מאת טוליפ ר., טרנס לשעבר. המקור כאן.
אני לא מתיימר שיהיו לי כל התשובות, אבל יש לי רעיונות ואם אפשר להוציא מזה משהו – נהדר. אני רוצה לדבר על ההיבט החברתי ואיך אנחנו יכולים כולנו לעזור זה לזה להמשיך הלאה.
ראשית כל, צריך לשקול הפסקת אש בכל החזיתות. להפסיק לנהל שיח ער ולהזין את הנרטיב שהם רוצים לשמוע, זה שמעניק תוקף לתחושת הקורבן שלהם. אל תסכימו לספוג חרא. פשוט נסו לשמור את האנרגיה שלכם למה שעתיד לבוא בקרוב מאוד: גל של חרטות על מעבר מגדרי.
אחינו ואחיותינו יצטרכו אותך כשיבוא הזמן, כשגל החרטות יסחוף את העולם ויותר הרבה אנשים לכודים בסערה קשה של חרטה, כעס וייאוש. אנחנו צריכים סירות הצלה לטרנסים לשעבר, אנחנו צריכים להיות מוכנים לעזור לאלו שימצאו את עצמם טובעים ולא יכולים להגיע אל פני הים.
אבל איננו יכולים לעשות זאת בעצמנו. אנו זקוקים לארגונים שיאמצו אל ליבם את הטרנסים והטרנסים לשעבר וישלבו אותם בחברה. זה אומר שיש לכבד את החשיבות של מרחבים חד מיניים ויוזמות מופרדות מין.
אמנם יש לי אמפתיה עמוקה לאחיותיי הטרנסיות לשעבר, אבל לעולם לא אוכל להבין את החוויה הנשית כמו נשים, בדיוק כמו אצל גברים. זו אותה ההרגשה של חוסר שייכות והזרה שגרמה לנו לצאת לדרך הזו מלכתחילה.
שילוב מחדש בקהילה
נשים טרנס לשעבר עוקפות אותנו בסיבוב. יש להן תמיכה מארגוני זכויות נשים ומשמות גדולים כמו ג’יי קיי רולינג. נשים דואגות לנשים ואני מצטער, אחים שלי, הן אלו שעושות את רוב העבודה בשטח בנושא זה.
למרות שהן עדיין לא השתלבו במרחבים אלה, אני רואה את היסודות מונחים לקראת הצעד הזה. קהילות של טרנסים לשעבר צריכות להיות בסך הכל שלב מעבר בדרך לחברה, סירת הצלה שמחזירה אותך ליבשה.
הניתוק מהחברה המיינסטרימית הביא אותנו לאן שאנחנו עכשיו – הסודיות והסירוב להכיר בשום דבר שעלול לסתור את האמונה שלנו דחפו אותנו עמוק יותר פנימה והרחק מהחברה המיינסטרימית.
כדי להשיג את זה אני חושב שאנו יכולים:
- לשלב שירותים שנחוצים לטרנסים וטרנסים לשעבר לתוך ארגונים ומוסדות צדקה מבוססי מין קיימים לגברים ונשים.
- לעבוד עם ארגוני צדקה לאוטיזם, גיוון נוירולוגי, אלצהיימר ונכות כדי לענות על צרכיהם של טרנסים וטרנסים לשעבר.
- לחקור באופן הוגן את החוויות של טרנסים וטרנסים לשעבר, ללא הפרעה של לחצים חברתיים.
- לספק טיפול מבוסס ידע ופרקטי לאנשים עם דיספוריה.
- לשלב גם הורים ובני משפחה במרחבים אלה.
חינוך ותמיכה
איך הגעתי הנה – יש לזה הרבה גורמים, ולמרות שהיו קמפיינים של “להיזהר מזרים, כשהייתי צעיר, לא למדתי אפילו באופן בסיסי על דינמיקות כוח ואיך לומר האם מישהו עושה עליך מניפולציות. והנה כאן התשובה – אנחנו יכולים לבצע פעולות מנע בנושאים האלה על ידי הצעדים הבאים:
- לחנך אנשים צעירים, הורים ומורים איך מתעללים משתמשים בשליטה ומניפולציה, ברשת ומחוצה לה.
