טור מזוית אחרת על המיתוס של ‘מיעוט החרטה’ במעבר מגדרי

מאת דר’ טל קרויטורו

כבר כתבתי בטורים אחרים על כך שמוצאים “מיעוט חרטה” כשנסמכים על מחקרים קצרי טווח של מספר חודשים, או לכל היותר שנה או שנתיים כשזמן החציון לחרטה הוא שמונה שנים, או כשנותנים הגדרה צרה לחרטה כמו – לשאול את המנתח כמה מהמנותחים עדכנו אותו על החרטה כשהרוב לא מעדכנים, או כשנסמכים על מחקרים ברמה נמוכה מאד עם עשרות אחוזי נשירה, ובחלקם אפילו הרוב (עד 60%) נשרו.

כבר גם כתבתי במקום אחר, שברגע שעשו מחקר שלא סבל מהכשלים האלו, ערך מעקב ארוך טווח יותר והסתמך על התנהגות בפועל על סמך מרשמים, הסתבר שתוך 4 שנים כבר 30% מאלו שהתחילו לקחת הורמונים הפסיקו.

כבר גם כתבתי בטורים אחרים על איך מתחרטת ישראלית שאחרי 8 שנים שחיתה כטרנס סיפרה לי שכשהיא התחרטה ב2011 היו בקבוצת התמיכה למתחרטים באנגלית כ- 200-300 איש, וכיום במועד כתיבת טור זה ב-2023, באחת מתוך כמה וכמה קבוצות תמיכה בשפה האנגלית ישנם למעלה מ-50,000 משתתפים/ות.

היום אני רוצה לגשת לזה מכיוון אחר, באמצעות מעקב אחר משתתפי המחקר שהתחיל את כל ההסללה של קטינים לסירוס כימי וכריתת איברים – או בשמו המכובס ‘המודל המאשרר’ – המחקר ההולנדי.

יש לציין שמלכתחילה עברו לסרס כימית ולכרות איברים לקטינים לא כיוון שהייתה הצלחה אדירה עם מבוגרים ורצו להפיץ את כל השפע הזה הלאה, אלא ההפך, בגלל שהממצאים במחקרים שנערכו על מבוגרים הראו תוצאות לא טובות, והיו כאלו שחשבו שאולי אם יתחילו בגיל צעיר אפשר יהיה לשפר את התוצאות העגומות.

עם כל זה, אלו הנקודות שאתמקד בהן כעת.  אני רוצה להתמקד בנקודה בה מנסים להעביר לנו מיתוס שקרי של מיעוט החרטה, כאילו השאר מרוצים.  בואו נסתכל רגע על כמה נתונים שהתגלו במעקב לאחר 15 שנים על האוכלוסיה הזו:

• בזמן שהפכו אותם לעקרים, בגילאי 12-15 אף אחד מהם לא רצה ילדים. במעקב לעומת זאת, בגיל 32, 56% היו רוצים ילדים המספר יכול עוד לעלות כי הם רק בתחילת שנות השלושים. אבל מה לעשות, הם כבר עוקרו.
• 21% אמרו שהם היו צעירים מדי מכדי להבין בכלל מה הם עושים ואיזה השלכות יהיו כשהתחילו לסרס אותם בגיל 12 עם בלוקרים. אחרים אמרו שהם הבינו, אבל הם פשוט לא ידעו לצפות שהם ירצו ילדים כבוגרים, כשהם היו בני 12-15 .
• 20% אמרו שהיה להם שינוי בזהות המגדר שלהם אחרי הניתוח (למרות שזו קבוצה שמלכתחילה סוננה כדי שזהות המגדר שלהם תהיה מתמשכת מילדות ולא מאחרונה כנוער). האחוזים האלו של השינוי היו גבוהים יותר עבור אלו על הרצף האוטיסטי (31%).  
• הוצגו נתונים רק לגבי הבנים בנוגע לתפקוד המיני –
  • 76% מהבנים סובלים מבעיות בליבידו,  
  • 71% סובלים מכאבים במהלך קיום יחסי מין
  • 67% לא מסוגלים בכלל להגיע לאורגזמה
  • 58% מתביישים באיבר המין שלהם
  • 24% מרגישים שהגוף שלהם גברי מדי מכדי לקיים יחסי מין.
  • 60% מהם בלי זוגיות משום סוג (פורמלית או לא פורמלית) בגילאי 32.

זה המחקר שנמצא בבסיס המודל ‘המאשרר’, וזה תוצאותיו. ולכך הם קוראים הצלחה של מיעוט חרטה: https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/36593754/.