3 באוגוסט 2022
מתוך האתר: הורים עם אמיתות לא נוחות על מעבר מגדרי (PITT). תרגום מאת נעמה עציץ.
קישור למקור: https://pitt.substack.com/p/detransitioner-perspective-reflections
אני טרנס מבוגר יחסית, בסביבות גיל העמידה. עשיתי מעבר מגדרי מזכר לנקבה ועברתי ניתוח בשנות ה-30 לחיי לאחר עשרות שנות טיפול. בתוך כמה חודשים לאחר הניתוח, התחלתי לחוות חרטה. מאז אני בנתיב של גילוי עצמי, מנסה להבין איך זה קרה ומה אני יכול לעשות בנידון. זה לא היה קל. יש הרבה מידע שקשור לדיספוריה מגדרית והזכרונות שלי לפעמים מעט מעורפלים. למשל, אני יכול להעריך מתי הדיספוריה שלי התחילה, אבל אני לא יודע בדיוק מה הרגשתי באותו זמן. זה המקום שבו לילדים האלה יש יתרון עליי. הם עדיין צעירים מספיק כדי לדעת איך הם הרגישו. יש להם גם חיסרון כמובן, שכן הם עשויים לפעול כדי להימנע באופן אקטיבי מתרחישים אפשריים עקב בושה.
יכול להיות שאני גם על הספקטרום האוטיסטי. בהתבסס על המחקר שלי בנושא, הייתי חד משמעית אוטיסט בילדותי ופשוט לא אובחנתי, כי לא היו לי בעיות תקשורת משמעותיות. כמבוגר, למדתי להסתגל בצורה מספיק טובה, כך שאין צורך באבחון. עם זאת, אני עדיין מוצא שזה מפריע לי כשאני עורך מחקר, מכיוון שאני ממוקד-יתר בדבר אחד. אני לא יכול להתמקד בהרבה אפשרויות בו-זמנית, אני צריך לעבור את כל הדרך בשביל לבדוק אפשרות אחת לפני שאני מתחיל עם אחרת.
המחקר שעשיתי עד כה מצביע על כמה מקורות אפשריים לדיספוריה, וחוויתי את רובם. זה הוביל אותי להאמין שאולי יש סיבות חופפות ונראה כאילו המאמר הזה מתאר את זה היטב..
בערך בזמן שהתחילה הדיספוריה שלי עברתי התעללות מינית והתעללות רגשית, הייתי עד להתעללות פיזית חוזרת ונשנית של אחי, איבדתי דמות הורה שנפטר והתחלתי להתבגר מינית. בנוסף לסיבוכים הללו, היה לי גם חוסר איזון הורמונלי משמעותי שהוביל לחוסר חשק מיני. היו לי פנטזיות, אפילו נהניתי מאורגזמה טובה, פשוט לא הרגשתי כלום כלפי אף אחד. לראות אדם מושך היה בשבילי כמו לראות מכונית ספורט ישנה, אהבתי את איך שהם נראים אבל לא הרגשתי כלום.
לפני כל זה, היה לי משהו במשותף עם עוברי המעבר המגדרי של היום – לא התאמתי למין הביולוגי שלי. באמת שלא השתלבתי, בשום מקום. הבנות היו נחמדות אליי והן אהבו את סוגי הפעילויות שעשיתי, אז הסתובבתי איתן. במהלך הטיפולים דבר זה יוחס להיותי “נערה”, בעיקר על סמך דברים שאחר כך הבנתי שהם רק סטריאוטיפים. העובדה שבהמשך חיקיתי את הבנים כדי להשתלב, הובילה להצהרות שאני עושה את זה כדי להסתיר את העובדה שאני באמת בת. אבל אני באמת רק ניסיתי להשתלב.
אני זוכר שהבחנתי בבנים בתור נער אבל לא הרגשתי משיכה אליהם. רציתי לראות אותם עם קצת פחות בגדים, אבל הייתה לי אותה סקרנות לגבי בנות. נטיתי לכיוון של לחבב בנות כי הדת שלי לימדה אותי שבנים חייבים לאהוב בנות.
אני לא זוכר איך היו הפנטזיות שלי כילד, אבל כמבוגר תמיד הייתי בהן עם גבר. בעקבות הניתוח נטלתי טסטוסטרון לזמן קצר ובמהלך הזמן הזה, גיליתי איך מרגישה משיכה מינית. הרגשתי אותה רק כלפי גברים וזה מבחינתי היה סימן בשבילי שטעיתי לגבי הנטייה המינית שלי. כנראה שנמשכתי לגברים כל הזמן הזה ובגלל זה נרתעתי כל כך מאינטימיות עם נשים.
