היעלמות הלסביות

מאמר מאת כותבת אלמונית

בכל פעם שאני רוצה לצאת לעולם הדייטינג, אני חוזרת על אותה שאלה – “איפה הלסביות?” כשאני הולכת לגיי בר היחיד בירושלים, אני רואה רק גברים הומואים ונשים סטרייטיות. אני לא היחידה ששמה לב. רוב הלסביות שהכרתי כבר היו בזוגיות. הן לא מצאו את בת הזוג בתוך בר של הקהילה. הבנתי את כל הסיפור רק כשנכנסתי לגיי בר בערב מסוים שהם שומרים רק ללסביות – או שלפחות כך ציפיתי מ”ערב הנשים”.

כשהגעתי לשם, שמתי לב לכמות הגברים שהתלבשו בבגדי נשים עם זקן גדול וכולם פנו אליהם בלשון נקבה. ככה גיליתי שערב הנשים היחיד שנערך רק פעמיים בשנה לא באמת היה ערב נשים, הוא היה ערב ל”כל אלו שנמצאים/ות על הרצף המגדרי הנשי.”

בפעם הבאה, ניסיתי להיכנס לערב נשים והברמנית לא נתנה לי להיכנס בגלל ש”הזדהיתי כגבר”. למרות שהסברתי להן שאני כבר לא קונה את השקר שמישהי נקבה יכולה להפוך לגבר, אף אחת לא נתנה לי להיכנס. ההפך,

אחת אמרה “אבל אני רואה אותך כגבר וכך אני מכירה אותך” וברמנית אחרת אמרה לי שמה שאמרתי היה מאוד “טרנספובי”. בגלל המקרה, הבנתי מיד שהאידיאולוגיה הזאת כבר הגיעה לישראל באופן שלא ציפיתי בכלל ממדינה שמרנית בהשוואה לארצות הברית. אחרי מחקר, גיליתי שהמצב פה יותר גרוע ממה שראיתי, ושהייצוא האמריקאי כבר בא לתרבות הגאה ולרפואה בישראל.

כאשר מסתכלים על תרבויות אחרות שנחשבות מתקדמות ופרוגרסיביות ,המצב לא השתפר. בארה”ב מספר הברים ללסביות ירד באופן קיצוני. בשנת 1980, היו בערך 200 ברים בשביל הקהילה הלסבית. בשנת 2021, היו רק 15. 

 מצד אחד, יש סיכוי שהירידה במספר הברים האלו מראה לנו שהחברה האמריקאית הפכה לחברה פרוגרסיבית כל כך שאין צורך למקום נפרד ללסביות. מצד שני, בשנים האחרונות, כאשר אני קוראת את החדשות, ורואה את המקרים שקשורים לנושא, אני רואה רק סגירות של הברים האלה, ואני תמיד בהלם! בדומה לערים פרוגרסיביות אחרות בארה”ב, יש לגברים שמזדהים כנשים (וכלסביות במיוחד) את הכוח לסגור ברים שהוקמו על ידי לסביות בשביל קהילתן.

היו מקרים רבים של גברים שמזדהים כנשים שזכו בכסף בבית משפט מפני שלפי החוק “זהות מגדרית” נחשבת כ”קטגוריה מוגנת”. ולכן, כל מקום שלא משתף איתם פעולה (ללא קשר לסיבה) נמצא תחת איום תמידי בתביעות שעלולות לגרום לסגירתו.

רעיון שנכנס לראש של גבר בכלל לא הופך אותו לאישה. למרות שאין השוואה בין טענה של גבר שמבוססת על אשליה פסיכולוגית לבין זכויות האישה שקשורות למציאות הביולוגית – נשים לא יצליחו בבתי משפט שנכבשו על ידי אידיאולוגיית המגדר.  

הלסביות הצעירות של היום לא מגדירות את עצמן כלסביות בגלל הקונוטציה השלילית שיש לזהות הזו. התנועה לזכויות אנשים שנמשכים לבני מינם הצליחה הרבה פחות בביטול הסטיגמה של הזהות הלסבית מאשר בביטול הסטיגמה של זהות גברית הומוסקסואלית. יש כמה סיבות שמסבירות את התופעה.

אחת מהסיבות היא העלייה בנגישות לפורנוגרפיה אצל ילדים צעירים יותר ויותר. בגלל התפקיד המרכזי של הטכנולוגיה והאינטרנט בחיינו, ילדים קטנים מאוד מבלים חלק גדול ומשמעותי מילדותם באינטרנט.

הנגישות לאינטרנט מקנה לילדים גישה לכל נושא שמעניין אותם, אבל גם לנושאים שהם לא מחפשים באינטרנט. מחקר שנערך בשנת 2023 גילה שרוב הילדים עד גיל 12 נחשפו לפורנוגרפיה באינטרנט. כמבוגרים אנחנו יודעים עד כמה שזה לא מתאים לגילאים הצעירים. הפורנוגרפיה שילדים רואים אלימה מאוד. בנוסף לזה, לכל אתר פורנוגרפיה יש את הקטגוריה של “לסביות”, והקטגוריה כל כך פופולרית שהזהות הלסבית הפכה מהגדרה שמתארת את המשיכה המינית של נשים שנמשכות לבנות מינן לפנטזיה פטשיסטית גברית.

