתחתן.
לא שואלים נשים מה כינויי הגוף שלהן, כשמפלים ומרחיקים אותן מהחברה בזמן מחזור.
לא שואלים לכינויי הגוף של נערות עם חזה מושטח ומגוהץ, בגלל שהיו עלולות למשוך בנים.
לא שואלים לכינויי גוף לפני שמחליטים לא לאפשר לילדה ללכת לבית הספר, כי היא אישה.
הם עושים את זה כי הם רואים בנו נשים, כי ככה נולדנו. לשנות את כינויי הגוף שלנו לא ישנה דבר, לא יבטל את היחס הזה, לא יאפשר לנו לברוח מהמציאות הזאת.
כשרשת חברתית מוחקת את החשבון שלי בגלל תמונה של חזה נשי חשוף, הם לא שואלים אותי מה כינוי הגוף שלי.
אני לא יכולה ללכת בחוץ אחרי שמחשיך, או להשתכר במסיבה. כי אני יודעת שגם לפני שיאנסו אותי, אף אחד לא יברר מה כינויי הגוף שלי.
לא שואלים אותי מה כינויי הגוף שלי כשמטרידים אותי. או כי הלכתי בלי חזיה.
לא שואלים אותי מה כינויי הגוף שלי כשקוראים לי מגעילה, דוחה, מלוכלכת, כי העליתי תמונה עם בית שחי לא מגולח. גם לא ישאלו גבר מה כינויי הגוף שלו כשמשבחים אותו, על אותה תמונה בדיוק.
לא שואלים אותי מה כינויי הגוף שלי כשיסרבו לשלם לי שכר זהה לזה של גברים.
לא שואלים אותי מה כינויי הגוף שלי כששופטים אותי על התנהגות מינית.
לא שואלים אותי מה כינויי הגוף שלי כשדורשים ממני לעמוד בסטנדרטים נוקשים של יופי וטיפוח.
לא שואלים אותי מה כינויי הגוף שלי כשמונעים ממני זכויות להפלות ולשליטה על גופי.
לא שואלים אותי מה כינויי הגוף שלי כשמבזים ומשפילים אותי בכל תחום בחיים- בבתי חולים, בבית, בעבודה, ברחוב, בתחבורה הציבורית, בבית הספר…
לא שואלים אותי מה כינויי הגוף שלי כשמחליטים עבורי איזה תפקיד אני אמורה למלא בחברה ומביישים אותי כשאני מנסה לחמוק ממנו.
לא שואלים אותי מה כינויי הגוף שלי כשאני חווה כל כך הרבה חוסר צדק.
היום אני גאה בזהות שלי, בהיותי אישה, אחרי שנים של כעס ושנאה עצמית בגלל מי שאני. בגלל כל הכאב והקשיים שעברתי על רקע נשיותי.
ואני לא אתן לאותה חברה, שמעבירה נשים גיהנום בגלל היותן נשים, להעמיד פנים בצביעות כאילו איננו יודעים מה זה אישה, כי זה נחשב פרוגרסיבי ונאור.
נכון. יהיו אנשים שייפגעו אם לא יישאלו מה כינויי הגוף שלהם.
מה הפתרון? אני לא יודעת. אני רק יודעת שהרגשות שלי ראויים וחשובים. בדיוק כמו הרגשות שלהם.