פורסם: 18 בדצמבר 2023
מאת: ליאור ספיר, ליסה ליטמן ומייקל ביגס. תרגום מאת נעמה עציץ
מקור: https://link.springer.com/article/10.1007/s10508-023-02754-9
מבוא
“דיספוריה מגדרית מהירה” (ROGD) מתארת תופעה שנוצרה לאחרונה בקרב קבוצת מתבגרים ומבוגרים שהפכו לראשונה לבעלי דיספוריה מגדרית או הזדהו כטרנסים במהלך או אחרי תחילת ההתבגרות שלהם (ליטמן, 2018, 2021). בקצרה, ההשערות לגבי ‘דיספוריה מגדרית מהירה’ אומרות שהתופעה הקלינית והחדשה יחסית של דיספוריה מגדרית מאוחרת היא דבר קיים. וכי גורמים פסיכו-סוציאליים, כולל השפעות חברתיות (מדיה חברתית, הדבקה חברתית, חברים וכו’), מנגנוני התמודדות לא מותאמים, בעיות בבריאות הנפש וגורמי מתח אחרים, יכולים לתרום להופעתה בקרב אנשים מסוימים (ליטמן, 2018, 2021).
ב”גיל גילוי הזהות המגדרית והיציאה מהארון בקרב מבוגרים טרנסג’נדרים”, טוענים טורבן ועמ’ (2023א) למציאת ראיות נגד ‘דיספוריה מגדרית מהירה’. בהסתמך על נתונים מסקר הטרנסג’נדרים האמריקאי לשנת 2015 (USTS-15) (James et al., 2016), טורבן ועמ’ חילקו את המשיבים לשתי קבוצות: קבוצת הגילוי העצמי המוקדם וקבוצת הגילוי העצמי המאוחר, זאת על בסיס האם הם “זיהו את הזהות ה-TGD [טרנסג’נדר ו/או מגוונת מגדרית] שלהם” לפני או אחרי גיל 10.
הם גילו כי ל-59.2% מהנשאלים הבינו את זהותם בגיל מוקדם, וכי הזמן החציוני בין ההבנה ועד לחשיפת זהותם לאחרים היה 14 שנים. לפיכך, מסכמים טורבן ועמיתיו, “סביר להניח שהדיספוריה המגדרית… שצעירים טרנסג’נדרים ו/או מגווני מגדר חווים היא אינה ‘מהירה’, אלא שצעירים אלה חושפים את הזהות הטרנסג’נדרית ו/או מגוונת מגדר שלהם להוריהם ולאחרים שנים לאחר ההבנה האישית”.
אנו כותבים במטרה להצביע על בעיות בניתוח שלהם. טורבן ועמ’:
(1) הציגו לא נכון את השערת ‘הדיספוריה המגדרית המהירה’
(2) ניתחו את קבוצות הגיל השגויות בסקר
(3) השתמשו בהגדרה חלופית מוטלת בספק ל”הבנה עצמית”
(4) השתמשו בהגדרה בלתי סבירה של “גילוי”
(5) סיפקו ניתוח מטעה של זמן עד החשיפה לאחרים
(6) הציגו מצג שווא והמעיטו במשמעות ההטיה הנשית של המדגם שלהם
(7) השמיטו נתונים רלוונטיים ל’דיספוריה מגדרית מהירה’ הנוגעים לבריאות הנפשית של המשיבים.
כאשר מכירים בפגמים הללו והנתונים מדווחים במדויק, הסקר למעשה מספק תמיכה להשערת ‘דיספוריה מגדרית מהירה’.