- לנקוט צעדים לתמיכה באלו שמתחילים להראות סימנים של התנהגות שתלטנית ומתעללת, ולאפשר לשיחות האלה להתקיים באופן פרקטי ותומך.
- לתת עדיפות בתמיכה לאלו שנפלו קורבן על פני אלו שביצעו את העבירה. אני לחלוטין בעד לעזור לכולם, אבל אנחנו צריכים לעשות יותר עבור אלו שסבלו מהשפעות התעללות כלשהי בחיים לפני שאנו עוזרים לאחרים. אסור לשכוח אותם.
- לפתוח את השיחות בנושא מחזור, אנדומטריוזיס, שחלות פוליציסטיות ומנופאוזה. הילחמו בסטיגמה של גברים צעירים הנכללים בשיחות אלו מוקדם ככל האפשר.
- הילחמו בסטיגמה של תחומי עניין מבוססי מין. תנו לבנים לאפות, לרקוד בלט, תנו לבנות לשחק ראגבי ולעבוד עם עץ – רק אל תגידו להם שתחומי העניין שלהם זקוקים לטיפול רפואי וניתוחי.
- גלו עניין פעיל במה שעושים ילדיכם – ברשת ומחוצה לה. אם הם משחקים משחקים, בררו לגבי המשחק. אם הם מבקרים בעמוד רדיט, בדקו אותו בעצמכם.
צאו החוצה
זה מיועד לכולם! צאו החוצה!
אני אוהב טבע. שכחתי כמה אני אוהב עצים, יערות, גבעות, ולמרות שאני לא אוהב בוץ על הידיים אני אוהב שדות בוציים, כל עוד יש לי מגפיים כמובן! לראות פרות, סוסים, כבשים, ברווזים ואפילו ציפורים מרגיע אותי מאוד. גם מאוד כיף לי לעסוק בגינון, אבל לא כל הזמן.
נראה שהרבה יותר קל למצוא דברים לעשות בבית וברשת אבל הרבה יותר קשה לעשות דברים בחוץ. אנחנו צריכים יותר פעילות מחוץ לבית, אבל להרבה מאיתנו אין מספיק ביטחון לחפש את זה בעצמנו אלא אם זה נגיש לאלו מאיתנו שהם קצת ביישנים מדיי.
אינני יודע איפה אתם בעולם, אבל אני לא צריך לנדוד רחוק מדיי כדי לראות את הדברים שאני מדבר עליהם. בריטניה ממש יפה כשיוצאים מחוץ להמולה העירונית ויש כל כך הרבה היסטוריה, יופי טבעי, פארקים וזה הרבה יותר קרוב ממה שנדמה לכם, לא משנה איפה אתם.
הצעדים הבאים
בחזרה אליכם. ספגתי מספיק וכך גם הרבה טרנסים לשעבר אחרים. הגיע הזמן שאחרים מכל הצדדים יתחילו להזיז את עצמם, יניחו את נשקם וימקדו את האנרגיה שלהם בבניה במקום להתמסר לדרך ללא מוצא של ויכוחים בלתי פוסקים באינטרנט. מעולם לא ראיתי אף אחד ששוכנע בשום הקשר כלשהו בשרשור טוויטר.
כל כך קל להיות ביקורתי ובהחלט אין מחסור באנשים ביקורתיים בעולם הזה, אבל יש מעט מאוד אנשים שבונים ואנחנו זקוקים ליותר. אנשים שאינם מפחדים לבנות משהו, גם אם זה לא יחזיק מעמד. גם אם כמו טירה מחול זה ייהרס תוך שניה כשתבוא הגאות.
הפילוג מחליש אותנו, אבל כשאנחנו מאוחדים אי אפשר לעצור אותנו. אני אופטימי מאוד לגבי העתיד ואני רוצה שגם אתם תהיו.
פינגבק:איך מתייחסים להורים? תשובה ארוכה לשאלה קצרה – ג׳נדר קריטיקל ישראל