משמורת ילדים תחת כפפת הברזל המגדרית

בית המשפט מאמץ אידיאולוגיה מגדרית, ההורים משלמים את המחיר

אביגיל שרייר

7 בפברואר 2022, תרגום מאת נעמה עציץ

קישור למקור:

https://abigailshrier.substack.com/p/child-custodys-gender-gauntlet?s=r

* השמות שונו לצורך הכתבה

לפני שהחליטה לשלול ממנו את כל המשמורת על בנו דרו, ולפני שקבעה שלא תהיה לו החלטה אם דרו יתחיל מעבר מגדרי רפואי – שופטת בית המשפט העליון בקליפורניה, ג’וני הירמוטו, שאלה את טד הודאקו: “אם בנך [דרו] היה פסיכוטי מבחינה רפואית ומאמין שהוא מלכת אנגליה, האם היית אוהב אותו?”

“כמובן”, השיב מהנדס התוכנה הבכיר באפל, לפי פרוטוקול בית המשפט, “הייתי גם מנסה להשיג לו עזרה.”

“אני מבינה”, השיבה השופטת הירמוטו. “אבל אם זה אכן היה כך – אם היה נאמר לך על ידי הפסיכיאטר או הפסיכולוג [של דרו], ש[דרו] פגיע מאוד ושעימות איתו – אוי אני מצטער, עימות ‘איתם’ (נ”ע: מרמז על כך שדרו מזדהה כ-they/them) – ועצם העימות עם הרעיון שהוא לא מלכת אנגליה מזיק מאוד לבריאות הנפשית שלו – האם אתה יכול לשתף פעולה ולומר ‘בסדר, [דרו], אתה מלכת אנגליה ואני אוהב אותך; אתה הילד שלי ואני רוצה שתצליח ושתמשיך בבקשה לפגוש את הפסיכולוג שלך’. אתה יכול לעשות את זה?”

“כן,” אמר הודאקו. “זה נשמע כמו חלק מתהליך שעשוי לקחת קצת זמן, בטח.”

“איזה תהליך?” אמרה השופטת הירמוטו. “מה הדבר שעלול לקחת קצת זמן? לקבל את הרעיון ש[דרו] מאמץ זהות שאתה מאמין שהיא לא נכונה?”

“הזהות שהזכרת לי זה עתה הייתה מלכת אנגליה,” פתח טד. “אני יכול להגיד לו את זה ואני יכול לאשר את זה בפניו, כדי להרגיע אותו בסיטואציה; אבל מבחינה אובייקטיבית, הוא לא מלכת אנגליה וזה לא ישתנה, ואפילו המטפל במקרה כזה ידע את זה”.

כאב לשני בני נוער, אז בן 54 (דרו הוא הבכור), טד הרגיש שהוא נכנס למלכודת. עבור טד, דיוק אינו רק דרישה לתפקידו אלא כמעט הכרח חוקתי. הוא זוכר כל עובדה, תאריך והגשה של ההליכים המסובכים בבית המשפט המעורב בסיפור שלו ושל גרושתו באופן מדוייק להפליא – סוג ההישג שניתן לצפות מעורך דין מבריק, לא אב מבולבל שנאבק במערכת המשפט לבדו עבור בנו .

אבל בשלב זה של הדיונים על המשמורת, טד לא הצליח להבין מה השופטת רוצה ממנו. אשתו לשעבר, כריסטין, אז מנהלת בחברת ההשקעות בלקרוק, כבר הסכימה למשמורת משותפת על בנם הצעיר; נראה שאיש – אפילו לא השופטת הזו – לא האמין שהוא לא מתאים להיות אב.

טד אינו אפיסקופלי (נ”ע: כנסייה נוצרית בזרם האנגליקני) אדוק במיוחד, והוא מתאר את הפוליטיקה שלו כליברטריאנית. הוא אתלטי, מודע לבריאות, ומתעניין מאוד בכשרונותיהם של בניו. הוא אימן את קבוצות הבייסבול שלהם וחקר תוכניות קונסרבטוריון עבור דרו, שהיה פסנתרן מוכשר. שנה אחת בלבד קודם לכן, טד היה חצי מזוג עוצמתי החי באזור המפרץ עם קריירות במעמד גבוה וילדים נפלאים. כעת, הוא היה חצי מזוג גרוש הנמצא במחלוקת, בראשותו של שופט שהתייחס לדרו כ”הם” ולחץ על טד לקבל שבנו בן ה-16 הוא בעצם ילדה.

“והאם אתה חושב שלהיות טרנסג’נדר זה חטא?” שאלה השופטת הירמוטו, לפי התמליל.

“לא, כמובן שאני לא חושב שזה חטא.”

"אז אתה לא חושב שזה חטא. אבל אתה בטח חושב שהיה עדיף ש[דרו], אם 'הם' באמת טרנסג'נדר, שלא יהיה טרנסג'נדר, כי בחברה שלנו טרנסג'נדרים הם מושא לאפליה רבה. האם אתה מסכים עם זה?"