הצגה מוטעית של השערת ‘דיספוריה מגדרית מהירה’
טורבן ועמ’. טוענים כי התיאוריה של ‘דיספוריה מגדרית מהירה’ מניחה ש”זהויות [טרנסג’נדרים ומגווני מגדר] הקשורות ל’הבנה מאוחרת יותר’ הן ארעיות ולא ימשיכו לבגרות.” עם זאת, ארעיות מעולם לא הוגדרה כטבעית ל’דיספוריה מגדרית מהירה’. היציבות של ‘דיספוריה מגדרית מהירה’ עודנה שאלה דחופה הזקוקה למחקר אורך. עם זאת, אפילו, או במיוחד אם זהות הקשורה ל’דיספוריה מגדרית מהירה’ היא חולפת, הסקר אינו מסוגל לבחון את משך זמן הזהות מכיוון שרק מי שמזדהה כעת כ”טרנסג’נדר, טרנס, ג’נדרקוויר וא-בינארי” הורשה להשתתף. אלה שהזדהו בעבר כטרנסג’נדרים ו/או מגווני מגדר אך עד 2015 כבר לא הזדהו כך, היו מנועים מלהשתתף בסקר. ליתר דיוק, מתחרטים ומבצעי מעבר חוזר, הקבוצות שבהן שיעור ההזדהות הטרנסג’נדרית ה”חולפת” הוא הגבוה ביותר, לא נכללו בסקר. לפיכך, על פי האופן שבו טורבן ועמ’ הבינו את ‘הדיספוריה המגדרית המהירה’, המסקנות שלהם מפוקפקות ביותר בשל הסתמכות על מדגם עם בחירה מוטה חמורה.
באופן מוזר, שניים מהמחברים (טורבן וקאורוגליאן) הכירו בדיוק בבעיה הזו של בחירה מוטה במאמר קודם שהסתמך על אותו הסקר ונועד לבחון “גורמים המובילים למעבר מגדרי חוזר” (טורבן ועמ’, 2021). כפי שטורבן ועמ’ כתבו בסעיף הדן במגבלות של אותו מאמר:
“יכולת ההכללה של המחקר שלנו מוגבלת על ידי המדגם האי-הסתברותי של הסקר… מכיוון שהסקר כלל רק אנשים המזדהים כעת כטרנסג’נדרים ו/או מגווני מגדר, המחקר שלנו אינו מציע תובנות לגבי הסיבות לחזרה מהמעבר המגדרי בקרב אנשים שהזדהו בעבר כטרנסג’נדרים ו/או מגווני מגדר וכיום מזדהים כסיסג’נדרים.”
סקר שאינו כולל “אנשים שהזדהו בעבר כטרנסג’נדרים ו/או מגווני מגדר ומזדהים כיום כסיסג’נדרים” אינו יכול לבדוק באופן אמין את ארעיותה של זהות טרנסג’נדרית.
קבוצות גיל שגויות
סקר הטרנסג’נדרים האמריקאי לשנת 2015 הוא סקר של מבוגרים בכל הגילאים. עם זאת, טורבן ועמ’ ביצעו מהלך שגוי בכך שקיבצו ביחד את המשיבים בסקר, גם אלה שהיו במסגרת הזמן הרלוונטית ל’דיספוריה מגדרית מהירה’ וגם אלו שלא. כפי שנדון להלן, שיטה זו מאפשרת לטורבן ועמ’. להסתיר מידע רלוונטי בנוגע ל’דיספוריה מגדרית מהירה’.
השערת ‘דיספוריה מגדרית מהירה’ מתייחסת למגמות מהזמן האחרון ולא לאנשים שבשנת 2015 היו בשנות ה-40 לחייהם. המדיה החברתית היא אחד הגורמים העיקריים שהוצעו ל’דיספוריה מגדרית מהירה’ (ליטמן, 2018, 2021) והשימוש במדיה החברתית המריא רק בסוף שנות ה-2000. יתרה מכך, נתונים ממספר מדינות מערביות הראו ששיעור המתבגרים עם דיספוריה מגדרית שהגיעו למרפאות מגדר עלה במהירות מסוף שנות ה-2000 ועד סוף שנות ה-2010 (Aitken et al., 2015; de Graaf et al., 2018; Zhang et al., 2021). משמעות הדבר היא שרק קבוצת הגילאים 18-24 בסקר יכולה הייתה לחוות חוויות שהן חדשות מספיק כדי לחוות ‘דיספוריה מגדרית מהירה’. המשתתפים המבוגרים אינם חלק מקבוצת הגיל הרלוונטית.
