מי הנפגעים כשעושים לילד או ילדה מעבר חברתי?

ראשית – מהו מעבר חברתי? זהו שינוי המראה החיצוני ושפת הדיבור, כך שהחברה תתייחס לילדה כאילו היא ילד, ולילד כאילו היא ילדה. יש בציבור רושם מוטעה כאילו זה צעד ‘תמים’ ו’הפיך’ שיש אף לחגוג את ה’קבלה’ בו. בטור זה נדבר על הנזקים בו

1. הנזק לילד או לילדה נשואי המעבר החברתי. בטווח הקצר הם שבעי רצון, איזה ילד לא יהיה מרוצה אם קיבל משהו שרצה? פשוט, לילדים אין את היכולת לשקלל את ההשלכות בטווח הבינוני והארוך בשל העדר פרספקטיבה. מה קורה לילד שעובר מעבר חברתי בטווח הבינוני והארוך? המצוקה שלו הולכת וגוברת ומחריפה. מדוע? אם כל המחקרים מראים שרוב הילדים עם דיספוריה מגדרית (ילד שרוצה להיות ילדה, וההפך) מחלימים ממנה ומקבלים את גופם, לאחר גיל ההתבגרות, מעבר חברתי פוגע בסיכויי ההחלמה. ילד שממשיך לסבול מדיספוריה מגדרית זה נער ואז בוגר שממשיך לסבול מדיספוריה מגדרית. זה לא מצב רצוי להמשיך להיות במצוקה רגשית בשל מציאות ביולוגית שאיננה ניתנת לשינוי (לא ניתן הרי לשנות מין בפועל בקרב יונקים) במקום להחלים ממנה. המעבר החברתי מגביר באופן הולך ומחריף את המצוקה הרגשית בטווח הבינוני והארוך כי הוא פוגע קשות בסיכויי ההחלמה. כיצד הוא עושה זאת? הסביבה שמשתפת פעולה עם המעבר החברתי חוזרת על המסרים ההפוכים מהחלמה בכך שמאשררת ומחזקת את התחושה של ‘גוף לא נכון’. תארו לכם שילדה הסובלת מבעיה אחרת בתפיסת גוף – למשל הפרעת אכילה, וכל סביבתה הייתה חוזרת ומסכימה איתה שהיא שמנה ועליה לרזות. מה היו סיכוייה להתחבר למציאות ההפוכה ממסרים אלו, ולהחלים? מה סיכויי הילד להתחבר חזרה לגופו אם חוזרים על המסרים שוב ושוב, כמו שטיפת מוח, כמו אפירמציות, כמו שינון, רק לכיוון ההפוך מהחלמה? לא פלא שדינמיקה זו משמרת את הדיספוריה המגדרית. בגילאים צעירים קל יותר להעמיד פנים, אבל כשהילד קצת גדל הגוף מתפתח לפי המין ולא לפי הרצון, ואז המצוקה והפער בין המדומיין (שלכאורה הוא לפי החלטתו בן המין השני) לבין המצב בפועל הולך וגדל, בפרט אם הילד לא עובר סוציאליזציה לקראת ההתפתחות הפיזית של מינו בפועל, אלא סוציאליזציה של התפתחות פיזית של מין שמעולם לא היה לו ולעולם לא יוכל להיות לו. ככל שהפער בין מה שרוצים להעמיד פנים לבין המצב בפועל גדל, המצוקה הולכת ומחריפה בהתאם לגידול בפער. התוצאה של 1+2 זה מצוקה נפשית הולכת וגוברת, ולכן הסללה הולכת וגוברת של הילד למדיקליזציה שכוללת סירוס כימי ופיזי, בפרט שילדים הם תמימים ויכולים להאמין שפשוטו כמשמעו אפשר לשנות מין, ושזו החלטה שלהם איזה מין הם וכד’ (הרי בפועל יונקים לא יכולים לשנות מין. אפשר לעשות רק ניתוחים קוסמטים מלאי סיבוכים, עם תוצרים שרק מחקים את הדבר האמיתי, ושפשוטו כמשמעו מקצרי חיים). אם הם יגלו שלא באמת ניתן לשנות מין לפני המדיקליזציה, הרי זה משבר רגשי גדול אחרי שנים בהן גרמו להם להאמין כאילו ניתן לשנות מין. אבל אם הם יגלו שלא ניתן לשנות מין, כמו מתחרטים רבים, רק אחרי המדיקליזציה, הרי זה משבר רגשי ופיזי גדול מאד. לכן לא מפתיע שנמצא מחקרית ששיאי האובדנות אינם לפני המדיקליזציה אלא כמה שנים לאחריה, כשהנזקים הפיזיים מצטברים וכשנופל האסימון שנמצאים במרדף אחרי מטרה שאיננה בת השגה.