"אני מסכים שאנשים טרנסג'נדרים סובלים מאפליה ודעות קדומות. אני מסכים עם זה", אמר.

"אני עוזבת רגע את המקרים המקבילים שקראתי או שמעתי עליהם בבית המשפט לענייני משפחה או בשיעורי דיני משפחה לשופטים בנוגע לילדים הומוסקסואלים המספרים להוריהם", אמרה השופטת. "לפעמים זה קשה להורים כי הם מאמינים שהזהות של הומו או לסבית על פי דתם היא חטא. ויש אנשים שלא מרגישים שזה חטא, אבל הם אומרים.. הם תופסים זווית אחרת, והם אומרים, אני פשוט אעדיף שהילד שלי לא יהיה הומו או לסבית כי הם סובלים כל כך הרבה אפליה בחברה שלנו.

"אז אני שואלת את השאלות המקבילות האלה כדי לראות מה.. מה שאני רואה בעיתונים זה שאתה חושב ש[דרו] הוא לא באמת טרנסג'נדר ושהם פשוט מבולבלים ו-"

"יכול להיות שהוא טרנסג'נדר, " אמר טד. "הוא עשוי להיות."

"בסדר. אז אם [דרו] עשוי להיות טרנסג'נדר, זה: 'הם' עשויים להיות".

טד הבין את טעותו ותיקן את עצמו: הוא השתמש בכינוי “הוא” כי הוא נשאר סקפטי מאוד לגבי הילד אותו אימן בליגת הנוער, ילד אותו ראה נדלק על ילדה חמודה בכיתתו, כשהיה בכיתה ה’ – הוא למעשה אישה צעירה.

"הוא/היא עשוי/ה להיות," אמר טד. "[דרו] עשוי/ה להיות. אנחנו לא יודעים."

בזמן שניסה לשמור על ראש פתוח לגבי מגדרו של דרו, טד היה נחוש בפני השופטת שהוא לא רוצה שדרו יתחיל במעבר מגדרי רפואי. ב-312 הימים שעברו מאז שראה את הבן שלו בפעם האחרונה, טד עשה הרבה מחקר על מעבר רפואי ודיספוריה מגדרית. הוא התחנן בפני בית המשפט לשקול מחקרים שהראו כי בלוקרים (נ”ע: חוסמי גיל התבגרות) עלולים לפגוע בקוגניציה ולהפחית את צפיפות העצם. הוא ידע שאם דרו יקבל בלוקרים יחד עם אסטרוגן, הוא יהיה בסיכון גבוה לאי-פוריות קבועה. הוא אפילו לא היה בטוח שלבנו יש דיספוריה מגדרית. הוא רצה לראות את בנו – והוא רצה שאוטוסטרדת הכדורים הזו תאט.

"נשמע לי שהיית מעדיף שכשכל זה יגמר - זה יהיה רק שלב שדרו עובר. האם זו הנחה נכונה?"

טד התחמק מהשאלה. האם הוא העדיף שבנו ימנע ממשטר תרופתי מסוכן שיהפוך אותו לעקר לצמיתות ולחולה הזקוק לתרופות עד סוף חייו? האם לא כל אחד היה מעדיף שזה יימנע?

בשלוש השנים בהן ביליתי בכתיבה על משפחות עם קטינים המזדהים כטרנסג’נדרים, סיפורו של טד הודאקו בלט כמקרה בוחן כיצד אידיאולוגיה מגדרית חדרה לדיני המשפחה. הוא גם ממסגר את ההשלכות הבלתי מכוונות של המדע החמקמק של אנשי הרפואה, ששכתבו מחדש הגדרות רפואיות והתפשרו על מחקרים עלובים, כדי להרגיע את הפעילים. בכל שלב אולי חשבו הרופאים: היכן הנזק? וכתוצאה מכך, שופטים מכריעים כעת את גורלם של ילדים ומשפחותיהם בהתבסס על מטאפיזיקה מזויפת וחסרת ביסוס רפואי, כאילו זה עובדתי שלכל המתבגרים יש “זהות מגדרית בלתי ניתנת לשינוי”, שרק המתבגרים עצמם יכולים לדעת עליה.

ב-24 ביוני 2020, בעקבות הדיון שלה עם טד בנוגע להיפותטיות של מלכת אנגליה, השופטת ג’וני הירמוטו העניקה לכריסטין משמורת חוקית בלעדית על דרו על בסיס זמני ואישרה את הסדר המשמורת המשפטית והפיסית המשותפת על בנם הצעיר. היא הבטיחה לטד שהפסיקה שלה עדיין לא סופית. השופטת הירמוטו החליטה להורות על מינוי עורך דין לקטינים כדי לחקור את מצבם של הנערים לפני קבלת החלטות קבועות כלשהן. היא כבר חשבה על האדם המושלם. “למעשה אני מכירה מישהו שמונה בעבר על ידי בית המשפט, על ידי שופט אחר, בתיק של ילדים שלכאורה היו טרנסג’נדרים”, אמרה. עורך דינו של הקטין היה עורך הדין דניאל הרקינס.

