מחוז בית הספר של אוונסטון-סקוקי מאמץ תוכנית לימודים שמלמדת תלמידי גנון עד כיתות ג’ “לשבור את הבינאריות” של המגדר.
כריס רופו, 21 באפריל, 2022. תרגום מאת נעמה עציץ.
קישור למקור: https://www.city-journal.org/radical-gender-lessons-for-young-children
מחוז בית הספר אוונסטון-סקוקי 65 (נ”ע: שיקגו, ארה”ב) אימץ תוכנית לימודים מגדרית רדיקלית המלמדת בגילאי גן ועד כיתה ג’ לחגוג את דגל הטרנסג’נדרים, לשבור את ה”בינאריות המגדרית” שהוקמה על ידי “קולוניות לבנות”, ולהתנסות בכינויים כמו “זה”, “זיר” ו”עץ” (ze, zir and tree). (נ”ע: הכינויים “זה” ו”זיר” נחשבים ניטרליים מגדרית).
השגתי את מסמכי תכנית הלימודים המלאה, שהם חלק מ”שבוע השוויון של הלהטב”ק” במחוז שיקגו, אותו אימצו המנהלים בשנה שעברה. תכנית הלימודים מתחילה בקדם חובה (נ”ע: מתחת לגיל 5 בארה”ב) עם סדרת שיעורים בנושאי נטייה מינית וזהות מגדרית. מערך השיעור נפתח בהיכרות עם דגל הקשת ומלמד את התלמידים כי “לכל צבע בדגל יש משמעות”. המורה גם מציגה את דגל הטרנסג’נדרים ואת המושגים הבסיסיים של זהות מגדרית, ומסבירה ש”לאנשים ללא מגדר או עם יותר ממגדר אחד, אנחנו קוראים א-בינארי או קוויר”. לבסוף, מערך השיעור מנחה את המורה להעביר פרויקט כיתתי ליצירת דגל של קשת בענן, עם הוראות “לרכז את התלמידים על השטיח”, “לבקש מהם להראות לך את הדגלים שלהם” ו”לתלות בגאווה את דגלי הכיתה במקום שבו כולם יכולים לראות.”
בגן, השיעורים על מגדר וזהות טרנסית מעמיקים יותר. “כאשר אנחנו מראים אם אנחנו מרגישים כמו ילד, ילדה או קצת משניהם, אנחנו מבטאים את הזהות המגדרית שלנו”, כך מתחיל השיעור. “ויש ילדים שמרגישים גם ילדה וגם ילד; או לא ילדה ולא ילד. אנחנו יכולים לקרוא לילדים האלה טרנסג’נדרים”. התלמידים צפויים להיות מסוגלים “להסביר את החשיבות של דגל הקשת ודגל הטרנס” ומתבקשים להתחשב בזהות המגדרית שלהם. הגננות קוראות שני ספרים המאשררים מעבר מגדרי, לומדים מתצלומים של בנים בשמלות, לומדים פרטים על דגל הטרנסים ומבצעים ריקוד קשת בענן. בסיום השיעור, מעודדים את התלמידים לאמץ ולשתף את זהותם המגדרית עם הכיתה. “עכשיו יש לכם הזדמנות ליצור תמונה כדי להראות איך אתם מזדהים”, נכתב בשיעור. “אולי אתם רוצים שיהיה לכם שיער כחול! אולי אתם רוצים לענוד שרשרת. הזהות שלכם היא ההחלטה שלכם!”
בכיתה א’ התלמידים לומדים על כינויי מגדר. המורים מסבירים ש”חלק מהכינויים הם ניטרליים מגדרית” ותלמידים יכולים לאמץ כינויים כמו “היא”, “עץ”, “הם”, “הוא”, “זה”, ו”זיר”. התלמידים מתרגלים קריאה של סדרת תסריטים שבהם הם מכריזים על כינוי המגדר שלהם ומתרגלים שימוש בכינויים חלופיים, כולל “הם”, “עץ”, “זה” ו”זיר”. המורה מעודד את התלמידים להתנסות ומזכיר להם: “כל כינוי שתבחרו היום, תמיד תוכלו לשנות!” לאחר מכן התלמידים יושבים להשלים חוברת עבודה של כינויים, עם שיעורים נוספים על כינויים חדשים וזהויות א-בינאריות.
בכיתה ג’, נאמר לתלמידי אוונסטון-סקוקי ש”קולוניות” אירופאיות לבנות כפו את “המסגרת האידיאולוגית המערבית והנוצרית” שלהם על מיעוטים גזעיים ו”אילצו אנשים דו-רוחיים (נ”ע: Two spirit, כינוי לילידים אינדיאנים) להתאים את עצמם לבינאריות המגדרית”. המורה אומר לתלמידים ש”אנשים רבים מרגישים שהם לא באמת בן או בת” ושהם צריכים “לתקשר עם אנשים בהתאם למגדר שיש להם בלב”. התלמידים מעודדים “לשבור את הבינאריות”, לדחות את השיטה של “הלבנים” וללמוד מצילומים של גברים שחורים לבושים בשמלות וגבר עם שפתון ועגילים ארוכים. “זה שמגדר הוא בינארי – זה מיתוס”, מסביר מערך השיעור. “למרות שלכולנו הוקצה מין בלידה, לא הוקצה לכם מגדר. רק אתם יכולים לדעת את המגדר שלכם ואיך אתם מרגישים בפנים.” בסוף השיעור התלמידים מקבלים הנחיה לכתוב מכתב לעתיד בנושא כיצד הם יכולים לשנות את החברה. “החברה כרגע היא מאוד לא הוגנת”, נכתב במכתב לדוגמה. “אני רואה הרבה מצעדים בטלוויזיה ואפילו הלכתי למצעד בקיץ שעבר”.
תכנית הלימודים במחוז בית הספר אוונסטון-סקוקי 65 היא ההמחשה המושלמת של תיאוריה קווירית ברמת קולג’ המתורגמת לפדגוגיה של טרום בית-ספר. במשך שבועות, בזמן שהמדינה דנה בחוק זכויות ההורים בחינוך של פלורידה, האוסר על בתי ספר ציבוריים ללמד זהות מגדרית ונטייה מינית בגילאי גן ועד כיתה ג’, פרשנים בשמאל הפוליטי טענו שבתי ספר ציבוריים אינם מלמדים את החומר הזה והאשימו שמרנים בגרימת “בהלה מוסרית”. טענה זו שקרית בעליל, ומערכי השיעור של אוונסטון-סקוקי מהווים הוכחה נוספת להורים ולמחוקקים המודאגים מאידיאולוגיית המגדר בבתי ספר ציבוריים אמריקאים. התיאוריה הקווירית עשתה את דרכה אל תוכניות הלימודים של מערכת החינוך הציבורית לילדים בני ארבע. התפתחות זו צריכה להיות נתונה לויכוח פוליטי מעמיק, ולא תחת הכחשה וזלזול מהשמאל הפוליטי.