2. הנזק לילדים בכיתה ובסביבה. המסר הרעיל והרגרסיבי של ‘מוח של בן’ אם את ילדה שאוהבת ‘דברים של בנים’ ו’מוח של בת’ אם אתה ילד שאוהב ‘דברים של בנות’ הוא מסר שמוביל ילדים לחשוב שהם ‘בגוף הלא נכון’, ולכן אין מנוס מהמסלול של מעבר חברתי -> סירוס כימי -> סירוס פיזי. זהו מסר לא רק רעיל ורגרסיבי אלא גם מדבק לילדים אחרים. יש נתונים המגיעים מחו”ל של גדילה מטורפת של לא עשרות ולא מאות אלא של אלפי אחוזים תוך שנים ספורות בפניית נוער (ובפרט נערות) למרפאות מגדר. המסרים האלו מדבקים מאד חברתית אם לא עוצרים אותם, בשל אותה תמימות של ילדים על כך שניתן לכאורה לשנות מין, בפרט אם הם רואים מבוגרים שהם סומכים עליהם תומכים בכך. למשל מבוגרים שמקריאים להם ספר תעמולה כמו “אני ג’ז” או מבוגרים שמבקשים מהם להתעלם מהמציאות ולהתייחס עכשיו לילדה כאל ילד וההפך.
3. הנזק להורים של הילדים בכיתתו וסביבתו של הילד. אם ילד יחשף חלילה ללא ידיעת הוריו למסרים רגרסיבים רעילים ומדבקים ויתחיל להזדהות כטרנס, אך גם אם לא – מעבר חברתי של ילד מצריך הורים לדבר עם ילדיהם על תופעות בעייתיות ונושאים מורכבים ורגישים שלא היה מותאם לחשוף אותם אליהן בגיל כזה. הם נדרשים לתת הסברים שבכל מקרה מערערים מאד עבור ילדים. הרי אי אפשר להסביר לילדים ביסודי את הנזקים בסירוס כימי ופיזי שמסלילים אליהם את בן כיתתם באמצעות המעבר החברתי. קשה להסביר להם איך מבוגרים נותנים לכך יד, קשה להסביר להם מסרים נוגדים למסרים הרגרסיביים המדבקים, וכך נוצר אתגר משמעותי להורים בסביבה, לצד סיכון לילדיהם.
4. הנזק לצוות המקצועי. חלק מהצוות אולי לא מודע לנזקי המעבר המגדרי, או אולי הופחד במיתוס האובדנות כאילו אין מנוס מאשרור: או מעבר מגדרי בהול או הילד חלילה איננו. למרבה המזל האובדנות
   בפועל נדירה מאד והמחקר היחיד שבדק אובדנות בפועל אצל ילדים ונוער עם דיספוריה מגדרית – כלומר אובדנות בפועל שניתן אכן לבדוק, להבדיל מדיווחים עצמיים בסקרים אנונימיים באינטרנט שהניבו מספרים אסטרונומים שמצטטים אותם על אף העדר מהימנותם ובכך מטעים את הציבור, מצא אובדנות בפועל של 0.0003, דהיינו 0.03%. במספרים, מתוך אוכלוסיית המחקר של כ15,000 ילדים ובני נוער עם דיספוריה מגדרית. במהלך המחקר שנערך על פני תקופה של 11 שנים התאבדו במצטבר ארבעה ילדים ובני נוער מכל סיבה שהיא. לא ארבעה בשנה חלילה, אלא ארבעה בכל 11 השנים במצטבר, כשלא נמצא הבדל בין אלו שהתחילו טיפול ואלו שרק פנו והיו ברשימות המתנה, שלא נדבר על הנזקים החריפים וערעור הביטחון של ילדים כאשר מבוגרים מלמדים ילדים שאיום באובדנות משיג להם מה שירצו. אצל חלק מהצוות
   נדלקות נורות, או שהם רואים בבירור איך זה בניגוד לערכיהם לתת יד לפעולה מזיקה כל כך כמו מעבר חברתי, אך הם מרגישים שאין להם ברירה אלא לשתף פעולה בשל חשש למשרתם. הכורח והכפייה לפעול בניגוד לערכיהם גובה גם מהם מחיר.
5. הנזק לחברה הרחבה. עלייה מטאורית בכמויות ילדים ונוער במצוקה בשל מסרים רגרסיביים, רעילים, מדבקים ומעודדי דיסוציאציה מהגוף, הסללה של ילדים דרך מעבר חברתי שמשמר את הדיספוריה ומוביל לסירוס כימי ואז פיזי (ואז טיפולים רפואיים לבעיות הרפואיות שנוצרו לשארית החיים, ואז ניסיונות לשימור פוריות כי ילדים ונוער בריאים סורסו כימית ופיזית ולכן כעת עקרים) והכל על חשבון הציבור.

גם רשימה זו הינה רשימה חלקית, כאשר ילדים ונוער במצבים פגיעים מלכתחילה פגיעים עוד יותר לנזקים. אני פונה למבוגרים שקוראים רשימה זו, אנא אל תבגדו באמון של ילדים וצעירים שהינם תמימים וחסרי פרספקטיבה. אל תתעדפו הימנעות מאי נעימות שתרגישו אם לא תשתקו ושיקולי טווח קצר על פני ביטחונם הפיזי והנפשי של ילדים וצעירים. אל תשקרו לילדים שניתן לשנות מין, אל תתנו יד לדחיפת ילדים לחיזוק דיספוריה מגדרית ובכך מצוקה נפשית הולכת וגדולה באמצעות מעבר חברתי. עודדו הכרה וקבלה במציאות הביולוגית. רוב הילדים עם דיספוריה מגדרית יחלימו ממנה אם יקבלו הזדמנות (כלומר לא יקבלו בלוקרים ולא יבוצע בהם מעבר חברתי) – אנא אל תתנו יד לפגיעה בסיכויי ההחלמה.