טד עדיין לא ידע זאת, אבל מינויו של הארקינס תקע את המסמר האחרון בארון הקבורה של זכויותיו כהורה. בתוך חודשים ספורים בלבד, בית המשפט יסיים סופית את מערכת היחסים ההורית של טד. לא תהיה לו שום זכות לראות את דרו, לא זכות לדבר איתו, לא זכות לדרוש שדרו ילך איתו לטיפול ובשום אופן אין לו הזכות לעצור מעבר מגדרי רפואי שכבר תוכנן על ידי המרכז למגדר של ילדים ומתבגרים בבית החולים לילדים UCSF Benioff.

ולבסוף, בית המשפט גם סבר שלטד אין זכות לדעת שלשופטת היראמוטו יש ילד טרנסג’נדר משלה, שבמעבר המגדרי שלו היא תמכה בפומבי. איש לא חשף מידע זה למעורבים.

דיברתי לראשונה עם טד במאי 2021, לאחר שהשופטת הירמוטו – בעקבות המלצת עורך דינו של הקטין – שללה ממנו את כל המשמורת על דרו. טד נתמך על ידי קבוצות תמיכה רק כדי להצליח לעבור את היום. הוא השווה את עצמו לדמות העגומה של אדוארד נורטון מהסרט מועדון קרב, שמשתתף במספר קבוצות תמיכה כדי להקל על הדיכאון ונדודי השינה שלו. “אני בשש קבוצות תמיכה,” אמר טד וצחק קצת על עצמו.

טד העריך שהוא בילה עם דרו רק 75 דקות בסך הכל ב-12 החודשים האחרונים. הפצעים שלו היו טריים. חלק ממנו רצה לפרסם את הסיפור שלו ברחבי אמריקה, אבל הוא גם חשש שאם יעשה זאת, הוא עלול לאבד כל סיכוי שנותר לו לראות שוב את בנו. הוא פיטר את עורך הדין שלו, שלא הצליח להחזיר לו אף אחת מזכויותיו, על אף הוצאות משפט של 25,000 דולר. במשך ארבעה חודשים טד ייצג את עצמו בבית המשפט, הוא הגיש בקשה אחר בקשה, ניסה להפסיק את מינוי בא כוחו של הקטין (ונדחה), תוך שהוא מבקש מבית המשפט גישה נוספת לבנו (נדחה שוב). האיש שדיברתי איתו היה מבולבל, חצי בהלם, כמו מישהו שמגיע הביתה מהעבודה ומוצא את הבית שלו הרוס.

כל הרעיון שדרו עשוי להיות טרנסג’נדר עדיין נראה מוזר לטד – פנטזיה שמסופרת על מישהו אחר, בלי קשר אליו. אפילו הגירושים שלו עדיין נראים יותר כמו סיוט מאשר חייו האמיתיים. כן, כריסטין הייתה מרוחקת בנישואיהם במשך זמן מה, אמר לי טד, אבל זה היה קל להסביר: במשך יותר משנה, דעתה הוסחה על ידי טרגדיה. בשנת 2018, אחותה של כריסטין נדקרה 23 פעמים במקום עבודתה על ידי בעלה, אשר שוחרר לאחרונה ממוסד אשפוז לבריאות הנפש. כריסטין בילתה את השנה הבאה בהסעות מאזור המפרץ לצפון מדינת ניו יורק כדי לסייע להחלמה של אחותה ולספק ראיות לחיזוק העמדה לדין של ניסיון הרצח של התובע המחוזי. בשלב גזר הדין של המשפט הפלילי – ביוני וביולי 2019 – כריסטין נשארה בחוף המזרחי עם שני הבנים.

טד היה אז עסוק לחלוטין בפרויקט מפרך של שישה שבועות עבור ‘אפל’. הוא לא ישן טוב כבר שבועות, הוא סיפר. בשבת באוגוסט 2019, זמן קצר לאחר שחזרה מצפון מדינת ניו יורק עם הבנים, כריסטין נכנסה למשרד הביתי של טד והודיעה לו גם שהיא עוזבת וגם שבנם דרו הוא טרנסג’נדר. על פי הודאתו, טד כעס. הוא האמין שכריסטין בטח שכנעה את דרו לזה במהלך השבועות שלהם ביחד בצפון מדינת ניו יורק. טד אומר שהוא התחנן לנהל את השיחה הזו אחרי שהוא יישן קצת, אבל כריסטין יצאה ולקחה את הילדים איתה להתארח בבית של שכן.

“בשבת, כשהיא עזבה, נותר בי רושם מוטעה, שהיא עזבה זמנית”, אמר. “אתה יודע, אולי לצאת לשאוף אוויר צח או פשוט לתת לנו קצת מרחב, או אולי אפילו ללכת לראות סרט. פשוט עליתי למעלה ולא קמתי עד למחרת בבוקר.”