כדי לחקור האם לאנשים שמתאימים לייצוג של ‘דיספוריה מגדרית מהירה’ (“הבנה מאוחרת”) יש מסגרת זמן קצרה מרגע ההבנה ועד לחשיפה, טורבן ועמ’ היו יכולים לנתח מתוך הגיל הרלוונטית ל’דיספוריה מגדרית מהירה’ רק את קבוצת “ההבנה המאוחרת”. לחלופין, הם יכלו לנתח הן את קבוצת ההבנה המאוחרת והן את קבוצת ההבנה המוקדמת בתוך קבוצת גיל זו ולהשוות ביניהן. במקום זאת, הם ניתחו רק את קבוצת ההבנה המוקדמת עבור כל המדגם כולו.
קירוב מפוקפק ל”הבנה”
טורבן ועמ’ הגדירו את הזמן עד לחשיפה כמשך הזמן בין הגיל שבו “הבינו לראשונה את הזהות הטרנסג’נדרית ו/או מגוונת המגדר שלהם” לבין הגיל שבו הם “סיפרו לראשונה לאחרים שהם טרנסים” (גם אם הם לא השתמשו במילה הזו). עם זאת, הסקר לא שאל את המשיבים מתי הם “גילו לראשונה את הזהות הטרנסג’נדרית ו/או מגוונת המגדר שלהם”. שלוש השאלות הרלוונטיות המופיעות בסקר הן:
3.1 באיזה גיל בערך התחלת להרגיש שהמין שלך “שונה” ממין הלידה שהוקצה לך?
3.2 באיזה גיל בערך התחלת לחשוב שאתה טרנס (גם אם לא הכרת את המילה הזו)?
3.3 באיזה גיל בערך התחלת לספר לאחרים שאתה טרנס (גם אם לא השתמשת במילה הזו)? [או] לא סיפרתי לאחרים שאני טרנס.
טורבן ועמ’ מפרשים את התשובות לשאלה 3.1 (Q3.1) כגיל שבו המשיבים “הבינו לראשונה את הזהות הזהות הטרנסג’נדרית ו/או מגוונת המגדר שלהם”. בכך שהם כוללים טרנסג’נדרים ומגווני מגדר בקטגוריה אחת (“זהות TGD”), למרות שמדובר בחוויות שונות (גם אם חופפות), יכולים טורבן ועמ’ ליצור הקבלה בין “התחלת להרגיש שהמין שלך ‘שונה’ ממין הלידה שהוקצה לך” לבין “התחלת לחשוב שאתה טרנס”, ובין “התחלת לחשוב שאתה טרנס” לבין “הבנת לראשונה את זהות ה-TGD שלך”.
אנו מפקפקים ברצף הפרשני הזה. ראשית, המילה “מגדר” בשאלה מס’ Q3.1 אינה חד משמעית. “מגדר” יכולה לשמש מילה נרדפת למין, אבל היא גם יכולה להתייחס לאמונות ולציפיות החברתיות והפסיכולוגיות הקשורות למין. “הרגשה שהמין שלך שונה ממין הלידה שהוקצה לך” יכולה אם כן להיות הרגשה שאתה במין הלא נכון, אבל היא יכולה גם להיות ההרגשה שאתה לא תואם את האמונות והציפיות הקשורות למין שלך, או במילים אחרות: אי התאמה מגדרית. ‘דיספוריה מגדרית מהירה’ עוסקת בהופעת דיספוריה מגדרית אצל מתבגרים ללא היסטוריה של בעיות בזהות המגדרית ו/או דיספוריה מגדרית. לפי ההשערה המקורית, מתבגר שחווה חוסר התאמה מגדרית כילד יכול לחוות דיספוריה מגדרית מהירה. שנית, ההשערה של ‘דיספוריה מגדרית מהירה’ עולה בהקשר של המגמה הגלובלית של הופעת זהות טרנסג’נדרית והנירמול שלה. לפיכך, דיספוריה מגדרית מהירה מציגה קשר הדוק בין הופעת רגשות של דיספוריה מגדרית בתת-קבוצה של מתבגרים ומבוגרים צעירים, לבין חשיפה ואימוץ של זהות טרנסג’נדרית כדרך להבנת הרגשות הללו.