זה לא היה הכיוון היחיד שחקרתי, קראתי גם על אוטוגינפיליה פעמים רבות. ראיתי סטטיסטיקות שמצביעות על כך ש-75% מהגברים עם דיספוריה מגדרית חווים אותה. בכל פעם שקראתי משהו, זה לא היה נשמע כמוני. יתר על כן, המחקר שראיתי הצביע על כך שזה חל רק על גברים הטרוסקסואלים ואני כבר הייתי בנקודה בה הייתי די בטוח שבעצם הייתי הומו כל הזמן הזה.
למעשה, שלחתי פוסט לאתר זה על סמך ההנחות הללו, וברגע האחרון מצאתי מאמר שנכתב על ידי הלן ג’ויס בנושא אוטוגניפיליה שגרם לי לפקפק ברצינות במסקנות העצמיות הקודמות שלי. ביקשתי מהאתר לעצור את הפרסום כי לא רציתי להטעות אתכם. מאמר זה הוא תוצאה של בקשה זו.
בעיקרון, בכל פעם שחקרתי את זה קודם (נ”ע: אוטוגינפיליה), היא הוגדרה משיכה מינית לעצמך כאישה. אבל זה לא מה שקורה אצלי. אני רואה סצנה אינטימית עם גבר ואני מזדהה כאישה. הגירוי המיני הגיע קודם, לא אחר כך. בעיני זה חיזק את התפיסה שאכן הייתי רק הומו מבולבל.
המאמר של הלן ג’ויס מציין שהגבר בפנטזיה עשוי להיות תוצאה של הניסיון לממש את הפנטזיה של להיות נקבה. עם זאת, אני לא זוכר את פנטזיות הילדות שלי, אז אני לא יודע אם זה תמיד היה עם גברים או לא. אני גם לא רואה את עצמי בפנטזיות שלי, אז אין דגש על איך שהגוף שלי נראה. שוב, אני לא יודע אם זה היה אצלי שונה בתור נער. העובדה שהגוף שלי נראה נשי עכשיו עשויה להיות הסיבה לכך שאני לא רואה את עצמי בפנטזיות.
המאמר גם מציין שבגיל ההתבגרות, קרוס-דרסינג (נ”ע: לבוש של המין ההופכי) הוא ארוטי וממשיך כמשהו נטול סכנה (נ”ע: במקור benign) כמבוגר. אני כן זוכר את עצמי מציין שזה מרגיש לי כמו משהו שליו כמבוגר, כאילו זה רק מנחם ותו לא, כמו מנגנון התמודדות. זאת יכולה להיות תוצאה של משהו מהילדות.
דבר נוסף שבלט, היה שזה עבר תוך כדי מערכת יחסים, אבל אז חזר והרס את הקשר. אכן חוויתי את זה, אבל בגלל שכל כך נרתעתי ממין הנחתי שזה בגלל שלא הייתי בעניין של נשים. מאוחר יותר, החוויה של משיכה מינית לגברים אישרה לי שההנחות שלי כנראה נכונות.
למרות שאני עדיין רוצה לקרוא את העבודות שצוטטו במאמר זה ולהשוות את הממצאים שלי לעצמי, אני מרגיש די בטוח שיש לי אוטוגינפיליה. אני חושב שאולי המשיכה המינית שלי לגברים בזמן שנטלתי טסטוסטרון הייתה תגובה מותנית על סמך זה.
לא נרתעתי כשניסיתי עם גברים, מה שאכן גורם לי למעט ספק, אך אני עדיין חושב שסביר שיש לי אוטוגינפיליה, אני פשוט כנראה דו מיני ולא סטרייט.
בדיעבד, אני חושב שזה אחד מהדברים הרבים שמטפלי המגדר טעו איתי. הם היו נחושים בדעתם שנטייה מינית ודיספוריה מגדרית הם דברים נפרדים. במקרה שלי, אני מתחיל לחשוב שהנטייה שלי היא זו שהובילה לדיספוריה שלי והייתה צריך להילקח בחשבון דבר ראשון.
הלוואי שהמטפלים שפגשתי לא היו אומרים לי שוב ושוב שרק טרנסים מפקפקים במגדר שלהם, שדת גורמת לטרנספוביה מופנמת, או שמעבר מגדרי הוא הפתרון היחיד. הדברים האלה הם אלה שגרמו לי להאמין שמעבר מגדרי הוא האפשרות היחידה. לפי המאמר של הלן ג’ויס, המחקר של בלנשארד אכן הגיע למסקנה שמעבר מגדרי הוא הדרך היחידה עבור אלו עם אוטוגינפיליה, אז אני לא יכול להאשים את המטפלים שלי יותר מדי.