מסמכי בית המשפט חושפים את מאבקיו של טד עם פרקליט הקטינים שמונה מבית המשפט, דניאל הרקינס. אין חלק אבסורדי יותר מזה בטרגדיה שלו.

הרקינס נפגש עם שני הבנים, ראיין את המטפל של דרו ואת שני ההורים, וערך שני ראיונות בני 90 דקות עם דיאן ארנספט ממרפאת UCSF Benioff Child and Adolescent Gender Clinic. הרקינס גם ערך מחקר כלשהו על קן צוקר, הפסיכולוג מטורונטו ומומחה לדיספוריה מגדרית שטד העדיף. הארקינס מעולם לא דיבר עם צוקר.

צוקר הוא ללא ספק המומחה המוביל בעולם לדיספוריה מגדרית. הוא פיקח על כתיבת תנאי כניסה ל-DSM-5, המדריך האבחוני והסטטיסטי העדכני ביותר להפרעות נפשיות. הוא גם עזר בכתיבת ההנחיות האחרונות של “סטנדרטים של טיפול” עבור האיגוד המקצועי העולמי לבריאות טרנסג’נדרים. (תקנים סופיים חדשים צפויים להגיע.)

צוקר הוא מטפל בשיטת “נחכה ונראה”, שיטה של ​​טיפול חקרני הרואה במגדר רק מרכיב אחד של מה שעשוי לגרום למצוקה של ילד. נחכה ונראה, לדעת תומכיה, היא הגישה הנבונה יותר לטיפול בקטינים עם דיספוריה מגדרית, שכן היא מכירה בכך שלמעלה מ-70 אחוז מהילדים עם דיספוריה מגדרית בדרך כלל משתחררים ממנה בהמשך. בשנת 2015, צוקר פוטר מהמרפאה שלו בעקבות קמפיין בראשות אקטיביסטים לטיהור קנדה מפסיכולוגים שהתנגדו ל”אישרור” מיידי ולמעבר מגדרי לילדים שחווים דיספוריה מגדרית. (בית החולים שפיטר את צוקר וסגר את מרפאתו, התנצל בפניו בפומבי על הפגיעה בשמו והצגה כוזבת של עבודתו ושילם לו כמעט 550,000 דולר, בתוספת הוצאות משפט). במילים פשוטות, הגישה של צוקר סותרת ישירות את הגישה ה”מאשררת” האופנתית, המציבה קטינים עם דיספוריה מגדרית במושב הנהג מאפשרת להם אבחון עצמי וטיפול משלהם. המומחית המועדפת על הרקינס, דיאן ארנספט, היא חסידה מובילה של גישת האישרור בלבד, ונראה שהרקינס קיבל את דעותיה כדוגמה.

לעומת זאת, הרקינס דחה את צוקר כמתחזה. “הדעות שלו שנויות במחלוקת ועל פי המידע שקיבלתי, הן אינן מקובלות בקהילה הפסיכולוגית”, כתב הרקינס. באשר לגישתו של צוקר – הניסיון לעודד ילד לפתח תחושת נוחות בגופו על ידי שימוש בפסיכותרפיה כדי לחקור את כל מקורות המצוקה שלו – הרקינס הביע דאגה ש”הגישה שלו היא צעד אחד ממה שמכונה טיפול המרה, אם לא למעשה טיפול המרה”. את זה שצוקר פיקח על כתיבת עצם ההגדרה הקלינית של “דיספוריה מגדרית”, אותה הרקינס מצטט כמקור סמכות בדו”ח שלו – הרקינס לא מזכיר.

טד גם סיפק לבית המשפט מאמר מאת העיתונאי ג’סי סינגאל שהסביר את עבודתו של צוקר וסיפר את סיפורו של ההמון האקטיביסט שהתלונן על עבודתו של צוקר. נראה שהרקינס לא התרגש:

"בקשר למר סינגאל, זה ברור שהוא מוטרד מטרנסג'נדרים. הוא מתייחס לעבודתו של צוקר לעתים קרובות במאמריו. הוא ספג ביקורת כטרנספובי. קשה להבין מדוע דעתם של עיתונאים צריכה לקבל כל כך הרבה משקל."

במקום זאת, נראה שהרקינס אימץ ללא ביקורת את השקפתה של מטפלת רפואית מגדרית שביססה את הקריירה שלה על קיומם של מגדרים בלתי ניתנים לתיאור, שאת אי ההתאמה שלהם למין הביולוגי ניתן לתקן רק באמצעות שילוב של אישרור, הורמונים וניתוחים.

טד איבד את קור רוח במהלך הראיון שלהם, על פי הרקינס:

"במהלך הראיון, כשעורך דינו נוכח, האבא התעצבן מאוד והצהיר שעוד 5 שנים מעכשיו, כאשר [דרו] יבין שהוא השחית את עצמו, הוא יצטרך להיות שם כדי לאסוף את השברים - ולא עורך דינו של הקטין."