בהתחשב בעובדות המפתח האלה שקיימות ברקע, שאלה מס’ Q3.2 בסקר היא אופציה טבעית יותר להערכת “גיל ההבנה של זהויות TGD”, מכיוון שהיא שואלת על אימוץ זהות טרנסג’נדרית באופן מפורש. טורבן ועמיתיו היו צריכים לפחות להסביר מדוע הם בחרו בגישה שהינה מנוגדת לאינטואיציה.
טורבן ועמ’ הסתירו מידע קריטי לגבי הפער בין הגיל שבו לראשונה הייתה הרגשה של אי-התאמה מגדרית (Q3.1) לבין הגיל שבו המשיבים בסקר “התחילו לחשוב שהם טרנסים” (Q3.2). באמצעות מדגם הסקר כולו, גרף מס’ 1 מראה את ההבדל המשמעותי בין שתי השאלות הללו. המרואיינים דיווחו שהרגישו שמגדרם שונה ממין הלידה שלהם בחציון של גיל 8 שנים. זה מה שטורבן ועמ’ מתארים כ”תקופת ההבנה”. עם זאת, המשיבים נזכרו שחשבו שהם עשויים להיות טרנסים רק בגיל הרבה יותר מבוגר שהחציון שלו היה 15 שנים.
מדוע טורבן ועמ’ הסתמכו על Q3.1 כאשר Q3.2 הוא הקירוב הטבעי יותר ל”הבנה ראשונה של זהות טרנסג’נדרית ו/או מגוונת מגדרית”? סיבה אפשרית היא שהשימוש בשאלה Q3.2 מביא לממצא שהבנה מאוחרת (75%) היא נפוצה פי שלושה בכל מדגמי הסקר לעומת הבנה מוקדמת (25%), ולא 40.8% כפי שדווח על ידי צוות החוקרים. בקבוצת הגיל הרלוונטית לדיספוריה מגדרית מהירה (18-24), הנתון (על פי השאלה Q3.2) הוא 83% הבנה מאוחרת לעומת 17% הבנה מוקדמת. למרות שהתוצאות של טורבן ועמ’ תומכות בהשערת דיספוריה מגדרית מהירה מכיוון שהם מתעדים את קיומם של משתתפים עם הבנה מאוחרת, השימוש ב-Q3.2 היה מראה שהייצוג של דיספוריה מגדרית מהירה הוא די שכיח. השימוש בשאלה Q3.1 איפשר לחוקרים להצהיר על שכיחות גבוהה בהרבה של הבנה מוקדמת בסקר, ממה שנתמך על ידי הנתונים הרלוונטיים. זה איפשר להם לדווח על תקופת זמן ארוכה יותר מזמן ההבנה ועד לחשיפה.
הגדרה בלתי סבירה של “יציאה מהארון”
טורבן ועמ’ הבהירו שהמטרה העיקרית של המאמר שלהם היא לטעון שדיווחי הורים בנוגע ליציאה מהארון (ליטמן, 2018) הם לא גורם אמין להערכת העיתוי של תחילת ההזדהות הטרנסג’נדרית. כפי שהם כתבו, “טענות המבוססות אך ורק על נתונים של אנשים שאינם בקיאים בתהליכים של זהות פנימית בקרב צעירים טרנסג’נדרים ו/או מגווני מגדר – כמו ההורים, שמהם למעשה ההשערה של ‘דיספוריה מגדרית מהירה’ נוצרה – עשויים להיות לא מדויקים במידה רבה”.
