לעיתים מאשימים אותנו בהאשמת שווא ב”צ’רי פיקינג” (בחירה בפינצטה), כלומר שאספנו מעט מחקרים יוצאי דופן כדי לצאת נגד הקונצנזוס. בפועל זו איננה האמת, וממש אין קונצנזוס בנושא… הנה מספר שאלות
שאנחנו מציעים לשאול את אלו שמאשימים שאנו בוחרות את הנתונים בפינצטה:
- האם 100% מכל המחקרים בעבר שבדקו ילדים עם דיספוריה מגדרית שלא קיבלו בלוקרים או ביצעו מעבר מחקרי הראו שרובם החלימו לאחר גיל ההתבגרות כן או לא? (התשובה האמיתית היא כן, וניתן לראות אותם כאן: https://www.statsforgender.org/desistance).
- האם 100% מהמחקרים שבדקו אספקט זה מצאו שרובם המוחלט של הילדים שקיבלו בלוקרים המשיכו להורמונים, כן או לא? (התשובה האמיתית היא כן, ניתן לראות חלק מהם כאן: https://www.statsforgender.org/puberty-blockers/)
- האם בנוגע להאם אכן הורמונים משפיעים לחיוב על בריאות הנפש יש קונצנזוס וממצאים קבועים שמראים שאכן כך הוא – כן או לא? (התשובה האמיתית היא לא, יש מחקרים שמראים שההורמונים לא משפיעים לחיוב ואף מחקרים שהראו שבחלק מהפרמטרים יש השפעה לשלילה (ראו פירוט וקישורים בהערת שוליים). בנוסף חלק מהמחקרים שטענו שמצאו שיפור הם בעייתיים מאד בלשון מעטה, כאן ניתן לקרוא תרגום וקישור למקור של הצבעה על מחקר מאחרונה שטוען לשיפור ניכר, בזמן שבפועל נתוניו לא מצביעים כלל על שיפור, פשוט בהשוואה לאיזה תרחיש פיקטיבי של החמרה שמעולם לא קרה בפועל – אז העדר השיפור הוא שיפור בהשוואה אליו. פשוט לקרוא איך מורחים אותנו עם מניפולציות על סטטיסטיקה כדי לטעון טענה הפוכה מהנתונים בפועל: https://gc-israel.org/blockers-singal/.
- האם ההורמונים של המין השני שנוטלים משפרים או פוגעים בבריאות הפיזית של הנוטלים אותם – משפרים או פוגעים? התשובה כמובן היא פוגעים: https://www.statsforgender.org/hormones/
- האם יש זינוק של אלפי אחוזים בפניית נוער למרפאות המגדר תוך מספר שנים בלבד כן או לא? האם חל שינוי דרסטי במאפייני הפונים למרפאות המגדר תוך שנים ספורות כן או לא? התשובות הן כן וכן
https://www.statsforgender.org/teenagers/
בקיצור, זה שהנתונים מדליקים נורות מהבהבות, ולא בהלימה עם הנרטיבים השקריים של תומכי אידיאולוגיית המגדר, לא הופך אותם ל’צ’רי פיקינג’.
הערת שוליים
ישנן מעט ראיות שמעבר מגדרי רפואי מוריד את שיעור ההתאבדות בקרב ילדים עם דיספוריה מגדרית. ישנן ראיות מעטות בלבד שבלוקרים הכרחיים למניעת התאבדות. אחד המחקרים הראה שאחרי ניתוח “שינוי מין” בוגרים טרנסקסואלים נמצאים בסיכוי גבוה פי 4.9 לניסיון התאבדות וסיכוי פי 19.1 למות מהתאבדות אחרי שנלקחו בחשבון הפרעות פסיכיאטריות נוספות. בדומה, מאמר אוסטרלי מציין שלמטופלים רבים יש תוצאות טיפול גרועות ששם אותם בסיכון גבוה להתאבדות. מחקר בולט שטען שמעבר מגדרי משפר את סיכויי האובדנות נזקק לתיקון כדי להבהיר שהוא לא הוכיח “שום יתרון לניתוח” במובן זה. מחקר שוודי ארוך טווח מצא שטרנסים אחרי ניתוח נמצאים “בסיכון גבוה בהרבה” להתנהגות אובדנית. בדומה, מחקר בכתב העת האירופאי לאנדוקרינולוגיה מראה ששיעורי ההתאבדות בין טרנסג’נדרים מזכר לנקבה היו גבוהים ב-51% מכלל האוכלוסיה.