ההתפרצות של טד עשויה להיתפס בעיניי הורים רבים כהגיונית. מי האיש הזה, שזה עתה נכנס אל חיינו, שבא ומחליט אם טד יוכל אי פעם לראות את הילד שלו שוב, ואילו חלקים מגופו של דרו יש להסיר בניתוח?
אך הארקינס קרא בין השורות והבין שטד מחזיק בהשקפה השגויה בנוגע לזהות מגדרית (נ”ע: ביולוגית), כלומר, שהיא אולי לא ניתנת לשינוי:

"זה מעיד על השקפתו של האב לגבי הזהות המגדרית [של דרו]. זה גם נותן לנו תובנה לגבי השקפתו באופן כללי על טרנסג'נדרים. הוא פשוט לא רואה בכך אלטרנטיבה בת קיימא (נ"ע: את המעבר המגדרי). הוא מאוד מתוסכל מכך שהוא לא הצליח להביע את כל הרעיונות הללו ישירות ל[דרו]."

בהתבסס על הדו”ח הארוך של עורך דינו של הקטין, הרקינס נתן להורות של טד ציון נכשל: “האבא לא קיבל את זהותו של [דרו] כטרנסג’נדר. הוא הביע באופן די ברור שהוא לא מקבל את זה ש[דרו] הוא למעשה טרנסג’נדר”.

יתכן שהארקינס מעולם לא פגש אב כל כך “שגוי” על פי דעותיו כמו טד הודאקו. “האב ביקש לערוך הערכת ניכור הורי על ידי ד”ר קרייג צ’ילדרס. ראשית, יש לציין כי ניכור הורי אינו מונח ראוי או מקובל. המונח המתאים הוא יישור. זה אומר שהילד התיישר עם הורה אחד והפך נגד השני”.

באשר להצעתו של טד לפיה מומחה פסיכולוגי ב”ניכור הורי” יאלץ את דרו לפחות לדבר עם אביו, הרקינס יכול רק לומר: “זה מצער אבל נראה שהאבא מוכן להשתמש בכפייה כניסיון להכריח את דרו לנהל איתו מערכת יחסים, במקום לנסות לקבל, להציע לו אהבה ללא תנאי ולהקשיב למה שהוא רוצה”.

אפילו המשיכה הכספית שביצע טד מחשבון חיסכון שנועד עבור שכר הלימוד של דרו, הפכה בדו”ח של הארקינס להוכחה נוספת שטד היה “מוכן להשתמש באמצעי ענישה כדי ש[דרו] יתקשר איתו בתנאים שלו. ” בכתביו של הארקינס, טד פשוט לא יכול היה להפסיק להיכשל. “הוא גם לא מסתכל על [דרו] כאדם עצמאי”. דרו היה אז בן 16.

נראה שהרקינס נעלב מהחשד של טד שכריסטין השפיעה על זהותו החדשה של בנם או הפנתה את דרו נגדו. הרקינס כתב בדו”ח שלו: טד “הטיל ספק בהודעות שדרו כתב לו בגלל תחכום השפה”, לפי הדו”ח של הארקינס. “[דרו] אישר שהוא כתב את ההודעות האלה. הייתה לו קצת עזרה בדקדוק, אבל המחשבות הן שלו.” 

הרקינס היה יכול לשאול: ממי הוא קיבל עזרה בדקדוק? והאם זו הייתה עזרה מסוג של “תיקון שגיאות הקלדה קלות”, או יותר כמו, “זוז כדי שאוכל להקליד”?

כך או כך, הארקינס הכתיר את כריסטין כמנצחת בתחרות ההורות ואת טד למפסידן הכואב והלא יציב. “[דרו] הוא אדם צעיר מאוד עצמאי. קשה להתמודד עם בעיות זהות מגדרית. אני לא חושב שמי שלא עבר את התהליך הזה באמת יכול להבין כמה קשה היא בוודאי התחושה שאתה בגוף הלא נכון, ושאתה מוכן לעבור ניתוח כואב כדי לתקן את הבעיה. אמו של [דרו] העניקה לו אהבה ללא תנאים. היא מדווחת שכאשר היא שאלה את האבא אם הוא יכול לתת לדרו אהבה ללא תנאי, הוא הצהיר שהוא לא יודע מה זה”.

לסיכומו של עניין, אידיאולוגיה מגדרית עשויה להיות קצת כמו משפט שלמה, כתב הרקינס: “להורים האלה יש ברירה, הם יכולים להמשיך להאמין שהם צריכים להיות בשליטה מוחלטת על חיי ילדם או שהם יכולים להגיע להבנה שימים אלו חלפו והם צריכים לעבוד עם ילדיהם ולתת לילדים שלהם קצת עצמאות ויכולת לקבל חלק מההחלטות שלהם”. בעזרת רופאים מגדריים שירוויחו נאה מההליכים כמובן.