אנו חושבים שטורבן ועמ’ יצרו איש קש. התיאוריה של ‘דיספוריה מגדרית מהירה’ אינה מניחה שרק להורים יש ידע אמין לגבי זהות ילדיהם. מתוך המאמץ שלהם להפריך את איש הקש הזה, צוות החוקרים נע יתר על המידה לקיצוניות ההפוכה. לדעתם, “תהליכי זהות פנימית”, כפי שדווחו בדיעבד על ידי מבוגרים שגויסו לסקר באמצעות ארגוני הסברה לטרנסג’נדרים, הם לבדם מספיקים כדי לקבוע מתי “הזהות הטרנסג’נדרית ו/או מגוונת המגדר” של הפרט הופיעה לראשונה. מכיוון שההסבר של טורבן ועמ’ הופיע בספרות בעבר (Bauer et al., 2022), יש לדעתנו צורך להבהיר כי גם “תהליכים פנימיים” (שהם סובייקטיביים יותר) וגם דיווחי הורים (שהם אובייקטיביים יותר) רלוונטיים לשאלת פיתוח הזהות וחשיפתה.
סקר הטרנסג’דרים האמריקאי לשנת 2015 לא כלל את ההורים או האפוטרופוסים החוקיים של המשיבים ולכן אינו מכיל מידע לגבי מתי ההורים/אפוטרופוסים הבחינו לראשונה בהתנהגויות שאינן תואמות מגדר אצל ילדיהם. נראה כי טורבן ועמ’ מניחים שאלמלא חשיפת הזהות המפורשת של הילדים, ההורים או האפוטרופוסים לא היו מודעים לחוויות המגדר של ילדיהם. הנחה זו סותרת עשרות שנות מחקר וניסיון קליני. בתרחיש נפוץ של מרפאת מגדר, ההורים מבחינים בהתנהגות מגדרית לא טיפוסית וברצונות חוצי מגדר אצל ילדם מגיל צעיר מאוד, והם לוקחים את ילדם לפגישה אצל מומחה מגדר ומקבלים אבחנה של דיספוריה מגדרית. אם הילד צעיר מספיק, ייתכן שהוא או היא אפילו לא יבינו לגמרי את הטבע האמיתי של האינטראקציה הקלינית. זה נראה לנו מאוד לא סביר שההורים של המשיבים בסקר שחוו “הבנה מוקדמת” לא ידעו על בעיות המגדר של ילדיהם עד שהילדים חשפו את זהותם המגדרית יותר מעשור לאחר מכן.
טורבן ועמ’ מעולם לא הסבירו מדוע “חשיפה” דורשת הצהרה מפורשת של “זהות טרנסג’נדרית ו/או מגוונת מגדר” (ככל הנראה מעוצבת במלואה), או מדוע הורים אינם מסוגלים לקלוט רמזים רלוונטיים לפני חשיפה כזו. מתוך המאמץ שלהם להפריך את גרסת איש הקש של השערת ‘דיספוריה מגדרית מהירה’, הלכו טורבן ועמ’ אל הקיצוניות ההפוכה והניחו שהתבוננות של הורים על ההתנהגות והרצונות המוצהרים של ילדיהם היא פשוט לא רלוונטית.
זמן ליציאה מהארון
עיקר הטיעון של טורבן ועמ’ הוא שמה שעשוי להיראות כהבנה וחשיפה פתאומיים, הוא ברוב המקרים למעשה יציאה מעוכבת מהארון של זהות טרנסג’נדרית שזוהתה עוד קודם לכן. כפי שראינו, המסקנה של טורבן ועמ’ תלויה במספר הנחות מפוקפקות. בחלק זה, אנו מציגים את הנתונים מקבוצת הגיל הרלוונטית ל’דיספוריה מגדרית מהירה” גם אם נקבל את ההנחות האלה.