כמות הצפיות בחיפוש האינטרנט של המילה “לסבית” מובילה צעירות הנמשכות לבנות מינן והמחפשות באינטרנט איזשהו שייכות קהילתית, לראות דברים מגעילים. כמובן שאף אחת לא תרצה להגדיר את עצמה כלסבית כאשר יש לזהות הזאת קונוטציה רעילה שמבוססת על התעללות בנשים בלי קשר ממשי למציאות המינית של לסביות. בגלל הגועל והפחד, צעירות מנסות למצוא הסבר שנראה פחות אלים למשיכה המינית שלהן בתוך כל הסבל.

בזאת אני מגיעה לסיבה השנייה שלי; לסביות צעירות שחיות באינטרנט מחפשות את עצמן באתרים שאוסרים על פרסום העירום והחומר המיני שקיים בכל אתר אחר שמתעסק בנושאים האלה. תוך כדי כך, הצעירות האלו הגיעו לאתרים כגון Tumblr ו-Tik Tok. האתרים האלו שבויים על ידי אידאולוגיות שבעיני מסוכנות לילדים וצעירים, מפני שהם מהווים אסופת רעיונות שמבוססים על שקרים וחוסר קבלה עצמית.

בגלל הסטיגמות שעדיין שייכות להגדרה “לסבית”, ילדות שנמצאות באתרים האלו מיד משכנעות אחת את השנייה לאמץ זהות “טרנסג’נדרית” או “א-בינארית”. ברגע שיש ללסבית צעירה קושי לקבל את עצמה, היא תקבל כל הסבר אפשרי אחר במקום האמת. הסבר הטוען שכל הסבל שהיא עוברת קשור ל”הבדל בין המין המצוי לבין המין הרצוי”, נראה מאוד הגיוני. פתאום לילדות האלה יש דרך קלילה חדשה ומקובלת. פתאום הילדות האלו מוחקות את הזהות הנשית שלהן מפני שהן מעדיפות לצאת ממציאותן לפנטזיה שיוכלו להפוך לגברים סטרייטים ולהרגיש פחות סבל. פתאום, באתרים האלו משכנעים את הילדות האלו שכריתת שדיים והכנסת הורמונים גבריים שלא טבעיים לגופן ישפר את מצבן. הזהות הטרנסג’נדרית נותנת לצעירות שחיות בכאוס פנימי איזשהו מסלול שיפתור להן את הכל.

התרבות האמריקאית תלויה בשינוים מהירים ותמידיים. חלקים שונים בתרבות, למשל במוזיקה, בדעות חברתיות, באידיאולוגיות פוליטיות ושיחות חברתיות – אפילו הנושאים החשובים בחברה אמריקאית משתנים באופן קבוע. לאמריקאים קל יותר ליצור ולקנות מוצרים חדשים מאשר לשמור את המוצרים הישנים (של ה”עונה שעברה”). ארצות הברית מחפשת עצמה בדרך ניסיונית שתמיד יוצרת הגדרות חדשות בשביל להסביר מקרים כבר ידועים. בניגוד לכך, ישראל היא מדינה עשירה בהיסטוריה, דת, ותרבות. תושביה מחוברים לשורשים שלהם – לכן בהשוואה עם ארצות הברית, ישראל פחות מושפעת על ידי אידאולוגיות חדשות. אבל, זה לא אומר שישראל חסינה מפני דבר כזה. ההפך – כבר רואים מקרי מדיקליזציה של ילדים. כבר בישראל עורכים שימור ביציות של נערות וזרע של נערים בגלל הטיפולים שמסרסים אותם.

העתיד של הקהילה הלסבית ושל תרבותה נראה חשוך בעיניי. בר אחרי בר שפעם היה מנוהל על ידי לסביות נסגר. מקומות שבנויים מאהבה וגעגוע, שמאפשרים למצוא בנות זוג וגם קשרים שימושיים בשביל מטרות פוליטיות משותפות, כבר אין להם אפשרות להתקיים בשקט.

כל בר שפעם היה בר של לסביות הפך לבר “קוויר פרנדלי” כשבו כבר אין מקום ללסביות לחיות כפי שהן. ברים של גייז לא חוו את אותו הלחץ לשנות את הגדרתם כדי לשתף נשים שטוענות שהן גברים. הפרוגרסיביות שאמורה להפוך את עולמנו למקום שפחות פוגע באנשים שלא קונפורמיים לציפיות חברתיות, הכזיבה את אותם אנשים. הפרוגרסיביות הזאת יצרה את האידיאולוגיה הקווירית שתמיד דרשה לשבור כל נורמה רק בגלל שהיא נורמה.

יש להרבה אנשים ראש כל כך פתוח עד שכל המוח נופל על הרצפה. כל הכבוד לנו: זרקנו את האמת לפח. במקום להפוך את החברה למקבלת יותר, הפכנו את הילדים למטופלים רפואיים עד סוף חייהם. בסוף הכל נופל על נשים.