שיקול דעתו של הרקינס היה מהיר וחד: האמא צריכה לקבל משמורת משפטית מלאה על בסיס קבוע ולספק לטד עדכונים, לפי שיקול דעתה, לגבי עניינים המשפיעים על הבריאות, החינוך והרווחה של דרו. דרו יתחיל בטיפול הורמונלי, לפי הנחיות ה USCF. השופטת הירמוטו הפכה את כל זה לרשמי. הזכות היחידה שנראה שנותרה לטד היא הכוח למנוע מדרו לעבור “כל ניתוח הקשור לזהות מגדרית” לפני שימלאו לו 18, בהיעדר הסכמה של שני הצדדים.

באוקטובר 2021, טד היה המום מחיוב של 209,820.34 דולר בהצהרת הביטוח שלו. כשכתב לכריסטין, היא אישרה ששתל של בלוקרים (נ”ע: חוסמי גיל הבגרות) הוכנס בזרועו של דרו חודשים קודם לכן ושדרו החל בנטילה של הורמונים חוצי מין. השילוב – אם לא ייפסק במהרה – כנראה יוביל לעיקורו של דרו. איש לא ביקש את רשותו של טד להליך או אפילו הודיע ​​לטד על מה שנעשה.

טד הגיב לידיעה הזו עם שלל הודעות דואר אלקטרוני לעורך דינה של כריסטין. הוא אמר לעורך דינה של כריסטין שההליך הרפואי הוא בניגוד לצו בית משפט, וכריסטין מסתכנת בביזיון בית המשפט. יום לאחר מכן, עורך דינה של כריסטין הגיש בקשה לצו מניעה לאלימות במשפחה נגד טד, בטענה כי דיבר עם גרושתו “באופן מאיים” במשחק הכדורגל של בנם הצעיר. לטד הוגש צו מניעה זמני; החוק בקליפורניה מחייב אותו כעת לוותר על כל כלי הנשק שלו בתוך 24 שעות או שהוא עלול לעמוד בפני כתב אישום. הוא נענה במהירות.

“זה כמו להיות ליצן רודיאו או להיות מתאבק מקצועי,” אמר לי טד לאחרונה, בטלפון. “זה כמו, ‘בואו נראה עכשיו את טד מקבל התנגחות. ועכשיו נראה את ג’וני הירמוטו נועלת אותו מלזוז. ועכשיו, לטריק הבא!”

מוצף יתר על המידה ואולי מעט פזיז, הצטרף טד לערוץ Apple Slack המוקדש ל”הורים לילדי-טרנס” ושיתף את זעמו ודאגתו לגבי המעבר הרפואי של בנו והסיכונים הכרוכים בכך. החברים האחרים נזפו בו ודיווחו על טד למחלקת “יחסי עובדים” הידוע בשם “מחלקת כוח אדם”. טד דואג כעת לעבודתו.

באשר לניגודי העניינים הפוטנציאליים של השופטת הירמוטו, בדיקה ברשתות החברתיות מגלה את הדברים הבאים: ב-1 באוקטובר 2019, בפוסט של הילד שלה, זכר ביולוגית, בו הוא מאופר ועונד עגילים , הגיבה השופטת הירמוטו: “גאה להיות אמא שלך”. במאי 2020, חודש לפני שהופיעו טד וכריסטין האדוקו בבית המשפט, בנו של השופט היראמוטו חגג באינסטגרם את יום השנה הראשון שלו כאישה טרנסג’נדרית. ב-3 ביולי 2020 – לאחר שהשופטת היראמוטו הגישה את הצו הזמני הראשון שלה המעניק לכריסטין משמורת מלאה, בנה הטרנס-נשי פרסם באינסטגרם: “זו הפעם הראשונה שלי בביקיני”. השופטת הירמוטו הגיב: “יפה!!”

ב-7 בפברואר 2021, בפוסט אחר של בנה, באיפור עיניים ולק ועם פירות ים ביד, הגיבה השופטת הירמוטו: “הלנגוויני פירות ים הזה היה טעים מאוד! תודה לך בתי היקרה!!”

ב-9 בפברואר 2021: “אוהבת את הצבעים והאיפור!!” וב-20 בפברואר 2021, בפוסט של בנה הביולוגי הבוגר המאופר באיפור, ריסים ותכשיטים, עם ההאשטאגים “#transisbeauatiful” ו-“#girlslikeus” ו-“#transvisibility”, כתבה השופטת “מתוק!” עם אימוג’ים של מחיאות כפיים, עיני לב ואש (השופטת לא פרסמה תגובות על מספר תמונות שבהן הילד שלה מופיע בצעצועי בדס”מ).

בדף הפייסבוק שלה, ב-27 ביוני 2015, השופטת הירמוטו פרסמה מחדש את תמונתה עם דגל הגאווה מונף מעליה. וב-20 בנובמבר 2020, בתגובה לפוסט של חבר הקונגרס בקליפורניה, מארק טאקאנו, לכבוד יום הזיכרון לטרנסג’נדרים, כתבה השופטת: “תודה שדיברת בשם אלה שמתמודדים עם כמה מהדעות הקדומות הקשות ביותר בחברה שלנו”. 

פניתי אל השופטת הרימוטו, אל פרקליט הקטינים דניאל הארקינס ואל כריסטין הודאקו לתגובה; אף אחד מהם לא הגיב לדואר האלקטרוני שלי.