טבלה מס’ 1 מציגה את הנתונים וכוללת תשובות של משתתפים עם הבנה מוקדמת וגם מאוחרת. על פי הקירוב של טורבן ועמ’ ל”הבנה” (שאלה Q3.1), הזמן החציוני עד ליציאה מהארון בקבוצת “ההבנה המוקדמת” הוא 11 שנים, והשכיחות היא 13 שנים. הזמן הממוצע היה 10.8 שנים (SD 4.1). עם זאת, בקבוצת “ההבנה המאוחרת” (שפיתחה ‘דיספוריה מגדרית מהירה’), הן גברים והן נשים הציגו זמן שכיח של שנה אחת וחציון של 3 שנים1. הממוצע עבור גברים ונשים יחד היה 3.2 שנים (SD 2.8) (שני התרשימים של מבחני-T הבדילו בין הבנה מוקדמת למאוחרת ,t= 79.6,df= 11,091,p< 0.001).
אם אנו מודדים את הזמן מהרגע בו אדם התחיל לחשוב שהוא טרנס ועד ליציאה מהארון (Q3.2), נמצא כי בקבוצת הגיל הרלוונטית ל’דיספוריה מגדרית מהירה’, בקרב קבוצת “ההבנה המאוחרת” יש שכיחות וחציון של שנה, מה שמשקף כי עבור צעירים רבים, היציאה מהארון מעידה על אימוץ של זהות טרנסג’נדרית שהתרחש לאחרונה.
בקיצור, קבוצת הגיל היחידה הרלוונטית בסקר לבחינה של ‘דיספוריה מגדרית מהירה’ היא קבוצת הגיל 18-24. בתוך קבוצה זו, התשובות של רוב המשיבים תומכות בהשערה של ‘דיספוריה מגדרית מהירה’. טורבן ועמ’ טשטשו ממצא בסיסי זה על ידי ניתוח מדגם הסקר כולו, ומתוך מדגם זה רק את קבוצת ההבנה המוקדמת. קשה שלא לחשוד שטורבן ועמ’ נמנעו באופן מכוון מניתוח הנתונים שיכלו לתמוך בהשערת ‘דיספוריה מגדרית מהירה’.
הטיה נשית במדגם
טורבן ועמ’ מדווחים כי 63.2% מקבוצת “ההבנה המאוחרת” הוקצו “כנקבות בלידה”, ממצא נוסף התואם את הממצאים המקוריים על ‘דיספוריה מגדרית מהירה’ של ליטמן (2018). אם טורבן ועמ’ היו מתמקדים בקבוצת הגיל הרלוונטית ל’דיספוריה מגדרית מהירה’, הם היו מוצאים ששיעור הנשים בסקר היה 75.2%. טורבן ועמ’ לא רק מציגים מצג שווא של הנתונים הרלוונטיים, הם גם לא שואלים מדוע היחס בין המינים מוטה, גם אם אכן 63.2% מהמדגם הם נשים. ולהזכירכם, מדובר במאמר שמתיימר למצוא ראיות נגד תופעה המתרחשת בעיקר בקרב בנות. הרוב הנשי גם סותר טענות של טורבן ועמ’ ממאמר אחר, לפיהן רוב המתבגרים הטרנסג’נדרים ומגווני המגדר בארצות הברית “מוקצים כזכר בלידה” (Turban et al., 2022).