במקרה שלי, זה לא היה יעיל. המעבר המגדרי שלי גרם לדיספוריה הפוכה. במקום להרגיש שאני צריך להיות אישה בזמן שאני חי כגבר, אני מרגיש היום שאני האדם היחיד שיודע שאני לא אישה, ואפילו הגוף שלי לא מסכים איתי.
עדיין לא ביצעתי מעבר חוזר מכיוון שאני לא רוצה למצוא את עצמי מבצע שוב מעבר מגדרי מאוחר יותר. ראיתי את התופעה הזו קורית לכמה גברים שביצעו מעבר חוזר. אני רוצה לזהות תחילה את הסיבה לדיספוריה שלי ולראות אם אני יכול לתקן אותה. יש לי גם חששות לגבי האם זה בכלל אפשרי עבורי לעבור כגבר (נ”ע: מתכוון לכך שהחברה תזהה אותו כגבר). לפני שעברתי מעבר מגדרי לא עברתי כגבר וכיום אני אעבור עוד פחות.
בכל מקרה, אני ממליץ מאוד להימנע ממעבר מגדרי. הייתי בטוח שזה מתאים לי, כך גם המטפלים שלי, שרבים מהם דבקו במודל ‘שמירת הסף’, ועדיין התחרטתי. אולי יש כאלה שזה באמת עוזר להם, אבל אני לא אחד מהם.
אני כנראה אהיה בסדר עם להמשיך ככה, כי האסטרוגן חיסל כמעט את החשק המיני הקטן שהיה לי – אז למרות שיש לי דיספוריה הפוכה, זה כבר לא הרסני נפשית. הנושא העיקרי שלי עכשיו הוא ללמוד על הדרכים שבהן המעבר המגדרי שלי משפיע על זכויות הנשים. אני לא רוצה להיות אחת הסיבות שהן יהיו צריכות לפחד.
להורים
הייתי מציע להגביל או להימנע ממדיה חברתית, כולל פורומים ופלטפורמת Reddit. גיליתי שאני נשאב לתוכם וזה גרם לי להרגיש יותר גרוע, וככל שהרגשתי יותר גרוע כך פניתי לשם יותר. אני חושב שלפנות למטפל מגדרי זה בסדר, אבל הייתי מוודא שהם לא תומכים לחלוטין בגישת האישרור. עשויים להיות גורמים שורשיים מתחת לפני השטח והם צריכים להיות מוכנים לחקור אותם. בנוגע לגברים – בהחלט כדאי לבחון אוטוגינפיליה. לגבי נשים – המקבילה תהיה אוטואנדרופיליה, אם כי אני חושד שהגל הנוכחי קשור יותר לכך שנאמר לילדות, בתקופה בה הן פגיעות ביותר לגבי אי הנוחות שלהן מההתבגרות, שרק טרנסים תוהים לגבי המגדר שלהם.
אני גם ממליץ למצוא מישהו מיומן באבחון אוטיזם (או משהו דומה) מכיוון שנראה שיש חפיפה בין אלה על הספקטרום לבין אלה שעוברים מעבר מגדרי. אני לא יודע אם אותו קשר קיים בין מבצעי מעבר חוזר.
שימו לב לדרך בה אתם פונים אל ילדיכם. הניסיונות שלכם לפנות אליהם בדרכים שהם יגיבו, עלולים לחזור אליכם בהפוכה אם הם הושפעו מחשיבה קבוצתית. אני האמנתי בכל הלב שמי שלא מקבל אותי בצורה עיוורת לא אוהב אותי. אלה ששאלו שאלות עדיין נמצאים בחיי, אלה שאמרו לי שזה לא הגיוני – לא.
אולי קיבלת את זה בהפתעה, אבל אני מבטיח לכם שהילדים שלכם חשבו על זה די הרבה זמן לפני שהם העלו את עניין המעבר המגדרי. הם צברו בתוכם חרדה לגבי הדרך בה תגיבו. בבקשה היו נחמדים.
אתם אולי חושבים שהמטרה העיקרית שלכם היא לעצור את זה, אבל אני אומר שהמטרה היא להגן עליהם. אתם לא יכולים לעשות את זה אם הם מתנתקים מכם. הייתי מפנה את כיוון המחשבה ללהיות עוגן עבורם מחוץ לאזור החברתי שלהם (נ”ע: במקור – מחוץ לתרבות), להיות עבורם מישהו שאין לו תחליף, מישהו שלא יכעס או ישפוט אותם. אם יש להם ספקות לפני שהם מבצעים זאת (נ”ע: את המעבר המגדרי), אתם רוצים לוודא שהם לא יתביישו להגיד לכם. אם הם מבצעים את המעבר, אתם רוצים להיות האדם שאיתו הם יתקשרו במידה והם יתחרטו.
מה אם הם יעברו את המעבר המגדרי וישמחו? במקרה כזה אתם תרצו להיות שם בשבילם.