השאלה האם אנו חושבים שהפוסטים של השופטת הרימוטו במדיה החברתית מהווים הורות הולמת וראויה להערצה אינה רלוונטית לשאלה האם קיומם של אלה מהווה חובת גילוי נאות או חובת פסילה עצמית. מבלי להזכיר את שמה של השופטת הירמוטו, התייעצתי עם שני מומחי אתיקה במשפט כדי לקבוע את חובתו האתית הספציפית של שופט בנסיבות כאלה. שני המומחים הסכימו שבעוד שקשה לקבוע את חובת הפסילה, חובת הגילוי היא הרבה יותר נרחבת. “כלל האצבע בנוגע לגילוי נאות הוא ששופט צריך לחשוף לצדדים כל מה שהצדדים עשויים למצוא רלוונטי לשאלה האם הם צריכים לבקש לפסול את השופט או לא”, אמר ריצ’רד פלאם, מחבר המסה המשפטית “פסילת שופטים: שלילה ופסילת שופטים”. שאלתי אותו האם בתיק משמורת שבו הורים רבים על השאלה האם להעביר מגדרית את בנם הקטין – העובדה שלשופטת בן טרנסג’נדר משלה היא משהו שהצדדים “ככל הנראה ימצאו רלוונטיים”:

“כן. האם את לא חושבת כך?” פלאם אמר. “אני חושב שרוב האנשים יחשבו שכל דבר רלוונטי אם זה קשור לאותו נושא.” אז הבאתי לו דוגמה של שופט שהיה קורבן תאונה שמנהל תיק הקשור בתאונת דרכים – זה משהו שאמורים לחשוף. שופטת שיש לה ילד שעבר פגיעה מינית, אם היא מנהלת תיק בו אחד הצדדים מואשם בהטרדה של ילד – היא בוודאי תגלה את זה כי הצדדים ימצאו את זה רלוונטי”.

ייתכן שלשופטת הירמוטו הייתה חובה אתית לחשוף עובדות אלו לצדדים המעורבים, אבל ככל שהעמקתי בתיק, הבנתי שהאידיאולוגיה המגדרית כבר השיגה אחיזה חזקה במערכת המשפט שלנו. ייתכן שכמעט כל שופט בבית המשפט לענייני משפחה, עם או בלי ניגוד עניינים משפחתי, היה מגיע לאותן מסקנות.

בכנס בפברואר 2017 של חטיבת ארצות הברית של האגודה המקצועית העולמית לבריאות טרנסג’נדרים (USPATH), משתתף שאל שניים מרופאי המגדר שנכחו שם – רופאת הילדים של אוניברסיטת דרום קליפורניה ג’והנה אולסון-קנדי ופרופסור לרפואת ילדים באוניברסיטת בראון מישל פורסייר – האם יש דרך חוקית לחייב הורים להעביר את ילדיהם מעבר מגדרי רפואי. “גם אם אתה מקבל צו בית משפט, הפקטור החשוב ביותר לתוצאה טובה הוא תמיכת ההורים. אז זו לא הבחירה הראשונה שלי להגיע לבית משפט כדי לאפשר לילדים את מה שהם צריכים. אבל זו הבחירה השניה שלי ואני אעשה את זה”.

“אין תקדים” לחיוב הורים מבחינה חוקית, הסכימה פורסייר. “אבל אתה יכול לעבוד עם צוות הגנת-הילד בנוגע להזנחה רפואית. עבוד עם הורה אחד, לפחות כדי להתחיל בעניינים. ושוב, אתה יכול לחנך”.

למעשה, הוסיפה פורסייר, “עשינו הדרכה לשופטים ברוד איילנד. בילינו חצי יום עם שופטי בית המשפט לענייני משפחה, ואמרנו להם מה זה מגדר וטרנסג’נדר”.

המאמצים של פעילי מגדר לחנך את העוסקים בדיני משפחה נושאים פרי. בתיק אחר בבית משפט לענייני משפחה באריזונה, הורים איבדו את המשמורת על בתם בת ה-15 הסובלת מבעיות נפשיות כאשר סירבו להסכים שהיא ילד. דיברתי עם עורכת הדין המשפחתית המעורבת באותו מקרה, ורנדט ברוילס, שהצליחה להשיג מהשופטת את מפגשי “ההדרכה” המועברים בבתי המשפט בנוגע לנוער טרנסג’נדר. הרשימה, אותה קיבלתי לידיי, כללה ארבע מצגות נפרדות של פעילים שהועברו במהלך השנתיים הקודמות, בנוסף לפגישות צהריים בהנחיית “ועדת הנוער הלהט”ב המעורבת בבית המשפט”. אין כל אינדיקציה לכך ש”הכשרה” משפטית זו כללה עדות מטרנס לשעבר אחד, כחלק מתנועה שצומחת במהירות של צעירים המתחרטים על המעבר המגדרי הרפואי המהיר שלהם, וגם לא מאף אחד הורה שראו את מצבם של בני נוער אלו מחמיר על ידי החלפת מגדר פתאומית. גם לא פסיכולוג או פסיכיאטר אחד שמטיל ספק לגבי מעבר מגדרי רפואי מהיר של מתבגרים כתרופה.