פרופיל בריאות הנפש של המשיבים
מה שלא נחשף על ידי טורבן ועמ’ היא העובדה שקבוצת הגיל 18-24 בסקר דיווחה על שיעורים גבוהים משמעותית של מצוקה פסיכולוגית בהשוואה לקבוצות הגיל המבוגרות יותר (53% לעומת 39% ומטה). למרות שהסקר אינו מאפשר מסקנות סיבתיות, ישנה משמעות לממצא של שיעורי מצוקה גבוהים, בהתחשב בכך שעל פי השערת ‘דיספוריה מגדרית מהירה’, בעיות נפש הקיימות ברקע תורמות לפיתוח דיספוריה מגדרית.
טורבן ועמ’ עשויים להאמין שהרמות הגבוהות של בעיות נפשיות נלוות בקרב צעירים טרנסג’נדרים ו/או מגווני מגדר (TGD) נובעות מ”סטרס של קבוצת מיעוט”, תיאוריה שאולה ממחקר על הומוסקסואליות (Hendricks & Testa 2012; Meyer, 2003; Testa et al., 2015) שמעולם לא נבדקה כראוי בהקשר זה של צעירים TGD. עם זאת, שלושה שיקולים הופכים את “הסטרס של קבוצת מיעוט” לבלתי סביר כהסבר הבלעדי או אפילו העיקרי לשיעורים הגבוהים יותר של מצוקה פסיכולוגית בקבוצת בני ה-18-24 בסקר. ראשית, במיוחד בקבוצת המתבגרים החדשה הקשורה ל’דיספוריה מגדרית מהירה’, קיימות בעיות נפשיות שהן בדרך כלל קודמות להופעת בעיות המגדר (Becerra-Culqui et al., 2018; Bechard et al, 2017; Kaltiala-Heino et al., 2015). מחקר אחד מצא שילדים עם דיספוריה מגדרית נוטים לחוות יותר מבני גילם דפוסי התקשרות שליליים למטפלים וטראומה או אובדן בילדות (Kozlowska et al., 2021). השערת ‘דיספוריה מגדרית מהירה’ היא שזהות טרנסג’נדרית עשויה להיות מנגנון התמודדות שגוי לבעיות נפשיות בסיסיות (ליטמן, 2018). שנית, כפי שאישרו סקירות שיטתיות של העדויות, לא הוכח שמעבר מגדרי גורם לשיפור בבריאות הנפש (Brignardello-Peterson & Wierciacho, 2022; Ludvigsson et al, 2023; NICE, 2020 א; 2020b; Pasternack et al, 2019). שלישית, נותרה האפשרות שדיספוריה מגדרית היא תחושת מצוקה מטבעה, ללא קשר להקשר החברתי שבתוכו היא מתעוררת.
ללא קשר לשיקולים אלה, אם “סטרס של קבוצת מיעוט” היה מהווה ההסבר, היינו מצפים לראות רמות דומות של מצוקה בין קבוצות הגיל בסקר, או אפילו רמות נמוכות יותר בקרב מבוגרים צעירים בהתחשב באופן שבו צעירים נוטים להיות בעלי דעות גמישות יותר לגבי מין ומגדר לעומת אמריקאים מהדורות המבוגרים יותר (Twenge, 2023). במקום זאת, הקבוצות המבוגרות יותר של משיבי ה-TGD בסקר דיווחו על רמות נמוכות משמעותית של מצוקה פסיכולוגית.
עובדות אלו תומכות עוד יותר בכך שרבים או הרוב בקבוצת הגיל 18-24 בסקר מתאימים לפרופיל של ‘דיספוריה מגדרית מהירה’. העובדה שטורבן ועמ’ אפילו שקלו אפשרות זו מעידה על מחסור בסקרנות וקפדנות מדעית.
תגובה לא מספקת לביקורת
במכתב לעורך, קולאטונגה-מורוזי (2023) טענו שטורבן ועמ’ (2023א) הסתמכו על “זכרונות מדיווח עצמי” של המשיבים בסקר, שהינם “מאוד ניתנים לשינוי ונוטים לעיוותים”. טורבן ועמ’ (2023b) דחו את הביקורת, בטענה שמאמר ה’דיספוריה מגדרית מהירה’ המקורי של ליטמן מכיל בעיה דומה של “הטיית זכרונות” (של הורים ולא של המשיבים) והוסיפו כי “החשש להטיית זכרונות הוא פחות כאשר המשתתפים נשאלים על אירועים משמעותיים בחייהם (למשל ההבנה לגבי הזהות ה-TGD או החשיפה שלה מול אדם אחר בפעם הראשונה).