“הבעיה היא שכאשר מדובר בהכשרת כלל בתי המשפט, גם אם תגישי בקשה לפסול את השופט המסוים הזה, אין לך ערובה שתצליחי לעמוד בפני שופט אחר שיספק לך צדק נטול פניות”. אמרה ברוילס.

השופטת הירמוטו התייחסה פעמיים בפרוטוקול לדברים שלמדה ב”מכללה המשפטית” וב”שיעורי דיני משפחה לשופטים”. אחד מהדברים שהיא למדה, כך נראה, היה להתייחס לכל המתבגרים שזהותם המגדרית עומדת על הפרק כ”הם” – בין אם הזהות המגדרית הייתה שנויה במחלוקת ובין אם לאו. דבר נוסף שלמדה הירמוטו, על פי התמליל, הוא שמגדר, כמו נטייה מינית, אינו ניתן לשינוי. היא לחצה על טד כמה פעמים ובכמה דרכים על טד, בנוגע ליכולתו לקבל את דרו, אם יתברר שדרו הוא “באמת טרנסג’נדר”.

זוהי האידיאולוגיה המגדרית – האמונה, שאינה מגובה בשום ראיה אמפירית משמעותית, שלכולנו יש זהות מגדרית בלתי ניתנת לתיאור ושרק אנו יכולים לדעת עליה. לזהות הזו אין סמנים ניתנים לצפייה, והיא בלתי ניתנת לשינוי (עד לרגע שנשנה את דעתנו ונחשוף את עצמנו כ”נזיל מגדרית” כמובן). עיקרון זה מקודם כמעט על ידי כל מטפל ב”טיפול מאשרר מגדר”, זה עיקרון שלא ניתן להפרכה, והאחיזה שלו במערכת המשפט שלנו הולכת וגדלה.

לאחר שנים של תועמלנות מצד פעילי מגדר, הסיווג הבינלאומי של מחלות (ICD), עדכון מס’ 11, שנכנס לתוקף בינואר השנה – ביטל את המונח “דיספוריה מגדרית”. ספר הלימוד הבינלאומי הסטנדרטי הזה למחלות משנה את הגדרת המצב הזה ל”אי-התאמה מגדרית”, ומסווג אותו מחדש תחת “בריאות מינית”. הסימפטום הפסיכולוגי – “מצוקה” – אינו מופיע עוד; על פי הטקסט האבחוני הסמכותי ביותר בו משתמשים רופאים ברחבי העולם, מצב שהיה נחשב נפשי, הוא כעת רק מצב פיזי. אפשר אם כך לסלוח לבתי המשפט על ההנחה שלבעיה פיזית חייב להיות פתרון פיזי.

בתי המשפט מאמצים דעה זו ותופסים ילד החווה דיספוריה מגדרית כמו שהם תופסים ילד שנולד עם שפה שסועה. מנקודת מבט זו, השאלה הרלוונטית היחידה בסכסוך משמורת בו מעורב קטין המזדהה כטרנסג’נדר היא: מתי תאפשרו לו לעבור את הניתוח הדרוש לתיקון גופו? ברגע שבתי המשפט יבלעו את האידיאולוגיה המגדרית – השופטים יאמינו שהדבר היחיד שנותר להורה אוהב לעשות לאחר שילדו מכריז על זהות טרנסית הוא להסיע אותו לרופאים שישנו את גופו ולהגיב לו באימוג’י מוחא כפיים ובאימוג’ים לתמונות שהוא מפרסם באינסטגרם.

באשר לרופאים ולמטפלי בריאות הנפש המתנגדים להתעקשות הדוגמטיות של האידיאולוגיה המגדרית המתחזה למדע, רק מעטים מוכנים לכתוב ולהילחם תוך חשיפת שמותיהם: ד”ר ליסה ליטמן, וויל מאלון, ג’וליה מייסון, פטריק לאפרט, פול הרוז, פול מקיו, מרים גרוסמן, סטיבן ב. לוין. וכן, קן צוקר. השאר פועלים בעילום שם, באמצעות ארגונים חדשים שעדיין לא הצליחו לשחרר את אחיזתה של האידיאולוגיה המגדרית מבתי המשפט.

בינואר 2021, השופטת הירמוטו עברה מבית המשפט לענייני משפחה של קונטרה קוסטה לאגף הפלילי. במשך שנה, השופטת וונדי קואטס עמדה בראש התהליך המתמשך של בני הזוג הודאקו. ביום שישי האחרון הופיעו טד וכריסטין בפני השופט החדש שלהם, בנג’מין רייס השני. על הפרק: צו המניעה הזמני נגד טד.

לדברי מספר עדים, השופט רייס החל את הישיבה בהכרזה על כינויי הגוף שלו.