אנו מוצאים שתגובת טורבן ועמ’ אינה מספקת. תנועת שחזור הזיכרונות המודחקים היא מקרה מחקרי המדגים שזיכרונות סביב תקיפה מינית והתעללות, שהינם ללא ספק אירועי חיים משמעותיים, נתונים להטייה עקב השפעה חיצונית (Loftus & Ketcham, 1994; Ofshe & Watters, 1994). הטיעון של “הגיל שבו הייתה הבנה לגבי הנטייה המגדרית” מסתמך כולו על ההיזכרות של המשיבים בסקר שהינם בעלי המוטיבציה הגבוהה ושגויסו באמצעות רשתות הסברה, בהקשר חברתי המעודד אותם לפרש את רגשותיהם המגדריים הנוכחיים כמולדים ובלתי ניתנים לשינוי (“נולדנו כך”).
על פי הפרשנות של טורבן ועמ’ לסקר, 31% מהמשיבים נזכרו שעד גיל 5 הם הבינו שהם TGD. זה כולל 696 נשאלים (2.5%) שנזכרו שהם גילו שהם TGD עד גיל שנתיים ו-267 נשאלים (1%) שאמרו שהם ידעו זאת על עצמם כשהיו רק בני שנה. טורבן ועמ’ התייחסו לזכרונות הבלתי סבירים הללו כערך נקוב.
לבסוף, בהתחשב בהנחה שלהם לגבי כך שלא ניתן לטעות בהיזכרות של התפתחות ושינוי זהות מינית, אנו מוצאים שזה מוזר שטורבן ועמ’ התעלמו ממחקר שנערך לאחרונה על מעברי מגדרי חוזר שבו המשיבים זכרו השפעה חברתית, בעיות נפשיות והומופוביה מופנמת כגורמים שהשפיעו על החלטתם להזדהות כטרנסג’נדרים ו/או מגווני מגדר ולעבור מעבר מגדרי (ליטמן, 2021).
סיכום
התופעה הקלינית הקשורה ל’דיספוריה מגדרית מהירה’ קיבלה הכרה בינלאומית (Bonfatto & Crasnow, 2018; Elkadi et al, 2023; Hutchinson et al. 2020; צוקר, 2019), כשאפילו האגודה המקצועית העולמית לבריאות טרנסג’נדרים מכירה כעת ב”מספר המוגבר של מתבגרים המבקשים טיפול, שלכאורה לא חוו או ביטאו (או גם וגם) מגוונות מגדרית במהלך שנות ילדותם” (קולמן ועמ’, 2022). טורבן ועמ’ טוענים למציאת ראיות נגד ‘דיספוריה מגדרית מהירה’ בסקר הטרנסג’נדרים של ארה”ב לשנת 2015, אבל ניתוח מדויק יותר של המדגם הזה למעשה תומך בהשערות לגבי ‘דיספוריה מגדרית מהירה’. באופן ספציפי, נתוני הסקר מגלים שבקרב נשאלים צעירים יותר, הייצוג של ‘דיספוריה מגדרית מהירה’ היה נפוץ. בקרב מרואיינים רבים מקבוצת הגיל הרלוונטית, היציאה מהארון שיקפה אימוץ זהות טרנסג’נדרית שהתרחש לאחרונה. בתקופה שבה יש צורך בדיון מדעי על התופעה, “גיל הגילוי של הזהות המגדרית” גורם ליותר אי בהירות מאשר הבהרה של הסוגיות בדיון החשוב הזה.